מרוקחות עצמאית ("הכנות") ורצפטים שהגיעו על נייר בכתב ידו הבלתי קריא של הדוקטור, הפכו בתי המרקחת בישראל לעסקים ממוחשבים עם מרשמים דיגיטליים ורובוט ששולף את התרופה הנכונה, כאשר אל המשחות, הכדורים והסירופ נוסף ענף חדש ורווחי הרבה יותר – מכירת קנאביס רפואי. כיום פועלים בישראל כ-600 בתי מרקחת קהילתיים. חזרנו אל שלושה מהם, ותיקים אף יותר מהמדינה, כדי לבדוק איך ומה השתנה.
בית מרקחת שור-טבצ'ניק – תל אביב
חגי שור, 66, תושב ת"א, נשוי פלוס שלוש (וחמש נכדות) הוא דור שלישי (משני הצדדים) לרוקחים בארץ ודור רביעי לשושלת רוקחים. ביחד עם אחותו הבכורה, שרונה בן-יהודה, רוקחת אף היא, הם מנהלים את רשת בתי מרקחת פרטית שכוללת היום שלושה סניפים, ומאחוריה היסטוריה של כמעט 100 שנה.
בשנות העשרים והשלושים של המאה שעברה מגיעים ארצה, בנפרד, גרשון שור וחיים טבצ'ניק, שני רוקחים. האחד פותח בית מרקחת מול גימנסיה הרצליה של אז, ברחוב אחד העם והשני בשכונה הצעירה שהייתה אז מרכז תל אביב – שבזי/נווה צדק.
חיים טבצ'ניק, שעלה מאודסה עם אשתו ברכה ושתי בנותיהם, פתח בשנת 1928 מתחת לדירת המשפחה שברחוב שבזי את בית המרקחת הראשון שלו, "בלפוריה", על שם הצהרת בלפור שנראתה מבטיחה בשעתו. שם הוא פיתח בעצמו מוצרים קוסמטיים ביניהם משחות שיניים, קרמים וקצף לאמבט תחת השם "חאוטה" (ראשי תיבות של: חיים אושר טבצ'ניק).
בשנת 1932 קנה טבצ'ניק ("הוא היה טיפוס יזמי מאוד", מעיד נכדו חגי, שלא זכה להכירו), את "בית הורנשטיין" בשכונת נורדיה, והקים בו את "בלפוריה ב'". הרוקח גרשון שור עלה לתל אביב עם אשתו וילדיו בשנת 1934 ופתח אף הוא בית מרקחת, ברחוב אחד העם, מול גימנסיה הרצליה. לימים, הבן של גרשון, יוסף שור, נוסע ללמוד רוקחות באוניברסיטה האמריקאית בביירות, שנחשבה באותם ימים לאוניברסיטה הכי טובה במזרח התיכון וגם היחידה שלימדה רוקחות. וכך גם בנותיו טבצ'ניק, טובה ופולה. יש לציין, שבאותה תקופה נשים לא למדו באוניברסיטה ובתמונת הסיום אשר לראות כי טובה היא הבוגרת היחידה במחזור שלה. עם שובן ארצה מופקדת טובה על ניהול "בלפוריה ב'" ופולה מקבלת סניף חדש ברשת, שמוקם ברחוב אלנבי.
חגי שור: "אבא שלי אמר לי: 'תשמע זה מקצוע יפה, ואפשר להתפרנס בו טוב, אבל מיליונר לא תהיה. לצערי, לילדים שלי אני לא יכול להגיד לזה. אף אחד משבעת הילדים שלי ושל אחותי לא נשאר בתחום"
האיחוד נערך ימים ספורים לפני הכרזת המדינה - טובה טבצ'ניק ויוסף שור נפגשו בתל אביב, התאהבו, חרף התחרות המשפחתית ונישאו. שמו של בית מרקחת בפינת הרחובות המלך ג'ורג' ודיזנגוף הוחלף בהתאם לשור-טבצ'ניק, ועד היום הוא משמש כסניף הדגל הוותיק (ובית באוהאוס קלאסי לשימור מחמיר). ילדיהם של טובה ויוסף, שרונה וחגי, למדו רוקחות באוניברסיטה העברית בירושלים, ומנהלים היום את סניפי רשת בתי המרקחת הראשונה בישראל.
