בימים האחרונים נחשפנו לתופעה שלגמרי הייתה מתחת לפני השטח, אבל כאשר מגיע מפורסם וכותב אודותיה דברי שבח והלל- התופעה תצוף מעלה.
מדובר בצום ממושך מאוד. לא של לילה או כמה שעות ואפילו לא של 25 שעות כמו זה של יום כיפור אלא צום של כמה שבועות.
קראו עוד:
צופית גרנט סיפרה השבוע בפוסט שפרסמה, כי צמה כמעט שלושה שבועות במהלכן שתתה רק מים. היא כתבה שזה "עשה לה רק טוב". האומנם? האם כדאי גם? זה טוב לנו?
בשנים האחרונות הצום נכנס לתודעה, עקב תופעת הצום ה׳בריאותי׳ כמו זה הנקרא 'צום לסירוגין', שזהו צום יזום שמאחוריו עומדת מטרה בריאותית. הנושא נחקר רבות וממשיך להיחקר אך כטרנד הוא חי ובועט והעלה את נושא הצום לשיח.
נתחיל בסמנטיקה' גם צום וגם הרעבה מבטאים אי אכילה. אז מה ההבדל? המילה צום מוגדרת כאי אכילה יזומה לפרק זמן קצוב ומוגבל ולרוב נובע מסיבות דתיות או רוחניות ולפיכך צום מקושר לעולם תוכן חיובי.
הרעבה לעומת זאת, היא אי אכילה מסיבות שונות, עם קונוטציה שלילית כיוון שבמהלכה הגוף נכנס למצוקה כתוצאה ממחסור ברכיבים.
אם כך, מתי צום הוא הרעבה או הופך להיות כזה? הרי בשני המקרים מדובר באי אכילה. האם צום של חודש הוא עדיין צום? אם נצום לתקופה ממושכת של כמה שבועות ביוזמתנו מסיבות הלכתיות או בריאותיות או רוחניות- האם זה עדיין צום רק כי כך החלטנו?
צום בהחלט יכול להפוך להרעבה. כדי לדעת מתי כדאי להבין מה קןרה לגוף כאשר נמנע ממנו מזון למשך זמן.
מנגנון הרעב והשובע בגוף
רעב הוא איתות הישרדותי חשוב שמטרתו להגן על הגוף ולכוון לחיפוש אקטיבי אחר מזון והכנסתו לגוף. המזון מספק לגופנו את חומרי הבניין הדרושים לו על מנת לתפקד באופן תקין. בעולם הקדום שבו מזון לא היה בנמצא בשפע כמו היום, לרעב יש משמעות חשובה בהתפתחות גדילה ותפקוד תקינים.
כאשר תינוק נולד, מנגנון הרעב והשובע שלו תקינים. בהמשך חייו, תחת השפעות שונות, מנגנון זה משתבש והאכילה אינה מסונכרנת ומקןשרת לרעב, תופעה אשר מקדמת אכילת יתר, השמנת יתר ותחלואה נלווית.
אכילה אשר מסונכרנת עם רעב אמיתי ועונה על צורך פיסיולוגי היא תקינה ומהווה חלק מצורכי החיים הבסיסיים. הגוף לא יכול לתפקד ללא מזון ובסוף הדרך- מחסור ממושך באוכל עלול לגרום למוות, נקודה שחשוב לזכור בבואנו לדבר על אי אכילה יזומה וממושכת.
כיוון שהגוף הוא מכונה חכמה, איום המוות נמצא בקצה, רק לאחר מספר שלבים הדרגתיים שהגוף מגייס כאשר אין לו בנמצא מזון:
במחסור של מזון הגוף ינסה למצוא דרכים יצירתיות חלופיות על מנת להמשיך ולתפקד. גלוקוז הוא הדלק, מקור האנרגיה הזמין ביותר לגוף ומקורו בפחמימות ובאין הן בנמצא, הגוף ימצא אותם בשרירים ובכבד בצורת גליקוגן שהוא מחסן האנרגיה הפחמימתית הנמצא באיברים אלו-הגוף יפרק את הגליקוגן לפחמימות פשוטות (לגלוקוז) בהן ישתמש כדי להפיק אנרגיה.
בהמשך עקב המחסור במזון, כאשר מחסנים אלו יתרוקנו לחלוטין ולא יהיה גלוקוז זמין בנמצא, הגוף יעבור לשלב הבא ויפרק חלבונים ושומנים כמקור לאנרגיה במקום הפחמימות.
