"הייתי בתקופה קשה כשהכרתי את אמיר (שם בדוי). היינו שנינו סטודנטים למשפטים, ואני הייתי בשנת אבל על אמי שנפטרה כמה חודשים קודם. היה לי קשה נורא להתרכז בלימודים, הציונים שלי היו נמוכים ורוב הזמן הייתי עצובה", משתפת לירון (שם בדוי). "הוא הקשיב לי ותמך בי, והרגשתי שהוא היחיד שמצליח להבין אותי. נדהמתי מהעובדה שהוא תמיד שם בשבילי, בכל שעה, גם באמצע הלילה".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
אחרי חצי שנה של חברות קרובה, לירון עברה להתגורר יחד עם אמיר בדירתו והם הפכו לזוג. "בשלב הזה הרגשתי שאני מתחזקת, הרבה בזכות אמיר אבל לא רק, והתחלתי להיפגש עם חברות ולהתייעץ גם איתן ולא רק איתו. היה לו קשה לקבל את זה שמערכת התמיכה שלי התרחבה, והוא לא הפסיק לרדת על העצות שקיבלתי מהחברות. הוא היה בטוח שהעצות שלו הן היחידות שמועילות, ושאין סיכוי שמישהו אחר מסוגל לעזור לי כמו שהוא עוזר", היא נזכרת.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
איך זה השפיע על מערכת היחסים שלכם?
"באותה תקופה התווכחנו די הרבה, משהו שהיה קורה רק לעיתים נדירות עד אז. הוויכוחים נעו בעיקר סביב ההתעקשות שלו לחפור בנושאים שהטרידו אותי כמו הגעגוע לאמא שלי, ההתלבטות לגבי הלימודים והקושי שלי לתקשר עם אבא ועם האחים שלי, למרות שהוא ידע שהעדפתי שלא להתעסק בהם. הניסיון שלו לתמוך בי ולייעץ לי התחיל להעיק עליי וגרם לי להתרחק ממנו, וכמובן שהוא נעלב ונכנסנו למעגל מתסכל מאוד שהשפיע על האווירה בבית".
למרות התקופה הקשה שחוו, לירון ואמיר צלחו את המשבר והם יחד כבר חמש שנים. "אחרי חודש שבו רוב הזמן רבנו, החלטתי שהגיע הזמן ללכת לטיפול. ניסיתי לשכנע את אמיר שנלך יחד, אבל הוא לא היה מוכן לשמוע על זה. הוא לא מאמין בפסיכולוגים ומבחינתו זה בזבוז זמן", היא מספרת. "אז הלכתי לבד. בהתחלה היה לי קשה לדבר עליו עם מישהי זרה ולפתוח את כל מה שעובר עלינו מולה, אבל עם הזמן התגברתי על הקושי, והיא הצליחה לגרום לי להבין שהניסיון של אמיר לעזור לי מגיע מתוך אמונה אמיתית שהוא צריך להושיע אותי מהצרות שלי, ושרק אם יצליח בזה הוא ירגיש שיש לו משמעות אמיתית לחיים.
"היא אפילו נתנה לזה שם: 'תסביך המושיע', ובאופן מוזר העובדה שהיא הצליחה להגדיר את הבעיה שלו גרמה לי להירגע ולהיות פחות חרדה לגבי הקשר איתו. כאילו הבנתי שאם זאת בעיה מוגדרת וידועה, אז כנראה שיש גם פתרון".
קרה פעם שאת יעצת לו מה לעשות?
"ניסיתי יותר מפעם אחת, אבל הוא לא אחד שאוהב שאומרים לו מה לעשות וקשה לו לקבל עצות מאחרים, שזה קצת מצחיק כי הוא לא מפסיק לייעץ, ולא מוכן לקבל את זה שלא תמיד מעוניינים בעצות שלו. אגב, אחת הבעיות הגדולות שלו היא שהוא לא דואג לעצמו ומתעלם מדברים שמטרידים אותו. הוא כל כך שקוע בניסיון לעזור לי, שבסוף הוא מזניח את עצמו".
