יוסף מליק לא האמין שזה קורה לו. בגיל 32 הוא חלה ב-COPD, שנקראת "מחלת המעשנים" ונחשבת לגורם התמותה השלישי בעולם. תפקודי הריאות שלו עומדים רק על כ-20 אחוזים מהתפקוד התקין והוא מועמד להשתלת ריאה. "כשאובחנתי בגיל 32, הייתי אב לילד בן שנתיים, ואז חלחלה בי ההבנה שאולי עוד מעט כבר לא אהיה פה ולא אראה אותו גדל. את השנה הראשונה לאחר האבחון עברתי בסוג של אבל, הסתגרות על גבול הדיכאון. אבל היום אני מבין שהמחלה היא לא קללה, למעשה היא הצילה לי את החיים", הוא מספר. צפו בריאיון איתו לאולפן ynet ועם ד"ר אמיליה חרדאק מבית החולים בני ציון בחיפה:
עישון: הרוצח השקט שמוביל למחלות כרוניות ומסכן חיים
(צילום: אורי דוידוביץ)
ד"ר אמיליה חרדאק, מומחית ריאות מבית החולים בני ציון בחיפה, מסבירה: "מחלת ה-COPD שנקראת מחלת ריאות חסימתית כרונית, נגרמת לרוב מעישון או עישון בעבר וידועה גם כ'מחלת המעשנים', אך יש גורמים נוספים כגון גנטיים, זיהומיים, תעסוקתיים. כ-90 אחוז מהחולים בה הינם מעשנים והיא נחשבת לגורם מספר שלוש לתמותה בעולם עם נתונים על שלושה מיליון מתים מדי יום כתוצאה מהמחלה. על אף ש-COPD היא מחלת ריאות, עיום אנו יודעים שזו מחלה סיסטמית הקשורה למחלות אחרות כגון מחלות לב, אירועים מוחיים, דיכאון, בריחת סידן, הפרעות מטבוליות ועוד".
היא הוסיפה: "זו מחלה שניתנת למניעה. הפרמטר החשוב ביותר שיכול לעצור את הידרדרות המחלה ולהציל חיים זה הפסקת עישון והפסקת החשיפה לחומרים מסוכנים. הפרמטר השני הוא אבחון, מכיוון שמרגע האבחנה, אפילו לרופא משפחה יש כיום פתרונות. מי שסובל מהסימפטומים, יכול להגיע לאבחון באמצעות בדיקה ספירומטרית בכל קופות החולים. הטיפולים במחלה מאוד התקדמו ולחלקם אף מתייחסים כטיפול מונע".
"אם אעזור אפילו לאדם אחד - ביצעתי את משימת חיי"
מליק בן 35, אב לילד בן שש ובזוגיות מהיישוב יודפת עישן כל חייו כשתי קופסאות ליום. "אני אסתמטי כל חיי ואני יודע מה זה התקף אסתמה, אני לא ממש נבהל ממנו ויודע מה לעשות. לפני שלוש שנים הייתה תקופה שהתכוננתי לגור בערבה. ואז, ביום שעברתי לערבה, קיבלתי התקף אסתמה. עשיתי אינהלציה וזה לא עזר, אז עשיתי פעמיים נוספות, אך זה עדיין לא עזר. אז הבנתי שאני בהתקף קשה ואצטרך פינוי דחוף לבית חולים. חברה הזמינה אמבולנס, ובמהלך הנסיעה לבית החולים איזנו אותי עם המון תרופות – סטרואידים, מגנזיום, חמצן ועוד. הגענו לסורוקה ולאחר שברנטגן לא ראו כלום עשו לי CT ואז גילו את המחלה.
"כשהרופא סיפר לי שנמצא שאני חולה ב-COPD הרגשתי שנגמרו לי החיים. הייתי מאושפז שבוע והשתחררתי מבית החולים עם התחושה הקשה וההלם של האבחון. איבדתי בהתחלה את הרצון להיאבק בבשורה או למצות את חיי ונכנסתי לדכדוך, אבל נאלצתי להמשיך לעבוד כטבח ומנהל מסעדה בערבה".
