הטלפון מצלצל. על הקו המתמחה ברפואת ילדים שמשמש הערב תורן בטיפול נמרץ ילדים: "דני, שומע? הודיעו ממד"א שהם בדרך עם ילד בן שש בהחייאה אחרי טביעה". תוך כדי התארגנות ליציאה לבית חולים אנחנו מתאמים את ההיערכות לקראת הקבלה - איזו עמדה להכין, אילו תרופות ועוד. בעודי נוהג לבית החולים, כדי לסייע לצוות בקבלת החולה, מזדחלים לזיכרון מקרים דומים מהעבר.
טיפול נמרץ ילדים הוא תחום רפואי המתמקד בטיפול בילדים במצבים רפואיים קריטיים המצריכים השגחה וטיפול אינטנסיביים. היחידה לטיפול נמרץ ילדים מיועדת לספק תמיכה רפואית וטיפול מתקדם לתינוקות, ילדים ובני נוער הסובלים ממחלות קשות, פציעות חמורות או מצבים רפואיים מסכני חיים. אנשי הצוות ביחידה עובדים יחד בצוות רב-תחומי, הכולל רופאים מומחים בתחום, אחיות טיפול נמרץ, פיזיותרפיסטים, עובדים סוציאליים, תזונאים, מרפאים בעיסוק, קלינאי תקשורת ועוד. כל אחד מהם תורם את הידע והניסיון שלו במטרה להבטיח טיפול מיטבי לילד החולה. זהו תחום המשלב טכנולוגיות מתקדמות וידע רפואי מעמיק עם רגישות ואמפתיה, במטרה ללוות ולהוביל את הילדים להחלמה הטובה ביותר האפשרית.
טביעה היא אחד המקרים הקשים והכואבים ביותר בטיפול נמרץ ילדים. כרופא בטיפול נמרץ ילדים, אני נחשף למקרים רבים של פציעות ומחלות קשות, אך מעטות הן הטראומות שמרגישות כה בלתי נסבלות כמו אלו הנגרמות מטביעה. מדובר בתהליך שמתחיל בתקווה גדולה מצד ההורים ומסתיים לעיתים קרובות בשיברון לב עמוק.
פרופ' איתן: "מכל הסיבות לדום לב, דווקא טביעה מובילה פעמים רבות לפגיעה קשה יותר. פעמים רבות ניתן לראות בימים שאחרי הטביעה התאוששות של רוב מערכות הגוף, כגון הלב, הריאות והכליות, אך דווקא המוח נפגע באופן בלתי הפיך"
אי-ודאות נוראית
כאשר ילד מגיע ליחידה לטיפול נמרץ לאחר טביעה, הצוות הרפואי נדרש לפעול במהירות ובדיוק רב. כל שנייה חשובה, וכל פעולה היא קריטית. האדרנלין גבוה, ומספר רב של אנשי צוות מתרכזים סביב המיטה, עובדים לייצב את מצבו של הילד. לצופה מן הצד זה נראה כריקוד מסונכרן היטב של צוות מיומן - הצוות הרפואי והסיעודי פועלים יחדיו בתיאום: מנשימים ומחברים למכונת הנשמה, דואגים לפעולת הלב עם תרופות ועוד - עשרות פעולות שמתבצעות בתוך דקות שכולן מיועדות לייצב את מצבו של הילד ולתת לו את סיכויי ההחלמה הטובים ביותר.
בינתיים, ההורים ממתינים מחוץ לחדר, בלב כבד ובתחושת אי-ודאות נוראית. על פניהם ניכר ההלם - הרי עד לפני שעה קלה כל המשפחה הייתה מכונסת במפגש חברים. צחוק הילדים עדיין מהדהד באוזניהם, מתערבב בצפצוף המוניטורים וההוראות הרפואיות הנזרקות לחלל האוויר. אחרי כחצי שעה נראה שהמצב התייצב - על המוניטור ניתן לראות דופק סדיר, לחצי הדם נמדדים תקינים והסטורציה תקינה - בקיצור סימנים חיוניים תקינים.
