כשיואב הדס (54) מכוכב יאיר, נשוי ואב לשלושה, התבשר באפריל 2015 כי חלה בסרטן הלבלב וכבר יש לו גרורות, הודיעו לו הרופאים כי נשארה לו חצי שנה לחיות. מפגש עם האחות האונקולוגית במרפאה, עמיטל ברחד, שיכנע אותו לנסות את שיעורי היוגה שהיא מעבירה בביתה שביישוב. מאז עברו שבע שנים. הוא עדיין מתרגל.
"הייתי הבנאדם הכי סקפטי שבעולם בכל הקשור לתזונה-רוח-נפש אבל אחרי שחליתי הייתי פתוח, מוכן לעשות לחוות הכול. בעיקר רציתי לחיות. הבטחתי לעצמי לנסות כל דבר שיכול לעזור לי להילחם בסרטן. כשפגשתי את עמיטל היא אמרה לי שתרגול היוגה עשוי יסייע בתופעות הלוואי של הכימותרפיה, אז הלכתי לשיעור ראשון. אם מישהו היה אומר לי אז שאני אתרגל יוגה בכזו התלהבות, הייתי צוחק לו בפנים. היום אני מאמין גדול בזה".
קראו עוד:
המטופלים במרפאה מגיעים לתרגול בסלון
עמיטל ברחד (64) היא אחות אונקולוגית מזה 25 שנה במכבי שירותי בריאות בכוכב יאיר, עם ותק של 38 שנה בסיעוד. לפני 19 שנה, במהלך שיקום ארוך אחרי פגיעה עצבית במהלך ניתוח בעמוד השדרה, גילתה את היוגה, לגמרי במקרה. "כחלק מתהליך השיקום, חברה שלי שהיא פיזיותרפיסטית עשתה לי שיעורי קונדליני יוגה. מדובר בשיטה מיוחדת שמסייעת במקרים של התאוששות ושיקום ומותאמת גם לחולים קשים. זו שיטה שעובדת על איזון הגוף, הנפש, המערכת העצבית, הלימפה והדם. זה שילוב של פילאטיס ויוגה כך שזה נוגע גם בצד הפיזי, גם בנשימתי וגם בנפשי. אני למשל מתחברת לזה עם 'מודה אני' ותפילות הבוקר שלי".
4 צפייה בגלריה
"אף אחד לא מטפח פה תקוות שווא". עמיטל ברחד. אחות אונקולוגית ומדריכת יוגה
(צילום: שלומי יוסף, "בשבע")
ברחד התאוששה אחרי שיקום של שנתיים, שהרגישו כמו נצח. "בזכות היוגה הצלחתי להשתקם מהפגיעה העצבית וחזרתי לעמוד על הרגליים. הרגשתי שאני חייבת להעביר את מה שחוויתי גם למטופלים האונקולוגיים שלי. התחושה הזו של לסייע ולהקל בכאבים - ממש בערה בי".
כך, בגיל 45 הפכה למורה ליוגה. מאז היא מעבירה שיעורי יוגה בסלון וגם בחצר ביתה לחולים אונקולוגיים, רובם מטופלים שהיא פוגשת במסגרת עבודתה במרפאה. "אני פוגשת המון מטופלים מדי יום. חלקם מגיעים לטיפול ספציפי או ביקור שגרתי. תוך כדי אני מספרת להם על היוגה והיתרונות שלה עבורם. לא מעט מהם מגיעים לתרגול וזה משמח אותי מאוד".
ברחד מדגימה תרגיל חימום בסיסי שכל אחד יכול לעשות
"זו המתנה שלי, שכיוונתי אליה מהפעם הראשונה שבה התאמנתי על עצמי וחוויתי מה זה יוגה ומה זה עושה לי לגוף ולנשמה", מספרת ברחד, "היו תקופות שמתו לנו כמה חברים. לקחנו הפסקה קצרה והסדרנו את הנשימה. זה לא היה פשוט עבור כולנו הקצוות האלה".
