אולם חשוך, ריח פופקורן, והתרגשות שמהדהדת באולם - מי מאיתנו לא אוהב את הקסם של הקולנוע? זה המקום שבו אנחנו צוחקים עם חברים, מחזיקים ידיים בדייטים ראשונים או פשוט בורחים מהמציאות לכמה שעות, במיוחד בימים אלה. הבעיה היא שבזמן שאנחנו שקועים בסרט קשה לנו לשים לב לסכנה ממשית: הסאונד. אותו סאונד "מושלם" שגורם לנו להרגיש כאילו אנחנו ממש בתוך הסרט, עלול להיות יותר מסתם חוויה קולנועית מרגשת.
לא רק העוצמה קובעת
פרופ' יעל הנקין, מנהלת מכון שמיעה, שפה ודיבור ושירות ההפרעות בתקשורת במרכז הרפואי שיבא, מרצה וחוקרת בחוג להפרעות בתקשורת באוניברסיטת תל-אביב, מסבירה את המצב: "בבתי קולנוע יש מערכות שמע מתקדמות ויש נטייה להגביר את עוצמת הקול לעוצמה שלעיתים קרובות חוצה את גבולות ה'מותר'. קיימים קווים מנחים וקריטריונים לעוצמה שגורמת לנזק שמיעתי, אך לא רק העוצמה משפיעה, אלא גם משך זמן החשיפה, סוג ואופי הרעש. יש הסכמה שבתי קולנוע עלולים להיות רועשים במיוחד ולפגוע בשמיעה".
3 צפייה בגלריה
ד"ר כץ על עוצמת השמע בקולנוע: "תופעה שמתגברת בגלל הרצון להעצים את החוויה"
(צילום: shutterstock)
רמת הסיכון לשמיעה תלויה חלקית בסוג הסרט או במה שקורה בו. דיאלוגים הם בדרך כלל בעוצמה של 60 עד 70 דציבלים (dB), מה שלא מזיק לשמיעה שלנו, אבל סצנות פעולה ופיצוצים יכולות להגיע ל-100+ דציבלים. סצנות בעלות סאונד של 120 דציבלים ומעלה, אפילו קצרות, יכולות להיות לא בטוחות. ברמות מעל 100 דציבלים, נזק יכול להתרחש כתוצאה מחשיפה של 15 דקות בלבד.
אובדן שמיעה הנגרם מחשיפה לרעש (NIHL - Noise-Induced Hearing Loss) ניתן למניעה, לפי פרופ' הנקין. "ירידה בשמיעה הנגרמת מרעש נמצאת בעלייה, במיוחד בקרב בני נוער ומבוגרים צעירים הנחשפים לרעש פנאי כגון: מוזיקה, משחקי מחשב, מסיבות והופעות. מעבר לירידה בשמיעה יכול להופיע טנטון, רגישות יתר לעוצמות חזקות וירידה ביכולת פענוח והבנת דיבור", היא אומרת.
ד"ר אריאל כץ, מומחה לרפואת אף-אוזן-גרון וניתוחי ראש-צוואר במכבי שירותי בריאות, מסביר שבתי הקולנוע החדישים, השואפים לספק חוויה עוצמתית ומלאה, לעיתים מגיעים לרמות דציבלים גבוהות שעלולות, בחשיפה מתמשכת, לגרום לירידה בשמיעה תחושתית- עצבית. הוא גם מסביר את ההבדל בין סוגי סרטים שונים: "בסרט דרמה רומנטי לרוב נחשפים לרמות עוצמה נמוכות יחסית, כ-70 דציבל, לעומת סרטי אקשן ופעולה הכוללים לא פעם סצנות של פיצוצים או יריות, אשר יכולות להגיע לרמות עוצמה גבוהות של מעל 100 דציבל, עם פוטנציאל נזק גבוה יותר".
