בשיתוף סופר־פארם ועמותת נט"ל
אנחנו עוד לא יודעים פרטים רבים הנוגעים לכל מה שקרה ב־7 באוקטובר, אבל דבר אחד כולנו כבר מבינים: שהסלע שנזרק אל אגם הקיום שלנו בשבת השחורה יצר בנפשנו אדוות של כאב ושל צער, של שבר וחרדה, של לחץ ואימה, של אובדן דרך ואובדן אמון – שהכו בעוצמה בכל חלקי החברה הישראלית.
כולם נחשפו להשפעות הקשות: מי שהיו במעגל הראשון של הנפגעים, חבריהם וקרוביהם, מי שזינקו מהרגע הראשון אל החמ"לים ומוקדי ההתנדבות, מי שהשתתפו בלחימה או נשארו בבית להחזיק את השגרה שנשברה – כך אומרת הילה שבורון, עובדת סוציאלית, סמנכ"לית ומנהלת תחום חוסן בקהילה של עמותת נט"ל (נפגעי טראומה על רקע מלחמה וטרור).
את יכולה לתאר את האופן שבו הושפענו?
"אנחנו עוד לא יודעים לתת תמונה מלאה, אבל כבר ברור שאנחנו מתנהלים בתוך מעגלים הרבה יותר רחבים של פגיעות ושל שבר, גם לאומי וגם אישי, לעומת מה שחווינו באירועים אחרים בעבר. זה שבר שפוגע בזהות של מי אנחנו ובמה אנחנו מאמינים, אשר נובע מאובדן של משאבים שהיינו רגילים להישען עליהם באירועים כאלה ושכעת לא קיימים: בין אם אלה בני משפחה שגויסו ולא נמצאים זמן רב בבית, בין אם אלה קהילות שהתפרקו, או אם זו פגיעה בתחושת הביטחון שלי בסביבה, בעבודה או בבית. למשל, השאלה האם לנעול או לא לנעול את הדלת, האם יש לי או אין לי מרחב בטוח, ועוד".
את מתארת מצב שבו אנחנו מרגישים חסרי הגנה.
"נכון. בעקבות 7 באוקטובר הרבה ממעגלי ההגנה שלנו נפרמו, ולא משנה איפה אנחנו גרים. אנחנו מרגישים פגיעים בכל מקום. החטופים הם מכל מקום בארץ, ויתרה מכך – כל אחד מאיתנו היה יכול להיות חטוף. כולנו מכירים לוחמת או לוחם שהיו או נמצאים בעזה, כולנו עסוקים בפחד, בהישרדות, באיום שלא בטוח שהסתיים, ואנחנו עדיין לא יודעים אם הגרוע מכל מאחורינו, לא יודעים מה יהיה בצפון למשל", אומרת שבורון, שמציינת שהשבר העמוק ביותר הוא זה שנבקע בחוזה בינינו לבין המדינה, שמאז אותה שבת נמצא בסימן שאלה.
"כולנו שואלים את עצמנו איפה המדינה הייתה ב־7 באוקטובר ובימים שאחרי, וגם איפה המדינה עכשיו בנוגע להחזרה של החטופים", היא מסבירה, "בסוף אני, כאזרחית, חיה במדינה שבה חינכו אותנו שהחיים הם ערך עליון, שבתמורה לזה שאני אוהבת את ישראל ושייכת אליה אני מקבלת ממנה הגנה. אסור שהדבר הזה יישבר כי הוא מרכיב חוסן מהותי שמאפשר לנו לשרוד במדינה שכל הזמן חיה על חרבה ושולחת את ילדיה לצבא".
המספרים מבעיתים. לפי הערכות שונות, בין חצי מיליון לשני מיליון אזרחים יסבלו מפוסט־טראומה ברמה כלשהי כתוצאה מאירועי החודשים האחרונים – אתגר עצום להרבה שנים עבור מערכות הבריאות והרווחה של ישראל.