על אף הקושי הרגשי והנפשי שיש בתרגולים, ברחד לא מוותרת על אף שיעור או תלמיד. "אני מכירה אותם היטב ויודעת מתי להניח להם ומתי לדרוש מהם לנשום יותר עמוק. כל אחד מקבל את הכיוון שלו. פעם הגיע אליי חולה בסרטן ריאות שאפילו מכונת החמצן כבר לא הצליחה לעזור לו. בעזרת תרגילי נשימות הוא הצליח לנשום לבד. זה היה רגע של סיפוק גדול".
עמיטל ברחד: "בזכות היוגה הצלחתי להשתקם מהפגיעה העצבית וחזרתי לעמוד על הרגליים. הרגשתי שאני חייבת להעביר את מה שחוויתי גם למטופלים האונקולוגיים שלי. התחושה הזו של לסייע ולהקל בכאבים - ממש בערה בי"
עם זאת היא מדגישה: "אף אחד לא מטפח פה תקוות שווא. כולם באים ליהנות וזה יוצר קבוצות אופטימיות מדהימות. עם סרטן מסוג לבלב ושחלות לא רואים אריכות חיים וה'שורדים' שלי עדיין מתמידים ושומעים ממני שוב ושוב שאני לא מרשה להם למות ושכקבוצה, אנחנו לא נותנים להם ללכת לשום מקום. ברוך השם, כבר זמן מה זה עובד".
ליואב הדס, כאמור, זה עובד כבר שבע שנים. "הרופאים נתנו לי חצי שנה לסדר את ענייני. התגובה הראשונית שלי הייתה: "אנחנו נעשה הכול כדי שזה לא יקרה ומאז אני עושה מה שעושה לי טוב. לא חזרתי לעבודה. הייתי שף קונדיטור 25 שנה ותוך כדי למדתי אדריכלות ועיצוב פנים. חודש אחרי שסיימתי – חליתי. אשתי אמרה לי אז שהמטרה שלנו היא לצבור כמה שיותר חוויות טובות וזיכרונות טובים. אישה חכמה, אני מקשיב לה".
4 צפייה בגלריה
יואב הדס מתרגל יוגה עם עמיטל ברחד בחצר ביתה. "השיעור הפך לסוג של קבוצת תמיכה"
(צילום באדיבות המצולמים )
איך הגיבו בני המשפחה והחברים?
"אשתי באה איתי פעמיים-שלוש בשביל להבין וגם להחליט שזה לא בשבילה. שלושת הבנים (17, 21 ו-25) לא נדבקו בהתלהבות שלי וכך גם החברים. הבן הגדול עשה קצת יוגה בימי הקורונה".
הדס מסביר את סוד הקסם להתמדה ואת כוחה של הקבוצה: "מעבר ליכולת של היוגה להקל בכאבים, להפחית חרדות ולחצים ולסייע בשינה לחולים קשים, השיעור הפך לסוג של קבוצת תמיכה עבור כולנו. מה שהתחיל בשיעורי יוגה המשיך לתרפיה קבוצתית. אנשים באים ומדברים. הקבוצה קטנה ואינטימית, כולם מכירים את כולם וחווים יחד את הדברים ויש לנו שפה משותפת. זה נוח. נהפכנו למעין משפחה. בשאר הימים אני מתרגל בבית כמה שאני יכול, אבל אין כמו להיות עם אנשים שיודעים בדיוק מה עובר עליי. אנחנו משתפים, מתייעצים, הפכנו ממש לחברים".
הדס ממליץ לכל אחד לנסות. "לא צריך להמתין לרגע שבו נופלת לנו חרב על הצוואר כדי לעשות שינוי, אפילו קטן".
ולמי שלא מתחבר?
"לא חייבים להיות יוגיסטים כל היום. אפשר גם 15 דקות ביום לשבת עם עצמך ולהירגע. לא כל דבר צריך באקסטרים והחוכמה היא ליהנות גם מהדברים הקטנים. היום אני לא מפסיק להגשים חלומות ישנים וגם חדשים, בעיקר בתחום האומנות, ושמח כל רגע על זה שהתחזית של הרופאים לא התגשמה".
