לפני כשנתיים אובחנה אופיר כפרי (23) מגן יבנה בסרטן שחלות נדיר. לאורך כל תקופת המחלה עברה כמה ניתוחים קשים וטופלה בכימותרפיה אגרסיבית. אך לסיפור הזה יש סוף שמח: בשבוע שעבר חגגה כפרי את היום האחרון לטיפולים בטקס מרגש ביחידה הגינקו-אונקולוגית בבית החולים הדסה עין-כרם, ואף עין לא נשארה יבשה. "אני מתרגשת מאוד, התכוננתי לטקס הזה מלא זמן. מהיום הראשון שנכנסתי למחלקה אמרתי שאנצח, וכשאנצח את המחלה אערוך טקס פרידה רועש ושמח". צפו ברגע המרגש של אופיר:
הכימו האחרון של אופיר כפרי
(צילום: דוברות הדסה)
על תהליך ההתמודדות עם המחלה בשנתיים האחרונות מעידה כפרי כי "במשך שנתיים עברתי ניתוחים שונים וטיפולים לא קלים. היו שבועות קשים, היו ימים מאתגרים מאוד. שלא יישמע חלילה שאני מקטינה את התהליך, כי יש רגעים שמאוד קשה לשאוב בהם כח, אבל אני גאה בעצמי על הדרך שבה צלחתי אותם בליווי המשפחה המדהימה שלי שלא נתנה לי ליפול – גם ברגעים שהיו לכל אחד מהם מאוד מטלטלים, וגם בליווי הצוות פה במחלקה, שהפכה להיות המשפחה השנייה שלי".
בהתכנסות של משפחה, חברים ואנשי הצוות הרפואי והסיעודי, צלצלה אופיר בפעמון לכבוד סיום הטיפול הכימותרפי האחרון. "כל כך חיכיתי לצלצל בפעמון הזה", היא אומרת, "קנו לי אותו בלונדון במיוחד עבור הצוות המיוחד שליווה אותי בחודשים הארוכים. הפעמון הזה נתלה הבוקר במחלקה והוא ישמש נשים אחרות שיחלימו ויצלצלו בו".
גם נשות הצוות שהפכו להיות חלק מעולמה של אופיר בשנתיים האחרונות, לא הסתירו את התרגשותן כשאופיר נותקה משקית הכימו האחרונה. "אופיר סיימה כעת את הטיפול הכימותרפי האחרון ללא עדות למחלה" אמרה פרופ' תמר פרי, מנהלת המחלקה לגינקו-אונקולוגיה בבית החולים הדסה עין כרם, שטיפלה באופיר. "אני וכל הצוות במחלקה התפעלנו מאוד מההתמודדות המרשימה והבוגרת שלה לאורך כל תקופת המחלה. היכולת שלה להתגבר על הקשיים והמכשולים ובכל זאת להישאר אופטימית היא לא פחות ממעוררת השראה. אנחנו מאחלים לה בריאות שלמה".
אופיר חלתה בגיל צעיר יחסית
סוג הסרטן שממנו סבלה כפרי היה סרטן סרוס-קרצינומה של השחלות. "זה לא הגידול השחלתי המדובר", מסבירה פרופ' פרי. "זה גידול מאוד נדיר שמאפיין נשים צעירות ביחס לגידולים רגילים של השחלה, השכיחים יותר בנשים בגיל המעבר. הוא שונה מבחינת ההרכב המולקולרי שלו ומהסיבה הזו יש בעיה לטפל בו. מתוך כלל גידולי השחלה מדובר בפחות מעשרה אחוז מהם".
פרופ' תמר פריצילום: דוברות הדסהלדברי פרופ' פרי, "הגיל הממוצע לאבחנה של סרטן זה הוא 45, צעיר יותר מהממוצע לסוג השכיח יותר של סרטן השחלות מסוג High Grade בכ-20 שנה, אך אופיר חלתה בגיל מאוד צעיר גם ביחס לאבחנה הזו. אם המחלה מתגלה בשלב מוקדם, הפרוגנוזה היא 123 חודשים בממוצע, אך בשלבים המתקדמים עומדת על 84 חודשים בממוצע. חשוב לציין כי פרוגנוזה זו טובה יותר משמעותית ביחס לגידול הנפוץ יותר, שם הממוצע עומד על 108 חודשים לשלבים מוקדמים ו-52 חודשים לשלבים מתקדמים באבחנה".
פרופ' פרי מציינת כי לרוב בסוג זה של סרטן התסמינים לרוב אינם ספציפיים. גם גורמי הסיכון אינם עדיין ידועים. "הסרטן הזה לא-גנטי. לאופיר יש לא מעט מקרים של סרטן במשפחה, ואף אחד מהם לא היה קשור לגידול שלה".
איך אובחן הסרטן?
"היא סבלה מכאבי בטן שבהתחלה יוחסו למחלה אחרת שנקראת FMF, מחלה שפירה, אך בגלל שהכאבים האלה חזרו על עצמם שוב ושוב, בסופו של דבר היא הגיעה למיון בבית חולים אחר. שם עשו לה בדיקת CT, ומצאו איזשהו ממצא שבסופו של דבר התברר כרק קצה הקרחון. רק לאחר מכן כשנכנסו לבטן על מנת להסיר את הגידול, ראו שהסרטן הרבה יותר מפושט ממה שה-CT הראה".
איך מטפלים?
"הטיפול הכי טוב לסרטן וגם למניעת הישנות המחלה הוא הסרה של כל הגידולים. אלה בדרך כלל ניתוחים מאוד גדולים וממושכים שבהם המטרה היא להשאיר את המטופל ללא עדות למחלה. לאחר מכן מתבצעים טיפולים כימותרפיים כמו שאופיר קיבלה.
"אם הגידולים שמתגלים מוגבלים לשחלה בלבד, הטיפול בהם הוא כריתה של השחלה ושם ההחלמה בדרך כלל מצוינת, אך אם הגידולים האלה נדירים כמו במקרה של אופיר, ומפושטים בכל חלל הבטן והאגן, סיכויי ההצלחה של הטיפול יורדים משמעותית.
פרופ' תמר פרי: "אם הגידולים שמתגלים מוגבלים לשחלה בלבד, הטיפול בהם הוא כריתה של השחלה ושם ההחלמה בדרך כלל מצוינת, אך אם הגידולים האלה נדירים כמו במקרה של אופיר, ומפושטים בכל חלל הבטן והאגן, סיכויי ההצלחה של הטיפול יורדים משמעותית"
"לפעמים אנחנו שולחים את המטופלות לפאנל של ביו מרקרים שיכולים להכווין לטיפול ביולוגי מסוים, אך במקרה של אופיר לא היה לה ביו-מרקר מתאים. טיפולי אימונותרפיה עד כה לא הוכחו כיעילים מספיק. לצידם יש כל מיני טיפולים ניסיוניים אחרים שאפשר לתת במקרה של הישנות המחלה".
מכיוון שסוג זה של סרטן לרוב תוקף נשים צעירות מציינת פרופ' פרי את נושא שימור הפריון. "חשוב לציין שבגלל שהניתוחים והטיפולים עלולים לפגוע בפריון עתידי, אנחנו שולחים את המטופלות לפני התחלת הטיפולים לשאיבת ביציות, ואם יש אפשרות, אנו שומרים ביציות מוקפאות או עוברים מוקפאים במקרה שיש בן זוג. אנחנו עושים את זה כי הניתוחים והטיפולים עלולים לפגוע ברזרבה השחלתית, אך יש אפשרות לשמר את הרחם ולאחר ההחלמה להרות".
