אירועי 7 באוקטובר והמצב הביטחוני המעורער הביאו לעלייה בתחושות חרדה ופחד, שהפכו לחלק בלתי נפרד מהחיים של רבים מאיתנו. בעוד שתחושות אלו הן טבעיות ומובנות נוכח החוויות הקשות שחוו תושבי ישראל, ישנם אנשים שסובלים מפוביות מגוונות, יש שיגידו אף מוזרות או נדירות. חלק מהן קשורות באופן ישיר למצבים שעלולים להתעורר בתקופה זו. אז מה הקשר בין צבע אדום, שיער פנים ומקומות סגורים? הפסיכיאטרית ד"ר יעל פיקל יגאל, רופאה בכירה באגף בריאות הנפש, הקריה הרפואית רמב"ם, מסבירה.
פוביה (בעת) היא ההפרעה הפסיכיאטרית השכיחה ביותר מבין הפרעות הנפש, המתארת מצב שבו אובייקט או תרחיש כלשהו יכולים לגרום לפחד לא הגיוני – מוגזם בעוצמתו או ממושך, ולהוביל לשיבוש מהותי של חיי היומיום. לרוב הסובלים מפוביות מודעים לעובדה שהפחד שלהם אינו רציונלי או מוצדק, אך חשים צורך להתרחק מהתרחיש או מאובייקט הפחד, ולהימנע מהם.
הפוביות מסווגות בפסיכיאטריה תחת הפרעות חרדה. פוביה ספציפית (פשוטה) כאמור מתארת מצב של פחד מוגזם הקשור לאירוע מסוים. על הקטגוריה הזו נמנים כמה תתי סוגי פוביות, כמו פוביה מבעלי חיים, פוביה מסביבה טבעית (סופות, מים, גבהים), פוביה מדם (זריקות, פציעות) ופוביות אחרות. במקרים רבים מקור הפוביות הללו הוא בילדות שלנו, אולם פוביה יכולה להתפתח בכל גיל, ואף אחרי אירועים טראומטיים. אם פוביה נותרת ללא טיפול, היא יכולה ללוות את המטופל לאורך שנים ארוכות, אך תיתכן דעיכה מסוימת בגיל המבוגר.
כדי לאבחן פוביה ספציפית ישנם קריטריונים ברורים, ביניהם:
- פחד ניכר ומתמשך הנגרם מנוכחות של אובייקט או מצב או מציפייה לאובייקט או מצב מסוימים
- חשיפה לאותו גירוי מסוים תגרום כמעט תמיד לתגובת חרדה ועשויה להוביל להתקף פאניקה
- הפחד חסר פרופורציות לחוויה או לאובייקט
- המטופל נמנע באופן אקטיבי ממפגש עם אובייקט הפוביה או התרחיש, או שעומד בו בקושי רב
- ההימנעות, הציפייה, או חוסר הנוחות מהגורם לפוביה גורמת לפגיעה בתפקוד
- ההפרעה נמשכת יותר משישה חודשים
ש-גר: פונופוביה – פחד מקולות חזקים
פחד מרעשים וקולות חזקים נקרא פונופוביה או סונופוביה. מטופלים הסובלים מההפרעה יפגינו פחד מחשיפה לקולות חזקים ולכן יימנעו מסיטואציות כאלו. יש לציין כי אופי הקול שממנו המטופל נמנע יכול להשתנות, אולם תמיד עוצמת הקול תהא גבוהה. אלו הסובלים ממיגרנות חריפות, ובעקבות כך, רגישות גדולה לרעשים, יכולים לפתח פונופוביה. כמו כן, הפוביה עלולה להופיע גם במצבים של נטייה גנטית להפרעה על רקע תורשתי. פוביה זו יכולה להתפתח גם לאחר חשיפה לאירוע טראומטי שבו הייתה חשיפה לקול בעוצמה גבוהה.
הפסיכיאטרית ד"ר יעל פיקל יגאלצילום: דוברות רמב"םבכל סוגי הפוביה, חשיפה לגורם מעורר הפחד תבוא לידי ביטוי בתסמינים קלאסיים לפוביות – התקף חרדה המאגד בתוכו תסמינים גופניים ורגשיים כמו אי-סדירות בקצב הלב, כאבי בטן, בחילות וסחרחורות, הזעה, מחשבות רבות על המוות ומתח רב. הטיפול בפוביה זו, בדומה לאחרות, משלב עבודה קוגניטיבית התנהגותית ובמידת הצורך טיפול תרופתי.