"אין אצלי 'אני עייפה, אני לא אלך'"
יוגיסטית נוספת בקבוצה היא ליאורה גרינפילד, בת 58 מכוכב יאיר, קוסמטיקאית, נשואה, אם לשלוש בנות וסבתא לשבעה נכדים, שמתמודדת עם סרטן השחלה מזה שמונה שנים. "בזכות היוגה אני מוכנה להשקיע היום מאמץ בכל התחומים. ובטיולים לחבר'ה אני מעבירה שיעורי יוגה. זה מה שיהיה גם בסיני, בשבוע הבא", היא מספרת.
4 צפייה בגלריה
ליאורה גרינפילד בתרגול יוגה במהלך טיול. "בזכות היוגה אני מוכנה להשקיע היום מאמץ בכל התחומים"
(צילום באדיבות המצולמת)
מיד בתום החופשה, גרינפילד תתחיל בסבב חמישי של טיפולים כימותרפיים, ומבחינתה זו סיבה טובה להתמיד בשני שיעורים שבועיים ביוגה. "את עמיטל הכרתי לפני שמונה שנים אחרי ניתוח ראשון שעברתי, ממנו יצאתי משותקת בידיים ובמצב סיעודי. הזדקקתי לתמיכה מסיבית והיא פשוט הגיעה אליי הביתה, בהתנדבות מלאה. אחרי שהשתקמתי הלכתי אליה לחוג פעמיים בשבוע באופן קבוע.
"מדובר בשחקנית נשמה. עבורנו היא נותנת הרבה מעבר לתמיכה או מענה לבעיה רפואית שיש לנו. עמיטל מסייעת בכול ולחולים כמונו יש לזה הרבה משמעויות, במיוחד עם הבירוקרטיה המעיקה. אז כן, מה שהתחיל ביוגה ממשיך עם יוגה אמנם אבל מתרחב הרבה מעבר לשיעור".
מה עושים בימים בהם לא בא לקום בבוקר ולהתחיל לתרגל?
"על עצמי אני לא מכירה דברים כאלה. מההתחלה הייתי מחויבת לשיעורים ואני פה כדי להישאר, לא לוותר לעצמי. אין אצלי 'אני עייפה, אני לא אלך'. יש בהחלט 'אני חולה, אני לא אלך'. מבחינתי זה בדיוק כמו שאומרים לי - יש לך טיפול ביום כזה בשעה כזו. אין אופציה. והגוף מגיב. בימים שבהם אני לא עושה יוגה כואב לי, כך שאני מתייחסת לזה ככלי רפואי-טיפולי נוסף".
איך את מסבירה את זה?
"בפשטות. זה משנה את היכולות הפיזיות שלי, ומי היה רוצה להיתקע ללא יכולות פיזיות? זה שיפר לי את טווחי התנועה, וכל מי שחטף כימותרפיה יודע שיש המון נזקים לגוף שלא עוברים. אם אני לא מתאמנת שבוע או שבועיים, אני מרגישה את ההידרדרות במצב".
הצלחת להדביק מישהו בחיבה ליוגה?
"חלק מהחברים שלי ממש בסדר. הם עשו יוגה לפני וגם אחרי. המשפחה זה כבר עניין אחר. הקונדליני יוגה, שנקראת גם יוגה עם מודעות, לא תואמת את הקצב שלהם. אבל כשכואב להם הם באים אליי לבקש טיפים".
מה מיוחד ביוגה קונדליני?
"ביוגה המוכרת את מתאמצת להגיע אל התנוחה ונשארת בה גם אם לא נוח או כואב. פה, את לא נלחמת להגיע אל התנוחה ואם משהו לא עובד או קשה להתמיד בו – אז לא. חוץ מזה יש בה תנוחות ותרגילים הלקוחים גם מעולם הפילאטיס כך שאת מקבלת שניים במחיר אחד".