11 צפייה בגלריה
דור שלישי לרוקחות ארצישראלית. שרונה וחגי עם ההורים טובה ויוסף שור
(צילום: שור-טבצ'ניק)
"כשהוקם הסניף בפינת קינג ג'ורג' ודיזנגוף סבא שלי רצה לעבור לגור שם אבל סבתא שלי לא הסכימה, כי לא היה אז כלום מסביב, רק גמלים שהיו הולכים מיפו צפונה, לאורך שדרת השקמים של המלך ג'ורג'. יש עדיין עץ שקמה אחד גדול מול בית המרקחת", מספר חגי שור. "כילד אני זוכר כל מיני אנשים שהיו ניגשים אליי, צובטים לי בלחי ואומרים לי – 'אני הכרתי את הסבא שלך'. גדלתי בתוך בית המרקחת. הוריי עבדו פול טיים ג'וב. כילד הייתי מסדר קופסאות ועושה שליחויות לאנשים הביתה. דירת המשפחה הייתה מעל בית המרקחת. קו הטלפון (שהיה אז בכלל נדיר ביותר) היה משותף לבית ולבית המרקחת, שהיה חלק בלתי נפרד מחיינו".
אז לא הייתה לך ברירה אלא להמשיך את השושלת?
"להוריי דווקא היה שכל לא ללחוץ עלינו, אם כי היה ברור שהם רצו בזה. אבא שלי אמר לי: 'תשמע זה מקצוע יפה, ואפשר להתפרנס בו טוב, אבל מיליונר לא תהיה. לצערי, לילדים שלי אני לא יכול להגיד לזה. אף אחד משבעת הילדים שלי ושל אחותי לא נשאר בתחום. הזמנים מאוד-מאוד השתנו, אופי בית המרקחת השתנה לחלוטין".
מה השתנה?
"כל הצד המסחרי ואופי המקצוע השתנו לגמרי. יש לנו עדיין מעבדה להכנות, אבל בתקופות הקודמות של אבא וסבא שלי היו עושים הרבה יותר הכנות. אנחנו בעיקר רוקחים לפי מרשמי רופא שדורשים התאמות, כמו מינון לילדים, טיפות עיניים עם תוקף קצר. אין אף בית מרקחת אחר שרוקח בעצמו בכל גוש דן, אז יש אלינו באמת המון פניות.
"בשעתו היה לבתי המרקחת כוח כלכלי משמעותי והם היו עסקים טובים. היום, בתחום תרופות המרשם - בתי המרקחת של קופות החולים הם התחרות העיקרית שלנו. כ-80% זה קופות החולים, שהם סוג של מונופול, ועל תרופות מרשם מפסידים כסף. הקופה לא נותנת להרוויח ויש תקורות גבוהות מאוד – הרגולציה משמעותית מאוד ועולה המון כסף ושכר הרוקח יקר. ולא מעט בתי מרקחת נסגרו בגלל זה.
"בשוק היום אין שמץ של דימיון בכלל למה שהיה פעם. זה עדיין מקצוע יפה מאוד, מקצוע שבו אתה נוגע באנשים ועוזר להם במידה רבה מאוד, והלקוחות מכירים לך תודה ברמה יומיומית. הרוקח הרבה יותר נגיש מהרופא. ולכן הרבה מאוד שאלות מופנות אליו והוא הכתובת הראשונה של המטופלים. זה הדבר היחיד שנשאר מהעבר. כל הצד הכלכלי השתנה בצורה ניכרת. אף אחד לא היה פותח בתי מרקחת חדשים היום אלמלא הקנאביס, ובלעדיו בתי מרקחת גם היו מוסיפים להיסגר אחד אחרי השני.
