ל-נ' וי’ (השמות המלאים שמורים במערכת לבקשתם) יש 14 תינוקות שמחכים להם בבית החולים בילינסון. כלומר לא ממש תינוקות, אלא עוברים מוקפאים שנוצרו בתהליך של הפריה חוץ-גופית בציפייה ליום שבו יוחדרו לרחם כדי להיקלט שם ולהתחיל להתפתח.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
להורים העתידיים של העוברים האלה יש הכל: הם צעירים ובריאים, נשואים שנים רבות ומתגוררים בבית יפה משלהם, חולקים אהבה גדולה ויציבה, וכמו רוב הזוגות הצעירים במצבם, הם כבר בשלים לחלוטין לעבור לשלב הבא: הקמת משפחה. רק דבר אחד חסר להם כדי להגשים את החלום הבסיסי הזה: רחם.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
6 צפייה בגלריה
''מדינת ישראל מובילה בסייבר ובביטחון. אין סיבה שלא תוביל גם בהשתלת רחם''
(צילום: Shutterstock)
המכשול שעומד בדרכם להורות המיוחלת הוא פיזיולוגי. נ’ (30) נולדה עם תסמונת גנטית בשם מאייר-רוקיטנסקי, המתאפיינת בהפרעה בהתפתחות מערכת המין הנקבית. בנות שסובלות מהתסמונת נולדות ללא רחם או עם רחם שאינו מפותח ואינו מסוגל לשאת היריון. עם זאת, חלק גדול מהן בעלות שחלות וחצוצרות מתפקדות, המאפשרות להן לייצר ביציות. מכאן שעל מנת להביא ילדים משלהן לעולם בבגרותן, הן נאלצות להשתמש בשירותיה של פונדקאית, שתישא את ההיריון עבורן.
אבל הפתרון הזה אינו מעשי עבור נ’ וי’ מסיבות דתיות. כמותם יש בישראל, על פי ההערכות, כמה מאות זוגות שאין כל אפשרות עבורם להפוך להורים. עד היום לא היה לרופאים מה להציע להם. רגע לפני שנ’ וי’ ויתרו על שאיפתם להפוך להורים, הם קראו על הליך רפואי חדש ומורכב, שעשוי לתת מענה יחיד במינו לבעייתם: השתלת רחם. הליך רפואי חלוצי ונועז המאפשר להשתיל באישה שאין לה רחם את רחמה של אישה אחרת, חיה או מתה, באמצעותו תוכל להיכנס להיריון וללדת.
י', שאשתו מועמדת להיות המושתלת הראשונה בישראל: "כל זוג צעיר נורמטיבי צריך ילדים, שיחממו לו את הלב ואת הבית. אשתי צעירה ובריאה ואני מאמין שהיא תוכל לעבור את ההשתלה בקלות. אם בשוודיה זה עובד, בצ'כיה, בברזיל, בצרפת, אפילו בלבנון, למה שלא יהיה גם אצלנו?"
"יש לנו תקלה בחיים: אנחנו לא יכולים להביא ילד לעולם", מספר י’ על הנסיבות שהפכו אותם לזוג הראשון בישראל שמועמד להשתלת רחם. "נ’ יודעת על הבעיה שלה מאז שהייתה קטנה. כשלא קיבלה וסת, עשו לה אולטרסאונד ואמרו לה שהרחם שלה קטן. למזלנו, היא סובלת מהתסמונת ברמה הכי קלה. יש נשים שנפגעים אצלן איברים רבים, כמו הכליות. אצלנו ברוך השם הכל תקין, פרט לרחם. בחברה שממנה אנחנו באים לא נהוג לעשות פונדקאות וגם אימוץ לא בא בחשבון. השתלת רחם היא הדרך היחידה שתאפשר לנו להפוך להורים, ולכן אנחנו נלחמים לקדם את זה".
אחרי מסלול התייעצות ארוך עם מיטב הרופאים בבתי חולים שונים, הגיעו בני הזוג לבית החולים בילינסון, שמבצע את מרב השתלות האיברים בישראל. תחילה, כששמעו את בקשתם, הרופאים היו סקפטיים לגבי היכולת לממש אותה בישראל, אולם אחרי דיון ארוך הוחלט לנסות להגשים עבורם את חלומם.
