בשיתוף יאנסן
דיכאון קליני זו מחלה שדורשת אבחון וטיפול בזמן, אבל לא תמיד החברה מצליחה להבין את חומרת המחלה. פעמים רבות אנשים טועים לחשוב שהבחירה לצאת מדיכאון היא בידי המתמודד איתו, ובמציאות זה ממש לא כך. דבר זה גורם ללא מעט מתמודדים עם מחלת הדיכאון שלא לפנות לטיפול בזמן, או לנסות לצאת מזה לבד. ולא, לא תמיד זה מצליח.
צפו בדיון בנושא עם ד"ר טלי שמואלי פסיכיאטרית מחוזית בקופת חולים מכבי.
דיכאון היא, לכאורה, מחלה שקופה שאין לה תסמינים, אבל לדברייך יש תסמינים פיזיים לדיכאון? "בהחלט. דיכאון ברמת הפסיכיאטריה או בריאות הנפש, אינו הדיכאון הרווח בשפה היומיומית. דיכאון זאת הפרעה של ממש, יש לה קריטריונים מאוד ברורים, וכשאנחנו מדברים על דיכאון מדובר במצב שבו לפחות שבועיים האדם חווה מצב רוח ירוד ותסמינים נוספים. הבעיה עם דיכאון שפעמים רבות הוא מאוד מאוד שקוף, זאת אומרת לא נשברה לנו היד ואין לנו פצע בפנים, אבל התחושה היא נוראית. עשרות אנשים בדיכאון מנסים להסתיר אותו ולהתנהג כאילו הכל כרגיל".
או שהסביבה נותנת עצות תומכות כמו 'צא מזה'. "מה קורה לך? תאסוף את עצמך, מה הבעיה שלך? תרים את עצמך, ואז הרבה פעמים הגוף מדבר, וכשהגוף מדבר הוא עושה זאת בסחרחורת, בכאבי ראש, בכאבי גב, כאבי בטן, בחילות, עייפות וכל מיני כאבים לא מוסברים. צריך לשלול בעיה גופנית, קודם כל, אבל אם שללנו והאדם עובר בדיקות אחרי בדיקות, צריך באיזה שהוא שלב להרים דגל ולהגיד רגע אולי יש פה משהו שהוא רגשי, אולי יש פה דיכאון? אולי יש פה חרדה שנלווית לדיכאון? ובזה אנחנו רוצים לטפל".
איך את מסבירה את העובדה שאנחנו בשנת 2022 והחברה עדיין לא מבינה מה זה דיכאון ומה יכולה להיות חומרת המחלה? "אנחנו במקום יותר טוב ממה שהיינו לפני מספר שנים. בכל שנה אנחנו מתקדמים יותר והסטיגמה סביב תחלואה נפשית ודיכאון בפרט הופכת, אט-אט, להיות פחות ופחות קשה. עדיין, גם לאדם עצמו הרבה פעמים נורא קשה לקבל שיש לו איזו שהיא הפרעה נפשית. ושוב בגלל שזה כל כך שקוף ואנחנו לא רואים את זה, אז גם לחברה נורא קשה להבין. אני חושבת שככל שנדבר על זה יותר ונביא את זה יותר למודעות נאבחן יותר מהר, נטפל יותר מהר, ונשיג לאנשים האלה את איכות החיים שמגיעה להם".
הדיכאון פוגע גם בחולה וגם באנשים שמסביב. "דיכאון משפיע על כל המשפחה. אם אמא בדיכאון אז הילדים פחות מטופלים, הבעל מקבל פחות תשומת לב, הבית פחות עובד. זה נכון, אגב, גם לאבא, לא רק לאמא. הרבה פעמים בדיכאון אחרי לידה, לכאורה האישה ילדה תינוק בריא, הכל טוב, את אמורה להיות הכי שמחה בעולם ואת נורא נורא עצובה. אני לא מדברת על הבייבי בלוז הרגיל שיש ל-80 ומשהו אחוזים מהנשים, אלא על מעבר לזה. כשבאמת נורא קשה לקום מהמיטה ונורא קשה לדאוג לעצמך ונורא קשה לרתום את עצמך לעשייה. זה הדיכאון שאנחנו מדברים עליו".