הילה שבורון מנט"ל | צילום: רן יחזקאל.מה יחזיר לנו את החוסן הלאומי והאישי וימנע מאיתנו להישבר? אחת הדרכים לעשות זאת היא להגביר את תחושת המסוגלות ואת יכולת ההתמודדות, ובכך לסייע לעצמנו ולאחרים. כמובן שלא יזיק גם להעצים ולטפח את הערבות ההדדית, שמצויה באופן טבעי בדנ"א של ההוויה הישראלית.
אבל שבורון מזכירה לנו שהמשאב הזה, כדרכם של משאבים, הוא מתכלה ונשחק, ולכן צריך למלא ולטפח אותו.
בדיוק לתוך החלל הזה נכנסה סופר־פארם, שיצרה מערך שנותן מענה ראשוני להתמודדות עם מתח וחרדה. במרכזו נמצאים הרוקחים של הרשת – אנשי המקצוע שבכל יום פוגשים עשרות אלפי בני אדם ויש להם את הכוח להשפיע. הרוקחים עברו הכשרה אצל המומחים של נט"ל בהכוונה לעזרה ראשונה נפשית ורגשית.
אופיר רובין, רוקח וזכיין של סניף סופר־פארם, הוא אחד מרבים שפוגשים את הציבור כשהוא מגיע לבית המרקחת. "בחודשים האחרונים כל המדינה שלנו נמצאת בסוג של טראומה", הוא אומר, "הלחץ, המתח והחרדה הפכו להיות חלק מהיומיום שלנו ומשפיעים על השגרה והתפקוד של כל אחד ואחת מאיתנו. סופר־פארם חברה לעמותת נט"ל וביחד יצרנו שיתוף פעולה שמאפשר לנו לתת כלים ומענה ראשוני לאנשים שמגיעים יום־יום לבתי המרקחת".
הרוקח אופיר רובין, סופר פארם | צילום: גבע טלמור.באיזה אופן?
"באמצעות שיטות וכלים לטיפול עצמי שכל אחד יכול להפעיל לבד בבית, על עצמו, על המשפחה. מאמרים שעוסקים בטיפול בטראומה מצביעים על כך שטיפול עצמי הוא דרמטי בתהליך הריפוי ויכול לסייע בבלימת התדרדרות ובמניעה של החמרה במצב הנפשי. בעצם, פעולות יומיומיות של טיפול והרגעה עצמית יכולות לעזור בדיוק במקומות האלה".
אתה יכול לתת דוגמאות לסימני אזהרה?
"אם אני רואה למשל בתור מולי בן אדם שמתקשה להגיב באופן שתואם את הסביבה, נמצא במצב של חוסר ריכוז וחוסר התמצאות, או אם מישהו מגיע אליי לעמדה ומתלונן על בעיות בתיאבון, בין אם הוא אוכל יותר מדי או שהוא אוכל מעט מדי, אם אדם אומר לי שהוא לא ישן טוב, אם אני מבחין שהוא מדוכדך. אלה סימנים שיכולים להעיד על מתח שנובע מהתקופה המאתגרת שבה אנחנו נמצאים, וחשוב שהציבור יהיה מודע לכך שיש דרכים להקל על ההתמודדות".
שבורון מוסיפה: "ברוב המקרים, מספיק שהרוקח מביט במקבל השירות שמגיע אליו כדי לזהות את הצורך שלו בתמיכה ולתת את המענה. במסגרת שיתוף הפעולה הוקם באתר סופר־פארם אונליין מתחם שמנגיש הרבה כלים וידע שכל אחד יכול להיעזר בהם (חפשו בגוגל 'עד שנרגיש יותר טוב'), ובנוסף, הרוקחים מחלקים בסניפים עלוני מידע מפורטים".
