בצד אחד של מתחם "איזו-נובה" מתנגן סט מוזיקה אלקטרונית של הדי-ג'יי דרוויש ששכל את בנו במסיבת התופת בדרום וממול - צעירים רוקדים בהופעה של אהוד בנאי. בצד השני של המתחם קשה להישאר אדישים למראות הציוד הרב של נרצחי המסיבה, מסודר בערמות שמזכירות תקופות חשוכות בהיסטוריה ומשפחות שמגיעות לנסות לזהות ולאסוף את הפריטים של יקיריהם. נעליים, מפתחות, כלי רכב, תיקים ובגדים שהיו מגואלים בדם וכיבסו מתנדבים. זיכרון אחרון. צפו בכתבה:
במתחם אחד, ב"כוכב הים" בקיסריה, שיתפו פעולה מפיקי מסיבת הנובה עם כפר איזון שמתמחה כבר 23 שנים בטיפול במצבי משבר, טראומה וסמים כדי לנסות לספק מענה לנפגעי המסיבה. המתחם, שהחל לפעול כמה ימים לאחר המסיבה באולם הבורג' בבנימינה הועבר לקיסריה, ליד כפר איזון הוותיק. כ-1,000 צעירים מגיעים לשם מדי ערב, יושבים יחד, משוחחים עם אנשי טיפול בקליניקות עץ מיוחדות שהביאו לשם במיוחד, מציירים ובעיקר מבינים שזה רק השלב הראשון בשיקום הארוך שעוד מצפה להם.
קראו עוד:
די-ג'יי אורן חיון מתל אביב היה אמור לנגן בשעה 12 בצהריים באותה מסיבה שהפכה לטבח המוני. סט שעבד עליו הרבה זמן מראש, אך לא הושמע. "זה ביאס אותי. ראיתי את כמות האנשים ואת האנרגיה ברחבה וכולם עם צבעים ושמחים, ופתאום הכול השתנה. ב-6:30 ראיתי מחבלים בכל מקום וזה היה ממש כמו סרט אימה. זה טרגי. יצאתי משם בנס אחרי צרורות שקיבלתי על הרכב שלי, שוטרים שהגיעו והיו איתי ולא חזרו, התחבאתי שמונה שעות בתוך הבגאז' בזמן שכלי רכב לידי התפוצצו מטילי RPG ורק למחרת הגעתי בחזרה לתל אביב", הוא משתף.
חיון, שהצליח להינצל, נמצא בכל יום במתחם בקיסריה. "מהרגע הראשון של החזרה לדירה בתל אביב הייתי בשוק. הרבה חברים שלי לא חזרו איתי, ובשבוע הראשון הלכנו ללוויות. אחרי כמה ימים הגעתי למתחם עם עוד הרבה אנשים שרוצים לנסות לטפל בטראומה שעברנו", הוא מספר, "בשבילי, כרגע המתחם הזה הוא בית, זו השגרה שאין לי עכשיו. העבודה שלי היא מוזיקה, ואין לי הופעות, אין טיסות לפסטיבלים, ואנחנו פה בינתיים. מנסים למצוא שגרה מסוימת ולהמשיך את החיים שלנו בדרך לא דרך".
"עליתי על כל המתקנים", הוא אומר בחיוך ומשתף אילו מתחמים במתחם עוזרים לו באופן אישי, "אם זה דיקור סיני, מדיטציה, טיפול במגע ואפילו ההופעות שיש כאן כל יום. נותנים לנו את המקום להתבטא. חשוב לנו כמה שיותר להנציח ולזכור את החברים שלא איתנו. זה צובט בלב".
"המשפחה שלי באה לפה הרבה", משתף חיון,"הם יודעים שבשבריר של שנייה לא הייתי חוזר הביתה, והמקום הזה עושה לי טוב. הם באים הנה ותומכים".
עומרי פריש, מי שייסד ומנהל את "כפר איזון", כפר טיפולי-שיקומי לצעירים שמתמחה במצבי משבר, טראומה וסמים ראה הרבה דברים לאורך השנים. "לא ראיתי דבר כזה. אני בוגר יום כיפור. זה מטורף", הוא משתף ושדמעות מציפות את עיניו.
הדי-ג'יי אורן חיון: "מהרגע הראשון של החזרה לדירה בתל אביב הייתי בשוק. הרבה חברים שלי לא חזרו איתי, ובשבוע הראשון הלכנו ללוויות. אחרי כמה ימים הגעתי למתחם עם עוד הרבה אנשים שרוצים לנסות לטפל בטראומה שעברנו"
שיתוף הפעולה הוא יוצא דופן, כדבריו: "מה שקרה פה זה משהו מדהים. חיבור בלתי אפשרי שמאוד הצליח. לקחת קבוצה שמפיקה מסיבות טבע וטראנס ולקחת עמותה שמטפלת, בין השאר בנפגעי מסיבות ולהצליח לחבר אותן בנסיבות של המלחמה. צריך לזכור שמפיקי הנובה ניצלו מהמסיבה בעצמם, ירו עליהם ונטבחו אנשים על ידם. הם יכלו להגיד 'זו לא אחריות שלנו', אבל הם בחרו אחרת, ונוצר בינינו קשר מאוד טוב".
