בשיתוף מדטרוניק
אחרי יותר מ-30 שנים של התמודדות עם מחלת הסוכרת, החיים של יהודה אוחיון עברו בחודשים האחרונים מהפכה. "לפני חצי שנה התחברתי אל 'הלבלב המלאכותי', משאבת האינסולין MiniMed 780G, ומאז החיים שלי השתנו לאין ערוך", מספר אוחיון. "אני מאוזן לאורך כל היום מבלי לעשות דבר. אני יכול לאכול בצורה הרבה יותר נוחה ואין לי ייסורי מצפון אחרי כל עוגיה או גלידה שאכלתי. אני כבר לא צריך לנהל את המחלה ומרגיש מאוד מוגן".
אוחיון, בן 49 ממושב אליפלט, נשוי ואב לשניים, נזכר במרחק העצום שעבר מאז אובחן לראשונה עם סוכרת מסוג 1 (סוכרת נעורים) בגיל 16. "אין דרך שתתאר איזו טלטלה זו, עבור נער בן 16, לגלות שהוא צריך להיות צמוד למד הסוכר ולעשות כל הזמן בדיקות כדי להישאר מאוזן", הוא אומר.
"זה הגיל שבו החברים יוצאים לבילויים, שכולם אוהבים כדורסל וכדורגל, שרוצים לבלוע ולהספיק הכל, שיוצאים לאכול גלידה ופיצה ובחופשים יוצאים למסעדות, ואני – תקוע עם שיגרה כואבת, שלא לומר מסוכנת. כל בוקר הייתי צריך לדקור את עצמי ולמדוד סוכר, ובהתאם, לדקור את עצמי שוב למתן אינסולין. לא יכולתי לתכנן כלום. הרגשתי שהחברים שלי חיים ונהנים ואני רואה את החיים עוברים. הרגשתי שהחיים שלי נעצרו", הוא מספר.
בשנים הראשונות, אוחיון התמיד והבין את החשיבות של ההקפדה על המעקב והאיזון. "במשך 3-4 שנים, הייתה לי מוטיבציה והבנתי שאין לי ברירה. זה לא היה מתוך שמחה, זה היה אילוץ. המחלה הזו ניהלה אותי והשתלטה על החיים שלי. ברור שגם הרגשתי שונה ו'מסכן' - לא יכולתי לעשות צבא כמו כל חבריי, לנסוע לחו"ל או לטייל. כל הזמן היה בי חשש מחוסר איזון ובעיקר ממה יקרה אם תהיה לי נפילת סוכר חדה. זה פחד שאתה חי לצידו כי לא הכל שקוף, ועד שאתה בודק את המדדים אתה לא באמת יודע אם אתה מאוזן. נוסיף לזה את תחושת הייאוש והעצב על כך שנגזר עלי לחיות כך לתמיד. זה לא פשוט בכלל".
"המשאבה שיחררה אותי מאחריות"
בגיל 20, הוא נשבר. "פשוט איבדתי סבלנות", הוא אומר. "הרגשתי שאני לא מסוגל להתעסק עם זה יותר. זה לא פשוט לבדוק את עצמך כל הזמן ולהיות על המשמר. אתה מרגיש שאתה לא יכול לחיות את החיים באמת. התחלתי לזייף. כמעט ולא עשיתי בדיקות סוכר, אולי פעם בחודש. הייתי מזריק אינסולין פעם אחת בבוקר - אם בכלל. לא עקבתי אחרי המצב שלי ולא ידעתי מה רמות הסוכר שלי, מה שבאופן טבעי גרם לחוסר איזון". הוא מספר כי חוסר האיזון יכול להתבטא בדרכים שונות. "במצב של סוכר גבוה, מרגישים יובש בפה ורוצים לשתות המון. לעומת זאת, במצב של היפוגליקמיה יש רעידות בגוף ובלבול, המחשבה לא תמיד מסודרת".
"אז בגילי הצעיר לא הייתי מודע להשלכות שיתגלו מספר שנים לאחר מכן, בעיניים, בכליות, חסימות של כלי דם. תוצאות של התנהלות של סוכרת לא מאוזנת. אולי אם הייתי יודע מה יקרה, לא הייתי מזלזל בבריאות שלי ככה".
השינוי לטובה התחיל כשהיה בן 21. אז הוא התחבר לראשונה למשאבת אינסולין. "עבורי, זו הייתה הקלה שלא הייתי חולם עליה, אחרי התלות הבלתי נסבלת במחטים למיניהם, שבה נדרשתי להזריק אינסולין שש פעמים ביום לפחות, ועדיין לא הגעתי לאיזון. אז הגיעה המשאבה ששחררה אותי מחלק מהעומס שהיה לי. כל מה שנדרשתי לעשות היה לתכנת את מספר יחידות האינסולין שהמכונה צריכה להזריק".
למזלו, ולמזלם של חולי סוכרת רבים, ההתפתחות הרפואית והטכנולוגית לא נעצרה כאן, ולפני שנה אוחיון קיבל את משאבת האינסולין MiniMed 780G, שיודעת לבצע התאמות אוטומטיות של מינוני האינסולין על סמך רמות הסוכר של המטופל באופן רציף ובכל רגע נתון, להגביר או להפחית אינסולין בהתאם למצב הסוכר בגוף על מנת להימנע מאירועי סוכר גבוהים ע"י תיקונים אוטומטיים או נמוכים והיא עושה זאת כשהיא מעריכה את הצורך באופן מותאם אישית כל 5 דקות. המערכת מורידה את הצורך המתמיד שלי לנהל פעולות רבות ומורכבות למטרת איזון הסוכרת. "ההבדל בין המשאבות הוא עצום. החדשה היא אוטונומית. אחרי כל כך הרבה שנים, אני סוף סוף מתנהל באופן חופשי. השינוי הוא דרמטי. לא פחות מזה", הוא מסביר בהתפעלות.
"בימים אלה אני בחופשה במיאמי, נהנה מכל רגע, מרשה לעצמי לאכול כל מה שאני רוצה, ומטייל מבלי להיות מוטרד ממצב האיזון שלי, בזכות הפטנט של ניטור רמות הסוכר המעודכן כל חמש דקות וברצף", משתף אוחיון. "אני חושב על נערים חולי סוכרת, שבגילם כל כך סבלתי, ואני שמח שהם יכולים כבר עכשיו לעשות כמעט כל דבר- הטכנולוגיה הזו מאפשרת ופותחת דלתות והזדמנויות".
בשיתוף מדטרוניק