"הסיפור מתחיל בפגישה עם הזוג הזה, שאומר לנו, 'אין לנו שום אופק'", נזכר פרופ’ ארנון ויז'ניצר, מנהל בית החולים לנשים ויולדות בבילינסון. "הם יודעים ומצויים בחומר. אמרתי, אני מוכן לנסות לגשש ולראות איפה זה עומד בארץ ובחו"ל. לראות אם אפשר בכלל לפתוח עבורם את הצוהר בארץ. הכל בראייה של 'בוא נראה איך אפשר לעזור להם'".
ואכן, בית החולים החליט שהוא הולך על כל הקופה ומבקש לבצע השתלת רחם לראשונה בישראל. האישורים הסופיים עוד לא ניתנו, אבל בני הזוג כבר עברו תהליך של הפריה חוץ-גופית, שבו הושגו והוקפאו 14 עוברים, והופיעו בפני ועדת אתיקה לאומית של מרכז ההשתלות הלאומי, שאמורה לאשר את ההשתלה המהפכנית. כעת הם הראשונים שממתינים בתור לאישור ההליך המורכב, שבוצע עד היום בהצלחה במעט מדינות בעולם.
"כל זוג צעיר נורמטיבי צריך ילדים, שיחממו לו את הלב ואת הבית", אומר י’. "אני גר בשכונת חיילים, שכונה צעירה מאוד. יש לנו טיפת חלב מפוארת. בכל בית כבר יש שלושה-ארבעה ילדים. ורק הבית שלנו חשוך. אני צריך לחזור הביתה מהעבודה, לראות חום בבית. לראות אור. יש שמנסים כמה פעמים. אנחנו לא היינו צריכים להתאמץ, תוך שבועיים מהתחלת הטיפול כבר היו לנו הרבה עוברים טובים. יש לנו זוגיות יציבה, אשתי צעירה ובריאה ואני מאמין שהיא תוכל לעבור את ההשתלה בקלות.
"אם בשוודיה זה עובד, בצ'כיה, בברזיל, לאחרונה גם בלבנון, עכשיו בצרפת נולד תינוק - למה שלא יהיה גם אצלנו? אנחנו מעצמה כלכלית-טכנולוגית. לא חסר לנו כלום. מדינת ישראל מובילה בסייבר ובביטחון. אין סיבה שלא תוביל גם בהשתלה כזו".
בשנים האחרונות נפתחו תוכניות להשתלות רחם במספר מצומצם של מדינות, בהן ארה”ב, סין, ברזיל, צ’כיה, גרמניה, סרביה, צרפת, מקסיקו והודו. אם הכל יתנהל כמתוכנן, צפוי ההליך המסקרן והחדשני הזה, שמככב אפילו בעונה הנוכחית של "האנטומיה של גריי", להתרחש גם בישראל ממש בחודשים הקרובים.
יש מועמדת פוטנציאלית להשתלה הראשונה, יש עוברים, יש רופאים שכבר נסעו לחו"ל להשתלם בביצוע ניתוחים כאלה. יש אפילו תורמת שכבר הביעה עניין עקרוני בתרומת הרחם שלה אחרי שסיימה ללדת, ומספר ועדות כבר אישרו את ההליך הדרמטי הזה. הכל כמעט מוכן. עכשיו נותר להמתין רק לאישור סופי ממשרד הבריאות.
"בעוד חמש שנים, אני רואה אותנו מבצעים 15-10 השתלות כאלה בשנה", מפנטז ד"ר אביתר נשר, מנהל מחלקת ההשתלות של בילינסון. "אנחנו לא מפגרים אחרי העולם בשום תחום. בהשתלות אנחנו עומדים בשורה אחת עם המרכזים הגדולים ביותר. בילינסון מבצע מעל מאתיים השתלות כליה בשנה, סדר גודל של בית חולים בינוני בארה"ב. אם עושים כאן השתלות מעי מסובכות, אין שום סיבה שלא נוכל להשתיל רחם".
השתלת הרחם הישראלית הראשונה, כשתתרחש, תבשר עידן חדש של פריון עבור מאות זוגות ישראלים שאינם יכולים להרות מסיבות שונות הקשורות ברחם, ואינם יכולים או מעוניינים להביא ילד לעולם באמצעות פונדקאות.