דניאל לאור | צילום מהאלבום הפרטידניאל לאור (33) מתל־אביב היא אחת מאלה שנעזרו בכלים שנמצאים במתחם. במשך ארבעה חודשים של חרדה ולחצים לא העזתי להתלונן", היא מספרת, "אני אומנם מאורסת ללוחם בעזה, אבל אני לא אמא לילדים ולא הייתי תחת איום משמעותי של טילים, אז על מה אני אתלונן? שאני פוחדת על הארוס שלי? שנאלצתי לדחות חתונה שלושה ימים לפני מועד האירוע? הרגשתי שזה לא ממקומי להתלונן אבל החרדות והלחצים היו לי מאוד קשים. התקשתי להירדם, ירדתי הרבה במשקל. לא מצאתי את עצמי.
"הבנתי שאני חייבת לקבל עזרה דווקא כשבן הזוג שלי חזר מהמילואים, כי זה היה רק שחרור זמני לקראת גיוס חוזר. הבנתי שאם אני רוצה לעבור את הסבב הבא אני חייבת להגיע אסופה יותר. חברה סיפרה לי על הפרסומת של סופר־פארם בטלוויזיה (בה מופיע רובין) והפנתה אותי לאתר שלהם. מצאתי שם הרבה חומר קריאה שממש דיבר אלי, ואז גם התקשרתי למוקד. האמת, חששתי שינפנפו אותי, כי מה כבר יש לי להתלונן, אבל בפועל קיבלתי חיבוק ענק ואת כל העזרה שהייתי ואני עדיין צריכה".
שיר אלמליח במאמר חושפני מיוחד
בתקופה האחרונה מצאתי את עצמי חושבת, לאיזה עולם אני מביאה עוד ילדה? הפחדים השתלטו עליי והבנתי שאני לא רוצה לתת לחרדות את השליטה בחיי.
נחזור מעט אחורה. אני לא היחידה שחוותה עלייה בחרדות מאז אותה שבת ארורה שהפכה לנו את מציאות החיים. במשך שבועיים לא יצאתי מהבית. הילדים, אני ובן הזוג נשארנו צמודים לממ"ד וגם את האוכל שהזמנו מבחוץ, ביקשנו שישאירו מחוץ לדלת כי פתאום כל אדם הפך לאויב אפשרי. החיים כמובן המשיכו אבל החששות לא עזבו. הם היו שם בכל בוקר בדרך לגן, בזמן שהילדים היו בגן, בנסיעות שלי על הכביש, כשבן הזוג שלי היה על הכביש עם האופנוע, ובעיקר בלילות, כשהיה קשה להירדם. כל רעש, כל קול, כל מבזק או פוש לנייד. תוסיפו לכך את העובדה שההורים שלי גרים צמוד לגבול לבנון, חיים תחת אזעקות בלתי פוסקות והראש פשוט לא מפסיק לעבוד ואני מודה גם אני התמודדתי עם פחדים.. וזה הרגיש כמו מציאות חדשה, הרי כולם ככה, לא? אין מה לעשות. ובכלל, מי אני שאתלונן על פחדים? אני מוגנת, הילדים שלי מוגנים, אין לי לוחמים בעזה, לא מכירה אישית חטופים או נרצחים שלא נדע ולהורים שלי יש ממ"ד והם דואגים להיות קשובים להוראות.
אבל זה הטריד אותי. אז התחלתי לקרוא, חיפשתי מידע והבנתי שמותר לי להגיד שאני בסוג של טראומה מה-7.10, כן, גם אם אין לי אדם קרוב שמשרת, גם אם לא חוויתי ולא ראיתי ולא איבדתי. אני בטראומה כי המדינה שלי נלחמת והמדינה שלי חוותה והמדינה שלי איבדה, כמה שהיא איבדה, כמה שאנחנו עדיין מאבדים. ביררתי עוד וקיבלתי עצות שהועילו ועזרו ושכל אחד יכול להשתמש בהן. לא דברים מסובכים. לא דברים מפתיעים. שלושה מהם התאימו לי בדיוק – נשימות עמוקות, תזונה וספורט. אז התחלתי לשתות הרבה מים, לאכול בריא ולהתאמן. כמה פשוט ככה עבד. השינה שלי השתפרה, הנשימה הפכה כבדה פחות והדעת לקלילה יותר.
