ב-6 באוקטובר בערב הייתה נטע פורטל בדירת הצעירים ששכרה יחד עם בן זוגה סנטיאגו פרס בכפר עזה. זה היה עוד סופשבוע רגיל ומנומנם של חודש אוקטובר, לא משהו מיוחד מדי. לשניים לא היו תוכניות מרחיקות לכת. בהמשך הערב הגיעה חברתה הטובה של פורטל לביקור, בדרך לפסטיבל נובה ליד רעים. "התלבטנו אם לנסוע ובסוף החלטנו שלא", משחזרת פורטל. "נשארנו בבית והלכנו לישון ממש-ממש מאוחר".
בשעה שש וחצי בבוקר, כמו כולם, התעוררו השניים מקולות האזעקות. "סנטי בן הזוג שלי עוד רץ לדלת כדי לנסות לראות את היירוטים, אמרתי לו להיכנס מיד לממ"ד ושם נשארנו נעולים", מספרת פורטל. "באזור השעה שבע בבוקר קיבלנו הודעה בקבוצה של הקיבוץ שיש חשש לחדירת מחבלים. עד אז שמענו קולות פיצוץ, הבנו שמשהו לא בסדר, אך באותו רגע הבנו שמשהו גדול בהרבה קורה".
9 צפייה בגלריה
הכירו בטיול הגדול בדרום אמריקה והחליטו לעבור לגור בכפר עזה. נטע פורטל וסנטיאגו פרס
(צילום: רפאל שחרי)
הדי הפיצוצים התגברו. באזור השעה שמונה בבוקר שלח סנטיאגו הודעה לחבר בן הקיבוץ, ניצן ליבשטיין ז"ל, בנו של ראש המועצה האזורית שער הנגב, אופיר ליבשטיין ז"ל. "הוא שאל אותו מה קורה, אם הוא יודע מה קורה בחוץ, וניצן הרגיע אותו וענה לו שלא ידאג, שיחידות של הצבא בדרך", משחזרת פורטל. "נשארנו סגורים בממ"ד, אני בכלל דאגתי לחברה שלי שנמצאת בנובה. דיברתי איתה בטלפון באזור שבע וחצי, אמרתי לה לבוא אלינו לכפר עזה, שיש ממ"ד והכל בסדר. היא ענתה לי תוך כדי ריצה שהיא לא יכולה לדבר ושם בעצם נותק הקשר".
בזמן הזה פורטל ובן זוגה החלו לשמוע צעקות מבחוץ. "דירה לידינו חטפה טיל. התחלנו כבר להיות ממש בשקט ובלחץ. התכתבתי עם המשפחה שלי, אמרתי לאימא שלי שאני שומעת יריות והיא אמרה לי שזה בטח אומר שהצבא נלחם, שלא אדאג ושאהיה חזקה. בשלב הזה כבר לא ענינו לטלפונים. סנטי שלח הודעה נוספת לניצן. הוא ענה לו שאבא שלו וסבתא שלו נרצחו הרגע ושלא נצא מהבית כי מסוכן. כאן כבר נפל לנו האסימון שיש מחבלים בקיבוץ.
נטע פורטל: "הם נכנסו לדירה בצעקות, הגיעו לממ"ד וניסו לפתוח אותו. שנייה אחר כך מישהו ירה צרור כדורים על הדלת. סנטי קיבל שני כדורים ברגל ימין ונפצע בראש, אני חטפתי כדור ברגל ימין דרך הדלת שנתקע לי בברך. בשלב הזה היינו בשוק שאשכרה חטפנו כדור. מי בכלל ידע שזה יכול לעבור את דלת הממ"ד?"