בטוח אבל מפחיד: קלסטרופוביה – פחד ממקומות סגורים
השעות הרבות שתושבי הדרום והצפון (ולא רק הם) היו נצורים בממ"דים הציפו פחד מוכר ממקומות סגורים וצפופים, הידוע כקלסטרופוביה. עבור אלו הסובלים מהפוביה הזו, הפחד ממקומות סגורים, קטנים או צפופים, הוא חוויה שגורמת לתחושה קשה של חרדה ופחד מאיבוד שליטה.
פוביה זו יכולה להתעורר למשל בשהות בתוך מעלית, מטוס, חדרים קטנים, מערות או אפילו במהלך בדיקות רפואיות במכשירי דימות. בדומה לחשיפה לסיטואציות אחרות מעוררות פוביה, החשיפה מעוררת אצל הסובלים ממנה מגוון סימפטומים פיזיולוגיים, רגשיים וקוגניטיביים כמו קוצר נשימה, רעידות, כאבי חזה, סחרחורות ועוד.
אפקט ההרתעה: הופלופוביה - פחד מנוכחות כלי נשק
מכיתות הכוננות, האקדחים האישיים, רובי החיילים ואפילו המראות המזוויעים של מרצחי חמאס מסתובבים ברחובות ישראל חמושים - בשלושת החודשים האחרונים כלי הנשק הפכו לחלק בלתי נפרד מהמציאות שלנו. עבור אנשים הסובלים מהופלופוביה, מדובר בפחד של ממש – פחד יוצא דופן ובלתי נשלט מנוכחותם של כלי נשק, על כל סוגיהם, ולעיתים אף מאלו הנושאים נשק. במקרים קיצוניים עוד יותר צעצועים המעוצבים כנשק עלולים לעורר את הפוביה. מרבית הסובלים מפוביה זו יפתחו אותה לאחר אירוע טראומטי, המכיל בתוכו נוכחות כלי נשק.
יש פה מישהו? מונופוביה – פחד מלהיות לבד
הצורך להיות בחברתם של אנשים כל הזמן, והפחד ממצב שבו נשארים לבד, נקרא מונופוביה. מצב זה יכול לגרום לתחושות חרדה, דיכאון וחוסר ביטחון והופך את הלוקים בו לתלויים בנוכחותם של אחרים. במצבי קיצון, המונופובים יכולים להימנע ממקומות או תרחישים שבהם הם עלולים להימצא לבד, ללא יכולת להזעיק עזרה או להישען על חברתו של הזולת, מה שמגביל אותם לעיתים קרובות באופן משמעותי ומזמן התקפי פאניקה מרובים. שיטות הטיפול המומלצות במקרים אלו משלבות פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית (CBT) וטיפול בחשיפה ממושכת.
צבע אדום: כרומטופוביה (פחד מצבעים)
לצבעים שונים ישנה השפעה שונה עלינו: מרגיעה, ממריצה, משמחת או מטרידה, אבל ישנם אנשים שעבורם צבעים מסוימים הם מקור לפחד לא הגיוני או רתיעה, מצב הנקרא כרומטופוביה. לרוב, הסובלים מכרומטופביה יפחדו מצבע מסוים, אך במקרי קיצון ישנה התמודדות של פוביה משילוב של צבעים או פלטות צבעים רבות. במרבית המקרים הפחד הבסיסי מופנה כלפי צבעים בהירים.
כל פוביה מצבע מסוים "זכתה" להגדרה משל עצמה: הפחד מאדום הוא פודופוביה, והפחד מכחול הוא ציאנופוביה, הפחד מצהוב הוא קסנטופוביה, והפחד מירוק הוא פרזינופוביה. פחד פתולוגי מלבן נקרא לוקופוביה, כתום - כריסופוביה, שחור - מלנופוביה.
החשיפה לצבעים לא נעימים בעיניי הכרומטופובים עלולה לגרום לטווח שלם של תגובות הכוללות חרדה, התקפי פאניקה, אובדן הכרה או בלבול. הלוקים בפוביה חיים עם הגבלות מרחיקות לכת על תפקודם היומיומי, במטרה להימנע מהמפגש הלא רצוי עם הצבע שמפחיד אותם.
