בשיתוף אסטרהזניקה ו-MSD
''לא היה שום סימן ולא הרגשתי כלום. שלושה שבועות לפני שקיבלתי את הבשורה, עוד רקדתי על הבמה. בדיעבד אני יודעת שבאותו הזמן הסרטן כבר היה מפושט בגופי, והגרורות הגיעו עד הסרעפת", כך מספרת אדווה מרכוס (48) מהמושב עין שריד שחלתה לפני כשלוש שנים בסרטן השחלה. "אני חושבת שאפשר להגדיר אותי כאדם פעיל מאוד", אומרת אדווה ''אני אמא ל- 3, עובדת קשה, חיה את חיי, ורוקדת ריקודי בטן מזה שנים. לא סבלתי מאיזשהן מחלות רקע, במשפחה הקטנה שלנו אין היסטוריה של סרטן, והייתי שאננה ולא מודעת". אלא שלפני כשלוש שנים שמה לב אדווה לתופעה מוזרה. "הרגשתי שהבטן מתנפחת לי מעט, כמו אחרי ארוחה טובה. זה היה נראה לי קצת חריג אבל לא עשיתי מזה סיפור".
"הבטן שלך גדלה והיא לא נראית טוב"
אדווה הייתה בטוחה שהתופעה תחלוף לאחר מספר ימים. "כחודש לפני הגילוי היינו בחופשת הכל כלול בחו"ל, ושם לא הפסקתי לאכול כמובן, לכן זה נראה לי הגיוני שהבטן קצת נפוחה. הערכתי גם שבגיל 45 קצב חילוף החומרים אינו כפי שהיה", היא אומרת. "כשבוע לפני הגילוי חברה שלי ואני התחלנו להתאמן על ריקוד להופעה משותפת. בשלב מסוים היא הסבה את תשומת ליבי לכך לב שהבטן שלי גדלה ולא נראית טוב", מספרת אדוה, "בדיעבד היא רצתה שאתייחס לנושא ברצינות מפני שהיא הכירה אותו באופן אישי. אמה נפטרה מסרטן השחלה כמה שנים קודם, ולכן והיא ידעה שאחד התסמינים למחלה הוא נפיחיות בטנית". אדווה התעלמה מההערה של חברתה והפטירה כלאחר יד שתיגש מאוחר יותר להיבדק. "זה כמובן לא קרה", היא אומרת.
כמה ימים מאוחר יותר, בחזרה הבאה שלהן הבטן של אדוה הייתה כבר ממש נפוחה. "נראתי בהריון. הכול התרחש תוך ימים בודדים", נזכרת אדווה. "חברתי ממש כעסה שלא נבדקתי וחייבה אותי להיבדק. הבנתי שייתכן והנפיחות אינה קשורה למזון, וקבעתי תור לרופאה". כשהגיעה אדווה לרופאה, הבטן כבר הייתה נפוחה מאוד. "הגעתי למרפאה עם בטן הריונית של חודש תשיעי. מי שעשתה לי את האולטרסאונד ראתה את כמות הנוזלים הגדולה בבטן ואמרה בבהלה – 'טוסי עכשיו למיון. עכשיו' מהלחץ בקולה הבנתי שמצבי לא מבשר טובות".
באמצע הלילה גילו את הסרטן
בבית החולים הופנתה אדווה בתוך זמן קצר למיון נשים. "לא הבנתי למה דווקא לשם, ומה הקשר בכלל בין בטן נפוחה לרופא נשים. לא הייתה לי בכלל מודעות לנושא", נזכרת אדווה ''ואז באמצע הלילה, בעודי מנסה להבין מה אני עושה שם בכלל, הרופאים ניגשו ובישרו לי שבבדיקות ראו גידול בשחלה. הם הסבירו שטרם ניתן להעריך האם מדובר בגידול סרטני או שפיר וצריך לבצע עוד מספר בדיקות על מנת לקבוע אבחנה. הכינו אותי לסיטואציה שבה יאלצו לבצע ניתוח לכריתת השחלות והרחם. כל מה שעניין אותי בשלב זה היה אם הניתוח יהיה בהרדמה מלאה. אחרי שהרופאים אומרו שכן – נרגעתי", היא צוחקת.
לאחר מכן נוקזו הנוזלים מבטנה של אדווה. "ניקזו לי כשישה ליטרים של נוזלים בבת אחת. האחות הרגיעה ואמרה ושאחרי ניקוז הנוזלים אחזור להרגיש כמו קודם. אלא שאחרי הפרוצדורה הזו, הבטן נותרה נפוחה. ברגע הזה הבנתי שיש לי סרטן. הרגשתי שיש שם משהו פעיל וחי".
למרות המורכבות הרפואית, באותם ימים השתתפה אדוה באירוע משפחתי. "המחלה היתה אז בשיאה, וכבר הרגשתי מאוד לא טוב", היא מספרת, "כשקמתי לרקוד, החולשה והמכאובים נעלמו. הריקוד הוא התרופה הכי טובה עבורי. רקדתי כל הערב והרגשתי מצוין" היא מספרת. "תהיתי ביני לבין עצמי אם הריקודים האלו יהיו שירת הברבור שלי. באופן אירוני, אנשים באו אלי וחיבקו אותי 'איזה יופי את רוקדת בהיריון' הם אמרו". בסיום האירוע אדוה חשה ברע ומצבה החמיר והוחלט לאשפז אותה שוב בבית החולים.