ואז, אנו מתפנים לשיחה עם ההורים. יושבים בחדר, שומעים על הילד ועל המשפחה. לומדים להכיר שמות, תחביבים ואת האופי המיוחד של אותו ילד שכעת נמצא בחדר ליד, מונשם ומחובר למשאבות עם מזרקים שבהם תרופות שונות. אנחנו שומעים כיצד הילדים שיחקו ליד הבריכה, וכיצד, פתאום שמו לב שאחד הילדים חסר ולכשנמשה מהמים החלו בהחייאה.
לעיתים רבות, מדובר בהחייאה ממושכת שרק כעבור דקות ארוכות, לעיתים מעל לחצי שעה ולעיתים רק לאחר ההגעה לבית חולים, יש חזרה של הדופק. ואז ההורים שואלים - "אז ההחייאה הייתה מוצלחת? אם יש דופק זה אומר שהכל בסדר?", הם מנסים להבין מה קרה וכיצד המצב ישתפר. התקווה שלהם מוחשית ממש ומורגשת. כאן מתחילה העבודה האמיתית שלנו. התפקיד שלנו הוא לא רק להילחם על חיי הילד, אלא גם לתמוך בהורים, שהם חלק בלתי נפרד מהתהליך הרפואי. בשלב זה, התקווה של ההורים עדיין בשיאה. הם מאמינים שנוכל להציל את ילדם ושבסוף הכול יסתדר. הרי בסרטים ובסדרות, אחרי החייאה מוצלחת החולה פוקח עיניים ומתעורר.
המציאות שונה ולעיתים קרובות קשה מאוד. בעת דום לב רקמות הגוף לא מקבלות חמצן ונפגעות. מכל הסיבות לדום לב, דווקא טביעה מובילה פעמים רבות לפגיעה קשה יותר. פעמים רבות ניתן לראות בימים שאחרי הטביעה התאוששות של רוב מערכות הגוף, כגון הלב, הריאות והכליות, אך דווקא המוח נפגע באופן בלתי הפיך ואין התאוששות, למרות טיפול תומך מקסימלי. טביעה עם דום לב, כתוצאה מחוסר בחמצן לרקמות, גורמת פעמים רבות לפגיעות נוירולוגיות חמורות, בלתי הפיכות ואף לנזק מוחי כה גדול עד מוות. אפילו כשהלב פועם והילד נושם בעזרת מכשור רפואי, הנזק המוחי עלול להיות גדול. התפקוד הקוגניטיבי של הילד, אם הוא שורד, עלול להיות מוגבל מאוד.
השעות ליד מיטת החולה הופכות לימים ארוכים. ההורים לא משים ממיטתו. נאחזים זה בזו, מחפשים רמזים להתאוששות, עיניים אדומות מבכי מחפשות ומבקשות מאיתנו תקווה. הצוות ממשיך בטיפול מסור, עוטף את מערכות הגוף בשלל טיפולים והתערבויות שמטרתם הבטחת התנאים האופטימליים להחלמה של המוח. את הנזק הראשוני לתאי המוח שאירע בעת טביעה לא נוכל כבר למנוע, אבל אנחנו נלחמים למנוע נזק שניוני ולתמוך במטופל שלנו להחלמה.
ככל שחולפים הימים, ופעמים כה רבות למרות התייצבות מלאה של כל שאר המערכות, הנזק המוחי נותר. במהלך האשפוז אנו עורכים עשרות שיחות עם ההורים והמשפחה - חלקן ליד מיטת החולה, תוך כדי עבודת היום, וחלקן שיחות עדכון יותר פורמליות. אנו משתדלים לתת להורים כמה שיותר מידע, אך תמיד באופן המותאם למצבם הנפשי. אנו מזמינים אותם להשתתף בטיפול, לעזור כמה שניתן, אפילו בדברים הקטנים. זה מאפשר להם להרגיש שהם חלק מהמאבק להצלת הילד שלהם, וזה גם עוזר להם להבין את המצב באופן מציאותי יותר.