איך הטיפול עוזר לך להתנהל מול אמיר?
"הפסיכולוגית שלי מלמדת אותי איך להיות אסרטיבית יותר ומולו במיוחד, איך להסביר לו שאני מודה לו על העצות אבל מעדיפה כרגע להימנע מלדון בבעיות שלי, וגם לגרום לו להרגיש בנוח לחשוף את הבעיות שלו מולי ולקבל עזרה ממני ולא רק לתת אותה. יש עוד לא מעט עבודה, זה תהליך ארוך, אבל עובדה שבינתיים אנחנו מצליחים להישאר יחד והיחסים הולכים ומשתפרים".
"תסביך המושיע" או בשמו הנוסף "תסמונת האביר הלבן" אינו מוגדר כהפרעה פתולוגית, ומסיבה זו גם אינו מופיע ב-DSM (ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקני). למרות זאת, הוא נחשב למונח מוכר בקרב פסיכולוגים ומטפלים. "הצרה הגדולה ביותר היא שלרוב אלו שסובלים מהתסביך אינם מודעים לו, ולכן גם מסרבים להגיע לטיפול", אומרת רחל בר-יוסף-דדון, פסיכולוגית קלינית וסופרת שעובדת עם מכון הקבע של צה''ל ומשרד הביטחון וחברה בקהילת המטפלים SomeBuddy.
"באגדות האביר הלבן הוא לרוב אותו גבר שמושיע את האישה הנזקקת, אבל בחיים האמיתיים גם גברים וגם נשים עלולים לסבול מהתסביך הזה, והמאפיינים שמהם יסבלו יהיו זהים; הם בטוחים שהם בעלי יכולות טובות יותר משל כולם, ושרק הם יכולים לעזור לאחרים לפתור את הבעיות שלהם, והעזרה שלהם מגיעה תמיד מתוך מקום אנוכי וניסיון לספק את היצר הנרקיסיסטי שלהם. לרוב הם גם יתקשו לקבל ביקורת, ויסבלו ממה שנקרא 'פגיעות נרקיסיסטית' - כלומר, מצד אחד הם מאוד חושבים את עצמם ומהצד השני, באופן לא מודע, הם מאוד פגיעים. אגב, יכול להיות שהנרקיסיזם הוא חלק מההגנות שהם פיתחו לעצמם כדי לא להרגיש שהם חסרי ערך", מסבירה בר-יוסף-דדון.
"כשמושיע לא מצליח לעזור או כשלא פועלים לפי העצות שלו, הוא לרוב יחוש חוסר משמעות וכעס. התפיסה של המושיעים היא שאם הם משקיעים כל כך הרבה בניסיון לעזור לאדם אחר - הוא חייב גם להשתנות וגם להחזיר להם טובה"
איך התסביך הזה מתנהג כשהוא מופיע בתוך מערכת זוגית?
"יש ספר מאוד מעניין שמדבר על כל מיני מקרים של זוגיות שנכתב על ידי אדם בשם ג'ייקובסון, ואחד הפרקים שם מדבר על זוגיות שכאילו חוזרת על עצמה: הגבר סובל מהפרעת אישיות נרקיסיסטית, שמאופיינת בזה שאדם מאוד מחשיב את עצמו והוא קצת ארוגנטי כזה, ולפעמים גם מנצל אנשים וחושב שהוא הכי טוב מכולם, והאישה סובלת מהפרעת אישיות גבולית, שמכונה גם הפרעת אישיות לא יציבה, המאופיינת בהערכה עצמית נמוכה מאוד, פגיעה עצמית ברמות כאלו ואחרות וצורך קיצוני בתשומת לב. לרוב הנשים האלו חוו ילדות קשה, שבה הן לא זכו לאמפתיה ולתיקוף של הרגשות שלהן מצד הסביבה הקרובה.