ד"ר אורית שפירו, מנכ"לית עמותת "איזון חזרה למסלול", אומרת כי "המטרה של המתחם הייתה להביא את השורדים למצב של לנשום, לספר, לבכות, לומר אחד לשני 'אף אחד לא מבין את מה שאנחנו עברנו', והם צודקים – אף אחד לא מבין את מה שהם עברו". יחד עם צוות שכלל יותר מ-200 מתנדבים, הם יצרו מקום שייתן מענה משלים לשורדים, "מצד אחד יש מגוון של דברים שנדרשים לשורדים כדי שהם יוכלו להרגיש כשבט, יחד עם התרבות והשפה. ומצד שני, הם היו צריכים הובלה של תמיכה ושל הבנה מקצועית. בנוסף, נמצאים כאן נציגי הביטוח הלאומי, משרד הרווחה וגופים נוספים שמסייעים במיצוי זכויות".
הטיפול בטראומה על רקע שימוש בסמים
כדי להבין את מורכבות הנושא ולהעניק את הטיפול ההולם, המטפלים עוברים הדרכות מותאמות להכרה עם סמים פסיכדליים והשפעתם. "תרבות הטראנס שזורה בתנועה הפסיכדלית העולמית. אנחנו מעבירים הכשרות למטפלים כדי להעמיק את ההיכרות עם הנושא", מסבירה ד"ר חגית בוני-נח מהחוג לקרימינולוגיה באוניברסיטת אריאל ומי שחוקרת את נושא מסיבות הטבע וצריכת הסמים בישראל. לדבריה, שורדי המסיבה מספרים על השפעות שונות של הסמים שלקחו: "יש אנשים שסיפרו שלקחו סמים ממריצים וזה מה שגרם להם לרוץ עשרות קילומטרים, זה נתן להם כוח".
פריש, מייסד "כפר איזון" מבהיר את מורכבות הסמים משני התודעה, בשונה מטיפול באוכלוסיות אחרות שעברו עכשיו טראומה: "לשמש הזורחת במסיבת טבע יש תפקיד משמעותי. הצעירים מתכוננים לרגע הזה, השמש עולה ואתה מצפה לתחושה מסוימת – אבל פתאום פיצוצים ויריות. צעירים מספרים לנו איך השתנה להם הטריפ וכיצד הם תירגמו את המציאות".
ד"ר בוני-נח דוגלת בגישה טיפולית של מזעור נזקים. "אני יודעת שעבור צעירים רבים הסמים כרגע עוזרים לשכך את הכאב והם ממשיכים לצרוך מינון מזערי כפי שעשו לפני או לעשן מריחואנה, אבל חשוב לדעת שלחלק זה מסייע ואצל חלק אחר זה מייצר בעיה", היא אומרת, "לא מומלץ לקחת מרחיבי תודעה בתקופה הזו. גם אם המקום מרגיש לכם לכאורה בטוח, התודעה עלולה להיות רוויית פחד וחרדה, והחומרים עלולים להעצים את הדברים האלו, להכניס ללופים ולבלבול. המלצה נוספת היא להוריד מינונים".
"אנשי הטיפול צריכים להיות לא שיפוטיים מצד אחד, ומהצד האחר עם היד על הדופק בנושא הסמים. אמנם בישראל קיימים פיילוטים של טיפול בפוסט-טראומה באמצעות חומרים כמו פסילוסיבין (פטריות הזיה), קטמין ו-MDMA, אך זה תהליך ארוך שכולל מעטפת רחבה עם פסיכיאטר מלווה ולכל דבר יש זמן".
מתכוננים לשלב הבא בשיקום
כשהיוזמות הטובות והמתחמים האחרים מתחילים להיסגר בזה אחר זה, ב"כפר איזון" בשיתוף גורמים נוספים מתכוננים לשלב הבא של שיקום הצעירים. "בשלב הזה שבו אנחנו נמצאים, זה לא טיפול, לא במובנים הקלאסיים. זה יותר סיוע, תמיכה והכלה. אלה לא דברים שאי פעם ידענו עליהם, לא בספרות המקצועית ולא בעוצמה כזו של טראומה עם אכזריות ורוע כשחלק לא מבוטל מהאנשים הם בהשפעה של סמים פסיכדליים", מסביר פריש, "לא שמעתי בכל עשרות שנות עבודתי על דבר כזה, ויש פה המון דברים שאנחנו עושים בלמידה מחדש. אנחנו מנסים לשחרר את ההצטברות. גם כשהמקום הזה ייסגר, רוב האנשים יצטרכו טיפול, יחיו עם הטראומה עוד הרבה שנים וחלק יצטרכו טיפול יותר מעמיק".
