ייתכן שמי שאינם פוקדים את מגרשי הכדורגל לא מכירים את עידן ורד, המשחק בעמדת הקשר ההתקפי בהפועל תל־אביב, אבל בקרוב מאוד הוא יפרוץ לתודעה בלא מעט בתים בישראל, והפעם לא בזכות השערים שהוא מבשל, אלא בגלל המגננות והחומות שהוא הסכים להפיל בפומבי.
ורד, לצד מרואיינים נוספים, הצטלם במשך שנה לדוקו החשוב של היוצרת יסמין קיני שעולה ב"כאן 11" ועוסק בהתמודדות עם מצבים שבירים של הנפש, תוך חשיפה של חוסר השקיפות המאפיין את מי שנמצאים במשברים נפשיים.
קראו עוד:
כך, למשל, הפרק שבו משתתף ורד, עוסק בהתמודדות עם חרדה "שעם הזמן הבנתי שהיא התמודדות שכיחה מאוד בחברה שלנו, בטח כאשר מדובר בתקופה כל כך לחוצה וכשמדובר בנו, כישראלים שחיים במציאות שמתאפיינת בכל כך הרבה סטרס", אומר לי ורד (32) בשיחה שאנחנו מקיימים ביום שישי, מוקדם בבוקר, כשהוא בדרכו לאימון, לאחר שכבר הספיק ללוות את הבן הפעוט שלו לגן. ואגב, גם על ההורות כמעוררת מצבי חרדה יש לכדורגלן הפופולרי מה לומר, אבל על כך בהמשך.
מתי הבנת שלדבר שאתה סובל ממנו יש שם. שקוראים לזה חרדה?
"שנה וחצי סחבתי את זה בתוכי. הפעם הראשונה שבה נתקפתי בחרדה הייתה ב־2017 ושלושה חודשים אפילו לא עצרתי לבדוק מה זה. לא שיתפתי אף אחד כי לא הבנתי שאני עובר משהו ושיש לו הגדרה".
אבל מה הרגשת?
"היו לי כאבי בטן וכולם חשבו שאני עם וירוס. הקאתי שבוע־שבועיים וגם את ההקאות ייחסו לווירוס. רק אחרי תקופה, כשבדקו את כל ההיבטים הפיזיולוגיים – שללו קרוהן ובעיות אחרות במערכת העיכול ושלחו אותי לעשות פעמיים בדיקת גסטרו, אני בעצמי התחלתי לקרוא באינטרנט והבנתי שזה לא גופני".
מה הבנת?
"שאני סובל מחרדות – ושאני לא לבד. 70 או 80 אחוז מהספורטאים סובלים מחרדות, אבל בעוד שבין הספורטאים בישראל הנושא לא מדובר, בעולם דווקא מדברים עליו ולא מתביישים בו".
אז מה עשית?
"הלכתי לפסיכולוג וגם התחלתי לדבר על זה מתוך תחושת שליחות, דווקא בגלל שאני מפורסם ויכול להציף את הנושא", אומר ורד.
נכון שידוע שעצם הדיבור מסייע פעמים רבות להתמודד עם הבעיה, אבל ורד רצה לעזור גם לאחרים ולא רק לעצמו. כי ככה חינכו אותו בבית. לנתינה. להיות לידר. "אז התחלתי לדבר על החרדות שלי כמעט בכל מקום, ובעיקר בפודקאסטים, בראיונות. שיתפתי בפייסבוק והתחילו להזמין אותי לשיחות עם אנשי עסקים, עם גופים וארגונים ובעיקר עם בני נוער. אני מגיע לבתי ספר ומדבר איתם, וזה כל כך חשוב בעידן שבו הם מתמודדים עם מצבים של לחץ וחרדה שמקורם ברשתות החברתיות, עם בעיות דימוי עצמי ושאלות על מקומם בחברה. ומתוך ההופעות האלה גם הגיעו אליי מהתוכנית ב'כאן'".
וזו אולי אחת המשימות המרכזיות שעמדה לנגד עיניה של יסמין קיני, מי שיצרה את התוכנית "מצב נפשי": להסיר את החסמים, ההסתרה והסטיגמות שנלווים למצבי משבר של הנפש. הסדרה, שעולה למסך ב־27.12, מתעדת לצד עידן משתתפים נוספים שמספרים בגלוי על הסיבות, ההתמודדות, הקשיים, ההסתרה, הדיכאון, טראומה ופוסט־טראומה, התקפי זעם ותוקפנות שאיתם הם מתמודדים, ומשתפים גם בדרכים לריפוי.
