פחות משבוע עבר, וכבר אפשר לומר תרומות ההצלבה של שלושה זוגות הסתיימו בהצלחה. המבצע החל ביום רביעי האחרון בחמש לפנות בוקר, עם הוצאת הכליה הראשונה שפתחה את שרשרת ההצלבות, והסתיימה ב-12 בצהריים.
קראו עוד:
זה התחיל עם תורמת אלטרואיסטית בת 50: הכליה שהוצאה מגופה הוטסה מבית חולים בילינסון בפתח תקווה לבית חולים בניקוסיה שבקפריסין ונתרמה לקפריסאי בן 59. משם נלקחה כלייתה של אחותו בת ה-65 והוטסה לשיבא עבור נתרם בן 57 שהיה ברשימת ההמתנה הארצית.
בשבע בבוקר נכנסה לחדר הניתוח בשיבא התורמת האלטרואיסטית השנייה, בת 44, וב-12 בצהריים הסתיים בבילינסון הניתוח האחרון בשרשרת, כשכלייתה של התורמת הושתלה בגוף של חולת דיאליזה בת 76.
אמרתי לעצמי, אלוהים ישמור, על מה לעזאזל חשבת?
הראשונה שנותחה היא לי-שי לבנוני (50), אם לארבעה מכפר הרא"ה, שנחשפה לתחום התרומות האלטרואיסטיות לפני כשנה, כשחבר של משפחתה תרם איבר. "זה נשמע מדהים, בעלי ואני התחלנו להתעניין בנושא", היא מספרת. "באותה תקופה אמי חלתה ונפטרה, והכול נעצר. לפני כחצי שנה קיבלתי הודעה במייל שמחפשים תרומת כליה עבור שכנה שלנו בכפר. בינתיים כבר נמצא לה תורם, אבל התחלתי שוב את ההליך. כמה חודשים לאחר מכן אבי נפטר, אבל החלטתי שהפעם אני הולכת על זה עד הסוף".
לי-שי לבנוני, תורמת אלטרואיסטית: "אני מאושרת היום. אני אומרת לאנשים, 'במשבר גיל 50, במקום שתקנו אופנוע ותהרגו את עצמכם, לכו תעשו משהו טוב'"
בתחילה היא הייתה אמורה לתרום לרבקה גלסנר, בת 76, שגרה חמישה בתים ממנה, ושלא נמצא תורם מתאים בקרב בני משפחתה וחבריה. "התחלנו את התהליך ביחד, עד לשיחת טלפון שקיבלתי ממתאמת ההשתלות שהציעה לעשות את זה בהצלבה. היא אמרה, 'תתרמי בשביל מישהו בקפריסין, ובזכות זה רבקה תקבל כליה בארץ'. עפתי על זה. אחרי הניתוח היו לי בחילות ואמרתי לעצמי, 'אלוהים ישמור, על מה לעזאזל חשבת?' אבל הכול עובר, ואת נשארת עם תחושה שנתת מתנה לאחרים. אני מאושרת היום. אני אומרת לאנשים, 'במשבר גיל 50, במקום שתקנו אופנוע ותהרגו את עצמכם, לכו תעשו משהו טוב'".
איך הגיבה משפחתך להחלטתך לתרום כליה?
"הבת הגדולה שלנו כבר תרמה שיער ארבע פעמים ופעם אחת מח עצם. גם לבן החייל יש כרטיס אדי. תרומה היא לא דבר שזר לנו".
"אני אסירת תודה"
רבקה גלסנר, שקיבלה תרומה משיבא ונותחה בבילינסון, היא פסיכולוגית קלינית, אם לחמישה וסבתא לשישה. אחרי שנים של בעיות תפקוד בכליות החלה לפני כחצי שנה בדיאליזה ביתית.
"כשבישרו לי עכשיו שנמצאה תורמת, הייתי די סקפטית, כי היה לי ניסיון עם מועמדים שנפסלו ברגע האחרון", היא אומרת. "ניסיתי לא לפתח ציפיות כדי לא להתאכזב שוב, ואז הכרתי את לי-שי, שנהפכה לבת משפחה עבורי. אישה מדהימה שרוצה לעשות טוב בעולם. אני אודה לה כל החיים. אמנם בסופו של דבר הכליה שלה לא הושתלה בגופי, אבל בזכותה הגיעה אליי התרומה המתאימה".