"הקנאביס כרגע, ולדעתי באופן זמני, מטריף את השוק. והוא גורם לפתיחה של בתי מרקחת חדשים בכמות עצומה, לטעמי יותר מדי, ומתישהו הגלגל יתהפך שוב. חושבים שזו בוננזה. קנאביס זה נחמד לבית מרקחת קיים, שהוספת לו עוד מחזור ולקוחות, אבל בתי מרקחת שמתבססים רק על זה לטווח ארוך – אני לא בטוח שישרדו, בוודאי שלא כולם.
"השוק של הקנאביס צומח כל הזמן. מ-30-20 אלף מטופלים לפני כשלוש שנים, יש היום מעל 110 אלף מטופלים שמוציאים בממוצע 900-600 שקל בחודש. זה שוק משמעותי לבתי המרקחת, שכ-300 מהם עוסקים בקנאביס. יש פה סכומי כסף משמעותיים באופן יחסי לענף. זו גם פעילות עם הרבה מאוד ייעוץ רוקחי, בגלל שיש כל כך הרבה סוגי קנאביס, והרוקח יכול להביא לידי ביטוי את כישוריו.
"אם אבא שלי היה שומע את זה, תאמיני לי, הוא היה מתהפך בקברו. קנאביס בבתי מרקחת? אני לא חושב שהוא הזה את זה בחלומותיו הפרועים ביותר, למרות שהיה דווקא מומחה גדול בצמחי מרפא".
מה השתנה אצל הצרכן בבית המרקחת?
"הצרכנים היום, חלקם לפחות, מתוחכמים יותר. הלקוח מגיע אחרי שהוא קרא על התרופה באינטרנט ופעמים רבות גם שואל שאלות שאתה צריך ללכת לבדוק, כי הוא מתמקד בתרופה היחידה שמעניינת אותו בעוד שאתה אמור לדעת על הרבה מאוד תרופות. פעם מאגרי הידע הרפואי היו רק אצל יודעי דבר, בספריות האוניברסיטאות. היום יש מיליוני דפים ברשת על כל תרופה. מהפכת המידע עשתה הרבה מאוד גם בשוק התרופות.
"גם השימוש בתרופות ללא מרשם השתנה, עושים יותר סלף-מדיקיישן לבעיות קטנות. אנשים לא רוצים ללכת לרופא אלא לפתור את הבעיה בעצמם או מתייעצים עם הרוקח מה לקחת. גם כמות התרופות החדשות שנכנסת לשוק היא עצומה. פעם יכולתי להיות בטוח שאני מכיר כל שם שתגידי לי ויודע למה משמשת התרופה. היום, יש כל כך הרבה תרופות חדשות שנכנסות מדי יום שאתה מתקשה להכיל, בחלקן גם תרופות יקרות בסכומים שאותם לא ידענו בעבר - עשרות אלפי שקלים לטיפול חודשי.
"אנחנו בית המרקחת הראשון בארץ שיש לו רובוט כבר כשמונה שנים – שיוצר קו ישיר בין מקלדת הרופא לקופסה שיוצאת ליד של הרוקח. לרוקח יש עדיין תפקיד משמעותי בלבדוק שהרופא לא טעה בהקלדה או במינון וכמעט שאין יום שבו לא מוצאים טעויות של רופאים, לתשאל את הלקוח, לייעץ בתופעות לוואי, לבדוק אינטראקציה עם תרופות אחרות או תוספי תזונה".
מאיפה הגיע הביטוי "מחירים של בית מרקחת?"
"בהיסטוריה המאוד רחוקה לא הייתה אפילו השתתפות עצמית על תרופות – התרופות היו ניתנות בחינם בקופות החולים, וגם ההשתתפות העצמית נמוכה מאוד. אז כשאת באה לקנות אותה פתאום במחיר מלא – זה נראה מאוד יקר. נראה לי שמכאן הגיע הביטוי.
"זה היה אמור להיות בדיוק ההפך. מחירי תרופות מרשם במדינת ישראל הם מהנמוכים ביותר בעולם, כש-90% מהן נרכשות באמצעות קופות החולים. קופות החולים עם כוח הקנייה שלהן יכולות ללחוץ על הספקים ולהוציא מחירים נמוכים. כיבואן של תרופות נדירות, שלא ניתן להשיג בארץ, אני יודע שבארה"ב המחיר יכול להיות פי עשרה וגם אירופה יותר יקרה – המחיר באירופה המערבית לפחות כפול מהמחיר בארץ".
