בשיתוף פורום Reboot
בינואר 1995 נכנס לתוקפו חוק ביטוח בריאות ממלכתי המבטיח את חובתה של מדינת ישראל לבטח כל תושב בביטוח רפואי דרך קופות החולים, כאשר ההבטחה והחובה היא להעניק שירות רפואי סביר, ברמה סבירה, בנגישות סבירה ולמען טובת העם. לטעמי - חוק נהדר אבל אני שואל את השאלה, האם באמת אנחנו היום במדינת ישראל מעניקים רפואה שוויונית לכל האזרחים ברמה סבירה, בנגישות סבירה ובעוצמה ואיכות סבירה?
בואו נתחיל לראות בעצם מה יקרה במדינת ישראל בשנים הקרובות מבחינת האוכלוסייה, דבר שמשפיע על הביקוש לרפואה. אנחנו יודעים שהאוכלוסייה תלך ותזדקן ובאופן עקרוני, אנחנו הולכים ומתקרבים לאירופה, שהיא הרבה יותר מבוגרת מאיתנו. חשוב לציין שבאזור הדרום שיעור המבוגרים והזקנים גבוה יותר, דבר שמן הסתם משפיע על הדרישה לרפואה. אוכלוסיית הדרום צפויה מבחינה דמוגרפית לגדול ב67% בעשורים הבאים לעומת המרכז, וגיל האוכלוסייה הזו ילך ויתגבר.
אם נסתכל על תוחלת החיים נראה כי במרכז חיים בממוצע עד גיל 83.4, באשקלון ודרומה חיים בממוצע עד גיל 82, בחדרה וצפונה עד 81.2. כלומר תוחלת החיים בפריפריות, הצפונית והדרומית, היא קצרה יותר, דבר שמעיד אולי על שירותי בריאות ציבורית ורפואה מונעת פחות טובים. כעת נבחן את הנתונים בכל הנוגע לתמותת תינוקות. שוב אנו רואים כי היא גבוהה יותר בפריפריה מאשר במרכז. בעיקר הדרומית.
צפו בשיחת הבריאות של פרופ' חזי לוי, מנכ"ל המרכז הרפואי ברזילי. לשעבר מנכ"ל משרד הבריאות:
במדינת ישראל יש בממוצע בין 3 ל 3.2 רופאים לאלף נפש, עדיין לא כל כך נורא. אבל בואו נראה מה קורה בפריפריה הדרומית, כאשר מה שבולט וחשוב לראות זה את המספרים הנמוכים יחסית למרכז הארץ ודרומה. שיעור הרופאים, שיעור האחיות, שיעור העוסקים במקצועות הבריאות נמוך יותר. במדינת ישראל בממוצע יש כ 2.2 מיטות לאלף נפש אבל אם אנחנו הולכים לפי מחוז אנחנו רואים מה קורה בדרום – בדרום אנחנו עומדים על כ 1.8 מיטות לאלף נפש בממוצע, שזהו מספר מאוד נמוך.
בואו ניקח לדוגמא זמן המתנה לניתוח שקדים אצל ילד אשר שקדיו נפוחים, סובל מדלקות, אובדן ימי בית ספר וכיו"ב. בדרום אנחנו מחכים כ122 יום מקביעת הצורך בניתוח ועד ביצוע הניתוח, לעומת 60 יום בלבד בירושלים, 67 ימים בתל אביב. כפי שאתם נוכחים לדעת מספר ימי ההמתנה בדרום הוא כפול.
אז מה צריך לעשות כדי באמת לספק רפואה ברוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי, שהבטיח לציבור רפואה מתקדמת ונגישה ובאיכות סבירה? האם זה מה שאנחנו עושים בפועל בדרום? כנראה שאנחנו נמצאים בפער. כדי לצמצם את הפער הזה אנחנו צריכים לפעול במספר מישורים: אנחנו חייבים לייצר פרויקטים ולהעלות את מספר לומדי הרפואה והסיעוד למקצועות הרפואה; אנחנו צריכים לשפר את הזמינות של הרפואה המונעת ובריאות הציבור בפריפריה; אנחנו צריכים להעלות תקנים בפריפריה ולתמרץ רופאים להגיע לשם. בכל הנוגע לתקנים, הם קצת עלו עכשיו בתקופת הקורונה גם במרכז וגם בפריפריה הדרומית אבל חייבים עדיין להגביר את התקנים בדרום ובצפון ולייצר אטרקציה לאנשי מקצוע להגיע לעבוד באזורים אלו.
בנוסף, אחת הבעיות שהן עקב אכילס שלנו זה מספר המיטות. אנחנו חייבים תוספת מיטות בפריפריה. אנשים מחכים היום הרבה זמן ל MRI, ל CT, לפד-סיטי ולבדיקות בקהילה או בבתי חולים. את זה חייבים לשפר.
פירטתי במאמר זה אודות הדרישות לרפואה בפריפריה, על הפערים בפריפריה, על הצעדים שחשוב לעשות ואני כולי תפילה שאנו, כולנו יחד, אכן נפעל למען קידום הדברים האלה על מנת שבאמת באמת נעמוד ברוחו, הנהדרת לדעתי, של חוק ביטוח בריאות ממלכתי וניתן רפואה ציבורית סבירה, איכותית, שוויונית והוגנת לכל אזרח שאנחנו אחראים לתת לו בריאות.
שיחת הבריאות בשיתוף פורום ריבוט המעודד חדשנות ויזמות ישראלית במערכת הבריאות ואת השיח הציבורי בתחום. שיחות בריאות נוספות
בשיתוף פורום Reboot
