בין ארגוני הסיוע הרבים והצוותים הרפואיים שהגיעו בחודשים האחרונים לאוקראינה מוכת הקרבות ולשכנותיה, נמנה גם זק"א. למי שחשב שבזק"א, ארגון התנדבותי יהודי-חרדי, המסייע לכוחות ההצלה בטיפול בזירות אסון, עוסקים רק בזיהוי קורבנות אסון, נכונה הפתעה: הארגון עוסק גם בחילוץ אזרחים מאזורי לחימה וממוקדי אסונות.
קראו עוד:
בחודש שעבר דיווחנו על אוטובוסים שעברו הסבה לחילוץ מאוקראינה של אנשים המרותקים למיטתם. בזק"א, לעומת זאת, דואגים לחילוץ באמצעות ניידות אמבולנס, מה שמקצר את זמן החילוץ ומאפשר השגחה יעילה יותר על המטופל. הפעילות ממומנת על ידי הארגונים קרן הידידות, הג'וינט, יד ישראל וקהילת חב"ד מקומית.
החפ"ק של זק"א ממוקם בבית מלון במרכז קישינב, לשם גם מגיעים מי שאנשי הארגון עזרו לחלץ מאוקראינה, לפני הטסה רפואית לארץ. "אני נמצא כאן כבר חודשיים וחצי", מספר נחמן דיקשטיין, סגן מפקד זק"א אוקראינה. "אנחנו חילצנו את גופתו של רומן ברודסקי שנהרג במחסום האוקראיני ביום הרביעי של המלחמה. בסך הכול חילצנו מאוקראינה עד כה מעל 500 איש. ממש עכשיו הגיע אלינו יהודי בן 70, ערירי, שחולץ ממריופול. אחרי ההפצצות הוא חי שם בלי מים, בלי חשמל ובלי חימום. הוא נאלץ לרוקן את הבית כדי שהשכנים יתנו לו קצת ממה שהם בישלו על מדורה בחצר. כשנתנו לו לאכול כאן, הוא לא הפסיק".
דיקשטיין מדווח שקצב הגעת הפליטים ירד בשבועות האחרונים, "אבל אני צופה שיש לנו כאן מה לעשות לפחות בחודשיים-שלושה הקרובים, משום שהמצב לא משתפר ובאודסה לבדה ישנם לפחות 5,000 יהודים קשישים שזקוקים לעזרה בחילוץ. זק"א עוזרים לכל מי שפונה אלינו ללא הבדל דת גזע ואו מין. כל מי שפונה אלינו נהפוך עולמות כדי לעזור לו".
"אנחנו עוסקים כאן בהצלת חיים וזאת זכות גדולה עבורנו להיות כאן", מוסיף אליעזר סמט, צעיר ישראלי שמתנדב כבר שש שנים בזק"א.
5 צפייה בגלריה
הרב מנחם מענדל אקסלרוד מבית חב״ד בקישינב, שעובד בשיתוף הדוק עם זק״א, נוהג להניח תפילין ליהודים המחולצים
(צילום: אדוארד דוקס)
סמט מספר על משפחה מאשדוד שהגיעה לפני המלחמה ממחוז רובנו במערב אוקראינה, למטרת עסקים. "עם תחילת המלחמה הבת התנדבה לעזור במחנה פליטים ולפתע היא חשה ברע, הועברה לבית החולים ואושפזה בטיפול נמרץ, שם חוברה למכונת הנשמה. התברר שהיא חלתה בדלקת קרום המוח והייתה חייבת טיפול מהיר. יצרו איתנו קשר ותוך זמן קצר שלחנו מישראל תרופה יקרה וגם ארגנו אמבולנס לפולין עם שלושה רופאים מלווים. חילצנו אותה לפולין ומשם בהטסה לישראל, והיא מאושפזת היום בבית חולים שערי צדק בירושלים.