העתיד?
"בניגוד לאבא שלי שחשב שהוא יכול לחזות, ואמר לי שיהיה טוב, אני לא יודע. המקצוע עתיר רגולציה, הלקוחות שלנו וגם הספקים שלנו הם מונופולים ובית המרקחת נמצא באמצע. אחותי ואני מקווים שנמשיך לשרת את הציבור עוד הרבה שנים ולשמור על השם הטוב, אני חושב, שיש לנו".
בית מרקחת הנגב – באר שבע
בית מרקחת "הנגב" בבאר שבע רושם גם הוא כבר שלושה דורות של רוקחים, כשבארבעים השנים האחרונות מנהלים אותו ישראל וצילה שטרייכמן (69), הוא כמנכ"ל והיא כרוקחת אחראית, לצד בנם עידו.
גם בתה וכלתה של צילה עוסקות בתחומים שונים של אותו מקצוע – האחת בנטורופתיה והשנייה בתחום המחקר במשרד הבריאות. "גדלתי בבית המרקחת כילדה, זה חלק מהדם שלך, אבל רציתי להיות מתרגמת סיפורי ילדים ולמדתי חינוך וספרות אנגלית".
אז מה קרה?
"אמא שלי נפטרה ממחלה קשה ואבא שלי אמר שהוא לא רוצה להחזיק את העסק אז הבנתי שאם אני רוצה להמשיך את העסק אני צריכה ללכת ללמוד".
מאז היא מאחורי הדלפק. "יש לנו הכנות, מחלקת הומאופתיה, אורתופדיה, משרתים לקוחות עם קנאביס, עובדים עם הרבה מוסדות וקיבוצים – כמו בית מרקחת של פעם פלוס בית מרקחת מודרני.
"אני מאוד אוהבת את העבודה. באה בכיף, למרות שהעבודה קשה, הרגולציה קשה. אני חושבת שאני קצת רוקחת לא כל כך שגרתית כי אני מאוד אוהבת לדבר עם אנשים ולשמוע אותם. יש לי יחסים אישיים עם אנשים פה, בית המרקחת שלנו הוא מאוד קהילתי. הרבה רוקחים מגיעים לזה מתחום ריאלי, באים ממגמות של פיזיקה ומתמטיקה, ואני באתי מתחום הומני לגמרי. זה גם לא נכון להגיד שהרוקח הוא כמו פקיד, יש הרבה ייעוץ, שיחות. הרבה אנשים באים רק לדבר ולשאול".
"הנגב" הוא בית המרקחת הראשון שנפתח בנגב ושירת את המחוז כולו. הוא ממוקם בעיר העתיקה של באר שבע במבנה הדו קומתי הראשון שנבנה בעיר על ידי הטורקים ומשמש כבית מרקחת מאז שנת 1948, המשרת את האוכלוסייה הבדואית והיהודית של באר שבע.
11 צפייה בגלריה
מקימי בית המרקחת, מימין לשמאל: בן ציון ולובה בוגן, אנה ואייזיק קריגל
(צילום: בית מרקחת הנגב)
ב-1948 נרכש הבית על ידי הרוקח אייזיק (איו) קריגל, יליד בוצ'אץ', שהיה רוקח עוד בפולין. קריגל הגיע לבאר שבע יחד עם הצבא הבריטי, אליו התגייס עם סיום לימודיו בפולין. את שירותו הצבאי עשה בבית החולים הבריטי בבאר שבע. כשותף לקח קריגל את בן ציון בוגן, רוקח שהגיע מרומניה. בנו של בן ציון, משה, עבד אף הוא כרוקח בבית המרקחת. והיום עובדת שם בתו – לילך בוגן.