בין טרנד השפמים לזקנים אסילאמיסטיים: פוגונופוביה – פחד משיער פנים
אחת הפוביות היותר נדירות היא פוגונופוביה, פחד מזקנים ושיער פנים. ככל הנראה פוביה זו נעוצה בטראומת ילדות בקרב אלו הסובלים ממנה, ומערבת באופן כלשהו גברים עם שיער פנים. במקרים הללו, ההשערה היא שהמוח שלנו מייצר הגנה מפני שחזור אותן התחושות ומתרגם אותן לפחד קיצוני המונע מפגש עם המראה הזה.
יש לציין כי בדומה לפוביות אחרות, גם חשיפה לאירוע טראומטי לאחרונה, ולאו דווקא בילדות, המערב אדם עם שיער פנים יכולה לעורר פוביה מסוג זה. הסובלים מפוביה זו עלולים להרחיק לכת על מנת להימנע ממפגש עם אנשים עם שיער פנים, לבקש מקרובי המשפחה ומחבריהם לגלח את פניהם וכן הלאה.
קאפיופוביה - פחד משוטרים ולובשי מדים
בדומה לפוביה משיער פנים, גם כאן מדובר בפוביה נדירה יחסית שבמרבית המקרים מקורה נעוץ בטראומת ילדות שמערבת מפגש עם לובש מדים, דגש על אלו המשתייכים לכוחות המשטרה.
עושים פולו: ויזיוביבליופוביה - הפחד מלפספס תוכן ברשתות חברתיות
כולם נמצאים ברשתות החברתיות, ויש כאלה שאפשר אפילו לומר עליהם שהם "חיים ברשת", אבל עבור קבוצת האנשים שסובלת מהפוביה הזו, העיסוק במטא (לשעבר פייסבוק), איקס (לשעבר טוויטר), טיקטוק ואינסטה הוא ברמה אחרת לגמרי. הפוביה שהתפתחה עם הופעת הפייסבוק, גורמת לאלו הסובלים ממנה לבדוק ללא הרף את התכנים השונים בחשבונות הסושיאל כדי לוודא שהם לא מפספסים שום דבר. ואם זה לא מתאפשר, הם נכנסים למצב של חרדה וסטרס.
מדובר במצב קיצוני יותר מפומו (FOMO - Fear Of Missing Out) - פחד הרווח יותר מנידוי חברתי שמתייחס לעיסוק יתר בחשיפה לרשתות חברתיות. בהקשר לאירועי 7 באוקטובר, מומחי בריאות נפש רבים הזהירו מפני חשיפה יתרה לתכנים הקשים שהופצו ברשתות החברתיות, וכן מחשיפת יתר לחדשות שעלולות להעלות את רמות הלחץ ותחושות החרדה.
רק בריאות: איטרופוביה - פחד מרופאים
אחת הפוביות השכיחות יחסית היא איטרופוביה – פחד מרופאים, מטיפול רפואי, בשורות רפואיות מרות או מהמערכת הרפואית כולה. הפוביה גורמת לאלו הלוקים בה להימנע ממפגש עם הגורמים הללו, ולמעשה להזניח את בריאותם במחשבה שהסימפטומים שהם חווים יחלפו מעצמם.
במצבים שבהם האיטרופובים זקוקים לטיפול רפואי, יתכן שהפוביה תכריע את החלטתם ושיקול ההימנעות יגבר על הצורך הבריאותי/רפואי. תופעה משנית לפוביה הזו היא "תסמונת החלוק הלבן", מצב שבו ישנה עליה בלחץ הדם נוכח סביבה קלינית או נוכחות של איש מקצוע רפואי.
פובופוביה – פחד מהפחד עצמו
פובופוביה מתאר מצב אירוני שבו אנשים הסובלים מפוביה מסוימת, או ללא כל פוביה, חוששים לפתח פוביה ואת התחושות המתלוות אליה. במילים פשוטות, פובופובים פוחדים מהפחד עצמו. המצב האבסורדי הזה מעמיד אותם במצב מוגבר לפתח פוביה. הלחץ שנובע מהפחד המתמיד מהפחד גורם לסטרס מתמשך ולתסמינים פיזיולוגיים, רגשיים וקוגניטיביים נוספים, שעלולים לגרום למימוש הפחד הגדול שלהם ולהתפתחות פוביות שונות.
קראו עוד:
