רבים מאיתנו מוצאים את עצמנו שוב ושוב עם אף נוזל, עיניים נפוחות ודומעות ועיטושים בלתי פוסקים בכל פעם שאנחנו נתקלים בחתול או בחתולה. למרבה הצער, האלרגיה הזאת לא פוסחת אפילו על אוהבי החתולים שבינינו, שצריכים לפעמים לבחור בין גרגורי החתול הביתי בחיקם לשמירה על בריאותם ועל איכות חייהם. אך אולי ההקלה כבר בדרכה אליהם: חוקרים פועלים כעת לפתח חיסון נגד החלבונים גורמי האלרגיה ברוק החתול.
קראו עוד:
מהי אלרגיה?
אלרגיה היא טעות בזיהוי של מערכת החיסון שלנו. הגוף חושב בטעות שחומרים תמימים שאינם מסוכנים לנו - למשל, אבקני פרחים או חלבון שמייצרים חתולים - הם גורם מחלה מסוכן, ומייצר נגדם נוגדנים כדי לתקוף אותם. הנוגדנים מאפשרים לתאי מערכת החיסון לזהות ולהפריש חומר שנקרא היסטמין, הגורם לתגובה דלקתית ולתסמיני האלרגיה. התסמינים הללו יכולים לנוע בין פריחה וגירודים, התעטשויות, נזלת כרונית ועיניים דומעות לתופעות קשות של אסתמה וקשיי נשימה ובליעה מסכני חיים.
אם אנו שואפים חלקיקים קטנים, נחווה לרוב תסמינים נשימתיים כמו שיעול או עיטוש. אם חלקיקים גדולים יותר באים במגע עם העור, נחווה בדרך כלל אלרגיה עורית. ייתכן גם שנחווה כמה תסמינים יחד. השורה התחתונה היא שאנו חשים חולים לא בגלל החומר האלרגני עצמו, מחולל האלרגיה, אלא בגלל התגובה של מערכת החיסון שלנו.
3 צפייה בגלריה
בניגוד לאמונה הרווחת, האלרגיה אינה לשערות החתול עצמן אלא לחלבונים המופרשים ברוק החתולים ונשארים בפרוותם כשהם מתלקקים
(צילום: shutterstock)
אלרגיה לחתולים היא תופעה נפוצה: לפי ההשערות,10%-30% מאוכלוסיית העולם סובלים ממנה. כשאנחנו אלרגים ליונקים, אנחנו מגיבים בדרך כלל לפרוותיהם, אך בניגוד לאמונה הרווחת, האלרגיה אינה לשערות החתול עצמן אלא לחלבונים המופרשים ברוק החתולים ונשארים בפרוותם כשהם מתלקקים. החלבון העיקרי הגורם לתגובה נקרא Fel d 1.
אותם אלרגנים יכולים להימצא גם בזיעה, בשתן ובתאי עור יבשים. האחרונים בעייתיים במיוחד כיוון שהם קטנים מאוד, נישאים באוויר לאורך זמן ונוטים להידבק למשטחים - שטיחים, וילונות ובגדים. החלבון האלרגני עלול להישאר על המשטחים אפילו שישה עד תשעה חודשים לאחר שהחתול היה במגע עימם, כך שאפשר להיחשף לאלרגן גם ללא נוכחות חתול.
קשה להימנע לחלוטין מהחשיפה לאלרגן, אך יש כמה דרכים להתמודד איתו. בטווח הקצר אפשר לנסות לנקות היטב את הבית שבו נמצא החתול. השיטה הזאת אכן מקלה את תסמיני האלרגיה, אך לזמן קצר בלבד ודורשת מאמץ רב. פתרון אחר הוא ליטול תרופות אנטי-היסטמיניות לטיפול בתסמיני האלרגיה. מדובר בקבוצה גדולה של תרופות שחוסמות את קולטני ההיסטמין בתאי גופנו, ועל ידי כך מונעות את התגובה הדלקתית שהם מחוללים. התרופות עוזרות למנוע את התגובה האלרגית אם נוטלים אותן לפני שבאים במגע עם גורם האלרגיה, ועוזרות להפחית את התסמינים אם כבר פיתחנו תגובה אלרגית. עם זאת, לתרופות אלו עלולות להיות תופעות לוואי, במיוחד אם לוקחים אותן באופן קבוע ולאורך זמן.
בטווח הקצר אפשר לנסות לנקות היטב את הבית שבו נמצא החתול. השיטה הזאת מקלה את תסמיני האלרגיה, אך לזמן קצר בלבד ודורשת מאמץ רב. פתרון אחר הוא ליטול תרופות אנטי-היסטמיניות לטיפול בתסמינים
ייתכן שניתן גם להקדים חשיפה למכה: יש מחקרים שמראים כי חשיפה בגיל צעיר לחיות מפחיתה את הנטייה לפתח אלרגיה ומחלות בדרכי הנשימה העליונות. אנשים שאין להם נטייה לתגובה אלרגית חזקה מייצרים בתגובה לאלרגן נוגדנים כמו אלה שמיוצרים לרוב בתגובה לנגיפים, שהם שונים מהנוגדנים שגורמים לתסמיני אלרגיה. לאלו שנחשפו לחתולים בגיל צעיר יש סיכוי גבוה יותר להשתייך לקבוצה זו.
3 צפייה בגלריה
יש מחקרים שמראים כי חשיפה בגיל צעיר לחיות מפחיתה את הנטייה לפתח אלרגיה ומחלות בדרכי הנשימה העליונות
(צילום: Shutterstock)
טיפול חיסוני
הטיפול החיסוני המסורתי לאלרגיות מעודד את הגוף לייצר נוגדנים מסוג שאינו גורם לתגובה אלרגית. המטרה היא שהנוגדנים האלה יתפסו את גורם האלרגיה לפני שיגיעו אליו הנוגדנים שמחוללים את התגובה החיסונית היוצרת את תסמיני האלרגיה. הטיפולים החיסוניים המקובלים כוללים בדרך כלל זריקות שבועיות לאורך זמן של אלרגנים מזוקקים: למשל, תערובת של חלבוני החתול לאלרגים לחתולים. הטיפול החיסוני יעיל בחלק מהמקרים, אך לא תמיד נותן מענה מושלם, ויש מטופלים שממשיכים לסבול מתסמינים ונאלצים להסתמך על תרופות אנטי-היסטמיניות. בנוסף, חלקם מגיבים לטיפול באותם תסמיני אלרגיה שהוא מנסה למנוע.
אחד הניסיונות לשפר את הטיפול החיסוני כולל הזרקה של נוגדנים נגד חלבון "מגרה אלרגיה" (TSLP), שמעורב בתגובה החיסונית לאלרגן. התקווה היא שבעקבות ניטרולו של אותו חלבון יחוו המטופלים את האלרגיה עצמה בעוצמה חריפה פחות, ושהשפעת הטיפול החיסוני תימשך זמן רב יותר. הטיפולים נמצאים בשלבי מחקר מתקדמים על בני אדם, והחוקרים העידו בראיון לכתב העת המדעי Nature על ממצאים מבטיחים, אך הנתונים עצמם טרם פורסמו. מסתמן כי הטיפול עצמו יהיה יקר, ולכן הוא מומלץ, נכון לעכשיו, רק לאנשים עם תסמיני אלרגיה חמורים ואסתמה. בעתיד מקווים החוקרים שהטיפול ישמש גם נגד אלרגיות נוספות.
במחקר שהחל באנגליה לפני כמה שנים ניסו החוקרים להשתמש בחיסון שלא מכיל את החלבון האלרגני Fel d 1, אלא מחליף אותו בחלבון סינתטי קטן יותר, שמבוסס על המבנה של החלבון המקורי. לחלבון הסינתטי סיכוי נמוך יותר לעורר תגובה אלרגית, ולכן ניתן יהיה לתת אותו במינונים גבוהים יותר. כך הם מקווים לאפשר עמידות לאלרגיה תוך ארבעה טיפולים בלבד. הטיפול הראה תוצאות מבטיחות בניסוי על חיות, והוא בשלבי ניסוי על בני אדם.
הטיפולים המוזכרים למעלה מסתמכים על כך שהאדם הנחשף יפתח תגובה חיסונית מאוד מסוימת לאלרגן שתוביל אותו לחסינות – יצירה של אותם נוגדנים אנטי-נגיפיים במקום נוגדנים שמעודדים הפרשת היסטמינים. אבל מה עם אנשים שאינם מפתחים תגובה חיסונית רצויה? עבורם חוקרים מניו יורק מפתחים כיוון טיפולי נוסף.
הטיפול מבוסס על מתן חיצוני של שני סוגים של נוגדנים מהונדסים למטופל, שמסוגלים גם הם להיקשר לאלרגן וכך מתחרים עם נוגדני הגוף המעודדים תסמיני אלרגיה. במקום לגרות את מערכת החיסון ולקוות שהאדם יפתח את הנוגדנים "הרצויים" נגד האלרגן כמו בטיפולים המקובלים, הנוגדנים המהונדסים ימנעו את ה"עירור" של מערכת החיסון לתגובה דלקתית שבסופה נמצאים תסמיני האלרגיה. החיסרון בטיפול זה הוא שמכיוון שאין זו תגובה חיסונית אמיתית של הגוף אלא מתן חיצוני של הנוגדנים, יצטרכו המטופלים לקבל זריקות קבועות של הנוגדנים המהונדסים.
3 צפייה בגלריה
מומלץ לסרק את החתול לעיתים תכופות כדי לשמור על עורו בריא ולהפחית את כמות הפרווה הנושרת ברחבי הבית
(צילום: shutterstock)
מהאדם אל החתול
כל החתולים, אפילו קירחים, מייצרים את החלבונים האלרגניים, וביניהם החלבון Fel d 1. אמנם, יש הבדלים ברמות החלבון בין חתול לחתול: זכרים לא מסורסים מייצרים יותר מהחלבון מאשר נקבות, ואצל החתול הסיבירי, לדוגמה, התגלתה מוטציה שכנראה פוגעת בייצור החלבון האלרגני, ורמות החלבון שלו נמוכות יותר. עם זאת, גם רמות נמוכות מסוגלות לחולל אלרגיה.
אפשר להפחית את רמות החלבון שמופרש עם תאי העור היבשים אם רוחצים חתול פעמיים בשבוע. עם זאת, רמת החלבון חוזרת לנורמה בתוך יומיים, ובהתחשב בחוסר חיבתם של רוב החתולים למים, זה כנראה לא רעיון טוב בכל מקרה. מה שכן מומלץ זה לסרק את החתול לעיתים תכופות כדי לשמור על עורו בריא ולהפחית את כמות הפרווה הנושרת ברחבי הבית.
יש חתולים שמשירים פחות פרווה וכך מפיצים פחות את גורמי האלרגיה, אך "חתול היפואלרגני" אמיתי הוא מיתוס. אבל אולי בעתיד כן יהיה כזה: חוקרים בודקים את האפשרות ליצור בעזרת עריכה גנטית חתולים שלא ייצרו את החלבון מחולל האלרגיה. לכלבים יש הרבה חלבונים שגורמים אלרגיה, אך אצל חתולים מספיק להסיר את החלבון העיקרי, Fel d 1, כדי להפחית את האלרגיה בצורה משמעותית. הבעיה היא שהחוקרים עדיין לא פיענחו את תפקידו המדויק של החלבון גורם האלרגיה, כך שהם אינם יודעים מה עלול לקרות לחתול נטול החלבון. לפי חלק מההשערות, החלבון מסייע לפעילות הורמונלית מינית, ויש גם חוקרים הסבורים שהוא מגן על העור.
