את ד"ר אורית רז, מנהלת המחלקה האורולוגית בבית החולים אסותא אשדוד, אנחנו פוגשים בעמדת הסניטציה התת-קרקעית הממוגנת בדרך לעוד ניתוח. בין ניתוחים שנועדו לתקן פגיעות באיבר המין לבין חיבוקים ודמעות עם משפחות של פצועים, נאלצה ד"ר רז להתמודד גם עם הנצלת זרע מחייל שנפל בקרב: "זה היה אירוע קשה בשבילי. במקרה שמעתי בבית החולים מח"ט שמספר על לוחם שלו שנפצע קשה בעזה ולא הצליחו להציל אותו. נכנסנו לחדר הנפטרים, פתחנו את השקית. אני רואה חייל נקי ולא מפויח. ראיתי את הפנים שלו, הלוחם היה נורא יפה, והיה לי מאוד קשה. לא הבנתי למה הוא נפטר".
בסיום הנצלת הזרע, מספרת ד"ר רז, היה לה חשוב לראות את הפציעה כדי להבין את סיבת המוות. "בצד השני של הגוף היו פציעות קשות. הקלה עליי הידיעה שהלוחם נפטר בגלל הפציעות ולא במהלך ההעברה והטיפול הרפואי. כשאתה נכנס לחדר מתים כדי להנציל זרע של לוחם שנהרג בעזה, התחושה מאוד-מאוד קשה, אבל אני מבינה את האלמנה ומקבלת ממנה כוח לעשות את זה". התלווינו לד"ר אורית רז, צפו בכתבה:
"החיילים האבירים האלה צריכים דור המשך": האורולוגית שמטפלת בנפגעי המלחמה
ב-7 באוקטובר הייתה מחלקת האורולוגיה במתכונת חג מצומצמת, "אני בכלל הייתי בבית", משחזרת ד"ר רז. "בשעות הבוקר התחילו להגיע פצועים למיון והתחיל כל הבלגן. בשגרה, צוות אורולוגי הוא לא חלק מתהליך קבלת הפצועים של בית החולים, אבל בגלל העומס הרב, גם המחלקה שלנו נרתמה לתת מענה, וחלק מהצוות ירד למיון ועזר בקבלה ובטיפול בפצועים בהובלת ד"ר אמיר קופר שהיה כונן אצלנו".
עשרות פצועים קשה הגיעו למחלקת הטראומה של בית החולים ולאחר ייצוב מצבם, הם הועברו לטיפול אצל המומחים הרפואיים בהתאם לסוג הפציעה. "התחילו להגיע למחלקה האורולוגית נפגעים עם פציעות הדף קשות, פציעות ירי ורסיסים שכללו פגיעה במערכת השתן, כולל הבטנית, כלומר פגיעה בכליות, בצינורות השתן (שופכנים), קרעים בשלפוחית השתן ולא מעט פציעות באזור הגניטליה החיצונית ובפין. היה לנו פצוע שעבר קטיעה של רגל ופציעת הדף קשה בחזה. בטיפול נמרץ נאלצנו לעשות לו ניתוחים באזור הגניטליה, כולל הנצלת זרע בשל חשש לאיבוד תפקודי של שני האשכים".
הנצלת זרע היא פעולת חירום רפואית מהירה, של שאיבת זרע למטרות שימור מפצוע או מאדם מת. מדובר בפעולה רפואית יוצאת דופן הדורשת אישור של בני המשפחה. ניתן לבצע הנצלת זרע בחלון זמן קצר של ימים ספורים לאחר המוות.