"סנטי קם מהמיטה והחזיק את הדלת של הממ"ד. אני רק רציתי שמישהו יידע שאנחנו במצוקה. כתבתי בקבוצה של החברות הטובות שיתקשרו למשטרה, שהמחבלים כאן. הבנתי שהם קרובים, אך לא תיארתי לעצמי שהם נכנסים בית-בית ורוצחים אנשים. אחת החברות שלי הגיבה לי בהודעה בפרטי, כתבה לי שהמשטרה לא עונה והמוקד שלהם קרס. זה היה כבר באזור עשר וחצי בבוקר. היא ביקשה ממני לכתוב לאבא שלי, שהוא קצין משטרה (ניצב משנה שמעון פורטל, א.ג). סימסתי לו שאני בכפר עזה ויש מחבלים ואני צריכה עזרה. הוא ענה לי שיש כוח טקטי בדרך, והוא מגיע".
שתי דקות לאחר מכן נפל החשמל. "לא היה לנו איך לתקשר", נזכרת פורטל, "ישבנו בשקט בחושך בממ"ד דרוכים. כבר שמענו אותם צועקים ליד החלון של הדירה שלנו. סנטי תדרך אותי שהם הולכים לשבור את החלון של הדירה. עשר דקות אחר כך זה באמת מה שקרה.
"הם נכנסו לדירה בצעקות, הגיעו לממ"ד וניסו לפתוח אותו. סנטי לא נתן להם אפילו להזיז את הידית. שנייה אחר כך מישהו ירה צרור כדורים על הדלת. סנטי קיבל שני כדורים ברגל ימין ונפצע משפשוף של כדור בראש והחל לדמם. אני חטפתי כדור ברגל ימין דרך הדלת שנתקע לי בברך. בשלב הזה היינו בשוק, לא מאמינים שאשכרה חטפנו כדור. מי בכלל ידע שזה יכול לעבור את דלת הממ"ד?"
9 צפייה בגלריה
קיבוץ כפר עזה, שרידי בית בו נהרג רס"ם (מיל') עמרי מיכאלי ז"ל
(צילום: רויטרס /Amir Cohen)
היא מספרת: "ניסיתי לכתוב לאבא שלי שוב למרות שלא הייתה קליטה או חשמל. כתבתי 'אבא, ירו בי. הצילו', ושלחתי מיקום של הדירה שלנו. סנטי סימן לי עם העיניים ולחש לי לפתוח את החלון. ראיתי בחנייה בערך 15 מחבלים, שעונים על הרכבים, מעשנים סיגריות וצוחקים. חלק עם סרטים ירוקים של החמאס, חלק עם מדים של צה"ל. לא האמנתי, קפאתי. במזל היה עץ קטן שהסתיר את החלון שלנו. ראיתי את גדר הגבול פרוצה לגמרי, כל השער האחורי היה הרוס.
"באותה שנייה, סנטי שעדיין החזיק את ידית הממ"ד כדי שהמחבלים לא ייכנסו, שמע משהו מתכתי נזרק על הדלת, כנראה רימון. הוא עזב את הידית, העיף אותי החוצה מהחלון וקפץ בעצמו. הוא לא ידע שיש מחבלים בחוץ. התחלנו לרוץ לעומק הקיבוץ בכיוון הפוך מהגדר".
המחבלים הבחינו בזוג הנמלט מהדירה, אך בחרו שלא לרדוף אחריהם. "הם פשוט פתחו שורת יורים וירו עלינו באוטומט כמויות אדירות של תחמושת", מספרת פורטל. "פגעו בי עוד שישה כדורים, שלושה בקרסול שמאל, שניים בירך שמאל ואחד ביד. נפלתי על הפנים, סנטי עבר אותי בכמה מטרים, ראה שאני לא לידו וחזר אחורה כדי להרים אותי. בזמן הזה הוא קיבל כדור בגב וצעק עליי: 'נטע, אם את לא רצה אנחנו מתים'. הכל קרה בשניות. הצלחנו לרוץ שני רחובות והגענו לכניסה של בית. סנטי ניסה לפתוח את הדירות ולא הצליח. גם לא רצינו לעשות רעש – בשלב הזה לא ידענו אם הם רצים אחרינו או לא".