אם הצום ממשיך, ועל מנת שלא לפגוע בתאי השריר החשובים לאיברים רבים בגוף ולהימנע מפירוקם, הגוף יתחיל לפרק את רקמות השומן ולהשתמש בחומצות השומן כשתוצרי הפירוק הם גופי קטו שמהווים מקור אנרגיה חלופי אך עיקרי בשלב זה למוח שאספקת האנרגיה אליו היא קריטית על מנת לא לפגוע בתפקודו. על מנת להתגייס למאמץ ההישרדותי הנדרש כרגע מהגוף, המוח עצמו מצמצם את דרישתו לאנרגיה זמינה.
במקביל ועל מנת להפחית ככל שניתן את הפגיעה בתאי השריר, גם הכבד מצמצם את ניצול החלבונים הנמצאים בתאי השריר לצורך ייצור גלוקוז, במסלול חלופי.
תופעה נוספת המתרחשת במקביל היא ירידה משמעותית בקצב חילוף החומרים הבסיסי של הגוף וגם זאת כדי לצמצם נזק אפשרי על ידי צמצום דרישות הגוף.
הגוף כולו על מנגנוניו השונים נרתם כדי להמשיך לתפקד תוך מיזעור נזקים. תופעה אשר כשלעצמה יש לתת עליה את הדעת.
רק כאשר מאגרי השומן בגוף אזלו, לגוף "אין ברירה" אלא להתחיל עכשו לנצל את מה שאינו מוגדר כ׳מחסן אנרגיה׳ כי זה האחרון אזל, אלא את עצמו- תאי הגוף מתחילים להתפרק כדי לשמש אנרגיה זמינה כשהפעם, באין מוצא אחר, החלבונים שבונים את שרירי הגוף מהווים מקור אנרגיה - למרות שהגוף כאמור ניסה לדחות שלב זה ככל שניתן. החלבונים הללו יהפכו לסוכר באמצעות הכבד וכך הגוף למעשה מתחיל לפרק שרירים ולהידלדל מעצמו.
בקצה התהליך, במידה וממשיך, פירוק תאי הגוף ממשיך עד נזק בלתי הפיך לרקמות ולתאים חיוניים כמו באיברי הנשימה ובלב ועד אפילו מוות במקרה של צום או הרעבה ממושכים.
במהלך התהליך הגוף חסר לא רק מאקרונוטריאנטים שהם פחמימות חלבונים ושומנים אלא גם מיקרונוטריאנטים - ויטמינים ומינרלים שונים, כשלכל אחד מהם תפקיד חשוב בתהליכים תקינים של הגוף ובחסרונם הממושך תיתכן השפעה מזיקה אשר תתבטא בתסמינים ומחלות שונות על פי סוג החסר.
מבחינה קלינית, חסרון במזון גורם לתופעות ותחושות שונות. אכן בשלב כלשהו אפילו די מוקדם ייתכן ותחושת הרעב עצמה תיעלם או תפחת אבל סימנים נוספים יופיעו החל מסחרחורות, כאבי ראש, עצבנות דרך חולשה וחוסר ריכוז ועד עילפון.
אז מתי צום הופך להרעבת הגוף?
זה תלוי – כלומר התשובה משתנה מאדם לאדם בתלות במספר משתנים-גיל, מגדר (משערים כי נשים תחזקנה מעמד לזמן ממושך יותר), מצב בריאותי - אנשים חולים או הנוטלים תרופות ונשים הרות/מניקות צריכים להיות זהירים יותר, משקל גוף ומסת שומן בנקודת ההתחלה, מצב נפשי (אי אכילה ממושכת עלולה להשפיע על הפן הנפשי) ועוד.
חשוב לציין שכאשר במהלך הצום ישנה שתיית מים, קטנה סכנת ההתייבשות הקיימת בצום הכולל הן אכילה והן שתייה ודאגה חשובה אחת הוסרה אלא שגם אז כדאי להצטייד בידע רלוונטי ולהקפיד על צריכת מלחים בכמות מסוימת משלב מסוים וזאת על מנת לא להפר את איזון וריכוז המלחים החשוב התקין הקיים בגוף לצורך תפקודו התקין, איזון אשר מופר כאשר ישנה שתייה בלבד רק של מים, ללא אכילה למשך זמן.
הדרך הקצרה להפרעות אכילה
השפעת צום כזה או אחר לפרקי זמן ומשכי זמן שונים ובוודאי אם מדובר על צום ממושך הינה נושא הנחקר רבות בשנים האחרונות וכרגע עדיין שנוי במחלוקת בהשפעותיו על הגוף והנפש. אכן ישנן עדויות רבות על השפעות מיטיבות של צומות למשכי זמן קצרים, אולם השפעתה של הרעבה ממושכת של הגוף הינה ידועה כבר לא מעט שנים.
אומנם מחקרים בנושא הם קשים ובעייתיים ליישום מסיבות אתיות בעיקר אבל לצערנו ההסטוריה אפשרה חקירה של השפעות מאוחרות ארוכות טווח של אנשים שהורעבו כפי שקרה בהרעבה הכה ממושכת בתקופת השואה.