כמה ימים לאחר מכן הגיעו תוצאות הביופסיה. "זה היה בבוקר חג הסוכות. מנהל המחלקה בבית החולים בילינסון נכנס לחדרי ושאל אותי אם יש מישהו איתי", נזכרת אדוה, "הוא לא רצה שאהיה לבד בזמן שהוא מבשר לי את הנורא מכל".
הרופא בישר לאדוה שמדובר בגידול סרטני בשחלה. "כששאלתי מתי הניתוח, הרופא הסביר שהמחלה במצב מתקדם, והיא מפושטת בכל חלל הבטן, כולל באיברים חיוניים, ובשלב זה המצב לא מאפשר ניתוח. הרגשתי שאני בסרט רע". בבילינסון החליטו להתחיל בשלושה סבבי כימותרפיה בתקווה לנסות ולצמצם את הפישוט, על מנת שאוכל להגיע לניתוח. "במהלך הבירורים נעשתה לי בדיקה גנטית והתגלה שאני נשאית של מוטציה בגן BRCAשנפוצה בעיקר בקרב יהודים ממוצא אשכנזי ומגדילה משמעותית את הסיכון לתחלואה בסרטן השד והשחלה", מספרת אדווה.
לאחר סבב הכימותרפיה, הושגה שליטה במחלה, ואדווה עברה ניתוח שכלל כריתה של הרחם, השחלות, ואיברים נוספים. "זה היה ניתוח ארוך וקשה. פתחו לי את הבטן מלמעלה למטה, והוציאו לי כל מה שהיה נגוע בגרורות. ביציאה מחדר הניתוח אנשים שהיו במסדרון ההמתנה מחאו כפיים. בחדרי הניתוח האלו מתבצעים בדרך כלל ניתוחים קיסריים, והם חשבו כנראה שיצאתי מלידה קיסרית. הייתי מעורפלת, אבל זה היה עצוב והזוי", היא נזכרת.
לאחר הניתוח אדוה סבלה מכאבים קשים ומשככי הכאבים לא הועילו. "הסתבר שהגוף לא הצליח לאחות את הפצעים, והתפתח זיהום". הרופאים החליטו על ניתוח נוסף. "חששתי שלא אצליח לצאת מזה", היא מעידה, " כשהבנתי שהגוף לא מצליח להתאחות, ושאני לקראת ניתוח גדול נוסף, התחלתי לחשוש שכבר לא אצליח לצאת מזה", נזכרת אדוה, "למזלי ולשמחתי, הניתוח עבר בשלום, ולאחר תקופת החלמה חזרתי לסבב כימותרפיה נוסף".
בזכות הטיפול התרופתי – אין עדות למחלה
לאחר סיום הטיפולים, בבדיקות לא נצפתה עדות למחלה. אדווה קיבלה טיפול בתרופה מסוג מעכב PARP – תרופה שמצליחה לעכב פעולה של אנזים שנקרא PARP בגוף. למעשה, כמו במקרה של אדווה, במידה וקיים נזק בגן-BRCA שמונע את תיקון נזקי הדנ"א בתאי הגידול, פגיעה גם ב-PARP תגרום לבעיה גדולה עוד יותר, אבל בכך תוביל לנזק משמעותי בדנ"א של תאי הגידול ולפגיעה גם ביכולת שלו להמשיך ולהתפתח.
"בטיפול הכימותרפי האחרון התקשרה אליי המורה שלי לריקוד, רויטל לשמן, וביקשה שאשתתף בהופעה", נזכרת אדווה, "באותה העת הייתי חלשה מאוד לאחר הניתוחים והטיפולים, בקושי עמדתי על הרגליים, ולא חשבתי שאהיה מסוגלת. כל כך רציתי לחזור ל'חיים' שלא יכולתי לסרב. ארבעה חודשים לאחר מכן בשיער קצוץ, רקדתי על הבמה עם חברותיי לקבוצה", מספרת אדוה בהתרגשות. "זה היה ריקוד של ניצחון".
כיום בדיקת נשאות של BRCA נמצאת בחינם בסל הבריאות לכל אישה ממוצא אשכנזי, "חשוב לי לקרוא לכל הנשים להיבדק ולא להיות שאננות. בזמן אמת לא הרגשתי כלום, כי באמת אין סימנים למחלה הארורה הזו. היא מתפשטת במהירות, בשקט ובערמה", מסכמת אדוה, "בדיעבד אני יכולה לומר ששבועות לפני הגילוי, מלבד הבטן שהתנפחה, הייתי מאוד מאוד עייפה ונתפסו לי השכמות באופן קיצוני. בראיה לאחור אני מבינה שאלו היו סימפטומים שהעידו שמשהו שונה קורה בגוף שלי. אני מבקשת שתקשיבו לגוף שלכן, זה יכול להציל חיים".
בשיתוף אסטרהזניקה ו-MSD
פורסם לראשונה: 07:00, 03.01.22