היא מיועדת לנשים שנולדו ללא רחם או סובלות מבעיות אחרות שפוגעות בתפקוד הרחם שלהן, כמו נזקי הקרנות או גידולים שפירים, או לנשים שנאלצו לעבור כריתת רחם בצעירותן, לרוב בגלל סרטן. היא לא מיועדת לזוגות שסובלים מעקרות שלא על רקע בעיות ברחם, ואפילו לא לכל אלה שכן סובלים מבעיות כאלה, שכן רובם פונים לפונדקאות. אבל עבור פלח מסוים ולא מאוד קטן באוכלוסייה, שמסיבות שונות אינו יכול להרות באמצעות פונדקאית, זה למעשה הפתרון היחיד כיום.
למרות שהטיפול מתבצע באופן ניסיוני כבר יותר מעשור, הלידה הראשונה בעולם כתוצאה מהשתלת רחם מוצלחת התרחשה רק ב-2014 בשוודיה. מאז ועד היום נערכו בעולם כ-70 השתלות רחם, מהן נולדו לפחות 23 תינוקות בריאים.
הרעיון להשתיל רחם עלה לראשונה ב-1998 באוסטרליה. פציינטית צעירה שסבלה מסרטן צוואר הרחם והרופאים עמדו לכרות את רחמה שאלה את הרופא המטפל, ד"ר מאטס ברנסטורם השוודי, האם יוכל יום אחד להחליף את הרחם שלה בחדש. בהתחלה זה נראה מטורף, סיפר ברנסטורם בדיעבד, אבל אחרי שחשב על הרעיון שוב, הוא מצא בו עניין לא מבוטל. "הבנתי שזה אפשרי", אמר, וכששב לשוודיה מולדתו החל בתוכנית מחקר על השתלת רחם באוניברסיטת גוטנברג, תחילה במכרסמים. ב-2003 פירסם בספרות המקצועית את המאמר הראשון על לידה מוצלחת בעכברה שעברה השתלה כזו.
באפריל 2000 ביצעה קבוצת מדענים מערב-הסעודית השתלת רחם ראשונה באישה, אולם הרופאים נאלצו להסיר את הרחם המושתל מספר חודשים לאחר מכן, בגלל היווצרות קרישים בכלי הדם שלו. אבל ההשתלה לא ריפתה את ידיהם של ברנסטורם וחבריו בשוודיה. בשנים הבאות הם החלו להשתיל עוד ועוד רחמים בבעלי חיים - בחולדות, בחזירים, בכבשים ובבבונים.
ב-2013 התקדמו החוקרים השוודים צעד גדול קדימה. הם השיקו תוכנית ניסיונית להשתלות רחם ובחרו תשע מועמדות בשנות ה-30 להשתתף בה. שמונה מהן נולדו ללא רחם והתשיעית עברה כריתה. כל הנשים עברו הפריה חוץ-גופית, כמו במקרה של נ’ הישראלית.
ברוב המקרים נלקחו הרחמים שנתרמו מקרובות משפחה של הנשים שהשתתפו במחקר. לאחר ההשתלות, נאלצו הרופאים לכרות שניים מהרחמים בגלל סיבוכים רפואיים. ועדיין, בספטמבר 2014 נולדה התינוקת הראשונה למושתלת כזו, ואחריה הרו נשים נוספות. שש מהן הצליחו להביא לעולם לפחות ילד אחד, ושלוש ילדו פעמיים, לפני שהרופאים הסירו את הרחם המושתל כדי להפסיק את הטיפול בתרופות חזקות המדכאות את מערכת החיסון.
סך הכל, דיווחו הרופאים, התינוקות שהתפתחו ברחמים המושתלים נולדו בריאים, למעט העובדה שחלקם יולדו מספר שבועות לפני התאריך המיועד בשל סיבוכים שונים. ב-2017 התרחשה בברזיל הלידה הראשונה כתוצאה מהשתלה של רחם שנלקח מתורמת מתה.
בישראל אין עדיין תורמת שלקחה את המשימה על עצמה, אבל לפחות אישה אחת, מספרים בבילינסון, כבר התנדבה ביוזמתה להיפרד מהרחם שלה אחרי שסיימה ללדת בעצמה. "רוב המרכזים בעולם התחילו לבצע השתלות רחם מתורמת חיה", אומר ד"ר נשר. "יש לזה הרבה יתרונות. אפשר לעשות את הניתוח בצורה הכי מבוקרת שיש, לבדוק את הרקמות בצורה הכי מדויקת ולהעריך את מצב הרחם כמו שצריך לפני הניתוח.