"הגיע אלינו יהודי בן 70, ערירי, שחולץ ממריאופול. אחרי ההפצצות הוא חי שם בלי מים, בלי חשמל ובלי חימום. הוא נאלץ לרוקן את הבית כדי שהשכנים יתנו לו קצת ממה שהם בישלו על מדורה בחצר. כשנתנו לו לאכול כאן, הוא לא הפסיק"
מקרה נוסף עליו מספר סמט, הוא של חילוץ קשיש עיוור, שבתו גנבה את כספו וברחה. "הדהימו אותי החפצים הפשוטים שהאיש הביא איתו: טלפון נייח ישן עם כפתורים, כוס זכוכית פשוטה, כף למרק ושלט טלוויזיה שהוא הכיר, וקיווה למצוא טלוויזיה שתתאים לו. הוא הגיע אחרי שכמעט לא אכל במהלך שבועות. דאגנו לו לספרים מוקלטים על פי בקשתו. היום הוא כבר נמצא בישראל. כל אחד מהאנשים האלה הוא עולם ומלואו ואחרי כל התלאות שהם עברו, הם צריכים להרגיש בית. הם תמיד מקבלים אצלנו מקלחת חמה, אוכל ויחס אנושי".
לא לכל הסיפורים יש סוף טוב. "ביקשו מאיתנו לפנות קשישה מבוצ'ה", מספר סמט, "היא לא פתחה את הדלת לנהג שהגיע לחלץ אותה וכאשר הוא פרץ לדירה, על פי בקשתנו, הוא מצא אותה במיטתה ללא רוח חיים".
בערב יום השואה הוטסה לארץ גופתו של שורד שואה תושב קייב, אהרון סקומורובסקי, שנפטר בגיל 88 בקישינב כאשר היה בדרכו לארץ. "חילצנו אותו ואת רעייתו ולאחר הגעתם לקישינב הרופא שבדק את אהרון אמר שהוא זקוק לאשפוז מכיוון שעבר התקף לב. הרופאים נלחמו על חייו במשך מספר ימים, אך לצערי הוא נפטר. פעלנו יחד עם חברה קדישא כדי להשיג עבורו מקום קבורה ראוי ואהרון הובא למנוחת עולמים בהר המנוחות בירושלים".
מיכל, בתו של נחמן דיקשטיין, לוקחת אותי לסיור במלון ולביקורים אצל המחולצים. באחד החדרים אנחנו פוגשים את אלכסנדרה לייזרמן (89) שורדת שואה מאודסה, שהגיעה לקישינב יחד עם בתה אנה. "זה כבר חילוץ שני בחיי ולמען האמת, עכשיו הרבה יותר קשה לי. אז היינו ילדים והיום אני כמעט בת 90", מספרת אלכסנדרה, שסובלת משבר בעמוד השדרה. "לאמא היה מאוד קשה", מוסיפה אנה, "הטיל שפגע בבית שבו נהרג תינוק עף מעל הבית שלנו. הטילים שהגיעו מכיוון הספינות הרוסיות בים השחור השמיעו רעש נוראי. הבתים הישנים של אודסה רעדו ואמא רעדה והזדעזעה בכל פעם שהיא שמעה את האזעקות".
בחדר אחר פגשנו את לריסה קמינסקיה, בת 72 מניקולאיב. "בספטמבר האחרון החלקתי ושברתי את הברך ואת הכתף. ארבעה חודשים הייתי בגבס והחלטתי להישאר בניקולאיב מה שלא יהיה. אבל אחרי ההטבעה של ספינת הדגל 'מוסקבה' לפני חודש ואחרי חג הפסחא ההפגזות לא פסקו. הסכמתי לחילוץ בסופו של דבר משום שבני הגדול התעקש לבוא מקייב כדי לחלץ אותי ולא רציתי לסכן אותו. והנה אני כאן, בדרך לארץ".
לבקשת סיוע ניתן לפנות אל נחמן דיקשטיין בוואטסאפ: 380634050148+