אשתו לימים של אייזיק, אנה בם, ילידת צ'נסטוחובה בפולין, עשתה עם הוריה דרך ארוכה, דרך סיביר ומחנה בטהראן, עד הגיעם לישראל. בסיוע הצלב האדום הצליחה להתקבל ללימודי רוקחות באוניברסיטה האמריקנית בביירות. אנה הצליחה להסתיר משלטונות האוניברסיטה את זהותה היהודית-ישראלית הודות לשליטתה במספר שפות, אולם היו בין חבריה ללימודים כמה שבכל זאת ניחשו את סודה. היא הייתה הישראלית האחרונה שסיימה שם, ב–1950, את לימודי הרוקחות. בשנת 1952 נישאה אנה לאייזיק והצטרפה לניהול בית המרקחת.
"העיר אומנם גדלה אבל הרבה לקוחות שומרים אמונים וחוזרים", אומרת צילה. "מה השתנה? פעם היו הרבה הכנות – הרופא היה גאה בזה שהוא לא נותן תרופה מוכנה אלא מרשם כתוב. היום הרוב מתועש, ויש המון מידע בגוגל, אנשים יודעים מה הם רוצים, שואלים יותר, מחפשים ברשת, מושפעים ממה שאמרו להם חברים ובני משפחה".
"בעבר היינו מכינים משחות לעור, מינונים מיוחדים שהרופאים היו נותנים. דווקא כשהעתיד הוא רפואה מותאמת אישית, חשוב ונכון כן לאפשר לרוקח לעשות הכנות", מוסיף הבן, עידו שטרייכמן (40), תושב ת"א (אבל מתייצב כל בוקר בבאר שבע), 12 שנה רוקח. "זה כמו שיגידו לנגר - תקנה הכול מאיקאה".
הכניסה שלך למקצוע הייתה מהלך טבעי?
"גדלתי פה בבית המרקחת מילדות. בשלב כלשהו למדתי מחשבים וטכנולוגיה כי יש רצון לעשות דברים אחרים ולאו דווקא ללכת בעקבות ההורים, אבל אחרי שנה של לימודי חשבונאות וכלכלה הבנתי שזה לא הכיוון והלכתי ללימודי רוקחות. רוב החברים ללימודים יצאו מהרוקחות הקהילתית לתעשייה ולתחומים אחרים, אבל אני מרגיש שפה הלב שלי ועושה את זה באהבה עד היום".
צפוי דור המשך רביעי?
"הילד בן השש מגיע מדי פעם לעשות בלגן במחסן. אני יכול להגיד לך שאני מגיע הרבה לישיבות של רוקחים ורובם הם עשור או שניים מעליי – אין הרבה צעירים בקהילה. זה קצת עצוב, אנשים אולי מחפשים סוג אחר של עבודות, אולי לא מול קהל. זו יכולה להיות עבודה תובענית מול הלקוח הישראלי".
למה בעצם?
"בית מרקחת הוא גם עסק קמעונאי וגם מקום שנותן שירות לציבור, יש לו שני כובעים. ויש לפעמים קונפליקט בין מה שהלקוח רוצה לבין מה שאתה יכול לתת. לא אחת צריך להגיד לא ללקוחות, ולא תמיד זה קל".
אילו תרופות מבוקשות היום?
"הטרנדים כל הזמן משתנים. היום זה זריקות לדיאטה וקנאביס, וגם תרופות ללא מרשם לשיפור זיכרון".
בית מרקחת מירוני – חיפה
אבא של יונתן מירוני (77) הבעלים הראשון של בית מרקחת מירוני בחיפה, עדיין עבד כרוקח בשנה האחרונה לחייו. הוא נפטר בשנת 2004, בגיל 94, אחרי כמעט 70 שנה כרוקח. "יש לי שני ילדים", מספר יונתן מירוני, "לפני 20 שנה מאוד רציתי שאחד מהם ימשיך את דרכי. היום אני שמח שהם אמרו לי לא", הוא אומר.
בית המרקחת, הוותיק ביותר בחיפה, נמצא בלבה של העיר, ברחוב הרצל פינת ביאליק, מול בית השעון, בבניין המוגדר לשימור ("העירייה רוצה לשמר, לא נותנת אפשרות לשפץ אבל גם לא נותנת תמריצים לשימור").