"במהלך הכריתה יש פוטנציאל לתחלואה נלווית לתורמת, כמו פגיעה בצינור השתן, פגיעות במעי. יש הרבה סיבוכים פוטנציאליים. במקרה של תורמת מתה, הניתוח הרבה יותר קצר מצד אחד, אבל הלוגיסטיקה הארגונית הרבה יותר בעייתית. יכול להיות שביום שישי בלילה פתאום נצטרך לקרוא לצוות להתחיל להיערך להשתלה כזו. מהחי או מהמת, מדובר בהשתלה מורכבת כמעט באותה מידה".
ואכן, לא מדובר בהליך פשוט. השתלת רחם כרוכה בהגדרה בארבעה ניתוחים שונים: תחילה מוצא הרחם הנתרם מהתורמת, לאחר שעברה הערכה מקיפה לגבי תפקודו. במידה שמדובר בתורמת חיה, הניתוח כרוך בסיכונים שונים, החל בדימומים ועד זיהומים ופגיעה במערכת השתן. שיעור הסיבוכים מוערך ב-12 אחוז, פי חמישה עד עשרה מאלה המצופים בתורמי איברים אחרים. לאחר מכן הוא מושתל באישה שזקוקה לו. הילדים שנולדים בהליך הניסיוני מגיעים לאוויר העולם בניתוח קיסרי, ולאחר מספר שנים נהוג לכרות את הרחם המושתל כדי למנוע סיכונים למושתלת כתוצאה מנטילת תרופות לדיכוי המערכת החיסונית, שנועדו לוודא כי גופה לא ידחה אותו.
"מדובר בניתוח מאוד מורכב", אומר ד"ר נשר, שאמון גם על הצד הכירורגי של ההכנות לקראת ההשתלה ההיסטורית, וכבר נסע בראש צוות מנתחים לחו"ל כדי להיות נוכח בהליך כזה. "לוקח 11 שעות להוציא את הרחם עם כל כלי הדם שלו. מבחינה אנטומית האגן הוא האיבר הכי מורכב מבחינת השתלות, וזה מקור הבעיה. צריך לחבר כלי דם מאוד קטנים במקום שהגישה אליו לא נוחה, ואחר כך לחבר את צוואר הרחם לנרתיק. צריך לדאוג לאספקת דם עורקית ולניקוז דם ורידי. זה הליך סיזיפי בצורה שלא תתואר".
וזו רק ההתחלה. במשך חצי שנה עד שנה לאחר הניתוח יש להימנע מהיריון, על מנת לוודא שהרחם החדש מתפקד כהלכה. מקובל להשאיר את הרחם בגוף המושתלת לצורך היריון אחד בלבד, מקסימום שניים, על מנת למנוע סיבוכים מאוחרים שנגרמים בשל התרופות שמקבלת המושתלת נגד דחיית האיבר החדש.
ד"ר נשר: "מדובר בניתוח מאוד מורכב. לוקח 11 שעות להוציא את הרחם עם כל כלי הדם שלו. מבחינה אנטומית, האגן הוא האיבר הכי מורכב מבחינת השתלות, וזה מקור הבעיה. צריך לחבר כלי דם מאוד קטנים במקום שהגישה אליו לא נוחה, ואחר כך לחבר את צוואר הרחם לנרתיק. צריך לדאוג לאספקת דם עורקית ולניקוז דם ורידי. זה הליך סיזיפי בצורה שלא תתואר"
המועצה הלאומית לרפואת נשים, נאונטולוגיה וגנטיקה, האמונה על יעוץ בנושאים כאלה למשרד הבריאות, הקימה ועדת מומחים מיוחדת לנושא, שקבעה כי יש לאשר אותו בשורה של תנאים.
“הועדה שמעה את כל הצדדים והעלתה את כל השאלות המתבקשות”, אומר פרופ’ אליעזר שלו, העומד בראש המועצה. “קיימנו דיון מאוד מעמיק ושקלנו את הנקודות הבעייתיות וגם את סימני השאלה והתקבלה ההחלטה לעשות את זה בצורה מדורגת. זה לא אומר בהכרח שמחר בבוקר מנתחים, אלא שמתחילים לבנות את המבנה והתנאים שנדרשים. ההחלטה הסופית תהיה כמובן של המטופלות עצמן. אני בעד פתיחת המהלך. לא יהיו מאות מקרים כאלה בשנה. תהיה השתלה אחת בחודש או בחודשיים. אנחנו נלווה את המקרים האלה ונלמד מהם ונבדוק איך אפשר לשפר, אבל אין ספק שזה המהלך הנכון”.