"כשיש זוג כזה, אז לגבר מאוד כיף כביכול כי הוא בעצם צריך להושיע אותה. היא נורא מסכנה, היא בדיכאונות, היא רבה עם חצי עולם והוא מושיע אותה, מקשיב לה, וזה תורם לתחושה הנרקיסיסטית שלו. עכשיו, לא בהכרח שבני הזוג יסבלו מההפרעות האלו לפי ההגדרה: יש הרבה גברים שחושבים את עצמם גם בלי להיות נרקיסיסטים, כי הדימוי העצמי של הגברים הוא לרוב גבוה, והדימוי העצמי של הנשים הוא לרוב נמוך".
מה קורה כשהמושיע מרגיש שהוא לא מצליח לעזור?
"לרוב זה יגרום לו לתחושה של כעס - גם על עצמו, מכיוון שלא הצליח לעמוד במשימה שהציב לעצמו ולעזור ועכשיו הוא מרגיש חסר משמעות, וגם כעס ותסכול כלפי אותם אלו שניסה להושיע, ובחרו שלא להשתמש בעצות שלו. צריך להבין שהתפיסה של המושיעים היא שאם הם משקיעים כל כך הרבה בניסיון לעזור לאדם אחר - למרות שאף אחד לא ביקש מהם את זה - הוא חייב גם להשתנות וגם להחזיר להם טובה".
למה בעצם התסביך לא נחשב להפרעה פתולוגית על פי ה-DSM?
"מדובר בתסביך שלא מופיע לבד, וברוב המקרים הוא יתלווה להפרעה נרקיסיסטית או לחרדה. קחי למשל אדם שעבר אירוע טראומטי שבו מישהו מאוד קרוב לו נהרג. סביר להניח שהאדם הזה יסבול מחרדות ויחשוש שאנשים נוספים הקרובים אליו ייהרגו גם הם, אבל במקביל הוא יכול לחלום חלומות שבהם הוא מושיע ומונע את המוות, וכך לפתור את המצוקה שלו דרך התת-מודע. מצד שני, עלולות להיות לו גם מחשבות מודעות שיענו אותו במשך עשרות שנים, כמו למה לא ידעתי בזמן ולמה לא עשיתי כלום, ואז מאוד יכול להיות שהוא ינסה להושיע אנשים אחרים כדי לא להתעסק בקושי שלו, ולפעמים זה עלול להיות מוגזם ואגרסיבי מדי".
לדבריה, "לרוב הם יוזמים קשרים עם אנשים פגיעים או כאלה שנמצאים בשלב בחייהם שבו הם חשים מצוקה ונזקקים לעזרה שלהם, ותוך כדי כך הם מזניחים את עצמם ונמנעים מטיפול במצוקות שמהן הם סובלים. הבעיה היא שברוב המקרים העזרה שהם מעניקים הופכת להיות מעיקה ומרחיקה מהם אנשים".
מה הופך אותה למעיקה?
"תחשבי שיש לך חברה שהיא מושיעה ובהתחלה העזרה שלה נעימה לך, אבל ככל שחולף הזמן היא לא מפסיקה לצלצל אלייך ולדבר איתך על נושא שמכאיב לך, בעוד את דווקא מעוניינת להדחיק אותו כעת. למושיעים יש גם נטייה לנסות להשתלט על המחשבות ועל הרגשות שלך, ולומר לך איך לחשוב ועל מה. כיום כבר ידוע שאין לנו שליטה על איך שאנחנו מרגישים וחושבים, אלא רק על המעשים שלנו, ולכן כשכל פעם אומרים לך לחשוב חיובי ולהרגיש טוב, לא רק שזה לא עוזר - זה גם עלול ממש להזיק".
לפי מחקרים שנערכו, הצורך הכמעט כפייתי להציל, לעזור ולפתור בעיות של אנשים אחרים מוסבר בפסיכולוגיה כניסיון להתמודד עם היסטוריה של נטישות, טראומות ומחשבות חרדתיות שלאדם המושיע קשה להתמודד איתן. "לרוב, אותם מושיעים חוששים מחוויה של מרחק רגשי ופגיעה מצד הקרובים אליהם, והם עצמם פגיעים מאוד ובעלי סף תסכול נמוך. מהר מאוד הם ירגישו פגועים ומאוכזבים גם כתוצאה ממעשים שאצל אחרים עשויים להיתפס כחסרי משמעות, ולרוב יהיו בעלי הערכה עצמית נמוכה ויסבלו מחוסר ביטחון", אומרת בר-יוסף-דדון.