מירוני, שמציין 100 שנה להקמתו, נוסד בשנת 1921, תחילה במרחק כמה בניינים ממיקומו הנוכחי, כבית מרקחת רפפורט. אחרי מאורעות תרפ"ט עבר בית המרקחת לשכון בהרצל 29. בשנת 1969 הוא נרכש על ידי משפחת מירוני ושינה את שמו בהתאם. "אבא שלי למד בבוקרשט והיה רוקח משנת 1935 עד תחילת 2004, השנה שבה נפטר. בית המרקחת נפתח כל יום בשעה 8 בבוקר, בכל המלחמות וגם כשהוריי נפטרו – מאז שנת 69' בית המרקחת לא נסגר אפילו יום אחד".
מה השתנה?
"היו לנו רקיחות פטנט של אבא שלי שהמשכנו לבצע עד שנת 2010 ומאז משרד הבריאות אסר על רקיחות עצמיות – מאפשר רק במפעלים מאושרים. ברור שיש כאן אובדן של מטען ידע רוקחי אדיר".
מה למשל?
"קרם נגד שפשפת שהרבה חיילים בירכו אותנו עליו, גם חיילות. לק לציפורניים, סירופ נגד שיעול. דברים שלא עושים יותר ותתפלאי לשמוע, אנשים עוד מגיעים לפעמים לחפש אותם אצלנו, אומרים לי: 'אבא שלי אמר לי ש..'".
מהן התרופות הכי מבוקשות היום?
"צרבת, לחץ דם, שינה והרזיה".
נשמע שזה די משקף את המצב של מדינת ישראל.
"נכון, השמנו, אנחנו עצבניים ולא יכולים לישון, והמצפון שמעיק עלינו גורם ללחץ דם גבוה. אנשים גם אוהבים לאגור תרופות. אני לא תמיד בטוח שהם קונים כי הם צריכים, אלא לוקחים כי נותנים. לי אין בית מרקחת בבית. אם צריך משהו, אני מגיע".
תקופת הקורונה לא היטיבה עם מצב הרוקחים. "עברנו את הקורונה, כמעט עברנו. לא ראיתי בשום מקום, שום משרד, כולל משרד הבריאות, שאמר מילה טובה ותודה על עבודת הרוקחים בזמן הקורונה. אני לא מכיר בית מרקחת שסגר בזמן הקורונה. ומצד שני, הרשויות שדאגו לחייב אותנו להיות פתוחים – לא הכירו בזה שהפידיון ירד, אז הפסדנו. אני יכול לומר לך שהיו ירידות של 30 ו-40 אחוז בפידיון ללא פיצוי.
"בית מרקחת יש לו הוצאות אם הוא פותח או לא, כי רוקח שכיר עולה הרבה כסף. מחיר התרופות נקבע על ידי הממשלה והרווח של הרוקח הוא מאוד, מאוד, מאוד קרוב לאפס. לכן אמרתי שטוב שהילדים שלי לא עשו את זה. עד לפני שנה רוב בתי המרקחת היו במצב של כמעט טביעה כלכלית, חיו על טיפות דלק אחרונות".
ומה קרה?
"אז נכנס חוק הקנאביס ומי שקיבל רישיון לשווק קנאביס - רואה שכר בעמלו".
סוזי מירוני רוקחת כבר יותר מ-40 שנה. "העבודה מאוד השתנתה. פעם הייתה מנטליות אחרת, התרופה הייתה במרכז. בשנים האחרונות הלקוח והצרכים שלו עברו למרכז. בעבר היינו מקבלים מרשם ומנפיקים את התרופה ובזה זה היה נגמר. התפקיד שלי היום זה לראות מה הצרכים, איפה הרוקח יכול להיכנס לתמונה ואיך אני יכולה לעזור לו – אם זה בהיבט רפואי, תוספי תזונה, קוסמטיקה. אני מרגישה כמטפלת הוליסטית ורואה שיש לי אפשרות לנתינה גדולה מאוד.