צוות רב-מקצועי עוטף את המשפחה בחמלה. לעיתים ההורים תולים על הלוח ליד מיטת החולה תמונות שמהן ניבט ילד חייכן ושמח. כולו קורן. אבל יותר מדי פעמים, ככל שחולפים הימים, התמונה מתבהרת: אותו ילד חייכן ופעלתן איננו עוד ולא ישוב. בשלב זה, שיברון הלב שלהם הופך כה מוחשי עד כי הוא נדמה כנוכח פיזית בחדר.
פרופ' איתן: "בשנים האחרונות, עם העלייה בשכיחות של ג'קוזים ובריכות פרטיות בבתים ובצימרים, אנו רואים יותר ויותר מקרים של טביעות. מדובר בדקה של חוסר תשומת לב שיכולה להסתיים באסון. אל תאמרו 'לי זה לא יקרה'. אין להשאיר לעולם ילדים ללא השגחה ליד מקור מים. אפשר לטבוע אפילו באמבטיה, עם מים בגובה של עשרה ס"מ, לא כל שכן בבריכה ביתית"
הצוותים המטפלים ומעגל הטראומה
הטיפול בילד קטן אחרי טביעה הוא מהמאתגרים ביותר רגשית גם עבור הצוות שלנו. תזכורת כואבת לעד כמה החיים שבריריים וכיצד ברגע אחד חיי משפחה שלמה יכולים להתרסק לחלוטין. אנו כואבים את כאבם של ההורים, מוצאים את המשותף בינינו, ועושים כל שניתן להפוך את הסיוט הזה שהם נמצאים בו לקצת יותר נסבל. מנסים למצוא ולטעת תקווה, אך כזאת שמותאמת למציאות. עבורנו, הרופאים, מדובר בהתמודדות מקצועית ואישית כאחד. אנו עושים כל שביכולתנו להציל חיים ולשפר את מצבם של הילדים, אך גם עומדים לצד המשפחות ברגעים הקשים ביותר, משתדלים להקל עליהם במעט את המסע הקשה שהם עוברים.
פרופ' דני איתןצילום: ניצן זוהרקשה לי להגדיר במדויק מדוע דווקא הטיפול בילדים ומשפחות אחרי טביעה קשה יותר ממקרים אחרים - אולי המעבר החד כמעט תמיד מאושר לאסון, אולי העובדה שפעמים כה רבות זהו אסון בר מניעה, ואולי השכיחות המשמעותית של תוצאות נוירולוגית קשות לאחר החייאה בעקבות טביעה. עם חלק מהמשפחות אני שומר על קשר גם שנים ארוכות אחרי הטביעה, מלווה אותן באבל הראשוני ואחרי שנים בשמחות.
למה אני מספר לכם את זה? אני בעצם מבקש לפנות לכל ההורים שקוראים את השורות הללו. בשנים האחרונות, עם העלייה בשכיחות של ג'קוזים ובריכות פרטיות בבתים ובצימרים, אנו רואים יותר ויותר מקרים של טביעות. מדובר בדקה של חוסר תשומת לב שיכולה להסתיים באסון. אל תאמרו 'לי זה לא יקרה'. אין להשאיר לעולם ילדים ללא השגחה ליד מקור מים. אפשר לטבוע אפילו באמבטיה, עם מים בגובה של עשרה ס"מ, לא כל שכן בבריכה ביתית. חובה לגדר בריכות ולוודא שלא מדובר בשער או בדלת שהילדים יכולים לפתוח. אם אתם מתארחים בצימר או בבית חברים עם בריכה - ודאו שאין גישה לילדים לאזור המים. הילדים שלנו הם הדבר היקר לנו מכל. בואו נשמור עליהם בריאים ושלמים.
הכותב הוא מנהל היחידה לטיפול נמרץ ילדים ברמב"ם
