לפני 13 שנה יצאתי למסיבה כדי לחגוג את השנה האזרחית החדשה, והכרתי את אייל – זוג עיניים נדירות, חיוך ששייך רק לו, ואף מצונן. הוא ידע לסחוף אותי מהרגע הראשון, וכל דייט היה חוויה. לימים, לא הרבה זמן אחרי, אייל היה לבעלי, אהוב ליבי, החבר הכי טוב שלי. די מהר עברנו לגור יחד, ואחרי כשנה היינו נשואים. הרגיש שאייל תמיד רצה למצות את החיים עד תום, ולפני שהכרנו חרש את דרום אמריקה וטייל גם בארץ. הוא אהב לספוג את הטבע ולהריח את הים. אני, לעומת זאת, הייתי יותר ריאלית ומחושבת. מהר מאוד גילינו שאנחנו משלימים זה את זו לעולם שלם.
קראו עוד:
לאחר החתונה הבאנו לעולם שתי בנות – אור וגל. כל אחד התקדם והתפתח בקריירה שלו: אייל כהנדסאי, בודק מערכות מים, ואני כמנהלת תפעול ורווחה בחברה פיננסית. לי הייתה שמורה העבודה התובענית, ואייל בחר להתעורר כל יום לפנות בוקר רק כדי לחזור מוקדם הביתה ולהיות עם הבנות. הוא לימד אותי לעצור, לזרום, לקחת את הזמן ולדעת לשחרר. בכל הזדמנות עצר, אמר לי כמה אני יפה ועד כמה הוא אוהב אותי. הוא ידע ליהנות מכל פרפר שעף ברוח, ולהתרגז מכל נהג שחותך בכביש. החיים אמנם לא היו מושלמים, אך הם היו שלמים ורצופים ברגעים יפים, והייתה בינינו אהבה ענקית.
"יכול להיות שיש לו סרטן?"
לפני כשנתיים התהפכו החיים שלנו בלי שום הכנה (בדיעבד, יכולנו כנראה לדעת). אייל פנה למרפאה לאחר שסבל מצרבות ומכאבים בבטן העליונה. בהמלצת הצוות הרפואי הוא עבר סדרת בדיקות, אובחן עם החיידק הליקובקטר פילורי ודלקת בקיבה (בפעם השנייה זה כמה שנים) וטופל באנטיביוטיקה שסייעה להפחית את התסמינים, אבל לא העלימה אותם לחלוטין.
לאחר מספר חודשים הוא שב למרפאה וטען שהכאבים אינם חולפים. הוחלט לשלוח אותו לבירור מקיף שכלל גם גסטרוסקופיה וביופסיה. בשלושת השבועות שלאחר מכן החמירו הכאבים, ואייל איבד ממשקלו. הייתי מודאגת. באחד הימים שהוא לא הלך לעבודה ונשאר בבית, צלצלתי בדמעות לרופאה וביקשתי שימצאו מהר פתרון, שיזרזו את התשובות.
הכאב נעשה בלתי נסבל, רופאת המשפחה לחצה, והתשובות הגיעו. בפעם הראשונה אזרתי אומץ ושאלתי את הרופאה, "יכול להיות שיש לאייל סרטן?" הרופאה לא הצליחה לפענח במדויק את האבחנה, ושלחה אותנו למיון. התחלתי לחשוש שאולי מדובר בגרוע ביותר. במהלך הנסיעה לחדר המיון הצצתי בממצאי הבדיקות, ובאמצעות גוגל הצלחתי להבין שלאייל יש גידול סרטני בקיבה. בבית החולים איששו את מה שחששנו ממנו, ושחררו אותנו הביתה עם הפניה לאונקולוג.
היה לילה אחד שאני לא יכולה לשכוח. זו הייתה הפעם הראשונה שבה ראיתי את אהבת חיי, את האיש החזק והיפה, סובל כל כך. ולמרות הכול, גם ברגעים הקשיים ביותר, לא הרמנו ידיים, שמרנו על אופטימיות והיינו בטוחים שזה בר חלוף, שהכול קטן עלינו
היינו בהלם. לא הבנו איך אדם צעיר ובריא ללא מחלות רקע מאובחן עם סרטן קיבה. לאחר סדרה מקיפה של בדיקות התברר שמדובר בגידול שהגיע כבר לאורך של שמונה סנטימטרים. האונקולוגים החליטו על מתן כימותרפיה ואחריה ניתוח, אבל רמת הכאב והסיבוכים הקליניים גברו עוד לפני הטיפול הראשון. היה לילה אחד שאני לא יכולה לשכוח. זו הייתה הפעם הראשונה שבה ראיתי את אהבת חיי, את האיש החזק והיפה, סובל כל כך. ולמרות הכול, גם ברגעים הקשיים ביותר, לא הרמנו ידיים, שמרנו על אופטימיות והיינו בטוחים שזה בר חלוף, שהכול קטן עלינו. מבחינתנו, לא היה מצב שאייל לא יוצא מזה. התגייסנו בכל כוחותינו למלחמה הזו, עם לילות של קריאת חומר וימים של תזונה מותאמת.
למרבה הצער, המצב החמיר מדי יום. בבית החולים גילו שהגידול הממאיר גרם לנזק בקיבה, ואייל נדרש לעבור ניתוח חירום. במהלך הפרוצדורה הכירורגית גילו הרופאים גרורות בדופן הקיבה שלא התגלו קודם. הצוות הרפואי קבע דרגת מחלה יותר חמורה. אייל סבל מתסמינים קליניים כתוצאה מהסיבוכים, ובתוך חודש אחד בלבד איבד כמעט 50% ממשקלו.
