משחקי בריאות - דנה רון ופרופ' איתמר רז - ערמונית מוגדלת תרופות לעומת ניתוח
ככל שמתקדמים בגיל, גברים רבים סובלים מבעיות בערמונית. מהן האפשרויות הטיפוליות שעומדות בפניהם? במסגרת הפודקאסט "משחקי חברה" הזמינו דנה רון ופרופ' איתמר רז את פרופ' ג'ק בניאל, ראש המערך לאורולוגיה מהמרכז הרפואי רבין כדי שיסייע להם לראות את התמונה המלאה.
ערמונית מוגדלת היא בעיה נפוצה בקרב גברים. היא מופיעה בקרב כ-50% מבין הגברים, וזו ללא ספק משפיעה על איכות חייהם, בייחוד ככל שעולים בגיל.
מפתיע שגברים רבים נמנעים מטיפול בגלל חשש מתופעות לוואי אפשריות. ייתכן בשל היעדר מודעות על סוגי הטיפול השונים, החל מטיפול תרופתי ועד לניתוח.
במסגרת הפודקאסט "משחקי בריאות" הזמינו דנה רון ופרופסור איתמר רז את פרופ' ג'ק בניאל, ראש המערך לאורולוגיה מהמרכז הרפואי רבין, כדי להבין ממנו מהן אפשרויות הטיפול.
שכיחות הבעיה: הפרעות במתן שתן בקרב גברים
על פי הסטטיסטיקה, מעל גיל 50, ובוודאי לקראת גיל 60 ו-70, כל גבר שני יסבול מהפרעות במתן שתן, מציין פרופ' בניאל. גם לגברים יש "גיל בלות" מסוים, המתגלה בשינוי במאזן ההורמונלי.
הרצפטורים (הקולטנים) והטסטוסטרון משתנים ואז הערמונית מתחילה לגדול. גדילת הערמונית היא מקור לבעיות רבות. אם ננסה לדמות את הערמונית לתפוז, יש לה קליפה ותוך בשרני.
החלק הבשרני הוא זה שמתחיל לגדול ומנפח את הערמונית כך שהיא גדלה בממדיה. ערמונית רגילה היא בגודל של 30-40 CC, אך כאשר היא גדלה היא יכולה להגיע ל-60, 70 ואף 80 CC. הטיפולים מותאמים לפי נפח הערמונית, הוא מוסיף.
מדוע זה מפריע כל כך? הסיבה היא שצינורית השתן עוברת בדיוק במרכז הערמונית וגורמת להפרעה בזרימה, וזה הדבר הראשון שהחולה מבחין בו.
כיס השתן, שהוא מאגר השתן, צריך להעביר את השתן דרך הערמונית, וכתוצאה מכך מתחיל לקבל סימנים של לחץ גבוה. כיס השתן פועל בשתי דרכים: הוא מתעבה והשרירים גדלים כדי להוציא את השתן. כתוצאה מכך, יש צורך תכוף לתת שתן.
האזינו לפודקאסט:
טיפולים תרופתיים
פרופ' בניאל מסביר שיש שתי קבוצות של תרופות שעוזרות להקל על מתן שתן. האחת, היא תרופה שמרפה את הלחץ העצבי במעבר בין כיס השתן והערמונית ופותחת את המעבר.
"ממש תוך כמה ימים חל נס, הזרם משתפר, התלונות פוחתות ואנשים נכנסים לאיזה מין מצב סטטי שמאפשר להם לפעמים שנים של חיים עם התרופות האלה", הוא אומר.
התרופה השנייה, מתאימה לאנשים עם ערמוניות יותר גדולות, ובייחוד לכאלה שבהם יש דימום מהערמונית. תרופה זו ממיתה את התאים, ובכך מקטינה את גודל הערמונית.
תוך כמה חודשים רואים את התוצאה. "חלק קטן מהחולים אומרים שיורד להם גם החשק והעוצמה של הזקפה אבל זה בדרך כלל הפיך", מרגיע פרופ' בניאל.