ד"ר רז מסבירה את ההבדל בין שימור זרע, פעולה שהיא מבצעת בשגרה, לבין הנצלה המתבצעת בחירום. "שימור זרע והקפאה נעשים לרוב מן החי. מטופלים שצריכים לעבור ניתוחים או שיש להם גידולים והם מקבלים טיפולים - שומרים זרע לעתיד. בפציעות, כשאתה לא כל כך יודע אם הפציעה גורמת לאיבוד האשכים, קיימת אפשרות לעשות הקפאה של הזרע למטרות שימור - זאת ההנצלה. במלחמה המצב שונה, כי המטופלים האלה לרוב מגיעים אלינו מורדמים ומונשמים והם לא יכולים לבקש שימור זרע, ולכן במקרים רבים המשפחה יוזמת את הבקשה".
ד"ר אורית רז: "במהלך ההתאוששות זיהינו פגיעה קשה באשך אחד ודימום פנימי בתוך האשך השני. הבנו שקיים סיכוי שהאשך שנותר יאבד את התפקוד שלו. יצאתי מהניתוח ושוחחתי עם המשפחה, יש פה עניינים משפטיים והחתמה של טפסים עם בת הזוג ועם ההורים. ברגע נתון צריך לקבל החלטה, והיה ברור שזה לטובת החייל המטופל"
הרופאה האורולוגית הבכירה מספרת על מטופל שעבר ניתוח קשה להצלת חיים בעקבות פגיעת הדף וקטיעת רגל. "במהלך ההתאוששות זיהינו פגיעה קשה באשך אחד והמטומה (דימום פנימי) בתוך האשך השני. הבנו שקיים סיכוי שהאשך שנותר יאבד את התפקוד שלו. יצאתי מהניתוח ושוחחתי עם המשפחה, יש פה עניינים משפטיים והחתמה של טפסים עם בת הזוג ועם ההורים. ברגע נתון צריך לקבל החלטה, והיה ברור שזה לטובת החייל המטופל, אז קיבלנו את ההחלטה ועשינו את זה עם ייעוץ משפטי ובאמת הזמן הוכיח שטוב שעשינו את זה". היא מוסיפה בהתרגשות: "החיילים האבירים האלה צריכים דור המשך".
"עמדתי מול האימא ושתינו בכינו"
במהלך הלחימה בעזה פצועים רבים נפגעו גם באזור החלציים, ושגרת המלחמה במחלקה האורולוגית הפכה מורכבת. "העבודה בחדר ניתוח היא מאוד טכנית. אתה מקבל בעיה ואתה צריך לפתור אותה. החלק המורכב הוא היציאה למשפחות. קרה לי שתיקנתי צינור שתן בחייל שלא הכרתי את המשפחה שלו. אחרי התיקון יצאתי למשפחה, עמדתי מול האימא ושתינו התחלנו לבכות מרוב התרגשות. לפעמים קורה שאתה יכול להיות מאוד מרוגש בסיטואציות מסוימות, אבל אנשי רפואה מקצועיים יודעים לעשות את ההפרדה הזאת, את הניתוק".
3 צפייה בגלריה
"העבודה בחדר ניתוח היא מאוד טכנית. החלק המורכב הוא היציאה למשפחות". ד"ר אורית רז
(צילום: אסף קמר)
סיפור קבוע שאני שומע מצוותים רפואיים שונים בחדרי התאוששות מניתוח הוא דאגת הלוחמים הפצועים למיניות שלהם, לפעמים לפני מצב הגפיים. ד"ר רז מכירה את הסיטואציה מקרוב: "בדרך כלל כשפצוע מתעורר מניתוח, הדבר הראשון שהוא בודק זה את הגניטליה שלו ולא אם איבד יד או רגל. זה באמת הפתיע אותי מאוד. בארבעת החודשים האחרונים כשמטופלים עם כוויות בכל הגוף, קטועי רגל ונפגעי ירי מתעוררים, הדבר הראשון שהם שואלים זה אם הכול בסדר שם. מדובר באלמנט פסיכולוגי מאוד משמעותי. קשה להם מאוד להתאושש מזה ואפשר להבין אותם. הם בשיא הגיל של הגבריות".
