ניר אייל מאוד רצה להאשים את הג'אנק פוד בעודף המשקל ממנו סבל בתור ילד קטן, אבל במבט אחורה על השנים האלה יש לו סיבות דווקא להיות די מבסוט. בכל זאת, שם הוא מזהה את נקודת ההתחלה שגרמה לו להפוך למרצה מבוקש, גורו להבנת כרוניקות בזבוז הזמן ורגעי הנפילה שלנו למלתעות הפיד.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
"ההורים שלי לקחו אותי לרופא, הוא הצביע על פירמידה ואמר, 'הנה אתה כאן, באזור האדום של משקל היתר'. זה הרגיש כאילו האוכל שולט בי, והייתי צריך לחנך את עצמי להחזיר את השליטה על מה שאכלתי. שם החל העניין שלי בעיצוב התנהגות".
כלומר?
"הייתי שמח לספר שהסיבה הייתה אהבה למקדונלד’ס ולפיצה. אבל הייתי בעודף משקל כי הייתי אוכל כשהייתי בודד. הייתי אוכל כשהייתי משועמם. הייתי אוכל כשהרגשתי בושה על כמה שאכלתי. ולכן, זה לא משנה באיזו הסחת דעת אתה משתמש, אם זה יותר מדי שתייה, יותר מדי טלוויזיה, יותר מדי פייסבוק, יותר מדי אוכל, זה לא משנה. אם אתה לא מבין ממה אתה בורח, אתה הולך למצוא מפלט איפשהו. לכן כל כך חשוב לשאול את עצמנו ברגעים האלה, 'רגע, ממה אני בורח כרגע?'"
כתבות נוספות למנויי +ynet:
ועכשיו האנושות כולה בורחת למסך של הנייד. אולי גם אתם ברגע הזה ממש. האצבעות מחפשות את הנייד, העיניים סורקות את הפייסבוק, הטוויטר, האינסטגרם, הגלילה אינסופית. עניין של הרגל, ואייל (42), יליד חדרה שגר כיום עם משפחתו בסינגפור, החליט להקדיש את חייו לחקר הרגלים. לפני עשור פורסם הספר שלו Hooked: How to Build Habit-Forming Products (מכורים: איך לעצב מוצרים שמעצבים הרגלים), שהפך לרב־מכר של “הוול סטריט ג'ורנל”, ואותו ליועץ של חברות הטכנולוגיה הגדולות.
אייל מתמחה בהנדסת התנהגות: שימוש בפסיכולוגיית צרכנות כדי להשפיע על ההתנהגות וההרגלים שלנו. תחום חדש יחסית עם פוטנציאל לייצר הררי מזומנים לחברות הטק המתרבות שיעשו הכול כדי ללמוד מה גורם לנו להתרגש, לרכוש ולהקליק.
בעבר, הוא מספר בראיון מיוחד שנערך במהלך ביקור מולדת בארץ, הוא אף נקרא להתראיין בסרט הפופולרי של נטפליקס “מסכי עשן: המלכודת הדיגיטלית” אבל לא הוכנס אליו כי לטענתו הציג נרטיב שונה, והתנגד להאשים את ענקיות הטכנולוגיה בהשפעותיהן ההרסניות על חיינו. במקום זה, קרא למשתמשים לערוך מקצה שיפורים בהרגלי הצריכה ולתלות את האחריות רק על עצמם. עכשיו, בגלגול החדש שלו כגורו לניהול זמן, הוא רוצה ללמד בדיוק את זה. הספר שלו "ממוקדים - איך להימנע מהסחות דעת ולהצליח בחיים" (הוצאת אגם) פורט צעד אחר צעד כיצד לנצח את מעגל האימה שהוא גלילה חסרת תכלית ברשתות החברתיות - דחיינות, תקיעות ותסכול. השלב הראשון: לקרוא את הכתבה בלי לפזול לסטורי.
“ניהול זמן הוא ניהול כאב. כמו שניהול כסף, הוא ניהול כאב, וניהול הקלוריות שנצרוך ביום הוא ניהול כאב. בבסיס שלהן, ההתנהגויות שלנו מרמזות על כך שהסיבה שאנחנו עושים דברים שאנחנו מתחרטים עליהם אחר כך היא בגלל שאנחנו מנסים לברוח מאי־נוחות. מוויתור על לראות עוד פרק בנטפליקס, מהימנעות מדברים שרצינו לקנות, מגלידה שלא נאכל.
אני רואה קשר ברור בין רגשות הנחיתות שלנו להסחות דעת. למעשה, רגשות הנחיתות שלנו בתחומים מסוימים, הם שגורמים לנו לדחות ולברוח ממשימה תחת אותו התחום שאנחנו מרגישים בו לא מספיק טובים. בהתמודדות עם אי־הנוחות הזאת, מה שהמוח מחפש זה את הבריחה הכי קלה. כל מה שנותן לי הקלה ממה שאני עושה ואני לא אוהב״.
״תמיד בספרים פופולריים העצה היא להיפרד מהסמארטפון שלך, אז ניסיתי את זה. קניתי טלפון פשוט מעליבאבא, מעבד תמלילים ללא חיבור לאינטרנט, כזה שכבר לא מייצרים וחשבתי שזהו, עכשיו אני יכול לכתוב בלי הסחות דעת. כשהייתי מתיישב על השולחן שלי הייתי אומר, בסדר, עכשיו אני הולך לכתוב, אבל אז הופיע הספר שעשוי לעזור, והשולחן שלי כל כך מבולגן, אני רק אסדר אותו רגע, או אני רק אוציא את האשפה, וכל הזמן דעתי הוסחה. הסיבה שהוסחתי הייתה בגלל שהייתי צריך בריחה, זה לא היה משנה מה הסחת הדעת הייתה. ניסיתי את זה לאורך כמה שבועות ולא הייתי יותר פרודוקטיבי. את האייפון שלי שמתי בצד בתקופת הניסוי וזה היה כל כך מציק, להגיע ממקום למקום בניו־יורק עם טלפון שלא היה בו GPS, שלא היה אפשר להאזין בו לפודקאסט בדרך, לערוך מסמך כשאתה לא בבית. אז לא רק שלא הייתי יותר מרוכז, הכול הלך קשה יותר. הבנתי שהטכנולוגיה היא לא הסיפור פה״.
5 צפייה בגלריה
לפעמים הלייקים יותר מעניינים ממה שקורה בעולם האמיתי. מתוך “אמילי בפריז"
(צילום: סטפני ברנשו, נטפליקס)
״אנשים נוטים להאשים רשתות חברתיות בזה שהן הופכות את האלגוריתם לממכר יותר כדי שנבזבז בו זמן, במקום להסתכל על עצמם. אז כן, אף אחד מהפיתוים לא נולד באשמתך, לא יצרת את האייפון, לא יצרת אוכל משמין וטעים, לא המצאת אותו. זה היה שם עוד לפני שנולדת. אבל רק מפני שמשהו אינו באשמתך לא אומר שזה לא באחריותך. יש מקום לרגולציה על פייסבוק, אין ספק בכך, אבל למה לך לחכות? ומה יקרה לך בינתיים? הדבר הכי חשוב שגיליתי הוא איפה כן יש לי את היכולת לפעול ואת המקום הזה אני חוקר. אני לא אומר שהכול בשליטתך, חלק גדול לא בשליטתך, אבל הרבה בשליטתך, והמטרה היא לראות בזה. כי הרי לא נגיד, ׳נטפליקס, האם ניתן להעלות תוכניות ממש משעממות?״, ׳היי, אפל, האם אתם יכולים ליצור מכשירים שאף אחד לא רוצה להשתמש בהם?׳ לא. עניין זו לא בעיה, זו התקדמות. אז הרעיון הזה שהחבר'ה האלה אשמים בכך שהם יוצרים מוצרים שאנשים רוצים להשתמש בהם הוא טיפשי״.
״כשאתם מזהים דחף באמצע משימה בעבודה לברוח לטלפון, קחו עשר דקות בלעדיו ובדקו אחריהן אם אתם עדיין צריכים את זה או לא. לא אני המצאתי את זה, זה קיים גם בעולמות הדיאטות, אל מול פיתויים אכילים. הרעיון הוא לבנות את תחושת המסוגלות שלך, על ידי זיהוי הצורך לברוח לרגע, ולומר ׳בסדר, אני מרגיש את התחושה, איך אני יכול לעבוד איתה טוב יותר?׳ ואז או לחזור למשימה או להיכנע. ואם אתה מצליח להתאפק במשך עשר דקות, להבדיל מעשר שניות, תוכל לומר לעצמך, ׳הרגע נמנעתי, עמדתי בפיתוי הזה במשך עשר דקות. יש לי כוח, יש לי שליטה, אולי אני יכול לעשות את זה ל־15 דקות, או אפילו חצי שעה שלמה'״.
"יהודי ששומר על כשרות לא חושב לעצמו כל יום, ׳אוי, הלוואי שהיה לי כריך חזיר כל יום׳ או ׳כל כך מתחשק לי שרימפס לארוחת צהריים׳. גם טבעונים לא חושבים בכל רגע על הדג שהם לא יכולים לאכול. אם אתה יכול לקחת על עצמך להיות ׳בלתי ניתן להסחות דעת׳, זה בדיוק מי שתהיה. אני לא מגיב לווטסאפ כל 30 שניות. זה מי שאני. ולמה זה כל כך שונה? למה זה כל כך שונה ממישהו שלובש כיפה או שיש לו דרך מסוימת להאמין? ההתנהלות שלך עם הסחות דעת היא כבר מרכיב זהותי. וכשאדם אחד מתחיל להתנהג בצורה מסוימת, זה נותן רשות לאנשים אחרים לפעול בצורה מסוימת, במיוחד כשהם רואים 'וואו, האדם הזה יותר פרודוקטיבי, האדם הזה יכול לדאוג למשפחתו, האדם הזה יכול לדאוג לעצמו והוא מרגיש יותר טוב', וזה הופך להיות אטרקטיבי עבור אחרים לעשות את אותו הדבר".
״אני ממליץ להשאיר הודעה קבועה לקולגות ולמשפחה כשאתם שוקעים לתוך עבודה. תחשבי מה קורה אם היית מתקשרת לאמא שלך או בן זוג שלך והם היו שולחים לך הודעה חוזרת שאומרת, 'אני נוהג כרגע, לא יכול לדבר. זה דחוף?'. האם היית חושבת שהם חצופים ולא נגישים? האם זה יתפרש בגסות? לא, כי אין כאן שום עניין אישי. אין כל כך הבדל בין זה לבין לקחת זמן להשלים משימה בעבודה או בלימודים. מרגישה לא בנוח לכתוב, ׳מצטערת, אני עובדת עכשיו ולא יכולה לדבר?׳ שלחי את ההודעה האוטומטית, ׳אני בנהיגה׳. זה לא עניין שלהם אם את נוהגת או לא. מה שחשוב הוא שתצליחי לעשות את מה שאת רוצה לעשות״.
"כשהייתי ילד בשנות ה־70 בישראל לכולם הייתה מאפרה על השולחן בסלון, גם אם הם לא היו בית של מעשנים. יום אחד אמא שלי זרקה את המאפרה. כשחברה מעשנת הגיעה להתארח היא ביקשה ממנה לצאת לעשות את זה בחוץ והחברה כמובן הסכימה ובזה זה הסתיים. למי זה נראה טבעי היום שידליקו לו סיגריה בתוך הבית אם הוא לא מעשן בעצמו? או לעשן בתוך מטוס? היום כשאני רואה חבר מסתכל בטלפון שלו כשכולם יחד אני שואל אותו, 'הכול בסדר? ראיתי שאתה בטלפון'. יכול להיות שיש איזשהו מקרה חירום, אבל תשע מתוך עשר פעמים, אם תשאל ׳הכול בסדר?׳ יענו לך, 'כן, כן, הכול בסדר, סליחה'. פשוט התעסקו בו בלי לשים לב. לפעמים לא נוח. אני לא עושה את זה הרבה עכשיו, אני לא שוטר, אבל כשאני נפגש עם חברים, כולם מודים לי על זה. כולל האדם ששאלת אותו ׳הכול בסדר?׳ כולם אמרו, ׳הרבה יותר כיף להיות יחד בלי טלפונים׳. התקווה שלי היא שבעוד כמה שנים, לא יהיה צורך להזכיר לאנשים. זה יהיה כל כך חלק מהתרבות, שיבוא לכולנו אינסטינקטיבית להניח את הנייד באירועים חברתיים״.
"חלק מהאנשים אומרים לי, 'אוי, זה יותר מדי שינויים לעשות'. אני אשאל אותם, ׳מה הדבר הספציפי שמסיח את דעתך?׳ והם אולי יענו, ׳אני מנסה לכתוב ספר ואני כל הזמן בודק את המייל כשאני מתיישב לכתוב׳, אשאל אותו מה אתה הולך לעשות בשביל הטריגר הפנימי הזה, כשאתה מרגיש משועמם, כשזה מרגיש שהולך קשה, מה התסריט? מה ההתנהגות החדשה שאתה מתכוון לעשות בניגוד ללברוח? זה יכול להיות דבר אחד כמו לשים את הטלפון שלך בחדר אחר כשאתה כותב, לספור עשר דקות אם עצמך עד שאתה בודק את תיבת המייל כשאתה מזהה את הצורך, להוריד אפליקציית ׳פורסט׳ או להסתכל על עצמך בזהות חדשה של אדם שלא מוסח. מספיק שתעשה דבר אחד מתוך כל אלו כדי להשתפר. וברגע שזה מתחיל לעבוד, תוסיף עוד דבר ועוד דבר כדי להאריך את הריכוז״.
״יש הבדל בין הסחת דעת להסחה. הסחה היא פשוט מיקוד מחדש של תשומת הלב. כשאתה הולך לסרט מחוץ לשעות העבודה, זו הסחה והיא בריאה מאוד. הסחת דעת לא יכולה להיות בריאה, כי הסחת דעת היא דבר שלא רצית לעשות, הדבר שאתה מתחרט עליו. אם אתה רוצה לשחק משחקי וידיאו 24 שעות ביממה, לא אכפת לי. אם התכוונת לעשות את זה כי זה עושה לך טוב, זה בסדר. אבל אם שקעת למשחקי מחשב שעות מבלי ששמת לב, שם הבעיה. העניין הוא שהמוח ימציא כל מיני תירוצים ברגע האמת ויבלבל אותך בין דבר שהתכוונת לעשות לבין כזה שלא. על משחקי מחשב ששקעת אליהם במקרה הוא יוכל להגיד לך, ׳מגיע לי. היה לי יום קשה׳. לכן זה כל כך חשוב להבין את הערכים שלך מבעוד מועד. כאן נכנס עניין התכנון והיום הקודם. אם יום קודם אמרת, ׳היום אני לא אעשה כלום מלבד לשחק משחקי וידיאו ולשתות בירה׳, בסדר, תעשה את זה. אבל אם אתה אומר, ׳קלטתי שביליתי את כל היום בשתיית בירה ובמשחקי וידיאו כי הגיע לי, אבל בעצם הייתי צריך לסדר את הבית׳, זה מה שאני רוצה לעזור לך בו״.
״כשאני יוצא לחופשה, במקום להעלות מכל מקום שבו הייתי תמונה לאינסטגרם תוך כדי שאני שם, אני מחכה לרגע פנוי, גם אחרי שכבר חזרתי, ומעלה את החוויות שלי. זה כבר לגיטימי מאוד להעלות באיחור ברשת החברתית ועדיף על פני להיות פחות נוכח בחופשה שלך, כי אתה עסוק בלעדכן מה אתה עושה בה. שמרו את זה ללילה כשמגיעים במלון, להמתנה בשדה התעופה או כבר לחזרה הביתה״.
"בשביל איזון בית־עבודה, שבו עם הבוס שלכם בתחילת השבוע, הגידו לו, ׳הנה השבוע שלי׳ ותראו לו את היומן. כאן יש לי פגישות, כאן יש לי את הפרויקט הזה שביקשת ממני לעשות, כאן אני צריך לצאת מוקדם לילדים. עזור לי לתעדף', כנראה לפחות במקרה אחד הוא יגיד, ׳אוי, הפגישה הזו לא כל כך חשובה, שב על הפרויקט במקום׳. מה שרוב האנשים לא מבינים זה שלבוס שלהם אין מושג מה הם עושים כל היום. אז בוסים מטילים עליהם עוד ועוד משימות בלי להבין איפה זה פוגש את החיים הפרטיים שלהם. כשאתה מייצר שקיפות עם המנהל שלך אתה בעצם עושה ‘ניהול מלמעלה’. אנחנו מנהלים את המנהל, על ידי אמירה יזומה, 'היי, הנה העדיפויות שלי להיום. הנה הדברים שתיעדפתי נמוך, אם יש אי־התאמה תגיד לי׳. מוזר? הכול בספר שלי מוזר. אם זה היה נורמלי, אנשים כבר היו עושים את זה. זה העתיד. אני מקווה שיום אחד יהיה עתיד שבו לא יהיה מוזר להגיד, 'משש עד שמונה אני עם המשפחה שלי, בלי דואר אלקטרוני'. למה זה מוזר יותר מאנשים שלא מתקשרים אליהם בשבת כי הם שומרי שבת?"
