העצירות היא אחת התופעות הבריאותיות השכיחות ביותר בעולם המערבי, ואנשים רבים משתמשים במשלשלים. אחת הסכנות הטמונות בהם היא שמתרגלים אליהם. עכשיו מגלים חוקרים סכנה פוטנציאלית נוספת: קשר אפשרי בין שימוש קבוע במשלשלים לסיכון מוגבר לדמנציה. המחקר פורסם בכתב העת Neurology.
קראו עוד:
על פי ההערכות, כחמישית מהאוכלוסייה הכללית וכ-70% משוכני בבתי האבות סובלים מעצירות. מרביתם משתמשים בתכשירים הגורמים לשלשול ונמכרים ללא מרשם רופא. חלקם תכשירים ממריצים המגבירים את תנועתיות המעיים, ואילו אחרים, מסוג "אוסמוטי", הופכים את הצואה לבעלת נפח גדול יותר ורך יותר כדי לגרום לה לעבור בקלות רבה יותר דרך המעי הגס.
המחקר החדש נעשה בבית חולים בעיר שנזן שבסין והתבסס על נתונים של 476,219 מבוגרים בני 69-40 בבריטניה. בתחילתו נבדק המצב הבריאותי ואורח החיים של המשתתפים, כולל חשיפתם למשלשלים ללא מרשם, והתברר ש-3.6% מהמשתתפים דיווחו על שימוש בחומרים משלשלים ברוב ימות השבוע. רובם היו נשים בעלות השכלה נמוכה יחסית, שסובלות ממחלה כרונית ונוטלות באופן קבוע תרופות נגדה.
2 צפייה בגלריה
ייתכן שבעיות הזיכרון התפתחו בשל שימוש בחומרים משלשלים. כדאי להתייעץ עם רופא לפני שמשתמשים בהם
(צילום: shutterstock)
החוקרים מצאו כי 2,187 משתתפים אובחנו כחולים באחד מסוגי הדמנציה, בהם אלצהיימר או דמנציה שנובעת מחסימת כלי דם במוח. שימוש קבוע בחומרים משלשלים היה קשור לסיכון גבוה יותר לדמנציה מכל הסיבות, במיוחד בקרב אלו שהשתמשו במספר סוגים של משלשלים או משלשלים אוסמוטיים.
דמנציה אובחנה בקרב 1.3 אחוז מהנחקרים שהשתמשו באופן קבוע בחומרים משלשלים ובקרב 0.4 אחוז מאלה שלא דיווחו על שימוש קבוע במשלשלים. כלומר, מדובר בסיכון של יותר מפי שלושה, על פי ממצאי המחקר.
לדעת החוקרים, למשלשל אוסמוטי יש השפעה מתמשכת על המיקרוביום שבמעיים, וביכולתו להשפיע על ייצור הנוירוטרנסמיטורים הדרושים לתפקוד קוגניטיבי תקין. חומר משלשל אוסמוטי עלול גם להגביר את הייצור של רעלני מעיים, כתבו, וכן לשבש את מחסום האפיתל, המווסת את ספיגת החומרים התזונתיים ומסייע בהעברת החומרים הדרושים למערכת העצבים המרכזית.
למרות גודלו של המחקר, לא כולם מסכימים עם מסקנותיו. ד"ר ריצ'רד אייזקסון, נוירולוג במכון למחלות ניווניות של פלורידה, אומר שהממצאים מעניינים אך לטעמו ספקולטיביים בלבד. "מחקר נוסף בנושא מוצדק בהחלט כדי שנוכל לקבל באופן סופי החלטות על הפרקטיקה הקלינית הקשורה במשלשלים", הוא אמר לרשת CNN.
