אגי משעול מסתובבת בעולם עם אנטנה שהיא קוראת לה "תדר הfm שלי". דרכה היא קולטת רשמים וכותבת. יש לה מין מתג מיוחד שהיא יודעת להפעיל כדי להיכנס למצב של כתיבה. בשיחה מלב אל לב היא מספרת לי על האפשרות המיוחדת שיש לנו לעלות קומה מעל החיים שלנו, או לזוז הצידה, להשקיף משם על הדברים ולכתוב.
1 צפייה בגלריה
אגי משעול ושירלי יובל-יאיר. "לכתוב שירים זו העבודה הפנימית שלי"
(צילום: בר גורדון, מירב עוז נאור)
"כתיבת שירים היא לא העבודה שלי", היא מספרת. "כתיבת שירים היא העבודה הפנימית שלי". אגי משעול היא משוררת עטורת פרסומים ופרסים ישראליים ובינלאומיים. מרצה ומלמדת כתיבה במכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטה העברית. היא משוררת של מלאכת החיים", נכתב עליה פעם, ובשיחה שלנו אנחנו מדברות על מלאכת החיים והכתיבה, על האופן שבו הן מצטלבות. על פגישה יומיומית עם הדף הריק, ועל מה עושים כדי לפתות את המוזה. על יצירתיות ועל יצרים, על הילדות של ילדה שהרגישה קצת אחרת, ועל איך כל זה עיצב בתוכה את המשוררת שהפכה להיות. האזינו לפרק המלא:
היא מחכה לי בכניסה למשק שלה, עם תלתלים וחולצת טישרט שמוטבע עליה הלוגו של להקת הרוק AC/DC ותליון בצורת בייגלה. היא שואלת ישר מאיפה קניתי את הנעלים שלי, כאילו אנחנו מיודדות כבר שנים. אחר כך אנחנו מסתובבות בין ארגזי האפרסמונים במשק שלה, ויושבות לדבר מתחת לעצים, מכרסמות פיסטוקים ואפרסמונים, מאחורינו מלפנינו ומכל הצדדים, יש חתולים וכלבים.
כשהיא הזמינה אותי לבוא אליה למושב, התרגשתי. בדרך כלל אני אוהבת לשוחח עם אנשים בתוך המצולות של האולפן, עם אוזניות על הראש וניתוק מוחלט מכל החולין שמסביב, אבל הביקור אצל אגי בתוך תבנית הנוף שלה היה לי משמעותי.
השירים שלה מלווים אותי שנים, מסבירים לי אותי לא פעם, לוכדים תחושה או התרשמות שהיו כאוטיים ואורזים אותם בתוך קפסולה מדויקת כזו של משמעות ועונג. זה הכוח של שיר. וזה גם הכוח של כתיבה ושל אמנות בכלל. האפשרות ליצור סדר בתוך כאוס.
לעוד טורים של שירלי:
לאגי יש ריטואל כתיבה יומיומי. היא קוראת לזה "תפילת השחרית שלי". היא מתחילה את הבוקר עם כוס הקפה ודף A4 מקופל לשניים, ו"צ'אקרה פתוחה" כמו שהיא מכנה את זה. "אני מאד אוהבת את המעבר הזה, ישר מהחלום, לאט לאט אני עושה את זה, בהדרגה. יש לזה גם סימוכין מדעיים למעבר הזה ממצב של שינה לערות. אני לא כותבת כל יום שיר, גם לא כל שבוע, שיר זה נס. אבל אני כל יום פותחת את המחברת, גוהרת על הדפים, מסתכלת על מה שכתבתי אתמול ושלשום, ולפעמים מגיע הכוח הזה שקוראים לו מוזה, השראה, חסד. ביום שבו יש שתי מילים שנכתבו על הדף ויש ביניהן חשמל - אני מרוצה".
אגי משעול מתארת את הכתיבה כמעין מצב מדיטטיבי. רבים סבורים שמדיטציה היא ישיבה ברגליים משוכלות תוך המהום מנטרות, אבל למעשה המושג מדיטציה מתייחס למגוון רחב של אימונים מנטאליים, המאפשרים לנו להתבונן על הקשב שלנו, ולפתח תודעה שלווה.
היא נכנסת לשערי הכתיבה באמצעות מה שהיא קוראת לו - בהייה. מצב שבו היא לא חומסת את הקשב, לא מחפשת בקדחתנות אחרי פתרונות, אלא נותנת לרשמים פשוט לעלות. "זה קצת כמו דייג כזה שמטיל חכה, ויושב לחכות…ופתאום מגיע דג…ומתחילות לעלות אסוציאציות".
נראה שאנחנו חיים בעידן שבו האפשרות לבהות או לשהות - היא בסכנת הכחדה. אנחנו רצים ממשימה למשימה, מתייעלים ללא הרף, ולא משאירים לעצמנו זמן "שעמום בריא". אנשים רבים נבהלים מהמחשבה על שעמום פנימי ונמלטים במהירות הבזק להעסיק את המחשבות באמצעות גירוי חיצוני (מסך כלשהו, חדשות, פייסבוק, אינסטגרם, טיק טוק…), אבל יוצרים יודעים שהקרקע של "ריק" והקשבה שקטה, היא האדמה ההכרחית ללידה של רעיונות חדשים.
אני שואלת את אגי כמה מהיומיום שלה מורכב מה"חומר הטוב הזה", כמה פנאי יש לה למצב המדיטטיבי הזה, הרי יש תמיד גם משימות חיים שמפריעות, סידורים ונקיונות, אנשים אחרים לדאוג להם, או לדאוג בגללם, עוד מכונת כביסה להעמיד.
עם השנים היא למדה שזה עניין של החלטה, להפעיל את "מתג הבהייה", ולהיכנס למצב של קליטה ורישום. "כשאת כותבת, טווח הראייה שלך מתרחב", היא משתפת. "בעיקר אם את עולה לקומה של ההומור. ובמיוחד ההומור העצמי. את רואה שלא נרדמת בתוך החיים ואת לא מזוהה רק עם הדבר שקרה לך".
בקתה בקצה היער / אגי משעול
לֹא כָּל תַּרְדֵּמָה
נוֹפֶלֶת
לֹא כָּל עֶרֶב
יוֹרֵד
וְלֹא כָּל זִקְנָה
קוֹפֶצֶת,
יֵשׁ הַמְנַמְנְמִים כַּאֲפוּנִים
בְּתַרְמִילֵיהֶם הַיְרֻקִּים
אוֹ שְׂרוּעִים שְׁלֵוִים
עַל עַנְנֵי מַרְשְׁמֶלוֹ.
לֹא כָּל מַלְאָךְ הוּא
נוֹרָא
לֹא כָּל תַּפּוּחַ
מֻרְעָל
וְלֹא כָּל מַבָּט
נָעוּץ,
"יֵשׁ הָאוֹסְפִים אוֹתָנוּ
מֵהָאִבּוּד אֵלָיו הָלַכְנוּ
וּמְאִירִים לָנוּ בִּקְתָּה
בִּקְצֵה יַעַר".
שירלי יובל-יאיר היא פסיכולוגית סופרת ומוזיקאית, בפודקאסט שלה "ליהנות מהדרך" היא מזמינה אנשים לשיחה על החיים ועל איך לחיות אותם, על המנגנונים הבריאים שכדאי לבנות לעצמנו על מנת למצוא שיווי משקל נפשי בעידן סוער