פרופ' יעל הנקיןצילום: דוברות שיבאפרופ' הנקין מדגישה כי הבעיה אינה מוגבלת רק לבתי הקולנוע: "כדאי לשים לב שגם בטלוויזיה מעלים את הווליום באופן אוטומטי בזמן הפרסומות כדי לתפוס את תשומת ליבנו. במכוני ספורט, פילאטיס, ספינינג וחדרי כושר משמיעים מוזיקה בעוצמות חזקות ביותר ואנחנו יודעים, על-פי תוצאות מחקרים, שאם אתה נחשף לעוצמה חזקה בזמן פעילות מטבולית מוגברת לאורך זמן זה מחמיר את הנזק השמיעתי". והיא מוסיפה נקודה מדאיגה נוספת: "יש הרבה נשים בחופשות לידה שהולכות לספינינג ולפילאטיס יחד עם התינוקות, כי זה הטרנד היום - והתינוקות נחשפים לעוצמות שפוגעות בשמיעה".
גם ד"ר כץ מתייחס למה שקורה מחוץ לבתי הקולנוע: "במסיבות זה עלול להיות אפילו יותר גרוע כי יש חשיפה ממושכת למוזיקה רועשת מעל 100 דציבלים. לעיתים, כשחוזרים ממסיבה, שומעים צלצולים באוזניים (טנטון). הטנטון הוא רשרוש או רעש שאנו שומעים לרוב בסביבה שקטה. הטנטון עשוי להעיד על ירידה בשמיעה. בדרך כלל הוא חולף, אך לעיתים הנזק מצטבר. ככל שנחשפים יותר פעמים לרעש מזיק בטווח קצר, כך גדל הסיכוי לנזק קבוע. טנטון הוא סימן שכדאי ללכת לרופא אף אוזן גרון, במיוחד אם הוא לא חולף".
"אנחנו חיים בעולם מאוד רועש"
עבור אלה מאיתנו ששומעים טוב, קל לקחת את החוויה החושית הזו כמובנת מאליה, מבלי להבין כמה היא משפיעה על חיינו. השמיעה שלנו עוזרת לנו להתחבר עם חברים ומשפחה, וכן ליהנות ממוזיקה ולחוות צלילים אחרים של החיים, מגלים שמתנפצים על החוף ועד למכונת הקפה שלנו בכל בוקר.
ד"ר אריאל כץצילום: אמילי כץפרופ' הנקין מתריעה על מגמה מדאיגה: "אנחנו חיים בעולם מאוד רועש והנושא של מודעות לרעש כמפגע תברואתי עולה, אבל אנחנו עדיין לא במקום מספיק טוב. גדל דור שלם של אנשים צעירים שחשופים לעוצמות חזקות שגורמות להם לירידה בשמיעה. התמונה השמיעתית שלהם דומה לזאת של אנשים בני 65".
היא מדגישה את חשיבות הבדיקות התקופתיות: "בגיל הביניים (60-40 שנים) השמיעה מתחילה להידרדר באופן טבעי ונורמלי, ולכן ארגון הבריאות העולמי ממליץ החל מגיל 50 על בדיקת סינון שמיעה אחת לשלוש שנים, ומגיל 64 ומעלה מומלץ להיבדק כל שנה". והיא מעלה נושא נוסף שקרוב לליבה: "כיום אין עדיין תוכניות סדורות של סינון שמיעה למבוגרים. זו בדיקת שמיעה חלקית אך חשובה, שקובעת האם יש צורך בבדיקת שמיעה מקיפה והחלטה על הצורך במכשירי שמיעה".
היא מדגישה נקודה קריטית נוספת: "ירידה בשמיעה היא גורם הסיכון מספר אחת בגיל הביניים (60-40 שנים) לירידה קוגניטיבית והתפתחות של דמנציה. מחקר מבוקר עדכני שפורסם לאחרונה הראה שהתאמת מכשירי שמיעה מאטה הידרדרות קוגניטיבית".
פרופ' הנקין: "גדל דור שלם של אנשים צעירים שחשופים לעוצמות ווליום חזקות שגורמות להם לירידה בשמיעה. התמונה השמיעתית שלהם דומה לזאת של אנשים מעל גיל 65"
ד"ר כץ מסביר: "להיות מוקפים ברעשים חזקים עלול לפגוע בשמיעה שלנו יותר ממה שנוטים לחשוב. במקרים מסוימים עלול להתרחש אובדן שמיעה קבוע, כאשר זה תלוי ברגישות הפיזיולוגית של האדם ובחשיפה לעוצמת הצליל".