"למרות שהם פגיעים, רובם מתקשים לחוש אמפתיה, ולהפריד בין המציאות הרגשית שהם חווים למציאות של אחרים. זו גם הסיבה שהם 'נדבקים' בבעיות של האדם שאותו הם מנסים להושיע. לרוב הם גם יתקשו להציב גבולות, ולא יצליחו לזהות מתי העזרה שלהם דווקא מגבירה את הסבל של האחר במקום לעזור לו. התוצאה היא, לרוב, סבל ואומללות רגשית של שני הצדדים", היא מוסיפה.
אז כמו הרבה הפרעות אחרות, גם במקרה הזה התסביך הוא נגזרת של הילדות?
"הרבה פעמים כן, כמו למשל במקרה של אנשים שבילדותם ההורים מעולם לא ביקרו אותם ורק הרעיפו עליהם מחמאות. יש גם את הילדים ההוריים, אלו שכבר מגיל מצעיר נכנסו בעל כורחם לתפקיד המטפלים של אחיהם הקטנים או אפילו של הוריהם במקרים מסוימים. ויש גם אפשרות נוספת, שאותם מושיעים הם באמת אנשים מוכשרים ובעלי יכולות, ומאמינים שאף אחד לא מסוגל לעזור ולהיות טוב במה שהוא עושה כמוהם".
למרות המאפיינים הדומים בין אלו שסובלים מהתסביך, פסיכולוגים מבחינים בין המושיעים ומחלקים אותם לארבעה סוגים שונים. ישנו "האביר הלבן האמפתי", שמאופיין ביצירת קשרי תלות עם בני זוגו ועם הקרובים אליו, ובמוקדם או במאוחר הקשרים האלו יהפכו למקור של פחדים קיצוניים שיובילו לקנאה, לתשוקה, לשליטה ולייסורים רבים, וכן למחשבות על כך שהאדם השני אינו נאמן.
"הג'נטלמן הלבן האידיאליסט" הוא הכינוי לאדם שמחפש אחר אנשים שאותם יוכל להציל ולתקן. מדובר במושיע שמחפש אחר שלמות, ורוצה להפוך אחרים למושלמים ולזכות בתהילה על השינוי שלהם. בדרך הוא מתעלם לחלוטין מאותות המצוקה שלהם ומהסבל שהוא גורם להם.
דמות המושיע המכונה "הג'נטלמן הלבן המבוהל" נחשבת לבעייתית ביותר מכל סוגי המושיעים. מאחורי הדמות הזו עומד אדם שנושא טראומות קשות, לרוב חוויות של התעללות בילדות, ומרגיש צורך עז ובלתי נשלט לסייע לאחרים. הקושי מתחיל בכך שאותו אדם אינו יודע כיצד להעניק את העזרה ולהביע את חיבתו, והניסיונות שלו לעשות זאת יוצרים מצוקה קשה בקרב שני הצדדים.
המושיע הרביעי הוא "המושיע המאוזן", שמתרכז באחרים ומכבד אותם ויודע כיצד לענות על הצרכים של סביבתו. ברוב המקרים הוא יֵדע כיצד להעניק לקרוביו תמיכה ומאחורי הפעולות שלו ישנו רצון טוב, על אף שהעזרה לאחרים נובעת מחוסר ביטחון עצמי. לצערו, גם במקרה שלו העזרה תהפוך לא פעם לכפייתית, ותגרום לאחרים לחוש מועקה וכתוצאה מכך להתרחק ממנו.