סוג אחר של חולים הם אלה עם סוכרת. "להם יש בעיה נוירופתית, נוירולוגית, בגלל משהו עצבי. סוג של בעיה בעצבוב של כיס השתן ובהם מטפלים בתרופות אנטי-כולינרגיות וזה מקל ועוצר את ההתכווצויות שהם חשים", מסביר פרופ' בניאל.
מתי יש צורך בניתוח?
"יש מצבים בהם אנחנו אומרים לחולה: 'אין לך ברירה, אתה חייב ניתוח'. הניתוח נעשה כדי להוציא את החלק הפנימי של הערמונית ולהשאיר את הקליפה, מה שאומר שזה כמעט ולא פוגע בזקפה, אך כן פוגע במקצת בשפיכה," מסביר פרופ' בניאל. "בחלק מהמקרים הניתוח נעשה דרך השופכה, ובחלק מהמקרים, בעיקר בעבר, היינו עושים זאת דרך הבטן. כיום, ניתוחים דרך הבטן התמעטו למינימום".
למי ומתי ממליצים על ניתוח? "יש חולים שסובלים מעצירת שתן חוזרת, ולהם, אחרי אירוע אחד או שניים, אנחנו ממליצים על ניתוח. גם לאנשים עם דלקות חוזרות ולכאלה שלא מתרוקנים כראוי וכתוצאה מכך סובלים מדלקות חוזרות, אנו ממליצים על ניתוח כדי למנוע אבנים בכיס השתן או הפרעה בתפקודי הכליה", אומר פרופ' בניאל.
מהם סוגי הניתוחים המקובלים כיום?
בעבר, היה נהוג לבצע ניתוח מסוג TURP, שהתאים לחולים שהייתה להם ערמונית שהנפח שלה הוא עד 50CC. דרך השופכה נכנסנו עם מחט חשמלית והוצאנו חתיכות קטנות של כל ההיקף האמצעי של הערמונית. כך, נוצר צינור שתן חדש, רחב יותר, גדול יותר והתוצאות האלה היו מצוינות לטווח ארוך - 90% החזיקו כך ל-10 שנים. תופעת הלוואי הייתה שכ-50% איבדו את היכולת לשפיכה. מבחינת זקפה זה כמעט ולא השפיע לרעה", הוא מסביר.
כיום, נהוג לבצע ניתוחים חדשניים, דרך השופכה. "אלה ניתוחי הולפ שנעשים על ידי שימוש בלייזר. זה נעשה דרך איבר המין. ההחלמה מזה מדהימה: כבר אחרי 24 שעות מוציאים את הקטטר ושולחים את החולה הביתה וטפטוף מועט שנשאר, חולף גם הוא מהר מאד", אומר פרופ' בניאל.
מהן החלופות לניתוח?
פרופ' בניאל מסביר, שבגלל השפעות של הניתוחים על זקפה ובעיקר על שפיכה, יש גם דרכים של התערבות מינימלית, שאינה ניתוחית.
דרך אחת, היא קפיץ הרחבה זמנית שפותח את מעבר השתן.
דרך שנייה, המתאימה לצעירים בעלי ערמונית שלא גדלה יותר מדי, היא הזרקת אדים. פרוצדורה זו מכונה RESUME, ובה נכנסים אל תוך הערמונית בהרדמה, ומזריקים אדים בלחץ גדול, במספר מקומות לאורך הערמונית. זה ממית תאים במספר אזורים ותוך חודש עד 6 שבועות, האזור נפתח לגמרי", מתאר פרופ' בניאל. לדבריו, זו פרוצדורה מאוד נפוצה, ולאחר ביצוע של אלפי מקרים, ניתן לומר שאין בה כמעט סיכונים.
לדבריו, אין צורך להיבהל מערמונית מוגדלת ורצוי לטפל בה ולחסוך הרבה כאבים, אי נוחות ועוגמת נפש.
