האזינו לפרק המלא:
היכולת להנהיג היא סגולה שכולנו היינו רוצים. לדעת לרתום אנשים אחרים לפעולות או לרעיונות שלנו, לגרום להם לבוא איתנו, להרגיש שהם מקשיבים לנו, להניע אותם לפעולה. כל אלה הם סודות שהיינו רוצים ללמוד וליישם בחיינו.
אנחנו נדרשים ליכולות הנהגה כהורים מול הילדים שלנו, כחברים בקהילות השונות שאליהן אנחנו שייכים, ובתוך העולם המקצועי שלנו. למעשה - בכל מקום שבו יש אנשים סביבנו.
העצות של שירלי:
כך הופכים ילדים למפקדים ולמנהיגים
היום, מתגייס המחזור הראשון של גיוס הצנחנים בקיץ הנוכחי. עשרות נערים, על מפתן הבגרות, יעמדו מוקפים במשפחות שלהם, ויהיו שם החיבוקים, החיוכים והדמעות. כל תערובת הניגודים המקופלים בתוך החוויה הישראלית. חלק מהבחורים הצעירים האלה יצמחו במסגרת השירות הצבאי שלהם ויהפכו למפקדים, למנהיגים. הם יגלו בתוכם תכונות וחוזקות שלא הכירו.
היום, יעמדו שם בבקו"ם גם נכד אחד, מתגייס טרי ונרגש, וסבא אחד - נרגש לא פחות, שעבר פעם את כל המסלול הזה, והיה למפקד חטיבת הצנחנים. הסבא הזה הוא האלוף יורם יאיר, המכונה גם ייה.
הוא איש שכולו ניגודים. הוא ה"גנרל הכי שוחר שלום", שאני מכירה. הוא גם "ברדקיסט" לא ממושמע, וגם חייל נאמן ואיש של מערכת. הוא גם המנהיג הסמכותי ומעורר הכבוד הזה שאומר "אחריי", אבל הוא גם האיש הפשוט הזה, "בגובה העיניים". הכי ישיר ועממי שיש. אני מכירה את כל הרפרטואר הזה של ניגודים בתוכו - הוא גם האבא של בעלי, והסבא של ילדיי.
ביני לביני אני קוראת לו "המפקד היחפן". כי הוא תמיד הולך יחף. בשיחה שלנו סיפר לי שכשהתגייס לצה"ל אמא שלו הייתה מאושרת שסוף סוף מישהו ישים עליו נעליים. כשאני שואלת אם היא קיוותה שמישהו גם יכפה עליו משמעת, הוא עונה שעל זה היא ויתרה מראש.
הוא היה ילד מרדן ושובב (פעם קראו ככה לילדים עם הקוצים בטוסיק), הילד הזה שהמורה הייתה שולחת אותו על בסיס קבוע לצאת לשחק קצת בחצר בזמן השיעור ולא להזדרז לחזור, אבל גם כשבגיל 9, כשהיא קלטה את יכולת ההובלה שלו, הושיבה אותו ליד הילד הכי מופרע בכיתה (לימים עבריין צמרת) ואמרה לו : "תשמור עליו, אתה תהיה המפקד שלו. אתה תשפיע עליו לטובה".
"והצלחתי להשפיע עליו", הוא מספר לי, "קודם כל בזה שאמרתי לו - אני אהיה חבר שלך! ובאמת הייתי חבר שלו. הוא היה ילד שכולם נרתעו ממנו ולכן בחר להשתמש בכוח ובאלימות כדי ליצור קשר, ופתאום היה לו חבר. אח"כ גייסתי עוד חבר והפכנו להיות שלישייה".
היכולת להזדהות עם האחר, היא בלב כישרון ההנהגה שייה מדבר עליו, חוקר אותו, ואף בנה מודל שהוא מלמד. השאלה - איך מגדלים מנהיג, הפכה לשאלת החיים שלו, כמי שפיקד על בה"ד 1, היה מח"ט הצנחנים וראש אכ"א והכשיר דורות של מפקדים, השאלה הזו הייתה בלב העשייה שלו. "מנהיגות היא היכולת להניע אנשים אחרים. לגרום להם ללכת אחריך, לכיוון המטרה שעליה אתה מצביע. במשך שנים חיפשתי מהו המפתח להנעה הזו", הוא מספר.