"אצלי הדברים קרו בגלל פרפקציוניזם, כי אני רוצה שהכל יהיה מאה אחוז – בכדורגל, בקריירה, בחיים, בעסקים, במשפחה, והרי זה בלתי אפשרי, כי יש פציעות ויש תקופות של כושר פחות טוב ויש גם דברים שלא תלויים בי", מנתח עידן את התופעה, שלדבריו סובלים ממנה רבים מאוד מהקולגות שלו, רק שחלק גדול מהם מסתירים.
"כשיצאתי עם זה, התחילו לדבר איתי חלק מהשחקנים הכי גדולים בהווה ובעבר, ושיתפו אותי שגם להם זה קרה והם הסתירו", מספר ורד, "אבל למה להסתיר? זו לא בושה. וכשמדברים על הבעיה, כבר חמישים אחוז ממנה מאחוריך"
ומה אמרו לך השחקנים האחרים, שהתוודו שחוו חרדות אבל לא שיתפו?
"שהם חוו חרדות בהרבה מקרים בקריירה. חלק אמרו לי שהם חיים עם זה שנים רבות, ולעומתם אחרים שאמרו שזה היה לפרק זמן ועבר. אבל בניגוד לעבר, היום כבר יודעים שחרדה היא תופעה שכיחה אצל ספורטאים", הוא אומר, ומזכיר שאת הבום הכי גדול בתחום עשתה המתעמלת הגדולה סימון ביילס, שממש באמצע האולימפיאדה החליטה שלא להתחרות ברוב המכשירים ולקחה פסק זמן. לפניה היו אלה השחיין מייקל פלפס וכדורסלן האן.בי.איי קווין לאב – כולם דיברו על הלחץ שגורם להם לעצור.
"אין ספק שספורט תחרותי מגביר חרדות, אבל בעיניי זה גם עניין של מבנה אישיות", מבאר ורד, ומספר שכל דבר הוא לוקח ללב, גם עניינים שקשורים להורות הטרייה שלו. ואין בכלל ספק שהאחריות שהיא מביאה איתה עושה אותו חרדתי יותר.
אני מניחה שפיתחת טקטיקות שיעזרו לך לשלוט בחרדות.
"כן. אני כבר יודע מה לעשות כשזה בא, ואגב, עכשיו זה קורה לעיתים רחוקות יותר".
יש מצבים או שעות שבהם ספציפית החרדה מרימה ראש?
"בעיקר בלילה. מה שכן, זה אף פעם זה לא קרה לי על המגרש או מול קהל או באימון. המקום שאני הכי בטוח בו זה על הדשא, באימונים ובמשחקים. שם אני הכי בכיף והכי משוחרר ואין לי אפילו טיפת לחץ. אבל בלילה, כשאני במחשבות, החרדות לפעמים מופיעות, ולהבדיל מפעם שלא ידעתי מה זה, היום אני מודע ולא בסטרס. יש טכניקות של נשימות, של לקרוא ספר, להתרכז במשהו אחר, להיות עם אנשים. וזה בדיוק מה שאני אומר בהרצאות שלי – שצריך לנרמל את התופעה. להסביר למי שסובל ממנה שהוא לא שונה. שאפשר לטפל, והכי חשוב – לא להתבייש ולדבר. ולכן אני מצפה מאנשים כמוני, שיש להם כוח ציבורי, לעורר שיח בפלטפורמות השונות, גם בחברה שלנו שהיא מאצ'ואיסטית", הוא אומר, ומזכיר שגם ליאו מסי, גדול הכדורגלנים הפעילים כיום, חווה תקופה של חודשיים־שלושה שבה סבל מהקאות מדי פעם, והיו בסוף מי שטענו שזה בגלל חרדות שגרמו ללחץ.
ואיזה תגובות אתה צופה שתקבל מהמאצ'ו הישראלי המצוי אחרי שיצפה בך בפריים־טיים מדבר על החרדות שלך?
"אני מצפה לטוב, כי עד היום כשדיברתי על זה קיבלתי פידבקים מכל הארץ – מחברי כנסת, ספורטאים, אנשי עסקים, שחיבקו אותי פי מאה יותר מאשר אחרי כל גול או ניצחון".
מה אשתך אומרת? מה אומרים ההורים?
"אשתי וגם ההורים בעד לגמרי. אני גם בא מבית שכל הזמן חינך אותי לעזור ולתרום ולמנף את הכוח שיש לי, ולכן, איך שפנו אליי מ'כאן' ואמרו שהם רוצים לעשות סדרה, ישר הסכמתי. אין לי מה להסתיר. אני עושה שיחות לטייסים, לספורטאים, לאנשי היי־טק, לחברי כנסת – הכול כדי לגרום לכמה שיותר אנשים לדבר. כי היום, הדור הצעיר עם כל התחרות של דימוי עצמי והשאיפה להיות כמה שיותר מקובלים בחברה וברשתות - זה לבדו משהו שמעצמו מכניס לחרדות".
