ועדת הבריאות של הכנסת התכנסה הבוקר (ב') לדיון על המענה הטיפולי לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית ב-7 באוקטובר. ד"ר צביה זליגמן, מנהלת מרכז לטם לטיפול בטראומה מינית בבית החולים איכילוב, טלטלה את משתתפי הדיון: "אתם יודעים כמה אנשים כבר התאבדו מאז 7 באוקטובר? אנשים אובדניים בצורה בלתי רגילה. יש אובדנות רבה מאוד".
במהלך הדיון פרץ בבכי תושב שדרות בשם אליקו, שסיפר שחווה בעבר תקיפה מינית: "אנשים יעשו את המעשה ויקפצו ממלון כזה או אחר. אני רוצה להציל את האנשים וזו חובתכם כמדינה". הוא קרא להקצות משאבים לטובת אותם נפגעים ולא להתווכח איתם על אחוזי נכות בביטוח הלאומי. נציין שמשרד הבריאות סירב בעבר להעביר את נתוני האובדות מאז 7 באוקטובר למרות בקשות חוזרות ונשנות של ynet.
צפו בדיון בכנסת:
הדיון בכנסת: מי יטפל בנפגעות הטרור המיני?
(צילום: ערוץ הכנסת)
כמעט כל הדוברות בדיון קראו לממשלה להרחיב את המענה התקציבי למערכי הטיפול והתמיכה. מנהלת מרכז לוטם סיפרה על המצוקה התקציבית ועל מחסור התקנים, וקראה לשמור על רצף טיפולי: "אנחנו מטפלים בנפגעי 7 באוקטובר ובכל נפגעי הלוחמה. נשים, גברים, ילדים. יש ציפייה למספרים, עדויות ולאינפורמציה מכל מיני גורמים. בתי החולים נשאלו 'כן הותקפו או לא הותקפו?'. אנחנו לא נדע את זה במשך שנים. אנשים מדווחים אחרי עשרות שנים על פגיעות מיניות. הם ממשיכים לחיות את החיים כאילו כלום אבל זה לא אומר שזה לא הורס את החיים שלהם, או של הילדים והסביבה שלהם".
לדבריה, "שנים אני מטפלת בטראומה ואף פעם לא הרגשתי את מה שאני מרגישה עכשיו. אין לנו תקציבים ואנחנו צריכים לפתוח עוד מרכזים טיפוליים והדבר החשוב הוא רצף טיפולי. אנשים צריכים לקבל טיפול על ידי המערכת ולא על ידי אנשים פרטיים".
2 צפייה בגלריה
"אף פעם לא הרגשתי את מה שאני מרגישה עכשיו". מימין לשמאל: ד"ר צביה זליגמן ואורית סוליציאנו
באיחור ניכר, עלתה בשבועות האחרונים סוגיית הטרור המיני שהפעילו מחבלי חמאס לכותרות ברחבי העולם. זאת בשעה שארגוני נשים ברחבי העולם ובראשם ארגון האו"ם לקידום והעצמת נשים איחרו מאוד בתגובה ובגינוי למעשים הקשים.
ד"ר זהר סער, מהמחלקה לטיפול באלימות במשפחה במשרד הבריאות, סיפרה שהמערכת תקבל תוספת של שני מיליארד שקל למערך בריאות הנפש, אך התקשתה לספק תשובות על אף בקשות חוזרות ונשנות של חברות הכנסת. "או שאת לא מעבירה את מה שקורה בשטח או שאני יוצאת מפה מבולבלת. תסבירו מה אתם עושים?", קראה לעברה ח"כ תמנו שטה. ד"ר סער אמרה: "לפני המלחמה יצאנו במכרז גדול סביב הנושא של הדרכות למטפלים במערכת הבריאות כדי למקצע את הידע שלהם. זה התחיל לעבוד ובחלק מהמקומות זה עובד".
טיפול ללא תור, הכרה בלי טפסים
מלי לוי, רכזת שיקום ארצית בביטוח הלאומי, הבהירה שנפגעות ונפגעי תקיפה מינית אינם עומדים בתור לטיפול ומשובצים מיד למטפלים. היא סיפרה ש"הוקם מערך של אלפי אנשי מקצוע, בהם גם מומחים לטיפול בנפגעות תקיפה מינית: "עשינו מערך הכרה זריז בנפגעי פעולות איבה, ללא טפסים וגם ועדה רפואית ללא הגעה".