כשמליק חשב שהמחלה בשליטה זה קרה לו שוב. "הפעם בצורה מטלטלת ששינתה את חיי. זה התחיל עם שפעת שלא הסתיימה שהובילה להתקף אסתמה משמעותי. לא היה לי אוויר. עשיתי אינהלציה והבנתי שהיא לא מסייעת. הפעם הבנתי שאני מזמין אמבולנס בעצמי. כבר בדרך התחילו לאזן אותי עם סטרואידים ומגנזיום, אבל כשהגעתי לבית החולים, כבר הייתי מונשם. לא מורדם, אבל מונשם, ובמשך חודש וחצי כך היה.
"היה לי המון זמן בבית החולים ואני זוכר שקראתי כל מה שהיה באינטרנט על COPD, והכול היה מאוד מדכא, אמרו שזו מחלה סופנית ועוד דברים לא מעודדים. אני זוכר שאמרתי לעצמי, שאני הולך להיות נס רפואי. אני זוכר שיצאתי עם בלון החמצן שהייתי מחובר אליו 24/7 וגם כאן אמרתי לעצמי, אני לא מתכוון להמשיך להסתובב עם הבלון הזה, אני הולך לטפל בעצמי".
ההבנה והחלטה לקחת שליטה על המחלה היו הצעד הראשון בהתמודדות. "הבנתי שאני לא יכול לחזור לעבוד, ושאצטרך עזרה מביטוח לאומי. נשלחתי למוסד שיקומי בראשון לציון. זו הייתה חוויה טראומטית עבורי, אולי הקשה בחיים. היו איתי רק אנשים ממש מבוגרים, בלי יכולת לדבר כי כולם היו עם פתח אוויר לנשימה בגרון. שבוע הייתי שם ושבוע לא דיברתי והחלטתי עם עצמי בצורה הכי נחרצת שיכולה להיות – אני הולך לטפל בעצמי ולשקם את חיי ואעשה כל מה שידרש.
"היום אני לוקח משאף עם שלוש תרופות בתוכו. ביום שאני שוכח לקחת, זה הבדל של שמיים וארץ מה הגוף שלי מסוגל לעשות באותו היום. ודבר קריטי נוסף הוא שיקום הריאות שבעיניי הוא מציל חיים: אני עושה פעמיים בשבוע שיקום ריאות בבית החולים פוריה בטבריה. זה דבר משנה חיים".
הוא מספר שיצר קשר עם העמותה לחולי ולמושתלי ריאה בישראל שמנהלים קהילת חולי COPD בפייסבוק. "קיבלתי המון מידע מה לעשות, למי לפנות, ובכלל היה טוב להרגיש שיש מענה לצרכים הייחודיים שלי. אנשים לא מבינים עד כמה המחלה הזו חמורה. כשאומרים ש-COPD זה מחלת המעשנים אז אנשים חושבים, 'אוקיי אז יהיה לי קצת קשה לנשום'. הם לא מבינים שזאת מחלה ארורה שקשורה יד ביד עם סרטן ריאות, עם השמנה (כי קשה לזוז, ומאוד עייפים), מחלות לב, ועוד קשת רחבה של מחלות.זו מחלה אנושה שפוגעת בריאות בצורה בלתי הפיכה", הוא מסביר. "הפסקת העישון זה המסר הכי חשוב לי. גם אם אדם אחד יפסיק, זו המשימה שלי. תפסיקו לעשן. אתם יכולים לעצור את זה".
"הפרמטר החשוב ביותר - הפסקת עישון"
ד"ר חרדאק מסבירה כי תסמיני המחלה השכיחים הם קשיי נשימה, שיעול וליחה. הם עלולים להופיע לאורך כל שעות היממה, ולעיתים הם מיוחסים לתופעות אחרות שמהן סובלים המטופלים. בנוסף, חלק ניכר מחולי ה-COPD אינם מאובחנים ומטופלים, למרות ההנגשה הרחבה של הבדיקות והאבחונים לציבור הרחב.
ד"ר אמיליה חרדאקהיא מדגישה שוב כי הפרמטר החשוב ביותר שיכול לעצור את הידרדרות המחלה ולהציל חיים זה הפסקת העישון והפסקת החשיפה לחומרים מסוכנים. הפרמטר השני הוא האבחון מכיוון שמרגע האבחנה, אפילו לרופא משפחה יש כיום פתרונות.
