"אמרו לי, אין לנו פגייה. ואז הטיסו אותי לסורוקה"
(צילום: אבי חי, ארגון לה"ב)
"הלידה התפתחה בהפתעה בשבוע ה-28 להיריון ופה באילת לא הייתה דרך לטפל בי. הטיסו אותי במסוק לסורוקה עם עובר בתעלת הלידה לניתוח חירום. זה היה טראומתי וקשה מאוד. היה חשש לחיים שלי, היה חשש לחיים שלהם. בסופו של דבר, אחרי שעתיים של ניתוח נולדו שני בנים, קילו ומאתיים כל אחד. אחד מהם הונשם ועבר החייאה במשך שלוש דקות, כמעט שלא הצליח להחזיק מעמד, ובסוף ניצל. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם זה היה קורה באילת. הם לא היו חיים היום".
את הדברים הללו סיפרה מיכל עמוס מאילת בריאיון לאולפן ynet בעקבות הדיון שנערך אתמול (יום ד') בוועדת הבריאות של הכנסת בשאלה מדוע מעולם לא הייתה פגייה באילת - בהמשך לסדרת כתבות בנושא ב-ynet.
עוד בנושא:
"נטשנו הכול ועברנו לבאר שבע"
עמוס הייתה בהיריון בסיכון עם תאומים לפני תשע וחצי שנים. "אין פה באילת מענה. אין פה מענה לא לפגייה, לא לרופא פגים, לא להחייאות של פגים. היינו בפגייה של סורוקה 44 ימים, עד שהגענו למשקל מספיק כדי להשתחרר. אבל הבעיות המשיכו, בריפוי בעיסוק, בפיזיותרפיה, בעיכובים בדיבור. זה לא קל וזה לא פשוט כשאת נמצאת 350 ק"מ מהבית שלך.
"נאלצנו לעקור את עצמנו מאילת. עזבנו את הבית, שכרנו יחידת דיור נוראית מול בית חולים סורוקה, והלכנו כל יום משש בבוקר ועד 12 בלילה להאכיל ולטפל בילדים שלנו. עזבנו מקומות עבודה, ומזלנו שהיינו עצמאיים, נטשנו ממש את הכול כדי להיות קרובים לילדים שלנו. לא לכל משפחה היום יש האפשרות או היכולת לקום ולנטוש מאחור בית ומשפחה כדי לטפל בילדים. מה קורה כשיש אחים שנשארים מאחור? או מקום עבודה?".
תשע וחצי שנים אחרי, והמצב באילת לא טוב יותר. "יש אימהות שעוברות את זה כרגע. יש אילתיות עם היריון בסיכון שבורחות מהעיר. הן לא רוצות לעבור את הטראומה הזאת. הן אומרות לעצמן, אני אמצא איפה להיות, ליד בית חולים מרכזי וגדול, שאם חלילה תתפתח לידה מוקדמת, אני אדע שיש לי מענה. זה משהו שהוועדה בכנסת לא לוקחת בחשבון. הם אומרים שיש מספר קטן מאוד של לידות פגים באילת. ברור - כי איזו אילתית עם היריון בסיכון תישאר כאן? היא מכינה את עצמה מאמצע ההיריון לעזוב את העיר".
הדר סרור ילדה לפני שלוש שנים תינוקת פגה באילת, במהלך חופשה בעיר. "הייתי רק בחודש שישי להיריון, בשבוע 24, ובאמצע הלילה פיתחתי צירים. הלכתי לבית חולים יוספטל באילת והלידה התפתחה מהר מאוד, נעצרה, ובסוף ניתחו אותי. אין פגייה במקום ובדרך כלל אין שם שום מענה לפגים. התמזל מזלנו והיה שם בדיוק רופא תורן מבית חולים בעפולה שכן ידע לטפל בפגים ונתן מענה ראשוני. הוא גם זה שנסע איתה באמבולנס טיפול נמרץ לסורוקה".
עד כמה זה הלחיץ אותך?
"מאוד. לא נתנו לה בכלל סיכוי לחיות בהתחלה. אמרו לי שהיא לא תשרוד, וגם אם כן, שהיא תהיה במצב מאוד מאוד קשה"
סרור מספרת על יולדת מאילת שהייתה יחד איתה בפגייה של סורוקה, "עם היריון בסיכון ושני ילדים בבית. היא הצטרכה לעזוב את העיר ולעבור לבאר שבע. היא הייתה בבאר שבע חודש וחצי כשהילדים שלה נשארו באילת. היא הייתה נוסעת בסופי שבוע הביתה, ואמא שלה הייתה מגיעה לבאר שבע במקומה, וזה היה ממש קשה. גם לילדים שלה באילת, וגם לפג שפה, שצריך את אמא שלו לידו, וצריך לקבל חלב מאמא שלו".
עמוס מסכימה: "זה פשוט ניתוק מוחלט, ניתוק פיזי וניתוק נפשי, ואת צריכה להתמודד עם כל כך הרבה דברים שלא כתובים בשום מקום, שאף אחד לא מספר לך אותם. את נוחתת אחרי 40 דקות במסוק בסורוקה, ואת לא יודעת מה מחכה לך. ואם בכלל תחיי בעצמך, ומה יהיה עם הילדים".