אורית סוליציאנו, מנכ"לית המרכזים לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית, יצאה נגד הבקשות שהופנו לבתי החולים לקבל מידע על פגיעות מיניות: "ההסברה הישראלית היא סופר חשובה, אבל לא על חשבון הנפגעות. אי אפשר לבקש מבתי חולים לתת מידע גם אם הוא לא שמי, כדי לדעת. אם הנפגעים מסכימים, אין בעיה".
לדבריה, לעתים הנזק הנפשי מתעורר אחרי שנים, "אנחנו יודעות על קב"נים, רופאים, פסיכולוגים ואנשי זק"א. אחד מאנשי זק"א סיפר שהוא עובד ומטפל ובסוף השבוע הכול מתחיל להיות מופנם. ייקח לנו זמן לעכל, וכשנעכל - צריך שהמדינה תהיה שם. אנחנו יודעות על חיילי צה"ל בני 19 ו-20 שראו דברים מזוויעים. כרגע הם במלחמה. הם מטופלים בצבא על-ידי מרכז מהו"ת, אבל מה יהיה איתם כשישתחררו?".
ד"ר צביה זליגמן: "בתי החולים נשאלו 'כן הותקפו או לא הותקפו?'. אנחנו לא נדע את זה במשך שנים. אנשים מדווחים אחרי עשרות שנים על פגיעות מיניות. הם ממשיכים לחיות את החיים כאילו כלום אבל זה לא אומר שזה לא הורס את החיים שלהם"
ח"כ קארין אלהרר (יש עתיד), מיוזמות הדיון, קראה לתת מענה אישי לכל אחת ואחד מהנפגעים, כולל למעגל השני של מי שראו או שמעו על הזוועה: "כסף הוא לא תמיד הבעיה, הבעיה היא מענה שלם וכולל. השבת השחורה הביאה איתה זוועות שבאמת הראש לא יכול להכיל והלב מתפוצץ. חלק מהפגיעות היו פגיעות מיניות. זה נושא שנחשב לטאבו, לא מדברים עליו והוא לא תמיד מקבל את הקשב הראוי. המטרה של הדיון הוא להשמיע את קולן של מי שלא יכולות לזעוק ולא יוכלו לזעוק לעולם, כאלו שנרצחו. כשעוברים טראומה כל כך קשה נדרשות תעצומות נפש כדי להחלים".
לדברי ח"כ אלהרר, "חשוב שכל המשרדים הרלוונטיים יהיו מוכנים עם תוכנית פעולה סדורה כדי שאותם אנשים יצברו כוחות כדי לבוא ולהתלונן - יהיה מי שיקבל אותם. יש גם את אלו מהמעגל השני שהיו, שראו ושהיו עדים, וגם הם זקוקים לטיפול. הייתי רוצה לראות שיש תוכנית וצריך שהמענה יותאם ויהיה פרסונלי".
ח"כ פנינה תמנו שטה (המחנה הממלכתי), קראה למדינה לממן גם סיוע פרטי: "ב-7 באוקטובר מצאו עצמן נשים עוברות התעללות על ידי מחבלי חמאס הארורים כשרבות מהן נאנסו, נשחטו ונשרפו. אסור לנו לשכוח שיש עדיין נשים צעירות שנמצאות בשבי חמאס ולצד החובה שלנו לחשוף, לספר, לזעוק ולשבור את הצביעות של העולם. יש לנו חובה כאן בבית בישראל להעמיד את כל המערך, הסיוע והמענים שלהם זקוקות הנשים שנמנות עם כמה מעגלים. אתן לא לבד, כולנו כאן איתכן".
נפגע תקיפה מינית פרץ בבכי במהלך הדיון בכנסת
(צילום: ערוץ הכנסת)
ח"כ יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו) הדגישה שגם גברים נפלו קורבן: "אירועי 7 באוקטובר שינו פה הרבה קונספציות בישראל, גם בנושא תקיפות מיניות. עד אז הייתה תפיסה שאין דבר כזה תקיפה על רקע לאומני. מחבלי חמאס עשו מה שהם עשו לא בגלל שהיו סוטי מין, אלא בגלל שלתקוף אישה זה חלק מהמלחמה ומהניצחון, זה בעצם לזרוע פחד ואימה על אומה שלמה, וזה מה שקרה. זה היה חלק מההיסטוריה של האנושות ואנחנו חשבנו שאנחנו בזמן אחר, וזה קרה. צריך לקבל את זה ולא להכחיש". ח"כ מלינובסקי קראה לממשלה לספק מענה תקציבי לנושא.