"לעזור לאחרים זה כמובן דבר חיובי, אבל בסופו של דבר כשזה מגיע למצב שזה בא על חשבוננו, ושזה פוגע גם בצד שלו אנחנו מנסים לעזור, צריך להבין שיש בעיה ולעצור את זה. בסופו של דבר, אף אחד מאיתנו לא הגיע לעולם כדי להיות מושיע של מישהו אחר", אומרת בר-יוסף-דדון.
יכול להיות שאנשים שבוחרים במקצועות מצילי חיים בעצם סובלים מתסביך המושיע?
"להערכתי הרבה מאלו שעוסקים במקצועות מהסוג הזה סובלים מהתסביך. תחשבי למשל על כבאי שהוא מושיע ברמה הפיזית הכי בסיסית - למה בעצם שאדם יבחר להיות כבאי אם לא מתוך רצון וצורך להושיע אחרים? מחקרים מראים שגם חלק נכבד מהפסיכולוגים ומהרופאים סובלים מהתסביך הזה או מפתחים אותו לאורך השנים".
ויש גם לא מעט מנהיגים שרואים בעצמם מושיעים: "מנהיגי כתות תופסים את עצמם כמושיעים, וגם מנהיגים, כמו היטלר ונפוליאון למשל, שחשבו שעל ידי כיבוש ארצות הם מושיעים את העם. במקרה שלהם התסביך היה פתולוגי וגרם לנזק איום.
"בגדול, ברמה כזאת או אחרת כולנו יכולים לפתח את התסביך הזה, לא משנה במה אנחנו עוסקים. דוגמה טובה לכך היא למשל החלוצים, מקימי המדינה, שתפסו את עצמם כמושיעים של העולים מצפון אפריקה, ועל הדרך ייתכן שהתערבו להם יותר מדי בחיים - ואפילו מחקו את הזהות שלהם על ידי שינוי שמם, וניסיון לגרום להם להזדהות עם התרבות האירופית ולא עם התרבות שממנה הגיעו".
"אנשים עם תסביך המושיע הם חסרי מודעות עצמית, ולכן לרוב לא יגיעו לטיפול פסיכולוגי. וגם אם כן ילכו לטיפול - הם יבוזו לעצות שיקבלו"
יש גם דוגמאות יומיומיות יותר לתופעה. "כמו בהרבה הפרעות, גם בתסביך הזה יש רמות שונות, ואפשר למשל לראות אמא שבמשך שישה חודשים טיפלה בתינוק שלה, ולמרות שהיא כבר מותשת ורוצה לחזור לעבודה, היא לא מסוגלת לעשות את זה, כי בעיניה אף אחד לא יכול לטפל בו טוב כמוה".
ואם אפשר להיתקל במושיעים בכל מיני רמות ובכל תחומי החיים, נשאלת כמובן השאלה - עד כמה ניתן לטפל בבעיה? "עיקר הבעיה של אנשים עם תסביך המושיע היא, כאמור, שהם חסרי מודעות עצמית ולכן לרוב לא יגיעו לטיפול פסיכולוגי", מסבירה בר-יוסף-דדון. "רק במקרה שבו המושיע נכנס לדיכאון, רק אז וגם זה לא בטוח, הוא יגיע לטיפול. אבל גם אז הוא עלול להרגיש שהוא יכול ללמד אותי, ולרוב הוא גם יבוז לי ולעצות שלי. יש גם כאלה שינסו ממש 'להושיע' אותי במהלך הטיפול על ידי פתרונות ועצות משלהם".
אז איך בכל זאת אפשר לסייע להם?
"הדרך הטובה והיעילה ביותר לעזור למושיעים היא על ידי טיפול באנשים שנפגעו מהם. דרך הטיפול בקורבנות נצליח להשפיע על המושיעים, נציב להם גבולות ולמעשה נלמד את הקורבנות להיות אסרטיביים יותר ולעזור לעצמם ולמושיעים. מדובר בתהליך ארוך ולא פשוט ולא תמיד הוא מצליח, אבל הדרך העקיפה היא לרוב היעילה ביותר כדי לסייע לאותם מושיעים".