"זה הפך לאהבה שלי". שון אביטל רוקד על עמוד
אם תפגשו שון אביטל (27) מגבעתיים בשעות היום, תמצאו עובד במשרה מכובדת בחברת היי-טק. אך כשהערב יורד, הוא פושט את הבגדים, נועל נעלי עקב ועולה על עמוד בסטודיו קטן באחת הסמטאות שבאזור התעשייה בתל אביב, שם הוא רוקד בגמישות ובנחישות. בתקופה האחרונה החל גם לאמן צעירות את אומנות רידודי העמוד ועל הדרך ללמד אותן שיעור בדימוי גוף וקבלה עצמית.
"הגעתי לתחום בטעות, אני בכלל לא אוהב ספורט", מספר אביטל וממשיך: "אני וחברות היינו במסיבה שהיה בה עמוד ובחצי בדיחה אמרתי להן: 'בואו נרקוד' ועשינו את הדבר הצ'יזי ביותר שכולם עושים, והסתובבנו עליו. זה היה לי ממש כיף ואמרתי: יאללה בואו נלך להירשם לסטודיו".
קראו עוד:
לא שזה היה פשוט. "בשני מקומות סירבו שקבל אותי לאימון ניסיון כי אני גבר, זה היה צורם. בסוף מצאתי סטודיו שקיבל אותי וזה התחיל בתור בדיחה - 'הולכות לרקוד על עמוד'. עם הזמן גיליתי שאני אוהב את זה ושזה עושה לי טוב לגוף ואיזה ביטחון זה מביא".
מה שהתחיל כבדיחה והמשיך כתחביב, הפך לדבר שאביטל הכי אוהב לעשות. שעה שבועית הפכה לשעתיים ושלוש מדי שבוע והוא החל להתפתח וללמוד, ובחודשים האחרונים החליט לעבור קורס מאמנים והחל לאמן גם בעצמו, "נשאבתי לזה ואני כל הזמן מתקדם עוד ועוד".
"השיא היה כשבאחד הלילות נחנקתי מתוך שינה"
המסע של אביטל לעמוד ובכלל לקבל את עצמו, לא היה פשוט, הוא ירד לא פחות מ-47 ק"ג מאז גיוסו לצבא, "זה אתגר שלא נגמר, עשיתי את זה לבד, בעיקר בשינוי תזונתי ועבודה על הגוף", מספר אביטל וממשיך: "הגעתי למשקל שיא לפני הצבא, כששקלתי 120 ק"ג והרופאים הזהירו אותי שהגוף מתחיל לקרוס ושאתחיל לטפל בו. השיא היה כשבאחד הלילות נחנקתי מתוך שינה, כי הריאות לא עמדו בעומס".
זו הייתה נקודת האל חזור של אביטל, הוא הבין שהוא חייב לקחת את עצמו בידיים. מאז, הוא לא הפסיק לרדת במשקל ולהתחטב ולדבריו רק לאחרונה הפסיק להלקות את עצמו על כך שהיה ילד שמן, "הילד השמן בראש סוף סוף מתחיל גם להחלים", הוא מספר. התהליך כולו אפשר לרקדן הצעיר להבין את האיכויות שבו, כשהעמוד היה שם בשבילו בשנים האחרונות.
"הבנתי שזו אחת האהבות הגדולות ביותר בחיי. אני רוקד בזה, אני בוכה בזה, אני מתחזק בזה, אני מעצב את עצמי בזה וזה עונה לי הכול כספורט, כתנועה, כפאשן. העמוד לקח אותי הכי רחוק שיכולתי להגיע"
מתי הבנת שאתה באמת אוהב את זה, שזה לא בדיחה ואתה נשאר שם?