"העצירות היא בעיה שכיחה גם בישראל", אומר ד"ר יוסף ליסי, מומחה לגסטרואנטרולוגיה מהמרכז הרפואי שערי צדק. "הטיפול המועדף הוא הבריא, שכולל שתייה, אכילת ירקות ופירות עם הקליפה, צריכת סיבים תזונתיים ופעילות גופנית. אם יש צורך במשלשלים, אנחנו לא שוללים שימוש בתרופות ללא מרשם, כמו מרחיבי נפח, מרככי צואה ואפילו נרות גליצרין, כל עוד לא עולים במינונים ונמצאים תחת פיקוח רפואי. עם זאת, שימוש קבוע עלול לגרום לסוג של התמכרות וגם להתייבשות. לכן, כדאי להתייעץ עם מומחה ולהתאים טיפול נכון ומבוקר, כולל תרופות מרשם, אם יש צורך בכך".
דמנציה: משיכחה ועד לאובדן תפקוד
הדמנציה (בעברית, שיטיון) היא סדרה של הפרעות ניוון מוחי המתרחשות בעיקר בגיל השלישי וגורמות לבעיות זיכרון ולחוסר אוריינטציה עד לקשיי תקשורת ולאובדן תפקוד מוחלט. השכיחות שבמחלות הדמנציה הן אלצהיימר ודמנציה שלאחר חסימת כלי דם מוחי.
על פי הערכות, בישראל חיים היום כ-120 אלף חולי אלצהיימר. המחלה מתבטאת בהרס הדרגתי של תאי מוח הגורם להידרדרות בתפקודי החשיבה ולירידה ביכולות הזיכרון, הריכוז, הלמידה ותפקודי השפה, כשהתוצאות הן ירידה בתפקוד ואובדן העצמאות.
האבחון נעשה במרפאת זיכרון על ידי נוירולוג ומחייב הערכה מקיפה הכוללת סקירת ההיסטוריה הרפואית, תיאור מלא של התסמינים, הערכה קוגניטיבית ותפקודית ובדיקות עזר (הדמיה, בדיקות דם וכדומה). הרופא בוחן את מידת הפגיעה בזיכרון ומעריך את יכולת הנבדק לבצע פעילויות יומיומיות, כמו ניהול של ענייני הכלכלה השוטפים וקבלת החלטות. הוא גם בוחן עד כמה הנבדק מסתמך על אחרים ("תבחר אתה בשבילי"), חוזר על אותה שאלה שוב ושוב במהלך שיחה ומאבד עניין בתחביבים ובעיסוקים שגרמו לו הנאה בעבר.
לרוב, בשלב הראשון של המחלה מדווחים המטופלים או קרוביהם על ירידה ביכולת הזיכרון לטווח קצר, כמו קושי לזכור פגישות ואירועים, נטייה לחזור על אמירות ועל שאלות, פיזור דעת, קושי לציין שמות של אנשים או של מקומות, ובהמשך גם קושי באמירת מילים וצמצום שפתי. גם קשיים בהתמצאות במרחב יכולים להופיע בשלבים מוקדמים של המחלה, בעיקר במקומות פחות מוכרים לחולה. תחילת המחלה יכולה להתאפיין גם בשינויים במצב הרוח עם נטייה לדכדוך ואף לדיכאון, למצבי חרדה, לשינוי באישיות ובהתנהגות ולירידה בכישורים חברתיים.
בשלב השני, שנמשך שנתיים עד שמונה שנים, מתקשה החולה לזהות אנשים שהוא מכיר כמו חברים וקרובי משפחה. הוא גם לא מצליח לזכור כיצד יש לסיים מטלות יומיות פשוטות כמו מקלחת וצחצוח שיניים, מגלה בלבול ודאגה גוברים וסובל מהזיות ומנדודי שינה. עם התקדמות המחלה והפגיעה ביכולת החשיבה, החולה פחות מגלה עניין בסביבה ועלול להגיע לאפתיה.
בשלב השלישי והמתקדם של המחלה, שנמשך שנה עד שלוש שנים, יש פגיעה בכל התפקודים המוחיים (חשיבה, תקשורת ותנועה). החולה כבר לא מזהה את בני משפחתו הקרובים, מתקשה באכילה, לא מבין משמעות של מילים ולא מסוגל להתלבש, להתרחץ או לשלוט על סוגריו. בשלב זה יכולות להופיע גם חשדנות, מחשבות שווא והזיות.