4 צפייה בגלריה
"היוגה לא מוציאה את הסרטן מתוכי אבל היא נותנת לי לבחור מה לעשות בזמן הזה שאני איתו". ליאורה גרינפילד
(צילום באדיבות המצולמת)
הסרטן התגלה בגופה של גרינפילד במהלך שיעור פילאטיס. "זה היה בשנת 2014 כשהמורה שלי אבחנה את הגידול תוך כדי מגע. נותחתי תוך שבוע ואחרי חודש התחלתי כימותרפיה. לא היה לי זמן לנשום ולעכל, שלא לדבר על אימון. התחושה היא שהכול סביבך קורס ואת תלויה באחרים, עם הנבוט הזה שעומד לך על הראש ומזכיר לך בכל רגע שחייך בסכנה. זה משהו שהיה מאוד קשה להתמודד איתו נפשית ולאט-לאט את מבינה שאין לך הרבה אופציות ולומדת לשחרר. וכשבאים אליך עם הצעה לתרגילים שיכולים לסייע לך לשחרר את הגוף – את לוקחת את זה בשתי הידיים. ככה התחלתי עם היוגה, וזה היה קשה, למרות שהיום אני מבינה שמה שעשיתי אז זה רק את תרגילי החימום של היוגה. היום זה חמש הדקות של מתיחות ראשונות שפותחות את השיעור. אז זה היה עבורי תרגול ממש קשה".
ליאורה גרינפילד: "היוגה מזכירה לי עד כמה ההיסטוריה וגם ההווה שלי הם לא רק הסרטן והוא לא מגדיר מי ומה אני. בואי נאמר כך, אם הייתי מסיימת היום את חיי, הייתי יכולה לומר בוודאות שהחיים היו טובים אלי. וזה גם בזכות היוגה"
יש אנשים שאומרים שאילולי הסרטן הם לא היו יוצאים מאזור הנוחות שלהם.
"לא תתפסי אותי אומרת דברים כמו "הסרטן הוא מתנה" אבל בהחלט אפשר להוציא ממנו דברים טובים. אם בעבר כולם היו במרוץ וברוטינה של החיים, היום ברור לי ולקרובים אליי את החשיבות של כל אחד מאיתנו בחיי השני. הפרופורציות השתנו אפילו רמת הפולניות שלי ירדה", היא מחייכת וממשיכה: "היוגה מזכירה לי עד כמה ההיסטוריה וגם ההווה שלי הם לא רק הסרטן והוא לא מגדיר מי ומה אני. היוגה בשבילי היא חיות. בואי נאמר כך, אם הייתי מסיימת היום את חיי, הייתי יכולה לומר בוודאות שהחיים היו טובים אלי. וזה גם בזכות היוגה".
תסבירי בבקשה.
"מהשיעורים למדתי הרבה על עצמי ועל מה חשוב לי יותר ומה פחות. את מתחילה להתנהל מתוך חשיבה מודעת. יש קשיים, יש דילמות, יש חששות ויש התנהלויות קיומיות מול המחלה והיוגה נותנת איזון בחשיבה, שלכל דבר יש מקום, גם לפחדים שלנו, גם למחלה וגם להבנה שלא הכול תלוי בנו. וכן, מוות הוא חלק מהחיים. היוגה לא מוציאה את הסרטן מתוכי אבל היא נותנת לי לבחור מה לעשות בזמן הזה שאני איתו. למשל הליכה עם בעלי אחר הצהריים זה פרגון שלמדתי לתת לעצמי. בחירות קטנות שאילולא המחלה ואילולא היוגה היו ממתינות לפנסיה. אומרים 'את צריכה לחיות' אז אני חיה ובין לבין נלחמת עם היוגה על היכולות הפיזיות שלי. להניע את הרגליים ואת עצמי במשך שיעור שלם - זה משמעותי עבורי".
עכשיו היא ממליצה לכל מי שרק מוכן להקשיב: "לכו לשכב על הרצפה, כי רק במצב כזה הגוף עושה את 'הקנקים' שלו. אל תתעצלו ואל תוותרו לעצמכם ולו כדי שלא תאמרו 'הייתי צריך ו-'למה לא עשיתי?'".