על התורמת היא לא יודעת כלום, רק שהיא בת 44, ושמה קרן ברון. "אני אסירת תודה לה ומאחלת לה חיים הכי נפלאים בעולם. בזכותה אני חיה בחופשיות ובעצמאות וללא פחד מהמחר. אני לא יודעת אם אני עצמי הייתי מעזה לתרום איבר, אם כי אני תמיד מוכנה לעשות המון דברים למען אחרים ולתת הרבה. אני מורידה את הכובע בפני האנשים האלה.
"במהלך האשפוז שלי שמעתי את אחת האחיות אומרת, 'מרגש אותי להיות פה. כולם תורמים או נתרמים'. זה בדיוק מה שגם אני הרגשתי. פגשתי את האנשים הטובים ביותר, שמוכנים לתת מעצמם מעל ומעבר".
לעשות משהו טוב לאחרים
קרן ברון (44), שכלייתה הושתלה בגופה של גלסנר, היא נטורופתית תושבת בית אריה, נשואה ואם לשלושה. תהליך התרומה שלה החל לפני כתשעה חודשים, כשפנתה למרכז הלאומי להשתלות והחלה לגלגל את הרעיון הראשוני של תרומת כליה, עוד לפני שחשבה על הצלבה. "הרעיון רץ לי בראש כבר שנתיים-שלוש, מאז שנחשפתי לסיפורי תרומה בתקשורת. באחד מימי שישי קמתי, שלחתי את הילדים לבית הספר, שמתי מוזיקה, התחלתי לנקות ולבשל והרגשתי שאני ממש מאושרת. עלתה לי המחשבה שאני רוצה לעשות משהו טוב לאחרים, פתחתי מחשב ושלחתי הודעה. חזרו אליי בתוך שעה. ביום ראשון כבר קבעתי תור לרופא והתחלתי בתהליך שכלל לא רק בדיקות אלא גם הסתכלות פנימה והכנה נפשית וגופנית.
קרן ברון, תורמת אלטרואיסטית: "בתקופה המטורללת הזו שאנחנו עוברים עכשיו, הדרך היחידה להילחם בחושך שאני מכירה, היא להגביר את האור. התרומה הייתה הדרך שלי לצקת עוד אור, עוד חיוביות, עוד טוב לתוך היוניברס. יש פה שיקול כמעט אגואיסטי"
"תשעת החודשים האלה היו כמו היריון, כמו לפני לידה. יש פה משהו של הענקת חיים שמגיע עם התרגשות עצומה ומטען אנרגטי מעצים ומחזק ברמה מטורפת. התרומה היא מתנה מאוד גדולה גם לי, לא רק לנתרמת. כמטפלת באנשים, היכולת להעניק משהו ללא תמורה ולחשוב על האחר היא משהו שמוטמע בי. כך אני גם מחנכת את ילדיי".
איך מסבירים לילדים תהליך כזה?
"שמים הכול על השולחן; אומרים את כל האמת. הקטנה, בת שש, פרצה בבכי, והבטחתי לה שאעשה הכול כדי שזה לא ייצא ביום ההולדת שלה. האמצעי, בן 12, ישר אמר 'וואו'. הגדולה, בת 16, התוודתה שהיא פוחדת. אמרתי לה, 'את צודקת, זה מפחיד, אבל טוב שיש לנו את הפריבילגיה לעבור את זה מבחירה ולא מתוך כורח'. היום הם גאים בתהליך הזה. הוא נתפס כמשהו טוב לכולנו. כשאני שמה את החסרונות או את הסיכון עבורי לעומת התועלת של הצד השני – אין פה שאלה בכלל. אני לא מבינה איך זה שלא יותר אנשים עושים את זה. בתקופה המטורללת הזו שאנחנו עוברים עכשיו, הדרך היחידה להילחם בחושך שאני מכירה, היא להגביר את האור. התרומה הייתה הדרך שלי לצקת עוד אור, עוד חיוביות, עוד טוב לתוך היוניברס. יש פה שיקול כמעט אגואיסטי".