לדבריה, אחד הנושאים המדוברים בשנים האחרונות הוא מעורבותן של דרכי האוויר הקטנות בריאה, במחלות ריאה בעיקר ב-COPD ובאסתמה. "מחקר גדול שהתפרסם לאחרונה הראה שטיפול תרופתי עם משאף שמכיל שלושה מרכיבים (משאף טריפל) שהמאפיין החשוב שבו הוא חלקיקים קטנים (הנקראים "אקסטרה-פיין) יכול להוריד תמותה מ-COPD באופן משמעותי. אם מטופל שסובל מהתלקחויות של COPD לא מטופל בטיפול התרופתי המשולב, הוא למעשה לא מטופל כמו שצריך. חשוב להבין שאבחון מוקדם, טיפול נכון ומניעת ההתלקחויות, משפיעים על קצב הידרדרות החולה".
"המחלה גרמה לי להאט את החיים"
מליק מספר כי אחרי האשפוז השני חייו השתנו לחלוטין. "הוכרתי עם 100 אחוזי נכות והתחלתי בתוכנית שיקום. החליפו לי את המשאפים והתחלתי לעבור שיקום ריאות פעם בשבועיים, דבר שמסייע לי עד היום. התחלתי לעשות יוגה והליכות. בהליכות ניסיתי בכל פעם לצמצם את הזמן שאני עם בלון החמצן. היום אני כבר הולך בלי בלון חמצן כלל. אני עובד בלשפר את המצב שלי.
יוסף מליק: "היום אני מבין, המחלה היא לא קללה, היא הצילה לי את החיים. לפני המחלה כל החיים עסקתי בעבודות פיזיות וקשות. המחלה לימדה אותי להאט ולהבין שאפשר ומותר לעבוד עם הראש ולא עם הידיים והרגליים. זה נתן לי מתנה מאוד גדולה שאפשר וחשוב להשקיע בעצמי, ברמה פיזית והן ברמה הנפשית והרוחנית"
"היום אני מבין, המחלה היא לא קללה, היא הצילה לי את החיים. לפני המחלה כל החיים עסקתי בעבודות פיזיות וקשות כמו ניקוי גגות סולאריים, גינון, התקנת תמרורים, כי היה לי קל. למרות שזה היה פיזי מאוד, עדיין, בסופו של יום עבודה הייתי הולך לרקוד, פוגש חברים, מסיבות. מאז המחלה הגוף יותר חלש וזה מכריח אותי להאט. בהליכות אני הולך כמה מטרים, ואז עוצר. המחלה לימדה אותי להאט ולהבין שאפשר ומותר לעבוד עם הראש ולא עם הידיים והרגליים. זה נתן לי מתנה מאוד גדולה שאפשר וחשוב להשקיע בעצמי, ברמה פיזית והן ברמה הנפשית והרוחנית.
"בהחלט יש עדיין רגעים של נפילות ושל תחושת של 'למה זה מגיע לי', אבל אני עונה לעצמי שזה המסלול שלי. קודם הייתי במסלול של הרס עצמי, ועכשיו העולם אמר לי, 'אתה חייב לשנות את החיים שלך כי אחרת לא תהיה פה'".
הוא אומר שהוא למד להעריך גם את הדברים הקטנים שהם הכי לא מובנים מאליהם בחיים. "אני מבלה יותר עם הבן שלי ועם בת הזוג שלי בשנה אחרונה, שזה נס בפני עצמו, שהיא הסכימה בכלל להיכנס לזוגיות עם בחור שמחובר לבלון חמצן ובמקום לברוח היא טיפלה בי. זה כל כך לא מובן מאליו בעיניי, ואני מלא הערכה ויודע שגם בזכותה יש לי הרבה מוטיבציה לטפל בעצמי.
"יש לי הערכה רבה לאנשים שבחיי היום, ואלה שציפיתי שיהיו ולא נכחו, כבר אינם בחיים שלי היום.זה שיעור גדול. לפעמים חיים שלמים לא לומדים את השיעורים האלה ואני זכיתי ללמוד אותם בגיל 35".
