הברז התקציבי נסגר על מערכת הבריאות: אחרי שנות הקורונה, צלל מחדש שיעור המימון הציבורי של מערכת הבריאות בישראל - כמעט אל תחתית דירוג המדינות המפותחות (OECD). כך עולה מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסמו בצהריים (יום ה') ומתייחסים לשנת 2022, שבה כיהנה ממשלת לפיד-בנט. ואולם, גם בממשלה הנוכחית לא ניכר שינוי כיוון דרמטי - והתחזית מדאיגה מאוד.
ההוצאות לתרופות ולציוד רפואי שנקנו על ידי משקי הבית נותרו ברמה דומה לזו של שנים קודמות - אולם יש לזכור שהדוח הזה אינו משקף את ההתייקרות המשמעותית שנרשמה בשנה האחרונה בשיאו של גל האינפלציה.
לא מן הנמנע שמגמת הירידה החדה בתקציב המדינה למערכת הבריאות תחריף גם בשנים הקרובות, בין היתר על רקע ההבטחה להוסיף שישה מיליארד שקלים בתקציב המדינה לשנים 2023 ו-2024 - שלא קוימה. בפועל הוסיפה ממשלת נתניהו לבסיס התקציב רק כשני מיליארד שקלים בלבד.
קראו עוד:
תקציב המדינה למערכת הבריאות ומס הבריאות עמדו בשנה שעברה על 4.9% מהתמ"ג, לעומת 5.4% ב-2021 ו-5.7% ב-2020. עד 2019 היה השיעור הזה יציב ועמד על 4.8%-4.5% מהתמ"ג. בשנים שלאחר מכן נרשם זינוק, בגלל מגפת הקורונה - אבל עם דעיכתה, דעך גם המימון הממשלתי למערכת הבריאות הישראלית.
מההשוואה הבינלאומית עולה כי אחוז המימון הציבורי (הכולל הוצאות ממשלה וביטוחי בריאות חובה) של ההוצאה הלאומית לבריאות בישראל (65%) נמוך מרוב המדינות המפותחות, ונמוך מאשר ממוצע ה-OECD. אחוז המימון הציבורי בגרמניה הוא הגבוה ביותר – 87% מההוצאה לבריאות, בקנדה הוא עומד על 71%, בספרד 70% ובליטא 69%. הנחמה הקטנה: אחוז המימון הציבורי בצ'ילה נמוך יותר (62%) וכך גם בדרום קוריאה ובפורטוגל (63% בכל אחת מהן).
בשנה שעברה עמד אחוז ההוצאה הלאומית השוטפת (ללא השקעות) לבריאות על 7.3% מהתוצר המקומי הגולמי בישראל - נמוך מהממוצע במדינות המפותחות (9.3%). בארצות הברית עומד שיעור זה על 16.6%, ובגרמניה עומד שיעור זה על 12.7%. עם זאת, אחוז ההוצאה הלאומית לבריאות נמוך יותר בטורקיה (4.3%), במקסיקו ובלוקסמבורג (5.5% בכל אחת).
4 צפייה בגלריה
גרמניה ממשיכה להוביל בהוצאה הממשלתית לבריאות הציבור. בתמונה: בית חולים בלייפציג
(צילום: gettyimages)
בשנה שעברה סיפקו קופות החולים 32.6% מכל ההוצאה הלאומית לבריאות. בתי חולים כלליים, רופאי שיניים ורופאים פרטיים אחרים, מרפאות פרטיות וכן יצרני תרופות ומכשירים רפואיים (המוגדרים "יצרני שוק") סיפקו 54.6% מההוצאה הלאומית לבריאות. במקביל לירידת שיעור המימון הציבורי של מערכת הבריאות הציבורי, חלה גם ירידה בהוצאה של בתי החולים לבריאות הנפש, כמו גם לשכות הבריאות של משרד הבריאות, מ-8.4 אחוזים ב-2022 לעומת 10.3 אחוזים בשנת 2021 ו-9.3 אחוזים ב-2020. חלקם של השירותים שסופקו על ידי מוסדות בריאות אחרים ללא כוונת רווח (כמו "מגן דוד אדום") עמד על 4.4% מההוצאה הלאומית לבריאות.
יותר ישראלים מוותרים על שירותי בריאות
דוח הלמ"ס מצביע על עלייה מינורית בשיעור המימון הפרטי לבריאות בין השנים 2021 ל-2022: מ-2.5 אחוזים ל-2.6 אחוזים בהתאמה.
"הגרפים, טבלאות האקסל והניתוחים המתמטיים, לא מצליחים לשקף את הצרכים האדירים בהשקעת המדינה בתחום רפואת המוח", אומר פרופ' דוד טנה, יו"ר האיגוד הישראלי לנוירולגיה. "זו בעיה להסתכל רק על ההוצאה הלאומית הישירה על בריאות, ולא על הנזק הכלכלי האדיר עקב השקעת חסר. ההוצאה הלאומית במדינת ישראל לשנה על שש התחלואות העיקריות בתחום הנוירולוגיה עומדת על כ-16 מיליארד שקל. זוהי הוצאה אדירה, שאפשר לצמצמה, אילו רק תגדל ההשקעה בתחום הנוירולוגיה, ברפואה מונעת, בתשתיות, בהגדלת כוח האדם ובהתרחבות בבתי החולים ובקהילה.
"כך למשל, חובה על המדינה לקצר את התורים לרופאים הנוירולוגים בתתי המקצוע השונים, כדי למנוע מתחלואות להחריף. אין ברירה, מדינת ישראל צריכה להגדיל השקעה מעבר לגידול שהיה בשנת 2022. 0.8% תוספת לתקציב הבריאות, זה מעט מדי. המדינה משלמת מחיר כלכלי יקר בגין ההסתכלות על חצי מהתמונה".
ניר קידר, מנכ"ל מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, הגיב על דוח הלמ"ס: "אחוז המימון הציבורי של מערכת הבריאות בישראל הוא מהנמוכים ב-OECD, ואזרחי ישראל נדרשים לממן מכיסם שירותי בריאות פרטיים. העלייה בהוצאה הפרטית כאחוז מהתוצר צריכה להוות תמרור אזהרה עבור מערכת הבריאות. יש צורך דחוף בחיזוק המאמצים של משרד הבריאות לחיזוק מערכת הבריאות הציבורית".
ד"ר יובל לבנת, מנכ"ל מרכז אדוה, מסר בתגובה: "מצער לראות שישראל ממשיכה לפגר מאחורי רוב מדינות ה-OECD בהוצאה הציבורית על שירותים ציבוריים בכלל, לרבות שירותי הבריאות. ממחקר שביצע מרכז אדוה, עולה שבישראל ההוצאות של תושבי המדינה על ביקורי רופא, רכישת תרופות ושירותי סיעוד הן מהגבוהות ביותר מבין מדינות אירופה. פירוש הדבר שתושבי המדינה מן העשירונים התחתוני נאלצים לוותר על שירותים רפואיים, או לחילופי להידרדר לעוני כתוצאה מרכישתם".