הניתוחים המורכבים הם רק פן אחד במחלוקת המדעית והרפואית האופפת את ההליך החדש. בעוד מנתחים וגינקולוגים שנטלו חלק בהליך כזה ברחבי העולם טוענים כי הוא בטוח לחלוטין, והביקוש העולמי להשתלות כאלה הולך וגובר, חלק מהמדענים מזהירים מפני תופעות שונות שעלולות לסכן את חיי התורמות, המושתלות ואפילו הילודים עצמם.
מתנגדי ההליך החדש טוענים כי הוא מסכן את חיי תורמת הרחם, כמו גם חייהם של האם והילוד, וכרוך בשיעור מוגבר של סיבוכים רפואיים, בהם רעלת היריון ולידות מוקדמות. מלידות שהתבצעו עד כה מרחמים מושתלים, עולה כי יש סיכון מוגבר לפגות ולמשקל לידה נמוך, לרעלת היריון, להפלות טבעיות ואפילו למות העובר ברחם.
מדובר בהליך שנוי במחלוקת מבחינה אתית, שכן בניגוד לכל השתלת איברים אחרת הוא אינו מציל חיים.
פרופ’ ויז’ניצר: "זו ההשתלה היחידה בעולם הרפואה כרגע שהיא לא לצורך הצלת חיים אלא לצורך הבאת חיים. אבל זה יותר מהצלת חיים, או לפחות חשוב באותה מידה. ברגע שאתה מבין שזה המוצא היחיד עבור המוני זוגות שאין להם אפשרות להביא ילד לעולם בדרך אחרת, ברור שחייבת להיות אופציה כזו. עושים את זה כבר בעולם ויש ילדים בריאים שנולדו מהפרוצדורה הזאת. אז למה לא לעשות את זה בארץ ולחסוך מאותם זוגות לנסוע לחו”ל ולעבור מסכת קשיים עד לאימוץ או להבאת ילד בפונדקאות? מה עוד שבשנתיים האחרונות לא ניתן היה לשלוח אף אחד לשום מקום ובינתיים השעון מתקתק.
“יש קריטריונים מאוד ברורים למועמדות לניתוח. כמובן שהטיפול צריך להתבצע בידי צוות מולטי-דיסציפלינארי עם תשתית של השתלות, פסיכולוג, פסיכיאטר, מומחי פריון, כירורגים וגינקולוגים שעברו הכשרה להשתלה הזאת. בפרוצדורה הראשונה שנעשה יכול להיות שנביא מומחה מנוסה מחו”ל שיסייע לנו. קשרנו קשרים עם מישהו שעשה כבר כמה השתלות כאלה. יש לנו את הטכנולוגיה המתקדמת ביותר ואת התשתית הדרושה. למשתילים שלנו יש יכולות אדירות. תביאו להם כל איבר - הם ישתילו אותו בהצלחה”.
“מבחינה רפואית, אין ספק שמדינת ישראל מוכנה לאתגר הזה”, מסכים פרופ’ רוני מימון, יו”ר האיגוד הישראלי למיילדות וגינקולוגיה, ומנהל חטיבת נשים ויולדות במרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא). “מבחינה כירורגית זו לא בעיה. השתלות איברים מתבצעות בישראל כל יום. גם הנושא של מעקב וטיפול בהיריון אצל מושתלות אינו זר לנו. יש מושתלות כליה לא מעטות ומושתלות איברים אחרים שיולדות. הרפואה הישראלית יכולה לעמוד באתגר הזה בלי שום בעיה”.
אתה בעד ביצוע השתלות כאלה, למרות הסיכונים?
“חד-משמעית כן, למי שאין לו אלטרנטיבה. זה תהליך שחייבים להתחיל בו. אסור לעצור את הקדמה”.
בילינסון הוא לא בית החולים היחיד בישראל שהצוות שלו נושא עיניו לביצוע ההשתלה היוקרתית, המיוחדת ועתירת הסיכונים הזאת. מי שנערך לביצוע ההשתלה המורכבת כבר שנים הם צוות מומחים בבית החולים זיו שבצפת, שכבר השתתף בהשתלות כאלה בחו"ל.