בגלל הבעייתיות הזו שבאבחון, הסטיגמות והבושה הגדולה, את חושבת שיש אבחון חסר של דיכאון? "כשהתמחיתי בפסיכיאטריה, בפרק על דיכאון, אחוזי הדיכאון באוכלוסייה נעו בין 3% ל-20%. זאת אומרת גם בספר עצמו לא ידעו לשים את האצבע על המספרים המדויקים. אני חושבת שהיום זה קצת יותר ברור ועדיין יש תת אבחון משמעותי. זה באמת בגלל שאנשים פחות פונים. מתביישים. בטוחים שיסתדרו לבד. המשפחות מנסות לחבק ולעזור ולפעמים החיבוק הזה הוא חיבוק דב שלא באמת נותן לנו פתרון. אני חושבת שאחד הדברים המשמעותיים, זה שרפואת המשפחה היום תפסה מקום הרבה יותר משמעותי גם בהבנה וגם בטיפול בדיכאון ולכן גם אם אדם לא רוצה ללכת לפסיכיאטר, המלצתי ללכת לרופא המשפחה, לדבר איתו ולקבל עזרה".
ורופאי המשפחה באמת מיומנים בזיהוי ובהענקת טיפול? "רופאי המשפחה עוברים חלק מההכשרה שלהם בפסיכיאטריה. לצערנו במערכת הבריאות כפי שהיא היום, התורים לפסיכיאטר הם לא מהיום למחר ולכן רופא המשפחה יכול להתחיל את הטיפול".
דיכאון זו מחלה שנוטה לחזור? "כן, זאת מחלה כרונית. כמו יתר לחץ דם, כמו סוכרת, או הפרעה בתפקודי בלוטת התריס. ברגע שאתה מבין את זה יותר קל להתמודד עם זה. בדיוק כמו שהלבלב מפסיק לתפקד בסוכרת, אז יש איבר בגוף שהפסיק לתפקד והפסיק להפריש את הסרוטונין ואת האדרנלין שהוא צריך להפריש, וצריך לעזור לו עם טיפול תרופתי.
"כשמדברים על דיכאון מז'ורי, שגורם לפגיעה תפקודית משמעותית ולסבל משמעותי, שנמשך לפחות שבועיים והלאה, 50% מהאנשים שסובלים מדיכאון יחוו אפיזודה דיכאונית חוזרת אחרי הפסקת הטיפול התרופתי. אחרי אפיזודה שנייה, למעלה מ-90% יחוו שוב. אנחנו רואים בעצם חזרה של האפיזודות הדיכאוניות. הם יכולות להיות שונות במשך ובעוצמה אבל אנחנו נראה חזרה".
כל כמה שנים מתווספים טיפולים, יש חידושים בתחום בזמן האחרון? "הטיפול הראשוני בדיכאון נעשה עם קבוצת חוסמי סרוטונין SSRI ומשפחות נוספות. לפני כמה חודשים טובים, נכנסו לסל טיפולים נוספים שאחד מהם זה טיפול בתרסיס שניתן דרך האף. הוא ניתן בבתי החולים ואנחנו מתחילים עכשיו לפתח גם קצת מרפאות בקהילה. יש גם את הקוצב הווגאלי, וטיפול בנזעי חשמל הישן והמוכר, שיש לו שם מאוד רע, אבל זה טיפול מצוין. אנחנו מגיעים אליהם בעצם כקו שני ושלישי ואף פעם לא מתחילים איתם.
"במקרים שדיכאון מלווה במחשבות אובדניות המיון פתוח 24\7. כאשר הסבל בלתי נסבל מומלץ לפנות למיון ולקבל מענה ראשוני, שהוא לא בהכרח אשפוז".
בשיתוף יאנסן