האם הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית לב השרון ביצעה טעות כאשר שלחה לאשפוז פסיכיאטרי כפוי אישה דמנטית בת 86, עיוורת על כיסא גלגלים - אחרי ששכניה התלוננו שהיא צועקת ומקללת? כך קבע בית המשפט המחוזי מרכז לוד, שקיבל את עמדת הסיוע המשפטי במשרד המשפטים ושיחרר את האישה מהאשפוז הכפוי. הוחלט כי לא הייתה הצדקה לאשפוזה.
האישה אושפזה ב-21 באוגוסט ושוחררה לביתה ב-28 לחודש. מחלקת הרווחה של עיריית נתניה, שביקשה את האשפוז, החזירה אותה לאחר החלטת בית המשפט לביתה, ודאגה שמטפלת תמתין לה שם.
קראו עוד:
לאישה אין רקע פסיכיאטרי. היא בתהליך דמנטי וסובלת מבעיות רפואיות שונות. בתחילת השבוע שעבר הובאה האישה לבית החולים הפסיכיאטרי לב השרון על ידי גורמי רווחה של העירייה בעקבות תלונות שכנים. כעבור יומיים, אחרי שהביעה רצון לחזור לביתה, התכנסה הוועדה הפסיכיאטרית כדי לבדוק את ההצדקה לאשפוזה.
אחד מחברי הוועדה כתב שהאשפוז הכפוי נובע כנראה רק משום שהאישה אינה משתפת פעולה עם גורמי הרווחה, ויש קושי למצוא לה מטפלת. רוב החברים כתבו שיש להשאיר אותה מאושפזת בשל חוסר שקט וחוסר יכולת שיפוט, ועמדתם התקבלה. "מהדוח הסיעודי עולה כי למערערת אין היסטוריה של אלימות פיזית או מילולית אין תכנים פרנואידיים או עוינות כלפי הסביבה ואין עדות להיסטוריה של התפרצויות", צוין בפסק הדין.
"מקרה של אשפוז בכפייה שלא היה צריך להתרחש"
נציגת הסיוע המשפטי במשרד המשפטים, מחוז תל אביב, עו"ד ויוי רכניץ, הגישה ערעור על ההחלטה. היא טענה שאין בסיס להערכה שהאישה מהווה סכנה לעצמה או לזולת, והוסיפה כי התנהגותה היא תוצאה של דמנציה ולא של מחלת נפש.
התביעה לשחרור האישה הוגשה נגד שלושה גורמים: הפסיכיאטר המחוזי, משרד הבריאות שירותי בריאות הנפש ובית חולים לב השרון. כולם יוצגו על ידי עורכת הדין טליה דיין. בדיון, כל השלושה לא התנגדו לבקשת האישה.
האישה עצמה אמרה לשופטת: "אני רוצה הביתה, לבית שלי. אני רק רוצה מטפלת שתהיה איתי כל היום". האישה הוסיפה שבנה גר איתה בדרך כלל, אלא שכעת הוא עצור על ידי המשטרה, ללא קשר למצבה.
השופטת הדס רוזנברג שיינרט מבית המשפט המחוזי מרכז לוד, קבעה כי לא מצאה בסיס להחלטת הוועדה לאשפז את האישה. "עסקינן באישה מבוגרת, נעדרת רקע פסיכיאטרי כלשהו", פסקה. "הוועדה לא קבעה לגביה כל אבחנה פסיכיאטרית או פגיעה בחוסר השיפוט. לא נראה כי הוועדה שקלה חלופת אשפוז".
השופטת הוסיפה: "אף שבית המשפט משוכנע כי כוונות הוועדה היו טובות - נוכח החשש לשחרר את האישה לביתה ללא מסגרת תומכת ברורה - אינני מוצאת שהחלטת הוועדה מושתתת על אדנים מספקים, ולא שוכנעתי שהתקיימו דרישות החוק להוצאת הוראת אשפוז כפויה".
בפסק הדין נכתב עוד: "הוועדה ברוב דעות נגד דעת מיעוט, החליטה על האשפוז הכפוי בנימוק של גרימת סבל למשפחה והזנחה קיצונית עם קשר סיבתי למחלת הנפש, אבל דעת מיעוט בוועדה קבעה,"אין בסיס לאשפוז בכפייה ונראה שאשפוזה נובע מחוסר שיתוף פעולה עם גורמי הרווחה והקושי למצא לה מטפלת מתאימה".
עו"ד איילת הלברשטט, ממונה תחום אשפוז כפוי במחוז תל אביב של הסיוע המשפטי במשרד המשפטים, אמרה: "מדובר בהחלטה חשובה ביותר של בית המשפט המחוזי, שכן זהו מקרה מובהק של אשפוז בכפייה שלא היה צריך להתרחש. מצבה של האישה הידרדר רק בשל העובדה כי בנה לא היה איתה. היא לא הייתה מסוכנת בשום שלב".