בית החולים הקטן היה הראשון בישראל שהגיש בקשה לביצוע השתלה כזו לוועדת הלסינקי, האמונה על אישור ניסויים בבני אדם, ונענה בשלילה. כעת הם מבקשים לייסד שיתוף פעולה עם מרכז רפואי גדול המבצע השתלות, כדי לקחת חלק בהשתלה ההיסטורית הזאת. "זה תחום שהוא קרוב לליבי, כי אני מתעסק באונקולוגיה", מסביר ד"ר ענבר בן-שחר, מנהל מחלקת נשים ויולדות בבית החולים ואיש סגל בכיר בפקולטה לרפואה של בר־אילן.
6 צפייה בגלריה
דריה סרט מטורקיה, שעברה השתלת רחם, עם בנה התינוק עומר, אשר נקרא על שם אחד מרופאיה
(צילום: GettyImages)
"עקרות על רקע רחמי היא מאוד משמעותית. אם מסתכלים על זה בצורה יותר רחבה, לא מדובר בקבוצה אזוטרית של נשים שיש להן מום מולד, אלא בכל הנשים שאיבדו את הרחם בגיל צעיר. רק מיעוטן מתחתן. פונדקאות היא מאוד יקרה ומוגבלת לאוכלוסייה שיכולה להרשות לעצמה לשלם עבורה".
בן-שחר, גינקולוג המתמחה באונקולוגיה בהכשרתו, עוקב מקרוב אחרי ההצלחות בתחום מאז פרסום ההשתלה המוצלחת הראשונה בשוודיה ב-2015. "מאוד התלהבנו מהאפשרות להשתיל רחם", הוא מספר. "חשבנו שזה משהו שאנחנו יכולים להרים גם אצלנו למרות שאנחנו מרכז פריפריאלי. התחלנו להתכתב עם הרופא שביצע את ההשתלה. בהתחלה הוא לא התייחס אלינו, אבל אחרי פרק זמן מסוים הוא הזמין אותנו לסדנה הראשונה שלו בנושא בשוודיה".
הצוות הקטן מזיו, שכולל בסך הכל שלושה רופאים שמכורים לעניין, לא רק דיבר, אלא גם עשה. "לפני שנסענו לשוודיה ביצענו השתלות רחם בכבשים בישראל", מדווח בן-שחר. "לצערנו, נאלצנו להפסיק את הניסוי שלושה שבועות אחרי ההשתלה, ולא יכולנו לעקוב אחרי הכבשים המושתלות זמן ממושך, אבל הרחמים שהושתלו נראו מצוין".
בהמשך ביצעו הרופאים השתלות רחם בגופות בחו"ל, לצורך אימונים, והוזמנו לקחת חלק בהשתלת רחם מאישה לאחותה התאומה. "הייתה לנו הפתעה, כי הצוות השוודי הזמין אותנו להשתתף בניתוח בסרביה של שתי אחיות תאומות לאחר שהיה להם חסר של משתיל. זו הפעם הראשונה שהשתתפנו בהשתלה בבני אדם. בגלל שהנתרמת והמושתלת היו תאומות, לא היה צורך להשתמש בתרופות נגד דחייה. זו הייתה חוויה יוצאת מן הכלל. לאחר מכן נסענו לעוד השתלה באמצעות ניתוח אנדוסקופי (זעיר-פולשני). במקביל לכל הדברים האלה התחלנו את החלק של הרגולציה, לנסות להביא את הניתוח הזה לישראל".
כאן נתקלו הרופאים במחסום. "ב-2016 הגשנו בקשה לוועדת הלסינקי הארצית", משחזר בן-שחר. "אמרו שלא צריך את זה בכלל. לאט-לאט העברנו את זה דרך כל הגורמים הרלוונטיים שקשורים לנושא של גינקולוגיה ומיילדות".
