את סוף השבוע הנורא ההוא של שמחת תורה העבירה סגן ניצן בבסיס כחובשת בגדוד קרקל שבו שירתה. ניצן, אחות במקצועה הצבאי, אחראית על רפואת השגרה של כלל הלוחמים במפקדה. במסגרת תפקידה היא כבר תורגלה בתרחישים אפשריים, אך בוודאי שלא חשבה לעצמה שבבוקרו של יום השבת הראשון שבו תתפוס כוננות כקצינה, תיאלץ לשים במבחן את כל הניסיון שרכשה באימונים.
"באותה שבת הייתי בכוננות כחובשת בתאג"ד (תחנת איסוף גדודית, שאחראית על הטיפול הרפואי בגדוד)", היא מספרת. "קמנו כמה דקות לפני השעון המעורר בגלל הבנה שיש איזושהי התחממות. ראינו שיש טילים, הבנו שיש אירוע קצת יותר מורכב ומשם המג"ד שלנו, סא"ל אור בן יהודה, כיוונה אותנו לכיוון מוצב סופה שהותקף על ידי מחבלים. כבר בדרך אספנו אזרחים שנפגעו ונתנו להם מענה".
כשעתיים לאחר תחילת האירוע הם היו שם, נתונים תחת אש. במשך שעות ארוכות נתנו מענה רפואי תחת רכב ממוגן כשלפניהם ומימינם מחבלים, וכל זאת תחת אש מרובי קלצ'ניקוב.
"הקרב התנהל בגדר של הבסיס, אך גם בתוך הבסיס עצמו. כל הזמן דאגנו לחפות על עצמנו בזמן שהכוחות מתרכזים בלתת מענה לחיילים. תוך כדי דאגנו לתפעל את כל מי שיכול", היא מתארת.
קראו עוד:
על אף הקושי והפחד הצוות פעל בקור רוח ראוי לשבח. "זה מפחיד, אך באותו רגע אתה לא חושב על זה ככה, אתה מתייחס לזה כמו לכול תרגיל אחר שאתה עושה", היא מסבירה. "אנחנו מתרגלים כל הזמן. חודש לפני כן עשינו תרגיל מאוד דומה וגם שבוע לפני כן. התסריט הוא אותו דבר, בערך, רק שעכשיו זה זמן אמת. אתה נותן את הכי טוב שלך, בשביל המדינה ובשביל הצוות".
"כל הכוחות שהיו שם פעלו בתושייה ובגבורה. חסמנו והדפנו עשרות מחבלים מלהגיע לאזורים נוספים ולהתפשט במרחב. פשוט הדפנו אותם, כאשר חלק ממש חזרו אחורה לכיוון עזה"
במהלך הקרב עבדו הצוות מסביב לשעון והעניקו פעולות שבדיעבד התבררו כמצילות חיים. "טיפלנו בעשרות פצועים, בעיקר פציעות ירי ופציעות הדף מאר.פי.ג'י. בכל פעם באנו ונתנו טיפול ראשוני. כשראינו שאין עוד פצועים לקחנו אותם איתנו באמבולנס למנחת הקרוב ועברנו לפינוי. משם נסענו בחזרה למוצב, והכל תחת אש. ככה הלוך- חזור.
"כל יציאה וחזרה היו מלוות בחילופי אש עם המחבלים. באחד המקרים ירו על האמבולנס אר.פי. ג'י אך במזל לא היו נפגעים. היה גם מצבים שבהם טיפלנו בשטח והאמבולנס נסע על מנת להעניק יותר מקום לפצועים, ואני ועוד חובשת נשארנו לתת מענה עד לחבירה הבאה של האמבולנס".
במסגרת הקרב מצאה עצמה ניצן לא אחת במקרים שבהם הייתה הסמכות הפיקודית הראשונה בשטח. בהיעדר סמכות פיקודית גבוהה יותר, מצב זה הוביל אותה לבצע החלטות לא פשוטות – הן ברמה הפיקודית והן ברמה הרפואית.
"באחד המקרים אני וחובשת נוספת היינו תחת הרכב הממוגן וכיוונתי את הכוחות שהיו איתי באותה עמדה איפה לחפות, וכל זה תוך כדי שהחובשת שלי טיפלה באחד הפצועים כשאני עוזרת לה במקביל", היא נזכרת.
היא גם מציינת לשבח את התנהלות הגדוד במהלך הקרב. "כל הכוחות שהיו שם פעלו בתושייה ובגבורה. חסמנו והדפנו עשרות מחבלים מלהגיע לאזורים נוספים ולהתפשט במרחב. פשוט הדפנו אותם, כאשר חלק ממש חזרו אחורה לכיוון עזה, וזה בזכות הגדוד בהובלה של סא"ל אור בן-יהודה. הטנקיסטיות שלנו אלופות. הן חיפו עלינו - נסעו איתנו בחלק מהפינויים כדי לצאת מהאזור.
"חשוב לי גם להדגיש שהלוחמים שהיו שם היו מתורגלים במענה ראשוני, זו הייתה ברכה לראות אותם מוכנים ככה. בין אם זה לחזק יותר, אם אלה תרופות שנתנו בשטח, ובין אם במתן פלזמה – אבקת דם מיובש".
3 צפייה בגלריה
"כל הכוחות פעלו בתושיה ובגבורה". מימין לשמאל: חן, סגן ניצן, אורי ואריאל
(צילום: דובר צה"ל)
השימוש בפלזמה, שהחל לפני כעשר שנים, התברר כהימור נכון של מפקדי צה"ל. "היינו בקשר עם הפצועים והבנו שזה עזר להציל חיים. בזכות זה הפצועים הגיעו לבית החולים בהכרה. עד עכשיו זה ממש מחמם את הלב לדעת שלחיל הרפואה יש את כל האמצעים להעניק את הטיפול הכי טוב בשטח", היא אומרת. "כאחות בתאג"ד ההבדל בין טיפול בשטח לבין טיפול בבית חולים הוא שמים וארץ, זה משנה את חוקי המשחק".
היום, ארבעה שבועות לאחר אותו יום שבת ארור, והגדוד כבר נמצא בשגרת מלחמה. "אנחנו כל הזמן בכוננות. עכשיו ברוך השם אנחנו מתוגברים ויש לנו צוותים מלאים, אז אני נותנת מענה לחיילים כמו בשגרה ובמקביל נמצאת בכוננות לכל מקרה ומוכנה להיות מוקפצת לשטח אם צריך. חשוב לי גם להדגיש את החשיבות של אחות בגדוד, מכיוון שהתפקיד עדיין נמצא בפיילוט. אני מודה על הזכות שניתנה לי לתת טיפול רפואי בשטח".
כמה מילים לעם ישראל?
"אנחנו תמיד כאן בשביל הפצועים, האזרחים והחיילים. אני רוצה להגיד לעם ישראל שאנחנו כאן להילחם ולטפל בכולם. אנחנו חזקים ואתם חזקים", היא מסכמת.
