תחום הבריאות מלא במיתוסים ובחצאי אמיתות. רבים מכירים, לדוגמה, "תרופות סבתא" שאין להן שום ביסוס מחקרי, תרגילי כושר שמסוכנים לנו, ועוד. אחד מאזורי הגוף שסביבו נוצרו מיתוסים רבים הוא הרגליים – מערכת מרתקת הכוללת עצמות, מפרקים, שרירים, גידים, רצועות, כלי דם ועצבים שעובדים יחד בהרמוניה.
קראו עוד:
כמעט כל דבר שנעשה ישפיע על הרגליים שלנו ככלל ועל כפות הרגליים בפרט, כך שיש בהן פוטנציאל נרחב לכאבים ולמגבלות – וגם למיתוסים שונים: חלקם שקריים לגמרי, ואחרים פשוט לא מדויקים. הכתבה הזאת תנסה לדייק כל אחד ואחד מהם.
מיתוס 1: נעלי העקב מסוכנות ומובילות לכל בעיות כף הרגל שנשים מתלוננות עליהן. לא מדויק. אומנם, שימוש בנעלי עקב למשך זמן ממושך יכול להחריף תופעות כמו בליטה בבוהן הגדולה (הלוקס ולגוס), אך לא יהיה הגורם שיוצר אותן. עם זאת, נעילה קבועה של נעלי עקב יכולה להוביל לכמה מצבים פתולוגיים בכף הרגל, כגון שפשופים, יבלות מקומיות, בוהן כפופה (Hammertoe) ועוד.
נעל עם ריכוך מיטבי יכולה להפחית עומס ולהוריד פוטנציאל נזק. ואם כבר נעל עם עקב, עדיף שהוא יהיה רחב ויפזר עומס על שטח פנים גדול יותר. נעל עקב פתוחה באזור הבהונות יכולה למנוע לחץ, היצמדות של הבהונות והתפתחות יבלות ועיוות מפרקי בחיבור שבין המסרקים לגלילי הבהונות, בעיקר הבוהן הגדולה.
מיתוס 2: פלטפוס הוא תופעה מסוכנת. לא מדויק. 30% מאוכלוסיית העולם הם בעלי כפות רגליים שטוחות במידה כזו או אחרת. פלטפוס (כף רגל שטוחה) מאובחן כליקוי יציבתי שבו יש השטחה של קשת/ות כף הרגל. התופעה יכולה להיות קיימת בכף רגל אחת או שתיים, בעקבות גנטיקה או התפתחות אינדיבידואלית של הגוף. בקרב הסובלים מפלטפוס, לכ-25% יש קשת שטוחה גמישה, ורובם לא יסבלו מתסמיני כאב. לאלו עם קשת שטוחה קשיחה, שמהווה ליקוי יציבתי קשיח, שמהותו בעצמות (בניגוד לליקוי יציבתי גמיש, שעיקרו במערכת השרירים) – ושמייצרת כאב - יש כמה פתרונות לצד הפיזיותרפיה.
בין הפתרונות השכיחים: מדרסים עם הגבהה לקשת כף הרגל, תרגילי חיזוק ומתיחות לשרירי כף הרגל לצד חבישות שונות, שינוי זמני בפעילות הגופנית – הורדת פעילות עם אימפקט גבוה (כמו קפיצות) לטובת פעילות עם אימפקט נמוך (שחייה, רכיבה על אופניים) – תרופות אנטי דלקתיות והקפדה על הנעלה נוחה ומותאמת לכפות הרגל.
בקרב הסובלים מפלטפוס, לכ-25% יש קשת שטוחה גמישה, ורובם לא יסבלו מכאבים. לאלו עם קשת שטוחה קשיחה, שמהווה ליקוי יציבתי קשיח ושמייצרת כאב - יש כמה פתרונות לצד הפיזיותרפיה
מיתוס 3: עיקום בבהונות כף הרגל (Foot Bunion) הוא שינוי ניווני חסר חשיבות. טעות. לעיתים הבליטה שנוצרת באזור החיבור בין מסרק הבוהן הגדולה לגלילים שלו או ההלוקס וולגוס נראים חסרי חשיבות, אבל הבליטה הזו לא תמיד פשוטה: פעילות היומיום שלנו יכולה להוות קרקע פורייה להיווצרות או להחרפה של מצבי עיוות בוהן שכאלה, כמו קופסת בהונות צרה, שיכולה להוביל בליטה לא סימפטומטית לאזור אדום, נפוח וכאוב.