ח"כ קטי שטרית (הליכוד) אמרה: "צריך מענה ייעודי לסוג הזה של נפגעות נובה, כי זה שונה מנפגעות אחרות. חלף המון זמן. בשיחת טלפון עם אחת המטופלות אתמול, היא התחננה אליי לאשפז אותה. מאוד אשמח לשמוע מה נעשה".
נורית יכימוביץ כהן, נציגת מרכז המחקר והמידע של הכנסת, התייחסה לכך שמערכת בריאות הנפש בישראל סבלה לפני 7 באוקטובר מתת-תקינה, באופן שגרם לתורים שהגיעו במקרים רבים ליותר משנה: "הגופים השונים צופים שכמות הנפגעים תלך ותתרחב. אני רוצה להוסיף גם את הנפגעים מצה"ל שנפגעו בלחימה שגם הם הותקפו וחלקם נפצעו. אנחנו יודעים מחומרים גלויים שטיפול בפגיעה מינית בחיילות צה"ל ניתן על ידי מרכז מהות ונפסק כשהחייל משתחרר ואמור לקבל אותו במערכת האזרחית. צריך לשאול איך מוודאים שהנפגע לא נופל בין הכיסאות במעבר בין המערכות".
פרופ' יפעת ביטון, שמלווה את הטיפול בנפגעות הטרור המיני מאז 7 באוקטובר, ואף השתתפה בדיון באו"ם בנושא, אמרה כי: "מערך הבריאות שלנו ערוך היטב לטפל בפגיעת הפיזיות הנראות לעין. בפגיעות המיניות יש נטייה להסתיר אותן. השיתוק, הסטיגמה והבושה יכולה לנהל אותן. גורמי טיפול בחברה הישראלית לא היו מסוגלים להאמין שהדבר הזה קרה לנו".
העדויות ומחיקת הסרטונים
רק ב-2 בדצמבר, כמעט חודשיים אחרי הטבח, נזכר ארגון הנשים של האו"ם להתייחס לאירועים הקשים, ומסר שהוא תומך בחקירות קפדניות של האירועים. הוא הוסיף כי הוא תומך "באופן פעיל בוועדת החקירה של האו"ם בשטח הפלסטיני הכבוש, כולל מזרח ירושלים", ובחקירות העצמאיות ל ישראל - "שהחלו זמן קצר מאוד לאחר ההתרחשויות".
לפני הדיון קיבלו חברי הכנסת נייר עמדה של עמותת "רופאים לזכויות אדם" שסקר את מה שהתרחש ב-7 באוקטובר. "לרופאים לזכויות אדם נמסר כי לאיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית הגיע מידע על מקרים שבהם נפגעו נשים ונערות", צוין בדוח. המידע נוגע לפגיעות בכל זירות המתקפה, כולל פסטיבל נובה, בתים פרטיים בעוטף עזה ובסיס צבאי. מטעמי סודיות, הפרטים על אודות הפגיעות לא פורסמו בפומבי.
עוד צוין כי "כוחות מסייעים, חיילים, צוותי הצלה וזק"א, בין אם הגיעו ראשונים ולקחו חלק בפעולות החילוץ של הניצולים והניצולות, ובין אם נותרו באתרים עם הגופות, נחשפו לסימני אלימות קשים וכאלה שהעריכו שמעידים על אונס". איציק איטח, מתנדב זק"א, סיפר שראה באחד הבתים בקיבוץ בארי זוג שהיה כפות אחד לשנייה, כשבגדיהם מופשלים. בהמשך נכתב בדוח: "סרטונים שהופצו ברשת ביוזמת חמאס, שחלקם הוסרו מאוחר יותר, מהווים עדות לביזוי נשים ונערות - חלקן עדיין בחיים בשעה שצולמו, חלקן כבר נפחו את נשמתן, גורלן של אחרות לא נודע - כשהן מובלות ברחובות עזה לעיני כל".
- אם אתם או אדם בסביבתכם נמצאים במשבר ועלולים להיות אובדניים, אל תישארו לבד. פנו לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים כמו ער"ן בטלפון 1201 או באתר סה"ר - סיוע והקשבה ברשת. לפרטים על הרצאות להעלאת מודעות למניעת אובדנות היכנסו לאתר "בשביל החיים" - סיוע למשפחות שיקיריהן התאבדו, או ב-03-7487771.
- מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית מציעים עזרה: קו סיוע לנשים 1202, קו סיוע לגברים 1203 וכן סיוע בצ'ט.
