על פי הנתונים, בכל 40 שניות מישהו בעולם מתאבד, מה שאומר שבכל 41 שניות נותרים אלפי אנשים כשהם מרוסקים ומנסים למצוא הסבר למעשה הנורא הזה. בישראל לא עובר יום ללא התאבדות של לפחות אדם אחד, נתון שמצטבר למאות בשנה.
קראו עוד:
ברוב המקרים מדובר באנשים אנונימיים שנשארים אלמונים במותם כפי שהיו בחייהם. לעיתים עולה לכותרות מקרה של אדם מפורסם ששם קץ לחייו, דבר המעורר התעניינות תקשורתית לכמה ימים. המאפיין המשותף לכל מי שמת מהתאבדות הוא הכאב הרגשי הבלתי נסבל שגרם לצעד קיצוני ובלתי הפיך.
יש ויכוח בשאלה אם העיסוק בהתאבדויות באמצעי התקשורת מעלה את רמת הסיכון לאובדנות בשל הדבקה חברתית - או, לחלופין, מונע מקרים נוספים של התאבדות. אני סבורה כי העלאת הנושא לדיון דווקא עשויה להציל חיים, כל עוד החשיפה התקשורתית נעשית באחריות וברגישות. לעומת זאת, האדרה של האדם שהתאבד וחשיפה מפורטת של התאבדויות ותיאורן עלולים להזיק ולתת לגיטימציה למעשה בקרב אנשים המצויים במשבר אובדני הכולל גם עיוות באופן החשיבה.
נמצא כי סיקור לא אחראי של מקרי התאבדות מוביל לעלייה בשיעורי ההתאבדות בשבועות ובחודשים שלאחר מכן. מצד שני, דיווח על ירידה בשיעורי האובדנות לאחר סיקור שנותן מקום לגורמי סיכון, לדרכי התמודדות ומניעה ולכתובות סיוע בעת מצוקה.
ברוב המכריע של המקרים, ההתאבדות ניתנת למניעה. מניעת אובדנות אינה שמורה לאנשי מקצוע בלבד. להקשבה ולתמיכה חברתית של הסובבים יש ערך בעל חשיבות עצומה.
"העלאת הנושא לדיון עשויה להציל חיים, כל עוד החשיפה התקשורתית נעשית באחריות וברגישות. לעומת זאת, האדרה של האדם שהתאבד וחשיפה מפורטת של התאבדויות ותיאורן עלולים להזיק ולתת לגיטימציה למעשה בקרב אנשים המצויים במשבר אובדני"
תוכנית שלושת השלבים
יש שלושה שלבים, שאם תפעלו לפיהם, תוכלו להציל את חייהם של אלו שמבקשים לסיים אותם.
השלב הראשון: הקפדה על מודעות לגורמי הסיכון ורגישות לסימני המצוקה. מרבית המתאבדים סבלו ממצוקה נפשית חריפה ומדיכאון. הסימנים המרכזיים: מצב רוח ירוד, היעדר עניין, הפרעות בכל הקשור לשינה ולאכילה, מחשבות חוזרות על מוות והימנעות מפעילויות חברתיות. כמו כן, יש מספר אוכלוסיות שמוגדרות כאוכלוסיות בסיכון, ויש לשים לב אליהן: צעירים ובני נוער, חברי קהילת הלהט"ב, נפגעי תקיפה מינית, אלימות והתעללות, גברים ואבות בודדים וגרושים, עולים חדשים וקשישים.
במרבית המקרים, אנשים שחושבים על התאבדות משדרים לסביבה את כוונתם, באופן מפורש או מרומז. עלינו להיות קשובים ורגישים למסרים האלה ולא לתת להם לחמוק מאיתנו ללא התייחסות.
השלב השני: הקשבה וניהול שיחה פתוחה עם האדם שבסיכון תוך התעניינות בשלומו ובמחשבותיו. לאחר שאנחנו משוחחים איתו ומצליחים לזהות את סימני האזהרה, חשוב מאוד לשאול אותו באופן ישיר, רגיש, ללא שיפוטיות או הטפת מוסר, את השאלה הפשוטה אך החשובה: "האם חשבת או תכננת למות?". ההבנה הרגשית למצוקתו של האדם שמולנו היא הנוגדן הכי טוב לתחושת הבדידות שבה הוא שרוי. הדבר החשוב ביותר הוא לגרום לו להרגיש פחות בודד ויותר מובן, ללא שיפוטיות וביקורתיות על רגשותיו ומחשבותיו.
השלב השלישי: פנייה לקבלת עזרה מקצועית, ובעת הצורך - הזעקת גורמי ההצלה. בשלב זה חשוב לטעת באדם שמולנו תקווה ואמונה שיש דרך החוצה מהמשבר שבו הוא נמצא. משברים הם חלק מהחיים, וקיימת יותר מדרך אחת להתגבר עליהם. יש אנשי מקצוע שמתמחים בטיפול בבעיות נפשיות ובאובדנות. עם זאת, חשוב לזכור שטיפול הוא לא קסם: טיפול בנפש הוא כמו ריצה למרחקים ארוכים עם עליות ומורדות, ויש להתמיד בו.
ביום רביעי הקרוב (7.9) יתקיים באוניברסיטת תל אביב כנס "קהילה מצילה חיים 2022" של תנועת מש"ה (מילים שעושות הבדל) בשיתוף עמותת ער"ן (עזרה ראשונה נפשית), ובו יינתנו כלים לעזרה ל"אדם הנמצא על הגג" כדי להציל חיים.
הכותבת היא המנהלת המקצועית הארצית של עמותת ער"ן ומחברת הספרים 'עוצמת ההקשבה – כיצד לסייע לסובבים אותך בזמן מצוקה רגשית ומשבר ו'כאב אנלוגי בעידן דיגיטלי' בהוצאת מטר
אם אתם או מישהו קרוב חווים מצוקה קשה ומחשבות אובדניות, אל תישארו לבד - דברו איתנו. עמותת ער"ן מעניקה שירות עזרה ראשונה נפשית מצילה חיים 24/7 באנונימיות ובאופן מיידי לכל מצוקה נפשית. לקבלת סיוע נפשי, חייגו 1201 או פנו לאתר ער"ן בצ'אט, וואטסאפ, פורום, מייל או מסרונים