שמולי דייטש מרגיש שיש לו "נכות שקופה" - כלומר, נכות שאיש לא מסוגל לראות אותה. "אם לא הייתה לי רגל או יד, אולי זה היה קל יותר, כי כולם היו יכולים להבחין בנכות שלי", הוא אומר. "במקרה שלי אני עומד בתור בחנות או נוסע באוטובוס, ואף אחד לא רואה ולא מבין עם אילו אתגרים אני מתמודד".
קראו עוד:
דייטש מתמודד עם פוסט טראומה מורכבת שהתפתחה במהלך 34 שנות חייו, ש-21 מהן עברו עליו כחרדי, ואת היתר העביר כחילוני. אחד הקשיים שהוא נושא עימו הוא נתק מוחלט מבתו, שנמשך זה 13 שנה. "בפעם האחרונה שראיתי אותה, היא הייתה בערך בת שנה", אומר דייטש. "אין יום שאני לא חושב עליה - אבל זה רק אחד מהאתגרים הרבים שהחיים זימנו לי. אני בעצם נולדתי לתוך אתגר אחד גדול, ואני משלם מחיר על ההחלטה להתנתק מהמקום הקשוח הזה".
2 צפייה בגלריה
שמולי דייטש כפי שנראה כחרדי (מימין) וכיום. "אני עומד בתור בחנות או נוסע באוטובוס, ואף אחד לא רואה ולא מבין עם איזה אתגרים אני מתמודד"
זעקתי לעזרה
הוא נולד וגדל בשכונת מאה שערים בירושלים, בקהילת תולדות אהרן. "זו אחת הקהילות הסגורות בישראל, ולא התאפשר לי להכיר חיים אחרים", מספר דייטש. "בבית הספר למדנו רק תורה, לאמנות לא הייתה בו מקום, ולמורים היה מקל שאיתו הם הרביצו לתלמידים בכל חלקי הגוף. הייתה בקהילה גם אלימות מינית, וגם אני סבלתי ממנה".
בגיל 14 החל להתמודד עם דיכאון סמוי, בלי שקיבל מענה מהקהילה. ארבע שנים לאחר מכן נאלץ להינשא בשידוך לאישה שהוא לא הכיר ("לא הייתה לי שום יכולת להחליט בנושא הזה"), וכשהיה בן 21 נולדה בתו הבכורה והיחידה. באותה תקופה החליט לעזוב את הדת, מה שהביא לגירושים, ואחריהם לנתק מהבת ומאמה. "הייתי במצב נפשי מאוד קשה", נזכר דייטש. "לא תפקדתי, הייתי בודד, זעקתי לעזרה".
"הקהילה שבה גדלתי היא אחת הסגורות בישראל, ולא התאפשר לי להכיר חיים אחרים. בבית הספר למדנו רק תורה, לאמנות לא הייתה בו מקום, ולמורים היה מקל שאיתו הם הרביצו לתלמידים בכל הגוף"
תחילה קיבל את העזרה הנפשית ממטפלת שסייעה לו במשך שנה. בהדרגה הוא בנה את עצמו מחדש באמצעות האמנות. "היא נכנסה לחיי ונתנה לי המון משמעות בין העליות והירידות הנפשיות", הוא אומר. "התמקצעתי באיפור ובציורי פנים וגוף, תחום שאני עוסק בו עד היום".
להאמין בעצמי, בכוחות שלי
לפני שלוש שנים הוכר על ידי משרד הבריאות כמתמודד עם פוסט טראומה מורכבת, שמתבטאת בדיכאון, בחרדה ובתחושה של סכנה קיומית כללית. הפעם קיבל סיוע מעמותת "אנוש", מצוות "מעוף לעסקים" ששייך אליה, ומאנשי מקצוע העוסקים בטיפול במתמודדי נפש ובשיקומם.
"החיים שלי השתנו בעקבות הטיפולים האלה", הוא אומר. "קיבלתי מאמנת עסקית בשם מירב, שמשמשת גם מעין פסיכולוגית שלי ושגרמה לי להאמין בעצמי, בכוחות שלי וביצירתיות שבי. היום, אחרי עשר שנים של טיפולים, אני חושב שאני נמצא במקום הכי טוב שהייתי בו".
"קיבלתי מאמנת עסקית בשם מירב, שמשמשת גם מעין פסיכולוגית שלי. היום, אחרי עשר שנים של טיפולים, אני חושב שאני נמצא במקום הכי טוב שהייתי בו. אני רוצה לעזור לאנשים להירפא ולרפא"
מביתו שבעמק יזרעאל הוא יוצא להרצאות בכל רחבי הארץ שבהן הוא מציג את סיפור חייו עם דגש על הטיפול המיוחד שקיבל. "להרצאה שלי קוראים 'מאה שערים ואני'", הוא אומר, "אבל המטרה היא להגביר את המודעות לנושא של בריאות הנפש".
לפני כחודש וחצי נמנה עם קבוצת מתמודדי נפש שהשתתפו באירוע בבית הנשיא מטעם עמותת "אנוש", ונפגש עם רעיית הנשיא, מיכל הרצוג. ביום רביעי הבא (25.5) יופיע בערב התרמה השנתי שעמותת אנוש מקיימת באמפי פארק בהשתתפות הזמר אברהם טל שיארח את מרגלית צנעני ואמיר דדון (פרטים על האירוע). לדבריו, אין לו שום בעיה לעמוד על במה ולספר לאנשים את סיפורו האישי. "עד היום כבר הופעתי מול אלפי אנשים", אומר דייטש. "החזון שלי הוא להגיע לכמה שיותר אנשים ולעזור להם להירפא ולרפא".
