מאז 7 באוקטובר מתמודדת ישראל עם תופעה קשה ונרחבת של חיילי סדיר ומילואים הסובלים מהפרעה פוסט טראומתית שמצריכה טיפול. קצב המטופלים עולה מדי חודש ומגיע למספרים שלא ידענו בעבר. קצב הפניה לטיפול אף צפוי לגדול כיוון שפעמים רבות חיילי מילואים חוזרים לבתיהם, לכאורה "לחיים הרגילים", ולוקח זמן עד שהם מבחינים שהם מתקשים לתפקד בעבודה או בהשתלבות במטלות הביתיות וחיי השיגרה.
בקליניקה של המרכז הלאומי לטראומה וחוסן באוניברסיטת תל אביב, שהיא הגדולה בישראל לטיפול בפוסט טראומה (PTSD), מתקבלות מדי שבוע כ-40 פניות חדשות של אזרחים וחיילים, שרובם נפגעו במלחמה. זרם הפניות חריג מאוד בעוצמתו גם ביחס למבצעים צבאיים גדולים בעבר ומעיד על המצוקה הנפשית הגדולה שנלווית למלחמה הנוכחית שנמשכת ללא סיום הנראה לעין.
1 צפייה בגלריה
פעילות כוחות צה"ל ברצועת עזה מלווה במצוקה נפשית הולכת וגוברת. ארכיון
(צילום: דובר צה"ל)
בשבועות האחרונים מזהה צוות הקליניקה תופעה מדאיגה שלצערנו ייחודית לישראל ושעשויה להעמיד את המטופלים וחבריהם בסכנה ממשית. בשל התמשכות המלחמה, מטופלים רבים שלנו מקבלים צו זימון חדש למילואים על אף שטרם השלימו את ההליך הטיפולי בהפרעה הפוסט טראומטית שפיתחו בגל המילואים הראשון. מדובר באנשים שלעתים מתקשים לבצע פעולות יומיומיות שגרתיות, ונראה על פניו שהם אינם כשירים מבחינה נפשית לחזור לשדה הקרב. לצערנו, רק באחרונה שמענו כולנו על הטרגדיה של חייל המילואים אלירן מזרחי שהתאבד בעקבות צו המילואים הנוסף שקיבל.
הבעיה שאנחנו מזהים היא שבשל המחויבות העמוקה של המטופלים למדינה, לצבא ולחבריהם לפלוגה או לצוות, חלקם מחליטים להפסיק או להשהות את הטיפול, עוזבים הכל וחוזרים למדים. מהלך כזה עלול להחריף את התסמינים של אותו מטופל וגם קיים חשש משמעותי לגבי כשירותו ויכולתו לתפקד ולקבל החלטות כמפקד או כאיש צוות בזמן אמת במהלך המלחמה, מצב שעשוי להעמיד בסכנה גם אותו וגם את חבריו.
"בשל המחויבות העמוקה של המטופלים למדינה, לצבא ולחבריהם לפלוגה או לצוות, חלקם מחליטים להפסיק או להשהות את הטיפול, עוזבים הכל וחוזרים למדים. מהלך כזה עלול להחריף את התסמינים של אותו מטופל וגם קיים חשש משמעותי לגבי כשירותו ויכולתו לתפקד ולקבל החלטות"
אותם חיילי מילואים מגיעים אלינו לקליניקה כשהם סובלים מתסמינים חריפים של פוסט טראומה. כולם נחשפו לאירועים קשים ביותר של פציעה או מוות של חברים ליחידה, מראות קשים לצפייה, וסכנת מוות ממשית או פציעה בעצמם. בעקבות הטראומה, חלק מהמילואימניקים מתחילים לחוות סימפטומים פוסט-טראומטיים שבאים לידי ביטוי בפלשבקים, זיכרונות חודרניים של האירוע, ותחושה כאילו הם חיים מחדש את הטראומה בהווה. אלו סימפטומים מאוד מפחידים שבחלק מהמקרים עלולים להוביל לנתק מהמציאות העכשווית.
בשל חוויות כאלו, רבים מהמטופלים מתקשים להתרכז ומרגישים דרוכים כל הזמן. העוררות שלהם גבוהה וכל רעש קטן מקפיץ אותם. בנוסף, רבים מהמטופלים סובלים מחלומות בלהה של הטראומות שחוו בלחימה ולאלה נלוות בעיות שינה קשות, תסמינים של דיכאון, חרדה ותפיסת העולם כמקום מסוכן.
הלומי קרב הציגו עדויות אישיות קשות בכנסת
(צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת)
כמובן שבעקבות התסמינים הללו, המטופלים מתקשים לתפקד בחיי היום יום. הם נמנעים מפעילויות או מחשבות שעשויות להוות טריגר לסימפטומים השונים. הימנעות זו מקשה על הגעה לעבודה ומקשה על התפקוד כהורים לילדים וכבני זוג. כאשר מטופלים במצב הזה מקבלים זימון חדש למילואים והם מספרים לנו שהם מפסיקים את הטיפול וחוזרים לשדה הקרב, אנחנו מנסים להסביר להם עד כמה זה מסוכן עבורם ועבור חבריהם. אנחנו מסבירים להם שפגיעה נפשית היא כמו פגיעה פיזית והיא מחייבת החלמה משמעותית.
באחת הפגישות אמרתי לאחד המטופלים: "הרי אם היה לך שבר מורכב ברגל לא היית חוזר לשדה הקרב. הייתה צריך להחלים ולהשתקם קודם". הוא השיב לי, "אם אני לא אלחם לא יהיה מי שיילחם. אני חייב ללכת, אני לא יכול לדפוק את החברים שלי לפלוגה". זה הדבר שהכי כואב לנו כמטפלים – כי באמת מדובר באנשים ובחיילים הכי טובים שלנו – רק הם מתקשים להבין ולקבל שבמקרה הזה הם גם מסכנים את עצמם וגם את חבריהם לפלוגה.
פרופ' יאיר בר חייםצילום: אוניברסיטת תל אביבמעבר לכך, התופעה החדשה הזו מצריכה גם מאיתנו המטפלים, לעשות התאמות לפרוטוקולי הטיפול הפסיכולוגי המוכרים, שרובם ככולם מותאמים למצבים בהם הטראומה שהובילה להפרעה הפסיכולוגית נמצאת בעבר ולא אמורה לקרות שוב. המצב הייחודי שנוצר כאן אינו מוכר בספרות הטיפול המקצועית, ומתקיים כרגע רק בשני מקומות בעולם בשל התמשכות מלחמה, בישראל ובאוקראינה.
לנוכח זרם הפניות הגדול של מטופלים אין ספק שאנחנו נמצאים בשעת חירום במערכת בריאות הנפש בישראל ואני קורא למקבלי ההחלטות לפעול כבר כעת כדי להתוות פתרונות ארוכי טווח למשבר. פתרונות שמסתכלים מעבר לאופק כלפי שני העשורים הקרובים לפחות. פתרונות שיחדדו את הליך הכשרת המטפלים כך שיהיה מהיר ואיכותי יותר לצד פתיחת קליניקות אזוריות חזקות המתמקצעות באופן ייחודי בטיפול בטראומה. רבים ממטופלנו מקבלים צו מילואים נוסף במהלכו של טיפול אקטיבי, ולכן יש להעלות באופן מיידי את המודעות של חיילים, מפקדים ואזרחים לתסמינים של פוסט-טראומה, ומי שכבר החל ונמצא בעיצומו של טיפול ממוקד בהפרעה פוסט-טראומטית רצוי שיקבל פטור משירות צבאי נוסף עד להשלמת ההליך הטיפולי וחזרתו לכשירות מלאה מבחינה נפשית.
פרופ' יאיר בר-חיים, ראש המרכז הלאומי לטראומה וחוסן באוניברסיטת תל אביב. התופעה שתיאר במאמר תוצג בוועידת תל אביב שתתקיים היום (ד') באוניברסיטת תל אביב