סיטואציה של Win-Win
"הסוף טוב, כולם מרוצים", מסכמת את המבצע מנהלת המרכז הלאומי להשתלות במשרד הבריאות, ד"ר תמר אשכנזי. "אבל לא היה קל לארגן מבצע כזה: היו פה שישה ניתוחים, שלוש השתלות, שלושה בתי חולים ושתי מדינות, והיו הרבה עיכובים ותקלות בדרך. למשל, החולה מקפריסין חטף שפעת, ונאלצנו לדחות הכול בשבוע. אחר כך הייתה דחייה של עוד שבוע, כי אמרו לנו שהחולה עדיין משתעל הרבה. ככה עבר עוד שבוע ועוד שבוע עם כל מיני בעיות, עד שראיתי שחג פורים מתקרב, ובאותו שבוע יש חג גם בקפריסין, אז הודעתי לכולם, 'חברים, התאריך הוא 1 במרס'. זה התאים לכולם, ומיד התחלנו בהכנות".
היא מוסיפה ואומרת כי כל סדרת השתלות מוצלבות, תחילתה ברונה סימון, מהמרכז להשתלות ששוקדת על תוכנת המחשב הייחודית במציאת התאמה בין זוגות שאין בניהם התאמה, בכל יום שנכנס סוג חדש למאגר.
הפעם רונה מצאה שרשרת של השתלות וכל זאת בזכות קרן ברון, תורמת אלטרואיסטית דרך המרכז להשתלות, שפתחה את השרשרת.
"מאחר שמציאת ההתאמה בשרשרת היא וירטואלית יש לוודא סופית על ידי בדיקות התאמה נוספות עם דם טרי", אומר ד"ר אשכנזי ומסבירה, "התחלנו בהעברת דגימות הדם בטיסות בין ישראל לקפריסין. לאחר שאושרו הניתוחים, זוג אחד מהרביעייה נשר. רונה לא ויתרה והצליחה לייצר עם השלושה שנותרו שרשרת חדשה, ולכן שוב נאלצנו לבצע החלפות של דגימות הדם בין המדינות.
"כשסוף סוף הכל הסתדר, נולדו בעיות נוספות, למשל, המועמד בקפריסין לקבל את ההשתלה חלה בשפעת, והשתעל ימים רבים. הצוות שם חשש מסיבוכים וביקש לדחות את הניתוח לאחר פורים. אבל אנחנו ידענו בארץ שאם לא נקיים את ההשתלות באחד במרץ אחד הזוגות הישראלים יאלץ לפרוש, מסיבות שהיו ידועות מראש.
"בסוף הפעלנו לחץ על קפריסין לזרז את הביקורת ונמצא שהחולה שלהם כשיר לקבל את ההשתלה. מרגע זה התחלנו במערכת לוגיסטית מורכבת, שתחילתה בהזמנת מטוס, ולאחר מכן טיפול באישורי מכס, תעודת יצוא ותעודת יבוא, אישור ביטחון להעביר את צידנית הקרח עם הכליה ללא שיקוף, הדרכה של הקפריסאים שזו להם הצלבה ראשונה, לגבי סדר הזמנים, ההערכות בשדה התעופה ועוד ועוד".
היא מסכמת כי בזכות הכנות אינטנסיביות ותיאומים רבים בכל הסעיפים הקטנים המהלך עצמו של הניתוחים וההחלפות עבר חלק וללא אף תקלה.
ד"ר אביתר נשר, מנהל מחלקת ההשתלות בבילינסון, מוסיף: "אני שמח על שיתוף הפעולה עם קפריסין בתרומות כליה בהצלבה. בעבר עשינו את זה בהצלחה עם אוסטריה, איחוד האמירויות וצ'כיה. מתוך ניסיון של כ-300 השתלות מוצלבות שבוצעו בבילינסון, אני מרגיש שזה הפתרון האמיתי לקיצור זמני ההמתנה להשתלת הכליה. זו סיטואציה של Win-Win לכולם. יש לנו את הידע, המקצועיות והיכולת בתחום, ואני מצפה לשיתופי פעולה עם מדינות נוספות".