Bunion, או הלוקס וולגוס, הוא מצב עם מרכיב תורשתי, שבו נוצרת בליטת עצם בחלק הפנימי של המפרק בין הבוהן הגדולה לכף הרגל. ללא התייחסות ונרמול הגורם המחולל את יצירת העיוות, הזווית של ההלוקס וולגוס עלולה להחריף ולהתעצם.
פעולות מניעתיות יכולות לכלול שינוי הרגלים והתאמות שונות: התאמת נעליים והימנעות מקופסת בהונות (החלק הקדמי בנעליים, היכן שמצויות בהונות כף הרגל) צפופה וצרה; שימוש בתרופות להורדת כאב ודלקת; שימוש באביזרי עזר כמו מפריד בהונות וסד ייעודי; תרגילי חיזוק לשרירי כף הרגל לצד חבישות ייעודיות. כל אלה יבוצעו במסגרת טיפולי פיזיותרפיה.
חשוב להיוועץ עם אנשי מקצוע רלוונטיים (רופא משפחה, אורתופד ופיזיותרפיסט מוסמך) כדי לדעת מהי דרך הפעולה המתאימה והרצויה.
מיתוס 4: אם יש בעיה בכף הרגל – הפתרון הוא ניתוח. ממש לא נכון. אכן, יש מצבים שבהם אין מנוס מפעולה כירורגית, אבל תמיד תועדף תחילה האופציה השמרנית והלא ניתוחית. במקרים רבים נמצא שהטיפול השמרני (בעיקר פיזיותרפיה) נמצא עדיף על האופציה הניתוחית.
השיקולים לבחירה בניתוח: נחיצות שלו בהשוואה לפיזיותרפיה; אחוזי הצלחה של הניתוח המדובר; עלות הניתוח והימים שאחריו (היעדרות מהעבודה, עזרה בבית אם יש איסור דריכה ממושך על כף הרגל וכד'); זמן התאוששות מלא לאחר הניתוח; השפעות ארוכות טווח של הניתוח.
מצבים מסוימים בכף הרגל, כמו הלוקס וולגוס בבוהן הגדולה וקרע מלא בגיד אכילס עלולים להתאים לביצוע ניתוח (גם כאן, לא בכל המקרים). עם זאת, פיזיותרפיה, מדרסים, שינוי והתאמת הנעלה – כל אלה יכולים להפחית כאב, לשפר את איכות החיים ולייתר את הצורך בניתוח. אם הוחלט על ניתוח לתיקון מנח עצם בכף הרגל (כמו למשל בניתוח לתיקון הלוקס וולגוס בבוהן הגדולה בכף הרגל), יבוצעו כמה פרוצדורות להשגת מספר מטרות בסיס, ובהן תיקון היחס בין עצם המסרק הראשונה אל מול גליל הבוהן הראשונה במפרק ביניהן. בנוסף, המטרה לטווח הארוך בניתוח היא הורדת כאב.
מיתוס 5: הסיבה לכאבים בכפות הרגליים היא הזדקנות. לא מדויק בכלל. זה נכון שמצבים מסוימים בכפות הרגליים, כמו שחיקת סחוסים מקומית, פוקדים בעיקר את בני הגיל השלישי – אבל גם צעירים, במיוחד כאלה שפעילים ויוצרים אימפקט גדול על כפות רגליהם, חשופים למגוון בעיות בחלק התחתון של גופם, לרבות שחיקת סחוסים מקומית.
מקום שכיח לשחיקת סחוסים בכף הרגל הוא הבוהן הגדולה, לצד המקומות הקלאסיים בגפה התחתונה – מפרקי הברך והירך. כמו בשחיקת סחוסים במפרקים הגדולים, גם במקרים האלה מתבססים הפיזיותרפיה והשיקום על ניהול עומסים מושכל וחשיפה מדורגת לעומס לצד טיפולים להקלת כאב ומתן תרופות רלוונטיות לפי חומרת המצב.