אומנם מדובר במקרים אלו על הרעבות לפרקי זמן הרבה יותר ממושכים מאלו שרוב האנשים מכוונים באופן יזום אבל התוצאות מאפשרות לנו הצצה והבנה של מנגנונים המושפעים בחסר מזון ממושך.
"כאשר אנשים מפורסמים מספרים על חוויותיהם הנוגעות לבריאות, ישנה השפעה רבה על אנשים ובעידן הרשתות החברתיות- ההשפעה היא מיידית ועוצמתית עוד יותר. כיוון שלא כולם בעלי מקצוע, לא תמיד ניתן להפעיל מסננת שיפוטיות ושיקול דעת"
ובכל זאת, כאשר מחליטים לקיים מהלך קיצוני כזה או אחר על מנת לעשות טןב לכאורה לגופנו ונפשנו מסיבות מוצדקות יותר או פחות, אובייקטיביות או סובייקטיביות, כדאי לתת את הדעת על הלמידה שניקח איתנו לאחר התהליך ובמקרה זה-מה יקרה בסיום הצום? מה לאחריו? מהי הדרך עבורנו ומהם הלמידה והיישום?
ברוב המקרים, אלו לא קיימים -המוח לא התאמן בהרגלים יומיומיים ארוכי טווח שמטרתם לתרגל איפוק, ריסון ומתינות אל מול שפע הפיתויים סביבנו, אין יכולת ליישם איזון, אמצע, שביל זהב.
ואכן לרוב לאחר צום ממושך בשלב כזה או אחר תיתכן תגובת ריבאונד כמו אכילה מפצה והגוף יעבור מאי אכילה לאכילת יתר ומירידה דרמטית במשקל לעלייה מהירה הן כתוצאה מהאכילה המפצה והן כיוון שהגוף השתמש כאמור במנגנון הישרדותי וצמצם את חילוף החומרים מה שיביא לעליה מהירה מאוד במשקל ולעיתים בעיקר במסת שומן, ברגע שתתרחש אכילה כלשהי.
בנוסף, עקב איבוד השריר, כאשר הצום ממושך, הגוף יידרש לשיקום והתאוששות והתארגנות מחדש ממושכים בתלות במשך הצום, וכך אנו עלולים למצוא עצמנו נעים מעלה ומטה לקצוות שונים בנדנדה שאינה עוצרת באמצע ואינה מתאזנת כל עוד לא תהיה למידה כזו.
נקודה חשובה נוספת, כאשר אנשים מפורסמים מספרים על חוויותיהם הנוגעות לבריאות, ישנה השפעה רבה על אנשים ובעידן הרשתות החברתיות- ההשפעה היא מיידית ועוצמתית עוד יותר. כיוון שלא כולם בעלי מקצוע, לא תמיד ניתן להפעיל מסננת שיפוטיות ושיקול דעת ואז ההשפעה עלולה להיות מסוכנת. מה שמתאים לאחד לא מתאים לאחר ואף יכול להוות סכנה עבורו. לא תמיד מה שמפורסם עושה הוא הדבר הנכון גם אם נראה שכן.
מעבר לעובדה שכדאי תמיד להתייעץ עם איש מקצוע כדאי גם לזכור שלעיתים מה שמפורסם יכול אינו בהישג ידו של האדם מן השורה כמו למשל פיקוח של 24/7.
ולסיום, בעידן בו אכילה היא הרבה יותר מרק אוכל והיא נושא מורכב אשר מחד גורם לאכילת יתר בעידן השפע והאינסטנט על כל השלכותיה ומאידך מביא לתופעות קשות של הפרעות אכילה אשר שכיחותן גם היא כמו ההשמנה מהצד השני-הולכת וגדלה, המלצות הנוגעות לצורת אכילה כלשהי או נכון יותר במקרה זה-אי אכילה, הן המלצות מסוכנות כשהן נופלות על אוזני אלו המועדים להפרעות אכילה.
על כן אני ממליצה לכל אותם מפורסמים לגלות אחריות הן עבור עצמם והן עבור הקהל שלהם, ולאנשים הקוראים וניזונים מהמידע הרב המטעה ומבלבל ברשתות החברתיות וברשת אמליץ תמיד להתייעץ עם איש /אשת מקצוע מוסמך/ת ובמקרה זה עם דיאטנית.
הפתרון לאכילת יתר או לתופעות הנובעות ממנה, אינו אי אכילה אלא כמו תמיד ואולי לעיתים קשה מכל - מציאת האיזון, כמו בחיים בכלל.
שירי נקש היא דיאטנית קלינית