אני עדיין בדאגות, עדיין חוששת לילדים, עדיין בחששות להורים אבל משתדלת לנשום עמוק ולהאמין שיהיה בסדר. שיתוף הפעולה של סופר-פארם עם עמותת נט"ל (לנפגעי טראומה לאומית), נותן טיפים בדיוק לאנשים כמוני, ואולי כמוכם, שמתמודדים עם תחושות של לחץ ומתח. אני מזמינה אתכם לחפש "עד שנרגיש יותר טוב" ולקרוא על שיטות להרגעה עצמית שממש כל אחד יכול לעשות לבד בבית. לי זה עזר מאוד, עכשיו תורכם.
תרגילי נשימה, פעילות גופנית, סיבוב בפארק: כך תעזרו לעצמכם להתמודד עם חרדה
הרוקח אופיר רובין מרכז לכם את הטיפים להרגעה עצמית
1. פעילות גופנית מכל סוג, העיקר להזיז את הגוף: שחייה, ריצה, משחקי כדור, ריקוד, יוגה וגם חצי שעה של הליכה מחוץ לבית. המטרה: להוציא את הגוף ממצב של קיפאון ולשחרר דופמין במוח – ההורמון שאחראי על תחושת המסוגלות, המוטיבציה, האושר, ההנאה והחיוביות.
2. הקפדה על שינה מספיקה ומסודרת: שינה חשובה לוויסות המצב הרגשי והנפשי ומשפיעה על הרבה תהליכים בגוף ובנפש, שכן שורה ארוכה של תהליכים מתקיימים בגוף כאשר אנחנו ישנים ועוזרים לו לעשות ריסטארט לקראת היום שלמחרת. ולעניין הסטרס: שינה ממש עוזרת להוריד את רמות הלחץ והחרדה. ההמלצה היא על שינה של שבע עד תשע שעות ביום, וכדאי להתחיל ב"היגיינת שינה" שעתיים לפני שנכנסים למיטה: להפחית תאורה, מסכים, אכילה, שימוש בטלפון ורעשים.
3. לצאת לטבע: לא צריך לנסוע רחוק, מספיק סיבוב רגלי בפארק הקרוב, אבל בלי סלולרי. לנשום אוויר, לראות ירוק, להרגיש מרחבים. זה משמעותי בהפחתת רמות לחץ וחרדה.
4. תרגילי נשימה: נשימה נכונה מכניסה את הגוף לרגיעה ועוזרת לפריקת המתח הנפשי. היא גם מונעת את ההשתבללות בתוך קונכיית החרדה. כדי להסדיר את הנשימה יש להתרכז בקצב ובאורך השאיפות והנשיפות, לשאוף אוויר דרך האף למשך ארבע שניות, להחזיק אותו בריאות במשך ארבע שניות, לנשוף אותו החוצה במשך ארבע שניות ואז לעצור את הנשימה שוב למשך ארבע שניות, וחוזר חלילה.
5. כיווץ והרפיה: מדובר בתרגיל יעיל מאוד בפריקת מתח. יש לכווץ בחוזקה את שני האגרופים, לספור עד שמונה, לשחרר אותם, לקחת נשימה עמוקה של אוויר, להוציא אותו לאט, וחוזר חלילה. יש לבצע כמה חזרות של התרגיל, עד שמרגישים הקלה.
6. הסחת דעת: זו מיומנות חשובה שנועדה לעצור מחשבות מטרידות ובלתי פוסקות. "המטרה היא ליצור הסחת דעת, אפילו רגעית" כדי לשבור את הלופ, מסביר הרוקח אופיר רובין. מה יכול לעזור לנו? אצל כל אחד מה שהוא אוהב: לבשל, לצייר, לרקום, לשחק משחקי כדור, לבלות עם חברים – העיקר לנטוש את מעגל המחשבות המטרידות ולהתמסר לעשייה שונה.
בשיתוף סופר־פארם ועמותת נט"ל
פורסם לראשונה: 10:56, 31.03.24