ד"ר אורית רז: "כשאתה נכנס לחדר מתים כדי להנציל זרע של לוחם שנהרג בעזה, התחושה מאוד-מאוד קשה, אבל אני מבינה את האלמנה ומקבלת ממנה כוח לעשות את זה"
"לאשכים יש תפקיד כפול, לייצר זרעים לפוריות ובנוסף גם לייצר את הטסטוסטרון, ההורמון האחראי על הגבריות, על הקול הנמוך, על שיער הגוף והפנים ועל השרירים. לשמחתנו, עבור מי שאיבד את שני האשכים יש היום זריקות ומדבקות שיכולות להוות תחליף", אומרת ד"ר רז.
ד"ר אמיר קופר, מנהל היחידה לאנדואורולוגיה, שהיה הכונן של המחלקה האורולוגית של בית החולים הציבורי אסותא אשדוד ב-7 באוקטובר וקלט גם נפגעים באורח קשה מאוד, מצטרף לשיחה: "אני חושב שאפשר לשפר את המיגון לחיילים באזור הגניטליה. יש כבר מיגונים כאלו בעולם ואני לא יודע למה בארץ לא מיישמים את זה. אם אתה קצת חופר בגוגל, אז אתה רואה צילומים של מיגון כזה בארה"ב וגם באוקראינה. אני חושב שגם בישראל כדאי לנסות להוסיף מיגון על אזור הגניטליה ולראות אם זה לא מפריע לניידות של הלוחמים".
ד"ר קופר, אתה רופא מומחה לאורולוגיה ופתאום ב-7 באוקטובר אתה מוצא את עצמך בחדר מיון כללי מטפל בקטועי גפיים?
"בשירות המילואים שלי הייתי רופא טראומה. השתתפתי במלחמת לבנון הראשונה, כך שהמצב הזה לא זר לי, אבל הוא החזיר אותי לתקופת המלחמה. היו לי חברים שנפצעו ואיבדו יד או רגל, והדבר הראשון שהם בדקו זה אם האשכים במקום".
3 צפייה בגלריה
"אפשר לשפר את המיגון לחיילים באזור הגניטליה". ד"ר אמיר קופר, מנהל היחידה לאנדואורולוגיה, בית החולים אסותא אשדוד
(צילום: תומר שונם הלוי)
נוסף על כל הלחץ המקצועי והרגשי של ניהול מחלקה אורולוגית בזמן מלחמה בבית חולים, ד"ר רז מתמודדת במקביל ובדיסקרטיות עם הדאגה הרבה לבנה השריונר האהוב שנלחם בעזה כבר יותר מארבעה חודשים. "מחלון המשרד שלי ניתן לראות את מנחת המסוקים. קרה פעם שסיימתי ניתוח אורולוגי גדול ושמעתי על פצועים חדשים שהגיעו למיון. ניגשתי לקצינת הנפגעים כדי לדעת מאיזה גדוד הם. היא מכירה אותי ולא ענתה. הבנתי שזה הגדוד של הבן שלי ורצתי מהר לחדר ניתוח. היו שם פציעות קשות והיה קשה לזהות את הפרצופים, אלה היו רגעים מאוד קשים עבורי. היה לי רגע אחד שלא זיהיתי אם זה הבן שלי או לא, אבל מהר מאוד הבנתי שהבן שלי נשאר להילחם בעזה ואני מטפלת בחברים שלו. רווח לו כשהוא שמע שאני כאן עם החברים שלו ועוזרת להם".
מה המסר שלך לעם ישראל?
"הלוואי שנצליח לשקם את עצמנו ולהיות ראויים לכל הדור הזה שנלחם ונפצע ושצפוי לו עוד הרבה זמן של שיקום פיזי ונפשי. אני חושבת שמערכת הבריאות הישראלית צריכה רענון וצריכה תעדופים. יש הרבה שחיקה וחוסר בכוח אדם וצריך לחזק אותה ולתת מענה. ראינו את הקושי בתקופת הקורונה, אנחנו רואים את זה עכשיו בתקופת הלחימה, זה משהו שחייב להילקח בחשבון".