"מנהיגות כרוכה קודם כל ביכולת של אדם לקחת אחריות. ולפני שהוא לוקח אחריות על אחרים, הוא צריך ללמוד לקחת אחריות על עצמו"
"אחד המפתחות המוכרים והבסיסים הוא פחד ואיום. גם הורים משתמשים בזה. ("אם לא תאכל יבוא שוטר", של שנות ה-50, התגלגל לגרסאות מעודנות יותר), אבל כשאתה בונה את המנהיגות שלך על פחד, איום או לחץ חברתי, הבעיה שלך תהיה כשיצוץ בסביבה איום גדול יותר מזה שאתה הצבת", ייה מסביר. (הורים למתבגרים מכירים את התפוגגות תוקפו של האיום שלהם כאשר בשלב מסוים הסביבה החברתית והלחצים שלה הופכים משמעותיים יותר עבור המתבגר - מהסנקציה ההורית למשל).
"לכן הגעתי למסקנה - שאני צריך מפתח אחר שיעבוד בכל מצב, והמפתח האולטימטיבי שמצאתי, כזה שעובד בכל מצב הוא - ההזדהות. ברגע שאתה מצליח לגרום לאנשים שלך להזדהות אתך, הם רוצים להיות מה שאתה מסמל, הם רוצים להיות כמוך, להיות איתך. מפקד/מנהיג חייב למצוא את המטרות המשותפות שלו ושל הפקודים, ולהדגיש אותן. זה הבסיס של תחושת הזדהות וזה תהליך הדדי שבמהלכו גם המפקד צריך להזדהות עם החיילים שלו, להבין את התחושה שלהם".
זו הסיבה שבתור מג"ד במסעות, ייה נהג להיכנס מתחת לאלונקה ולהחליף את אחד החיילים שסוחבים אותה. עניין ההזדהות ההדדית והדגשת המטרות המשותפות נכון גם לקשרים של מנהל ועובדיו, של הורה וילד, של מורה ותלמיד. הזדהות לא מנוגדת ל"דיסטנס" או למרחק שצריך להיות לפעמים מול גורם סמכות. אבל מרחק בריא, הוא זה שנובע מהערכה ולא מפחד. ההזדהות היא מה שיוצר את ההערכה.
ייה מספר שבמשך שנים נהג לשחק עם החיילים שלו כדורגל בבסיס, בשעות החופשיות. "אבל בשלב מסוים שמתי לב שמוסרים לי יותר מדי כדורים, שזה לא משחק אמיתי. בסופו של יום החיילים שלך לא רוצים אותך בתור חבר, אלא כדמות סמכותית, במיוחד ברגעים של לחץ, כשנדרש תפקוד מסוג אחר. כשהבנתי את זה, נאלצתי ליצור קבוצת כדורגל נפרדת רק של המפקדים", הוא קורץ.
נגענו בשיחה הזו גם בתפקיד ההורים, בשאלה מה כדאי להדגיש בחינוך של הילדים שלנו כדי לחזק בהם את האיכויות האלה. ונזכרתי בפעם ההיא שבה ייה בא להרצות על מנהיגות בחטיבת הביניים שבה למדה בתי הבכורה.
הוא פתח את ההרצאה בסקר קצר ושאל, "מי העיר את עצמו הבוקר לבד? מי הכין לעצמו את הסנדביץ? קחו אחריות על עצמכם", הוא עודד אותם. "זה לא תפקיד של אף אחד להעיר אתכם".
מנהיגות כרוכה קודם כל ביכולת של אדם לקחת אחריות. ולפני שהוא לוקח אחריות על אחרים, הוא צריך ללמוד לקחת אחריות על עצמו. זה הדבר שהכי חשוב לטפח. "לא צריך לחפש מנהיגות במחוזות גבוהים. מדובר על רגעי היומיום. שם זה מתחיל".