11 צפייה בגלריה
סוזי מירוני עם מאזניים עתיקים ששימשו בעבר להכנות. "אובדן של מטען ידע רוקחי אדיר"
(צילום: בית מרקחת מירוני)
"הידע שלנו, של הרוקחים מאוד התרחב. קודם רק למדנו באוניברסיטה, מה שנקלט, נקלט, וקצת תוך כדי עבודה. התפקיד היום מחייב להתעדכן כל הזמן. אפילו בקורונה השתתפתי בקורסים ובהרצאות, גם בוובינר ובזום – זה נותן גם ערך נוסף לעבודה. רואה בזה גם זכות גדולה. קודם הרופא נתן מענה להכול. היה ואקום שנוצר במהלך השנים והוא התמלא".
גם סוזי מבהירה שהנושא הכלכלי משחק תפקיד. "רווחיות בתי המרקחת ירדה, כתוצאה מהתחרות בפארמים ובעיקר בקופות החולים – שלא משלמות מע"מ, כך שכל מוצר, כמו אקמול או טיפות אף, בוודאי שיהיה זול יותר בקופה. אז היום זו העבודה שמתגמלת".
ואין אצלכם דור המשך.
"זו עבודה קשה מדי ובלי אופק, זה לא כל כך מתאים לדור הצעיר. הרוב הולכים למחקר או לניהול ולא מתספקים בעבודה היומיומית הסיזיפית. אני יכולה להבין אותם. כצעירה, גם אני הייתי רוצה".
מה יקרה לבתי המרקחת?
"או שיפסיקו להתקיים או שיקבלו צורה אחרת, אולי לא יהיו בעתיד בתי מרקחת קטנים. דווקא במערב אירופה אין כמעט פארמים ובית המרקחת שומר על אופיו שם מאות שנים".
פג תוקף – מילון למונחי בית מרקחת
- רצפט – מרשם לתרופה, לרוב בכתב יד שאף אחד לא היה יכול לקרוא מלבד הרוקח ("סוזי: היום לרוקחים הצעירים אין יכולת לזהות כתב יד של רופאים").
- מחירים של בית מרקחת (כלומר מחירים יקרים) – "פעם להשיג את חומרי הגלם היה קשה – היה צריך ללקט אותם מכל העולם ולרקוח דרש ידע ומיומנות יקרים. זה תרם לדימוי. היום זה כבר לא קיים".
- הכנות – רקיחה של תרופות ומשחות לפי מרשמים. מאז שינוי התקנות במשרד הבריאות לפני כעשור והקשחת הנהלים, רוב בתי המרקחת בארץ הפסיקו לרקוח ולעשות הכנות עצמיות.
- בריטיש פארמקופיאה (British Pharmacopoeia ) – התנ"ך של הרוקחים מאז 1864, מכיל את המרשמים והסטנדרטים הרשמיים להכנת תרופות. היום, בעידן חברות התרופות הענקיות, משמש בעיקר כמזכרת. "לנו יש את מהדורת 1936 בבית המרקחת".
פרופ׳ איל שורצברג, יו״ר ארגון הרוקחות: "עוד מהימים שלפני קום המדינה שימשו הרוקחים כמקדמי הבריאות וכמי שמספקים את הטיפול התרופתי לרווחת כלל המטופלים בקהילה. מרגש מאוד לראות את סיפורם של בתי המרקחת הוותיקים שממשיכים לתת שירות אישי ומקצועי עבור דורות של ישראלים כבר למעלה מ-70 שנה".
"בתי המרקחת היו ועודם עוגן משמעותי ובעלי חשיבות רבה בהתהוותה של מערכת הבריאות במדינת ישראל. הרוקח הקהילתי ממלא מספר תפקידים, קודם כל בכובע המקצועי אך גם כאיש סודו של המטופל אשר מכיר היטב את עברו הרפואי על סמך היכרות אישית מוקדמת", הוסיף דוד פפו, יו"ר הסתדרות הרוקחים בישראל. "לצערנו, כיום ההערכה שהציבור הישראלי רוחש לרוקחים ולרוקחות נמצאת בדעיכה, וזה הזמן שכולנו נדאג להביע את הערכתנו כלפי אלפי הרוקחים והרוקחות בישראל ונכיר בחשיבותם של מי שפועלים בנחישות ובמשך שנים למען ציבור הלקוחות והמטופלים".