"לפני הקורונה הייתי מופיע במסיבות במועדונים, שהיו מזמינים אותי להופיע על עמוד, לתת שואו. ופתאום מהספורט הזה שאני עושה במקום חדר כושר, זה הפך לאהבה שלי, לתנועה שלי, לדרך שבה אני מביע את עצמי ואיך אני משפר את עצמי. עשיתי תהליך רגשי מאוד גדול עם העמוד, של להבין איך אני מכניס רגש לתוך התנועה, הבנתי שזו אחת האהבות הגדולות ביותר בחיי. אני רוקד בזה, אני בוכה בזה, אני מתחזק בזה, אני מעצב את עצמי בזה וזה עונה לי הכול כספורט, כתנועה, כפאשן. העמוד לקח אותי הכי רחוק שיכולתי להגיע".
רואים שאתה נהנה על העמוד, איך אתה מרגיש כשאתה רוקד?
"כשאני רוקד על העמוד העולם לא קיים ואני מרוכז עם עצמי. אני מרגיש משוחרר, קל, צולל פנימה לתוך עצמי, עם התנועה והאתגר הפיזי וגם הכאב, כי זה די כואב לרקוד על גוש ברזל מסתובב. זה מקל ומשחרר בכל כך הרבה רבדים של שילוב בין תנועה וספורט, שאתה פשוט מבין את האתגר שזה יכול להביא לך ואת הקושי הזה. כמו החיים שתמיד מאתגרים וצריך להיות בתנועה, גם העמוד אומר אותו דבר, זו הסיבה שאני כל כך אוהב אותו".
לא יכולנו להתעלם מהעקבים. תסביר?
"ריקוד על עמוד מקוטלג לסטריאוטיפ מסוים של מועדוני חשפנות בשנות ה-90 בשיא פריחתם. אני מאמין שעקבים נועדו לחזק בז'אנר הזה שבירת סטיגמה חזקה מאוד. עקב זה כוח, עקב טוב שמאריך אותך בתנועה, שמוסיף לך משקל ושמעצב את הגוף. כמו שבריקודי סטפס יש נעלי סטפס ובריקוד יש נעלי ריקוד - בעמוד זה העקבים, ואנחנו לא מתביישים בעבר שלנו. אם אתה רוצה להתמקצע ולהיכנס לרגש שבעמוד - תלמד ללכת על עקב. לא רק כי זה יפה ומנצנץ, אלא כי יש בה איזשהו מסר והמסר הזה הוא מטורף. זה גם מעלה את הקושי ואת המיניות הזאת, את הנשיות הזאת, ונותן לה מקום".
"אני חושב שהפכתי להוכחה. אנשים שמסתכלים היום ואומרים 'אם הוא יכול לעשות את זה, אני גם יכול'"
עכשיו כשאתה גם מאמן, חושב שהפכת למנטור עבור אחרים?
"אני חושב שהפכתי להוכחה. אני לא מגיע מרקע של ספורט או ריקוד, ההפך. אין לי כישרון מולד לזה ואני עובד קשה מאוד ובזכות העובדה הזאת אנשים מגיעים אליי. פתאום מסתכלות עליי תלמידות ומשתפות בתסכול של 'איך אתה עושה את הדברים שאני כל כך נאבקת בהם? ואתה רואה תוצר של שנים של עבודה כשאתה רק בהתחלה ובעיניי זאת המטרה - להעצים את אותם נשים וגברים שמחפשים את המקום הזה. אנשים שמסתכלים היום ואומרים 'אם הוא יכול לעשות את זה, אני גם יכול'".
איך זה בא לידי ביטוי כשאתה מאמן?
"אני מלווה תלמידות בתהליכים של מעבר לספורט. לאהוב את עצמן, זה מה שחשוב וזה מה שהספורט הזה בעצם נותן לעומת ספורט שאתה עושה 'בשביל הספורט'. פה אתה צריך לעשות בשביל הנפש. אני שונא להתאמן בשביל הספורט, לא החזקתי מעמד בחדר כושר, ובקרוספיט התייאשתי כשהמאמן התחיל עם התלמידה במקום להסביר תרגילים. כאן יש מישהו שמסביר, מעצים אותך, מחזק אותך ונותן לך ביטחון להעז. זה הדבר הכי טוב שאני יכול לעשות כמאמן וכבן אדם. עדיין קשה לי לקחת את האחריות הזאת ואני בתחילת הדרך להיות שלם איתה".