עומרי פריש: "בשלב הזה שבו אנחנו נמצאים, זה לא טיפול, לא במובנים הקלאסיים. זה יותר סיוע, תמיכה והכלה. אלה לא דברים שאי פעם ידענו עליהם, לא בספרות המקצועית ולא בעוצמה כזו של טראומה עם אכזריות ורוע כשחלק לא מבוטל מהאנשים הם בהשפעה של סמים פסיכדליים"
תוכנית השלב השני, שעתידה להתחיל במהלך דצמבר, כוללת ליווי סוציאלי, סיוע נפשי, מיצוי זכויות, ייעוץ תעסוקתי והכוונה לרשויות מקומיות במתן מענה מותאם – לצעירים ולמשפחות ולתקופה של חצי שנה נוספת. המאמץ השיקומי דורש גם גב כלכלי, שאת חלקו מספק מפעל הפיס. מנכ"ל מפעל הפיס, בני דרייפוס, שמסייע בתקצוב של המשך התוכנית, אומר: "בחרנו להשקיע גם במתן מענה הוליסטי לטיפול וסיוע לשורדי המסיבות בדרום, שהפכו בן רגע לזירת מלחמה מדממת. עלינו לעשות כחברה כל שביכולתנו על מנת לצמצם ככל הניתן את ההשלכות הטראומטיות ולהתרכז בהחלמה, בהעצמה ובתקומה. מחובתנו להחזיר את כל האנשים לשגרה, לחיים תקינים ומועילים למענם, למען קרוביהם ולמעננו במדינת ישראל". גם אתם יכולים לתרום להמשך הפעלת המתחם בלינק הבא.
ד"ר שפירו משתפת: "יש כאן חבר'ה שהעטיפה וההחזקה הזו הספיקה להם, והם יוכלו לחזור למה שהיה. אבל יש כאלה שלא הצליחו, ואנחנו ממשיכים לעוד חצי שנה של עבודה משמעותית טיפולית בהתאם למודל הטיפולי שאנחנו מובילים".
יותר מעשרה ניצולים ממסיבת הטבע אושפזו בכפייה בשל מצבם הנפשי. יש דרך למנוע מצבים כאלו?
"יש אנשים שמבחינה קלינית אין עבורם אופציה אחרת", מסביר פריש ומדגיש ש"כפר איזון" נועד לנסות לתת מענה אחר למי שאפשר להכיל ללא אשפוז. "יכול להיות שגם כאן ניתן למנוע חלק מהאשפוזים, אבל צריך לתת מענה. צריך לזכור שצצו בארץ המון מיזמים ראויים וטובים. כחלק מתהליך ההחלמה, אנחנו נותנים להם להחליט ולבחור. כל אחד צריך לבחור את מה שטוב לו. אתם רואים את הים ואת האנשים יושבים, אבל אם תצטרפו לשיח או תתקרבו למעגלים – זה זוועות עולם. צריך לתמוך במטפלים ולעזור למטפלים במה שהם שומעים. למדנו שגם המשפחות משוועות לעזרה והתחלנו לעשות גם את זה. למפגש האחרון שעשינו הגיעו 70 בני משפחה".
למרות שעל פניו נראה שאלפים פקדו את המתחם, מפיקי המסיבה משתפים ומדגישים שהם מנסים לאתר עוד עשרות צעירים שטרם אזרו את הכוחות להתמודד עם המראות והזוועות שהם חוו ועדיין לא יצרו קשר. רז מלכה, ממפיקי הנובה, שגם הוא ניצל מאותה התופת קורא לאנשים שנפגעו לנסות ולהגיע. "אנחנו עסוקים יומם וליל למצוא את כולם ולהגיע לכולם. אנחנו צריכים שכל אחד יעזור – יפתח את האוזניים והעיניים ויחפש את אותו בן אדם שעדיין לא קם מהמיטה, לא פנה לפסיכולוג ולא פנה לביטוח לאומי". מנקודת מבטו האישית, הוא אומר: "להתעסק יום-יום בהפקה של הדבר הזה - זו הדרך שלי לטפל בעצמי".
המסר שלו: "יש לנו קבוצה סגורה בפייסבוק ופוסט מסודר עם מספר טלפון. שלחו אליי ווטסאפ או לשאר חברי הצוות ומשם תנו לנו – רק תיצרו את הקשר הראשוני ותנו לנו להמשיך משם". גם די-ג'יי אורן חיון מפציר בשורדי המסיבה לפנות לסיוע: "אם הם לא מגיעים לפה ונשארים בבית ולא מתקשרים עם הקרובים אליהם, יש חשש שהמצב שלהם יתדרדר. המסר שלי הוא שיגיעו לכאן, אין בעיה אפילו ליצור קשר עם ההפקה וידאגו לעזור להם להגיע וכל מה שצריך - העיקר שיגיעו וינסו לקבל טיפול. זה לא פשוט, אבל עוזרים כאן לאנשים".