אירועי הטרור האחרונים החזירו אותי אל סתיו 2014, לפיגוע שהתרחש בבית הכנסת "קהילת בני תורה" בשכונת הר נוף בירושלים.
בבוקר 18 בנובמבר, בזמן תפילת שחרית, נכנסו שני מחבלים לבית הכנסת חמושים באקדחים, סכין וגרזן, וטבחו במתפללים. בית הכנסת הפך לזירת רצח, עם גופות של שישה קורבנות ופצועים שזועקים לעזרה. שני שוטרי סיור חתרו למגע נטרלו את המרצחים. אחד מהם, רב־סמל מתקדם זידן סיף, נהרג במהלך קרב היריות. שבעה מתפללים עטופים בטליתות נפצעו קשה ופונו ליחידת הטראומה בבית החולים הדסה עין כרם.
2 צפייה בגלריה
שכונת הר נוף בירושלים, 18.11.2014. "בית הכנסת הפך לזירת רצח, עם גופות של שישה קורבנות ופצועים שזועקים לעזרה"
(צילום: גיל יוחנן)
כמי שעמד אז בראש יחידת הטראומה, אני למוד קרבות, פיגועים, פצועים שמדממים אל מותם, אדרנלין שמציף את הגוף כדי לעשות הכול על מנת להציל חיים, ולנוכח הנרצחים גם כאב וצער גדולים.
שני עשורים חלפו מאז האינתיפאדה השנייה ומבצע חומת מגן. שני עשורים מאז שררה אימה ברחובות, ואינני יכול שלא לתהות, מה נשתנה בפיגועי הטרור בחלוף הזמן? האם האתגר שניצב בפני כוחות ההצלה לובש פנים אחרות? האם תורת הלחימה השתנתה? מה עלינו כרופאים להוסיף בארגז הכלים שלנו?
מתברר כי רב המשותף על המפריד: אף אחד אינו חסין מפני הרשע, הרצח והשנאה. פיגועי הטרור אינם מבדילים בין דת, גזע ומין. בפיגועי העבר, כמו גם בהווה, נרצחו ערבים מוסלמים, דרוזים, נוצרים ויהודים, ילדים, נשים וגברים. בעבר ובהווה, מי שניצבים בחזית הם גם שוטרים ערבים, שמחרפים נפשם ומבטאים באופן מעורר השראה את הערבות ההדדית, הפשוטה, הטהורה והאמיתית בין בני האדם.
הטרור כיום הוא טרור מתגלגל, המפגעים יוצאים למסע רצח מתמשך ואינם מתפוצצים ברגע אחד עם קורבנותיהם כמו בפיגועי מתאבדים. כיום הם ממשיכים והורגים את כל מי שנקרה בדרכם, עד שהם מנוטרלים. בהתאם, עלינו לשנות גם את תורת הלחימה של כוחות ההצלה והביטחון
אבל יש גם הבדלים: הטרור כיום הוא טרור מתגלגל, המפגעים יוצאים למסע רצח מתמשך ואינם מתפוצצים ברגע אחד עם קורבנותיהם כמו בפיגועי מתאבדים. כיום הם ממשיכים והורגים את כל מי שנקרה בדרכם, עד שהם מנוטרלים. בהתאם, עלינו לשנות גם את תורת הלחימה של כוחות ההצלה והביטחון ולהיערך לקראת הבאות:
- בשלב הכאוס, שלב בלתי נמנע שנמשך כ־10־15 דקות בכל פיגוע המוני, המטרה היא לקצר את הזמן עד שכוחות ההצלה יגיעו לזירה.
- בשלב ההתארגנות מתקבלות התובנות לגבי חומרת הפצועים ופינויים לבתי החולים.
- לטובת ארגון יעיל ומציל חיים אני מציע לאמץ מספר אחד לחיוג בשעת חירום לכל כוחות הביטחון. וברוח היהדות, אין טוב מהמספר 1818 – בסימן פעמיים חי.
- להפעיל מסוק משטרתי שבשגרה יסייר ויפנה פצועים מתאונות דרכים. בעיתות חירום הוא יחוג מעל לטובת פינוי מהיר של פצועים.
- בחדרי הטראומה בבתי החולים צריכים להמתין צוותים מנוסים ומקצועיים שמתמחים בפציעות מפיגועים מסוג זה.
- עלינו להכשיר את כוחות הביטחון והאזרחים בקורסי עזרה ראשונה, להצלת חיים מיידית, תחת הכותרת – עצור את הדימום, "STOP THE BLEED", יחד עם ערכות מיוחדות שיפוזרו ברחבי הערים ובהן ציוד לטיפול ולעצירת דימום.
ואת הרשע נשאיר מאחור, כי מציאות הטרור מוכיחה יותר מכל את הערבות ההדדית בין הדתות והתרבויות המתקיימות יחד בארץ, ובמיוחד את קדושת החיים.
וכפי שכתוב בהגדה של פסח: "שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו, אלא שבכל דור ודור, עומדים עלינו לכלותנו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם".
הכותב הוא מומחה בכירורגיה כללית, טראומה ורפואת חירום במרכז הרפואי הדסה עין כרם בירושלים