חוקרים בודקים אפשרות ליצור בעזרת עריכה גנטית חתולים שלא ייצרו את החלבון מחולל האלרגיה. לכלבים יש הרבה חלבונים שגורמים אלרגיה, אך אצל חתולים מספיק להסיר את החלבון העיקרי, Fel d 1, כדי להפחית את האלרגיה בצורה משמעותית
טיפול ניסיוני נוסף הוא טיפול גנטי ממוקד שנועד להסיר את הגן המקודד לחלבון הבעייתי בחתולים "רגילים" - עוד דרך ליצור חתול היפואלרגני אמיתי. מדובר בפתרון הזמין גם לחתולים שאינם מהונדסים גנטית מלידה, ולא דורש מאיתנו להעמיד זן חדש של חתולים.
חיסונים לחתולים
מחקר חדש יחסית שנעשה בשווייץ בוחן אפשרות לחסן את החתולים עצמם בגרסה מהונדסת של החלבון האלרגני במסווה של נגיף, כך שהחתול ייצר נגדו נוגדנים, ואלו יתקפו את החלבון מחולל האלרגיה שהחתולים עצמם מייצרים. המטרה היא שנוגדני החתול יחסמו את החלבון לפני שהוא מגיע לאפנו על גבי תאי העור של החתול. החוקרים פיתחו חיסון המורכב מחלבוני רעלן הטטנוס וממעטפת של נגיף שמדביק בדרך כלל צמחים, בנוסף לחלבונים אלרגניים מהונדסים. מערכת החיסון של החתול תתייחס לחיסון כמו לנגיף ותייצר נגדו נוגדנים.
לאחר מתן החיסון בניסוי נרשמה הפחתה משמעותית ברמות החלבון בדמעות החתולים. בבדיקת 13 חתולים עם בעלים אלרגיים דיווחו הבעלים על הפחתה בתסמינים ועל הארכת משך הזמן שבו הם יכולים לשהות במחיצת החתולים לפני שתופיע תגובה אלרגית. לא נרשמו תופעות לוואי מדאיגות אצל החתולים. עם זאת, מדובר בינתיים במחקר קטן מאוד, ועדיין לא ידוע כמה זמן תימשך השפעת החיסון. סביר להניח שבשלב כלשהו יהיה צורך לתגבר את החיסון במנות דחף.
אם וכאשר יוגש החיסון לאישור של רשויות הבריאות, תעלה לדיון גם השאלה אם ראוי מבחינה מוסרית לבצע על בעל חיים הליך רפואי שלא תורם דבר לבריאותו. חיסונים כאלה אושרו בעבר בארצות הברית, אך לא באירופה. החוקר הראשי, בקמן, שסובל בעצמו מאלרגיה לחתול שהוא מגדל, סבור כי החיסון יהיה יעיל גם לבני אדם, ויגרום למערכת החיסון שלהם לשנות את התנהגותה ולא לייצר היסטמינים בתגובה לאלרגן. הוא אף סיפר ל-Nature כי ניסה גרסה ראשונית של החיסון על עצמו.
מוצר נוסף שכבר נמצא בשוק מנסה למגר את האלרגיה על ידי מזון חתולים מצופה נוגדנים. החוקרים חשפו תרנגולות לחלבון החתולים האלרגני, ואלו יצרו נגדו נוגדנים שעברו ישירות לביצים שלהן. את מזון החתולים ציפו באבקת הביצים הללו. בניסוי נתנו החוקרים לחתולים לאכול את המזון במשך חצי שנה, ללא תופעות לוואי. במחקר נוסף נרשמה בעקבות אכילת המזון מצופה הנוגדנים הפחתה של כ-47% בריכוז החלבון האלרגני בפרוותם של 105 חתולים.
חיות מחמד תורמות לנו באופנים רבים ומגוונים. הן תורמות לבריאותנו - למשל, כשהכלב קורא לנו לצאת איתו לטיול - וגם לרווחתנו הנפשית כשהן מעניקות לנו אהבה ללא תנאי ומלמדות אותנו חמלה. עם המחקרים החדשים בתחום, אפשר לקוות שעוד אנשים יוכלו להתכרבל על הספה עם החתול ביום קר בלי לסבול מעיטושים.