"בעבר כל הזמן היו לנו ויכוחים בבית על מי עושה מה, ותמיד הייתי אומר לאשתי, ׳אם את צריכה שאעשה משהו פשוט תגידי לי ואני אעשה את זה׳. אבל מה שלא הבנתי זה שנשים לא אוהבות שגברים אומרים את זה, כי בעצם נתתי לה עבודה נוספת, עכשיו היא צריכה להיות המורה שלי, השוטרת. אז מה אנחנו עושים? פעם בשבוע אנחנו יושבים, יום ראשון בערב, באותה שעה שאני מסדר את לוח הזמנים שלי לשבוע הקרוב, ומסתכלים על היומנים שלנו. ׳אני הולך לאסוף את הבת שלנו בימים אלה ואת תלכי לקניות׳, ואנחנו מסתכלים על היומנים שלנו ומוודאים שאנחנו יודעים מתי יקרה מה. וזה משנה חיים״.
"אתה עומד ברמזור אדום, וזה די משעמם, אתה יושב באוטו ואומר לעצמך, 'אני רק אבדוק משהו רגע', ואין שום דבר רע בלהביט בטלפון שלך. אלו רגעים לימינליים, אותם הזמנים בין הזמנים. הבעיה היא שכשהרמזור יהפוך לירוק, אתה עדיין גולל. או שאתה מגיע מפגישה אחת והולך לפגישה הבאה ואתה אומר, ‘אוקיי, אני פשוט אבדוק את הדבר האחד הזה בדרכי לפגישה הבאה’, שוב, אין שום בעיה בבדיקת דוא"ל אבל כשאתה עושה את זה ברגע הזה שבין הרגעים, אבל יש סיכוי גבוה יותר שזה יימשך למשך יותר מדי זמן. משתי דקות במייל, נסחפת כבר לשעה באתר חדשות. לכן לפעמים עדיף להימנע מלעשות משהו באותו רגע לימינלי, או להפנות לשם הרבה תשומת לב".
״לפני שאתם קובעים פגישה עם אנשים, תשאלו את עצמכם האם זאת הדרך שלכם להתחמק מזמן שבו תשבו לבדכם מול הבעיה איתה אתם מתמודדים. מה שנוטה לקרות הוא שהאדם הכי 'גבר', הכי מרוויח והכי קולני, הוא השולט בשיחה, ורוב האנשים בכלל שקועים בטלפונים במקביל ומתקבל ׳מפגש זומבים׳. יש לנו גופות בחדר, אנשים נמצאים שם פיזית אבל המוח נמצא במקום אחר״.
״אם אתם רוצים לגדל ילדים בלתי ניתנים להפרעה, אתה חייב להיות כזה. כי ילדים מסתכלים על ההורים שלהם. זה כמו הורה שמעשן ואומר לילד אל תעשן. אתה לא יכול להיות צבוע. ואין שום דבר רע בלשחק נינטנדו או קנדי קראש, זה בסדר. כל עוד הילד בגיל המתאים. כמה זמן הילדה תשחק בקנדי קראש? המפתח זה להראות לילדים מה עלות הזמן שהם משקיעים במשחקי וידיאו לדוגמה. לבת שלנו הסברנו שהעלות היא לא לעשות בזמן הזה משהו אחר, לא להיות עם ההורים שלך, לא לצאת החוצה ולשחק, לא לראות סרט בקולנוע, לא ללכת לבריכה. אם הילד אומר, ׳אני רוצה לשחק בפורטנייט במשך ארבע שעות׳, כל עוד זה מתוכנן בראש בלוח הזמנים, בסדר. ותנו את השליטה על תכנון הזמנים לילד, כי לזה הם נואשים כשהם משחקים פורטנייט כל כך הרבה שעות - שליטה על הזמן שלהם בגילים שרוב הזמן הם צריכים להיות בבית הספר ולעשות מה שאומרים להם״.
פורסם לראשונה: 07:37, 09.09.22