הפגיעה באוזן הפנימית נגרמת כתוצאה מחשיפה לרעש בעוצמה גבוהה, שגורם לרטט חזק במיוחד בנוזל שבאוזן הפנימית. רטט זה עלול להזיק לתאי השערה הזעירים, שתפקידם להמיר את הרטט המכאני לאותות חשמליים הנשלחים למוח לפענוח. נזק לתאים אלו יכול להוביל לירידה בשמיעה ואף לאובדן שמיעה קבוע במקרים חמורים.
3 צפייה בגלריה
פרופ' הנקין: "ירידה בשמיעה זה גורם סיכון מספר אחת בגיל הביניים לירידה קוגניטיבית והתפתחות של דמנציה"
(צילום: shutterstock)
"אין לגוף יכולת לרפא את עצמו"
חשוב לדעת שחשיפה ממושכת לרעש חזק עלולה לגרום לנזק מצטבר, מסביר ד"ר כץ, וכאשר תאי השערה באוזן הפנימית נפגעים והנזק מתקבע, אין לגוף יכולת לרפא את עצמו. ירידה בשמיעה מסוג זה, הנגרמת מחשיפה לרעש מזיק, היא הסוג היחיד של ירידת שמיעה שניתן למנוע מראש באמצעות הקפדה על הימנעות מחשיפה לרעש בעוצמה גבוהה לאורך זמן.
תופעה זו נפוצה גם בקרב עובדי מפעלים ובנייה הנמצאים בסביבה רועשת לאורך זמן. צלילים חזקים מאוד, כמו יריית אקדח או זיקוקים, יכולים לגרום לנזק מיידי, שלעיתים הוא קבוע ולעיתים זמני. כאשר השמיעה נפגעת, היא אינה חוזרת.
והנה החדשות הטובות: הגנה על השמיעה אין פירושה שאתם צריכים להחמיץ את ההנאה בבתי הקולנוע. העצה העיקרית של המומחים היא להימנע מחשיפה לרעש חזק עד כמה שניתן, לנטר את עוצמת שמיעת המוזיקה (ב) ובעת הצורך להשתמש באטמי אוזניים. אפשר להשיג אותם ללא מרשם או להזמין תבניות מותאמות אישית במכוני שמיעה. חשוב לשים אותם בבתי קולנוע, במסיבות, בהופעות ובעוד מקומות בילוי רועשים.
בעוד שהאטמים יגבילו את הרעש, הם לא חוסמים אותו לחלוטין, הם יפחיתו את עוצמת הקולות והרעשים וימנעו את החשיפה לעוצמות החזקות המזיקות.
לגבי אמצעי הגנה, ד"ר כץ ממליץ: "אטמי אוזניים הם פתרון מצוין. בעבר, בבתי קולנוע היו רמקולים ממוקמים מאחור או מלפנים, מה שאפשר להתרחק מהם, אך בבתי הקולנוע החדישים יש רמקולים מכל כיוון, כך שמיקום הישיבה אינו משנה. למרות שרובנו לא הולכים לקולנוע בכל יום, כשכן הולכים, במיוחד לסרטים רועשים כמו סרטי מלחמה או אימה, מומלץ להשתמש באטמי אוזניים כדי להגן על השמיעה".
אם יש לכם חששות לגבי השמיעה שלכם או שאתם חשופים לעיתים קרובות לרעש בעוצמה חזקה, מומלץ לפנות לרופא שלכם לקבלת הפניה לקלינאי תקשורת. "בדיקת שמיעה וייעוץ אודיולוגי יספקו את המידע המדויק לגבי מצב השמיעה, האם קיים צורך במכשירי שמיעה והדרכה לגבי מניעה מחשיפה לרעש ושימוש באמצעי מיגון", מסכמת פרופ' הנקין.