אתה מדבר הרבה על ספורט, ריקוד על עמוד הוא באמת כזה ספורטיבי?
"זה ספורט ברמה מטורפת, שעובד על כל קבוצות השרירים במקביל, והוא אינטנסיבי ודורש הקשבה ומטרה לכל תנועה שלך בגוף. בתרגיל הפשוט ביותר, כל השרירים שלך עובדים בשביל להצליח, זה ספורט פסיכי. תחשוב על זה שכשאתה מגיע לחדר כושר ומרים משקולת, אז אתה מבין את העיקרון הזה של 'להרים משקולת'. פתאום אני בא ואומר לך 'זה העמוד, תרים את עצמך. תסתובב, תחזיק, תימתח', לתפוס כל כך הרבה דברים שהגוף שלך צריך לתפוס, רק המנגנון הראשון של ההתחלה הוא פשוט מטורף".
וכמו כל ספורט, גם בריקוד על העמוד יש תחרויות. הענף, אולי תתפלאו לגלות, מוכר כבר חמש שנים כספורט מקצועני לכל דבר בעולם, וייתכן שאף יוכר כענף אולימפי לקראת המשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס 2028. "יש אקרו פול, שזה אקרובטיקה על העמוד, אקזוטיק שזה ריקוד יותר חושני וארט פול שזה בעצם הפן האומנותי בעמוד. יש עוד כל מיני קטגוריות משנה ורקדנים בסגנונות שונים. בכל אחת מהקטגוריות האלו יש תחרויות. אני מתחרה באומנותי וכמאמן אני נוגע בכל הסגנונות. לאחרונה השתתפתי בתחרות אומנותית ארצית ביחד עם ספורט ואקרובטיקה. סיימתי שם במקום שני בקטגוריה שלי.
"זאת הייתה תחרות ראשונה שלי אי פעם, היה מדהים ומלמד מאוד ובעיקר מרגש. אני מחכה כבר לתחרות השנייה, אני כבר מתחיל לעבוד על הנאמבר שלי ואני רוצה שהוא יהיה טוב יותר, אני מקווה לקחת הפעם את המקום הראשון. כל שנה התחרות גדלה, מגיע יותר קהל ויש יותר מתחרים. השנה היינו שמונה גברים לעומת שלושה לפני שלוש שנים. נשים יש 40-35 בכל הקטגוריות, זה מטורף וגם הביאו שופטת מחו"ל".
הייתי רוצה שזאת תהיה התעסוקה שלך פול-טיים?
"זאת מחויבות קשה מאוד. אני עוד חושב על זה ולא יודע להגיד. התחלתי לאמן בספטמבר וזה קשוח, אני עוד בצעדים הראשונים שלי אז אני לא יודע. זה יכול להיות חלום נהדר, אבל בינתיים זה חלום וצריך לשלם שכר דירה, לפרסם את עצמי ולעבור תהליך".
איך התגובות מהסביבה ובעבודה? מקבלים את זה ברוח טובה?
"ברור. אני לא מסתיר כלום, אני שם הכול על השולחן, אפילו המנכ"ל יודע. אני בא לזה הכי טבעי, הכי רגיל, לא מתבייש בזה, אפילו לא לשנייה. ברגע שאתה מנרמל משהו והופך אותו לדבר הכי שגרתי, גם אנשים שזה חדש להם מתסכלים על זה אחרת. גם הסטיגמה סביב הדבר הזה היא מטורפת. ישר מניחים הנחות על הזהות המינית שלי, 'הומו, לא הומו, אתה רוקד על עמוד, זה זנותי זה, חשפנות'. אבל לא מעניין אותי מה אנשים חושבים עליי. אני חדור מטרה ויודע לסנן. אני רוקד קודם כל בשביל עצמי. אם לי זה עושה טוב, אם אותי זה מחזק - זה מה שחשוב".