אמנדה גרונדל, מושתלת מארה"ב: "כששאלתי בגיל 16 על השתלת רחם, הרופא אמר לי, 'זה לא יקרה בימי חייך'. חשתי שבורה, שמרתי את האבחנה בסוד כמעט מכולם. לאחר שנים, כשאמרו לי שזה אפשרי, רעדתי מהתרגשות. חודש לאחר הניתוח, בגיל 36, קיבלתי את הווסת הראשונה שלי. כשאני מביטה בתינוקת שלי היום אני נזכרת בבת ה–16 שישבה במשרד של הרופא ובייאוש שחשה, ייאוש שעכשיו התחלף באושר"
מאז ועד היום, הוא מספר, התגבשה בבית החולים רשימה של זוגות שמבקשים לעבור השתלה כזו. "פונים אלינו הרבה מאוד פציינטיות או זוגות ששמעו בצורה כזו או אחרת על המעורבות שלנו בתחום. יש לנו לפחות שלושה או ארבעה זוגות שמתאימים ביותר לעבור את ההליך".
יש לכם גם תורמות פוטנציאליות?
"בעניין הזה עוד לא קיימנו דין ודברים אופרטיבי. במודל השוודי הנתרמת מביאה את התורמת. ברוב המקרים זו קרובת משפחה שלה. בטקסס מדובר על תרומה אלטרואיסטית של נשים שרוצות לתרום את הרחם. יש גם אפשרות לתרומה מן המת. הבעיה העיקרית בתרומה כזו היא שבגלל המחסור באיברים, נותנים עדיפות קודם לאיברים אחרים והרחם רק בסוף, ולכן הסיכוי לקבל רחם באיכות טובה יותר קטן".
יש סיכוי שאתם משקיעים הרבה זמן ואנרגיה בהליך שלעולם לא יאשרו לכם לבצע, מה עוד שאתם נמצאים בפריפריה ואין לכם שום ניסיון בהשתלות.
"כל חברי הקבוצה שלנו ואני גדלנו במרכזים הרפואיים הגדולים בארץ, ועברנו הכשרה במרכזים מובילים בעולם. באנו לפריפריה בלי שום רגשי נחיתות, כדי לקדם את השירות הרפואי הניתן לאוכלוסייה. חלק מהאג’נדה שלנו הוא קידום מצוינות והפרויקט הזה משתלב בתפיסת העולם שלנו. עם זאת, אנחנו מבינים היום שהרגולציה תרגיש יותר בנוח אם נשתף פעולה עם מרכז השתלות גדול, וכבר פנו אלינו מספר מרכזים בבקשה לשתף איתנו פעולה בתחום הזה. עקרונית אנחנו מוכנים לבצע השתלה כזו כבר מחר. רק צריך להפעיל לחץ על הרגולציה להתקדם".
אבל גם הבעיות והסיכונים הקשים ביותר לא יעצרו את מי שנחושה לנצח את גורלה ולהפוך לאם. כך קרה לאמנדה גרונדל, שגילתה לזוועתה בגיל 16 כי היא נולדה ללא רחם. "שאלתי את הרופא, 'מה לגבי השתלת רחם? יש דבר כזה?’" שיחזרה גרונדל בראיונות לתקשורת אחרי הלידה. "הוא אמר לי, 'זה לא יקרה בימי חייך'".
בראיונות סיפרה גרונדל כי האבחנה הקשה היממה אותה. "הבושה הייתה קשה", אמרה. "חשתי שבורה, ושמרתי את האבחנה בסוד כמעט מכולם. במשך שנים קיימתי מערכות יחסים שלא היה להן סיכוי להחזיק מעמד. ב-2006 פגשתי גבר אוהב שידע על מצבי מההתחלה. נישאנו שלוש שנים מאוחר יותר. רציתי להיות אם באופן נואש, אבל הניסיונות שלנו להרות באמצעות פונדקאות ולאמץ ילד נכשלו. המתח שבא-הפוריות תרם לסיום הנישואים שלנו".
6 צפייה בגלריה
אמנדה גרונדל יחד עם בעלה והתינוקת שילדה. עברה בהצלחה ניתוח להשתלת רחם בארה"ב
(צילום: מתוך טוויטר)
אבל הרופא שאיבחן את התסמונת שלה טעה בגדול. אחרי שנים שייחלה לילד משלה, הצטרפה גרונדל לתוכנית השתלות הרחם של בית החולים המפורסם קליבלנד קליניק בארה”ב. לאחר שעברה בדיקות שנועדו לוודא כי היא כשירה לתהליך המורכב, ושיש לה מערכת תמיכה משמעותית של משפחה וחברים, שילוו אותה במהלכו, אמנדה התקבלה לתוכנית. "רעדתי מהתרגשות, אבל ידעתי שהתהליך צפוי להיות ארוך ולא צפוי". במרץ השנה, הפכה גרונדל לאישה הרביעית שילדה תינוק בריא באמצעות השתלת רחם באותו בית חולים.
