ימי המלחמה חושפים אותנו למציאות קשה, שבמסגרתה רבים נאלצו להעניק טיפול רפואי מציל חיים לבני משפחותיהם ולחבריהם הפצועים. תומר מן, חובש מדריך במד"א, הסביר ל-ynet Live אילו פעולות עשויות להציל חיים של מי שמאבד דם. פרק ראשון בסדרת מדריכי עזרה ראשונה מצולמים.
משדר מלחמה - היום החמישי: ריאיון באולפן עם תומר מן, חובש מדריך במד"א
(צילום: חגי דקל)
קראו עוד:
"שטפי דם, כלומר מצבים שבהם דם יוצא מכלי דם החוצה, בין אם אדם נפצע מרסיס, ירייה או כל דבר אחר ודם פורץ מהגוף, הם סיבה המוות הכי נפוצה שאפשר לטפל בה", הוא מסביר. "זה תופס גם לגבי פציעות גפיים, אך רלוונטי לכל פציעה כלשהי המערבת שטף דם".
במקרים אלה, לדברי מן, המטרה הכי חשובה היא להשאיר את הדם בגוף. "דבר ראשון - נלחץ ישירות על הדימום. אם אפשר ניעזר בחתיכת בד או חולצה. במידה שהלחיצה לא עוזרת והדם ממשיך לצאת, נעשה משהו מתקדם יותר שנקרא חסם עורקים. לוקחים מרווח של ארבע אצבעות מעל האזור הפגוע של הגפה וחוסמים את הדם מעל אזור הפציעה של הגפה".
לשם כך ניתן להיעזר במשולש בד, אחד מהפריטים הנמצאים בערכת העזרה הראשונה. "אם אין משולש בד רצוי להשתמש בכל חתיכת בד שיש בנמצא, בין אם אלה שרוכים של הנעליים או חולצה. לא נרצה להשתמש בחגורה כי יש בה אבזם", אומר מן.
"לוקחים את חתיכת הבד וקושרים אותה מעל המפרק כדי לעצור את הדם - על המפרק עצמו לא מניחים חסם עורקים. ראשית נעשה קשר רגיל. גם הוא ברוב המקרים יכול לעבוד באופן תיאורטי, פשוט קשה מאוד לקשור מספיק חזק כדי לעצור את כל הדם.
"במקרים אלה נניח על הקשר חפץ כלשהו כמו עט, מקל או אפילו טלפון ונחזק עם קשר נוסף. לאחר מכן נסובב את העט, מה שיאפשר לנו ליצור בקלות המון לחץ שיעצור את זרימת הדם. אם הדימום ממשיך, נמשיך לחזק את הלחץ עד שהוא יפסיק. על זה נעשה קשר נוסף על מנת למנוע תזוזה של העט. במצב כזה כבר ניתן לקחת את האדם לבית החולים".
על מנת להימנע מנמק מדגיש מן את החשיבות של כתיבת השעה המדויקת שבה התבצע החסם. "אפשר אפילו לעשות צילום מסך בטלפון, ולהעביר את זה לצוות בית החולים. הרי יש הבדל מאוד גדול בין 20 דקות לבין ארבע שעות - הרופאים צריכים לדעת כמה נזק נוצר. חשוב מאוד: אם אתם לא בטוחים אם צריך חסם או לא, עדיף שתשימו - זה מציל חיים. ודגש אחרון מעבר לעצירה של הדימום: זכרו להתקשר 101 למד"א, כדי שמישהו יהיה בדרך אליכם".
