בפברואר 2013, בעיצומה של מלחמה אכזרית וטיהור אתני בסוריה השכנה, פתחה מדינת ישראל את דלתותיה הרפואיות בפני האזרחים הסורים אשר חצו את הגבול, מוכי זוועות משטרו של בשאר אל-אסד. הם הגיעו אלינו מלאי חשש לאחר שנים של שטיפת מוח מבית היוצר של אסד ואביו, אך מלאי תקווה שנטפל בהם ונציל את חייהם. הם לא התאכזבו, מצאו אצלנו בבית החולים הצבאי ברמת הגולן ואחר כך בבתי החולים בצפון טיפול מקצועי ומכל הלב, חמלה ואנושיות.
כקצין בכיר בצה"ל וכמי שהקים ופיקד על בית החולים הצבאי ברמת הגולן, כמי שפגש את הסורים על הגבול וגם בחדרי האשפוז ובמרפאות המרכז הרפואי זיו, אני רואה את המצב כעת כהצטלבות של צורך, הזדמנות, ערכים וכמובן עת למנהיגות ולהחלטות אמיצות. צפו בריאיון איתו לאלכסנדרה לוקש באולפן ynet:
אני זוכר את הנערה עם רגל כמעט מרוסקת, ששבה לסוריה על שתי רגליים, ואני זוכר את האישה היולדת בזיו וקוראת לבתה "שרה" למעננו, ואני זוכר את הרופא הסורי שמשטר אסד הפעיל נגדו מטען כחלק משיטת הלחימה במורדים. פנים רבות, ילדים, נשים וגברים, שהפחד שנזרע בהם הופך לאט לחיוך, הופך לתקווה. 4,600 סורים שטופלו בזיו, נמצאים כעת בצד השני של הגבול, כאשר המילה "ישראל" מציירת אצלם חיוך בקצה השפה ואולי אף פעימת לב נוספת מגעגוע ומהכרת הטוב לנו.
"חייבים עכשיו סיוע הומניטרי מעל כל שיקול פוליטי. זה הזמן לטפל באנשים ולשקם אותם, כדי שיבנו להם מדינה עם ערכים אחרים כולל שכנות טובה. זו אינה משימה רק לנו הישראלים. אנחנו הראינו את הדרך ומה שעשינו בעבר, בסיוע ההומניטרי המאוד מיוחד, מראה שזה אפשרי וכעת זה גם נחוץ ודחוף. טיפול באנשים ובמכאוביהם הם גשר לתקווה, לקבלה, ובסיס איתן לאנושיות ולפיוס"
בעשור האחרון, המרקם האתני והדתי של סוריה התפורר. הנוצרים, שהיוו פעם 12% מהאוכלוסייה, הצטמקו לפחות משני אחוזים, כשהם בורחים מרדיפות, מטבח המוני ומהרס כנסיות ובתים. בקרב הדרוזים, העם שלי, כפרים נטבחו בדרום סוריה, ובהר הדרוזים לצד מאבקים עקובים מדם מול אסד ושלוחותיו. גם המוסלמים הסונים, הקבוצה הדמוגרפית הגדולה ביותר בסוריה, חשה את שוטו האלים של המיעוט העלאווי, הן ברעב, התקפות ואף חומרים כימיים. גם העם הדרוזי בסוריה הוא קהילה מצוינת שחיה תחת המשטר של אסד הרבה שנים, משטר של דיכוי. הם סבלו קשות מהמשטר של אסד. יש דימיון רב בין העם היהודי לעם הדרוזי.
מעבר למספר הרב של הפצועים והקורבנות, מערכת הבריאות הסורית הידרדרה בשל בריחת אנשי המקצוע והרס מתקני הבריאות כחלק מדוקטרינת אסד נגד המורדים. יותר מ-12 מיליון איש זקוקים עכשיו לשירותים רפואיים, על פי נתוני ארגון הבריאות העולמי. מעבר לפציעות שלא זכו למענה, המחלות הכרוניות והזיהומיות מחייבות טיפול ראוי וזמינות של תרופות, לצד זמינות מים ומזון.
כעת יש ההזדמנות לשינוי בתוך סוריה ואולי גם בכל האזור. אחרי יותר מעשור של שירותי רפואה חסרים ונחותים, הגיע הזמן שכל הקהילה הבינלאומית תתעורר ותפעל.
חייבים עכשיו סיוע הומניטרי מעל כל שיקול פוליטי. זה הזמן לטפל באנשים ולשקם אותם, כדי שיבנו להם מדינה עם ערכים אחרים כולל שכנות טובה. זו אינה משימה רק לנו הישראלים. אנחנו הראינו את הדרך ומה שעשינו בעבר, בסיוע ההומניטרי המאוד מיוחד, מראה שזה אפשרי וכעת זה גם נחוץ ודחוף. טיפול באנשים ובמכאוביהם הוא גשר לתקווה, לקבלה, ובסיס איתן לאנושיות ולפיוס. אין ספק שאנחנו לא רוצים עוד מדינה עוינת בגבול הצפוני.
אני קורא למנהיגים באזור, בעולם הערבי והמערבי, לארגוני הסיוע, ולכל מי שמבין שצריך וחובה להציל חיים, להביא מזור לכאבים ולתת לילדים לגדול לתוך תקווה ועתיד אחר. זה הזמן שנסייע לרפא את פצעי המלחמה הפיזיים והנפשיים על ידי ידינו המביאות תקווה ועתיד.
כולי תקווה שאוכל לפגוש בקרוב את אלה שטופלו בבית החולים הצבאי ובמרכז הרפואי זיו. אני מתפלל שהם שרדו את עשור האכזריות האחרון של אסד. אני מקווה לחבק שוב את ויאאם, הילדה בת ה-10 שחייה ניצלו בזכות הצוותים של חיל הרפואה וזיו, ולקוות שהיא וילדים אחרים, יקבלו כעת את ההזדמנות לגדול לעתיד טוב יותר.
כאלוף משנה בצה"ל, כרופא, כרופא צבאי, כמנהל בית חולים, אני חושב שאני גם מדבר מגרונם של הצוותים הרפואיים, אנחנו רואים את המצוקה בצד השני ואנחנו יכולים להושיט יד. קראתי לראש הממשלה שביקר אותי בזמנו בבית החולים הצבאי ברמת הגולן וגם במרכז הרפואי זיו, שישקול את הנושא הזה, אני בטוח שנוכל למצוא את המינון הנכון לעתיד טוב יותר.
פרופ' (אל"ם במיל') סלמאן זרקא הוא מנהל המרכז הרפואי זיו בצפת, שימש כפרויקטור הקורונה ומפקד בית החולים הצבאי בגבול ישראל וסוריה