היא עברה תהליך של הפריה חוץ-גופית, במהלכו נשאבו ביציות מגופה שהופרו בזרעו של בעלה המיועד והוקפאו לשימוש עתידי. בינואר 2020 קיבלה גרונדל תרומת רחם מאישה שמתה ואיבריה נתרמו בהסכמת בני משפחתה, ועברה ניתוח השתלה שנמשך 14 שעות. “אחרי הניתוח, בגיל 36, קיבלתי את הווסת הראשונה שלי", תיארה ב’גרדיאן’ הבריטי. "הייתי המומה ממה שהגוף האנושי מסוגל לעשות".
אז החזירו הרופאים את אחד העוברים המוקפאים לרחם החדש. כנגד כל הסיכויים, אפילו אצל נשים בריאות שיש להן רחם מתפקד, ההיריון נקלט בניסיון הראשון. "עשיתי בדיקת היריון וראיתי את הקו השני, שמצביע על תוצאה חיובית. זה לא הרגיש אמיתי. זה היה קסום שההיריון נקלט בניסיון הראשון", סיפרה גרונדל. שמונה חודשים לאחר מכן, בניתוח קיסרי, נולדה התינוקת גרייס. "כשאני מביטה בה כל היום, כולה חיוכים, אני נזכרת בבת ה-16 שישבה במשרד של הרופא, ובייאוש שחשה. את הייאוש ההוא החליף אושר. זה מה שבית החולים, תורמת האיברים והמשפחה שלי עשו למעני. אהיה אסירת תודה להם לנצח".
6 צפייה בגלריה
האם יבוא יום ונשים שנולדו בגוף זכרי ועברו ניתוח להתאמת מגדר - יוכלו להיכנס להריון?
(צילום: Shutterstock)
ואם כבר מדע בדיוני, אז עד הסוף. ההתקדמות האדירה בהשתלות רחם מעניקה תקווה חדשה לא רק לנשים שאין להן רחם, אלא גם לנשים טרנסג'נדריות, שנולדו כגברים ועברו ניתוח לשינוי מין, ומעוניינות להרות בעצמן. ב-2017 הצהיר נשיא האיגוד האמריקאי לרפואת פריון, ד"ר ריצ'רד פאולסון, כי נשים שנולדו בגוף זכרי ועברו ניתוח להתאמת מגדר - יוכלו להיכנס להיריון "כבר מחר". "עוד יש אתגרים, אבל אני לא רואה סיבה שזה לא יקרה", תיאר פאולסון וטען כי על אף השוני במבנה האגן בין גברים ונשים, השתלת רחם בגופה של אישה שנולדה בגוף של גבר בהחלט אפשרית.
ההכרעה על גורלה של השתלת הרחם הישראלית הראשונה, שהוקפאה בגלל הקורונה, צפויה להתקבל בשבועות הקרובים, אז תוגש לוועדת הלסינקי, תחילה של בית החולים שיבקש לבצע אותה ואז לוועדה הארצית, אבל יש מי שכבר מאוד מתקשה לחכות לה.
לפני חודש, בעקבות כנס גינקולוגים בינלאומי שהתקיים בתל-אביב, התקבלה בישראל פנייה ממרכז רפואי בארה"ב שמבצע השתלות רחם, שהציע לשלוח מועמדות להשתלה כזו לביצוע ההליך אצלו. אם לא יתקבל האישור המיוחל במהירות, מצהירים י’ ונ’ כי יטוסו לבצע את ההשתלה בחו"ל. "התחלנו את המגעים שם", אומר י’. "אנחנו מכירים את העלויות ונלך על כל הקופה בלי היסוס".
זה עולה 300 אלף דולר. יש לכם סכום כזה?
"אני עובד ברוך השם ומפרנס טוב. אנחנו לא עשירים אבל חיים בכבוד. מה שווה לי כל הכסף אם אין ילד בבית? עדיף שיהיה לנו ילד ולא כסף - מאשר הפוך".
פורסם לראשונה: 07:54, 12.11.21