זה היה החודש הקשה בחיינו – בחיי הבנות, בחיי המשפחה הקרובה, בחיי החברים, אבל בעיקר בחייו של אייל הלוחם. במהלך שני הטיפולים שהוא הספיק לעבור, הוא סבל מתופעות לוואי קשות, לא הגיוניות ולא אנושיות, ובכל זאת מצא רגעים להרים את הראש ולהביע אהבה. במהלך האשפוז רצה להגיע הביתה לחופש כדי לפנק את הבנות ואותי בשייק אבטיח. אנחנו כל הזמן האמנו שלסיפור הזה יהיה סוף טוב.
החיידק עלול להגביר את הסיכון לסרטן
כעבור ימים אחדים, חודשיים בלבד אחרי האבחון, קיבלתי טלפון באמצע הלילה. זה היה הלילה שבו איבדתי את אהבת חיי. זה היה הלילה שבו נפער חור ענק בלב שלי, חור שלא יתמלא אף פעם. באחד מימיו האחרונים כתב אייל על פתק: "אני סתם אדם פשוט שרוצה לחיות חיים פשוטים עם מלי והבנות". אבל אייל היה הרבה יותר מזה: הוא היה אדם יפה, מצחיק, חיובי, מעורר השראה. ורק בן 41.
לאחר שהסתיימו ימי האבל (האבל עצמו יישאר לנצח), החלטתי שאני מוכרחה לפעול כדי להעלות את המודעות למחלה שגבתה את חייו של בעלי. אני לא יכולה לדמיין שעוד משפחות יעברו משהו דומה. אייל היה אדם בריא, במשקל תקין, שהשתדל לאכול מזונות בריאים (וגם חטא בהמבורגרים) ולהקפיד על אורח חיים מאוזן. אם זה קרה לו, זה עלול לקרות לכל אדם אחר. למרות העובדה שקיימים מחקרים רבים בנושא, במקרה של אייל האבחנה הייתה מאוחרת. לא רבים יודעים שחיידק הליקובקטר פילורי לא מטופל עלול להגביר משמעותית את הסיכון לתחלואה בסרטן הקיבה.
באחד מימיו האחרונים כתב אייל על פתק: "אני סתם אדם פשוט שרוצה לחיות חיים פשוטים עם מלי והבנות". אבל אייל היה הרבה יותר מזה: הוא היה אדם יפה, מצחיק, חיובי, מעורר השראה
כבר במהלך השבעה התחלתי לקרוא חומר וגיליתי שהמקרה של אייל לא כל כך נדיר: יש עוד אנשים צעירים בישראל שסובלים מסרטן קיבה, ואין להם פורומים מתאימים לתמיכה ולקבלת מידע. בעקבות הטרגדיה שלנו החלטתי להתמקד בשני נושאים חשובים: להקים קהילה למתמודדים עם סרטן קיבה בישראל, ולהנגיש מידע שנועד להעלות מודעות למחלה, הן בציבור הרחב והן בקרב רופאים, בייחוד רופאי משפחה.
אולי בזכות העלאת המודעות לנושא ניתן יהיה להציל אנשים במצב של אייל. מתברר שמקרה כמו שלו שכיח יותר ממה שחושבים. אז אם אתם או הקרובים שלכם סובלים יותר ממספר ימים מחוסר נוחות, מכאב באזור הבטן או מהוושט, מאובדן תיאבון, מקשיי בליעה, מצרבת, מבחילות, מירידה במשקל או מתחושת מלאות לאחר אכילה מועטה – אל תתעלמו מזה. גשו להיבדק ותתעקשו על מציאת הסיבה כדי שלסיפור שלכם, בניגוד לסיפור של אייל, יהיה סוף טוב.
רופאה: "הגילוי המוקדם הוא קריטי"
האונקולוגית ד"ר שרון פלס, מנהלת השירות לגידולי מערכת העיכול במערך האונקולוגי של המרכז הרפואי איכילוב בתל אביב, מסבירה על מחלתו של אייל שי ז"ל:
"סרטן מסוג אדנוקרצינומה של הקיבה הוא הסרטן החמישי בשכיחותו בעולם וגורם התמותה הרביעי בעולם. בישראל הוא הסרטן השישי בשכיחותו ואחראי לכ-3% ממקרי הסרטן החדשים המאובחנים כאן ולכ-4% ממקרי הפטירה מסרטן.
ד"ר שרון פלסצילום: רונית לובצקי"קיימת מגמה עולמית, שניכרת גם בארץ, של הופעת המחלה בקרב אנשים צעירים, בני 50-30. יותר ממחצית החולים בסרטן הקיבה מאובחנים כשהמחלה מפושטת, עם גרורות. התסמינים רחבים וכלליים, מה שמקשה על הפניה לטיפול ועל אבחון. התסמינים שעלולים להופיע כוללים כאבים בבטן העליונה, צרבות, בחילות, הקאות, קושי או כאבים בבליעה, שובע מוקדם, אנמיה, דם סמוי או גלוי בצואה, תפיחות בטנית וירידה במשקל. אחוזי ההחלמה תלויים מאוד בשלב שבו אובחנה המחלה. האחוזים להחלמה מלאה עולים ככל שהמחלה מתגלה בשלב מוקדם יותר.
"הגילוי המוקדם הוא קריטי. בארץ לא מבוצעות בדיקות סקר לסרטן קיבה באופן שגרתי, ולכן נדרשות ערנות ומודעות כדי להתמודד עם המחלה בצורה מיטבית".