נטע פורטל: "שמענו קולות של שני אנשים רצים. מסתבר שאלה היו חבר'ה מיחידה של מג"ב שנכנסו עצמאית לקיבוץ. הם נכנסו רגלית ולא היה להם איך לחלץ אותנו. בשלב הזה התפרקתי. שעות נלחמתי על מנת להישאר בהכרה, חטפתי שבעה כדורים. לא עניין אותי כלום, לא מחבלים ולא שום דבר. צעקתי 'בבקשה אל תשאירו אותי פה'"
הם מצאו מקום מסתור זמני בין שתי דירות. "סנטי הוריד את הגופייה שלו ועשה לי ח.ע ברגל שמאל, שחטפה חמישה כדורים והייתה עם שבר פתוח בקרסול. הבית היה מוגבה מעט. מתחתיו היה רווח שניתן להיכנס אליו. הוא הוציא את כל הזבל שהיה שם, נכנסנו והתחבאנו שם שלוש וחצי שעות".
בסופו של דבר, לאחר המתנה מורטת עצבים, שמעו פורטל ובן זוגה קולות של שני אנשים רצים ומתנשפים. "סנטי ראה שהם עם מדים ולאחר כמה משפטים הוא הבין שהם חיילים", מספרת פורטל. "הוא יצא וצעק להם. מסתבר שאלה היו כמה חבר'ה מיחידה של מג"ב שנכנסו עצמאית לקיבוץ. הם נכנסו רגלית ולא היה להם איך לחלץ אותנו. בשלב הזה התפרקתי. כל השעות האלה נלחמתי על מנת להישאר בהכרה, חטפתי שבעה כדורים, הייתי חייבת שהם יוציאו אותנו משם. לא עניין אותי כלום, לא מחבלים ולא שום דבר. התחננתי שלא ישאירו אותנו שם, צעקתי 'בבקשה אל תשאירו אותי פה'.
"באותו רגע חשבתי על אבא שלי, צעקתי להם את המספר שלו והם התקשרו אליו. מסתבר שבמשך כל השעות האלה הוא ניסה להיכנס לקיבוץ. הוא בעצם נכנס עם עוד שלושה שוטרים, כל אחד מיחידה אחרת, ברכב ממוגן של המשטרה. יחד עם עוד כמה לוחמים הם גם הצליחו להציל משפחה. הם הגיעו לקיבוץ והוציאו אותנו עד שדרות. בשדרות פונינו לברזילי, משם הגעתי לבית חולים מאיר ושם נותחתי. מאז אני בבית לוינשטיין".
ללמוד ללכת מחדש
בשל הפציעה החמורה שממנה סבלה, עמדה בפני פורטל תקופת החלמה מורכבת. "הגעתי לבית לוינשטיין כשגם רגל ימין וגם רגל שמאל שלי לא עובדות בכלל, ללא טווחים, וגם יד ימין, בגלל כדור שחטפתי בגידים המיישרים של היד. הפציעה העיקרית שלי הייתה בקרסול רגל שמאל", היא מסבירה, "הוא היה מרוסק לגמרי. בגלל הפציעה שום דבר לא יכול היה להחזיק אותו והוא לא יכול לשאת את משקל הגוף. מצד שני, כדי שהעצם תתאחה והרגל תוכל לבצע תנועה, חיפשנו דרך לאפשר לי לדרוך עליה ללא נשיאת משקל"
ד"ר אמיר חיים, מנהל היחידה לשיקום ביומכני בבית לוינשטיין מסביר על הטיפול המורכב. "נטע סבלה מפציעה בעצם הקרסול, זו עצם שהפגיעות בה הן מאוד מורכבות. בשל מצבה לא ניתן היה לאפשר לה לדרוך על הרגל. הדבר יכול לגרום לפגיעה בכל השרשרת התנועתית של השלד והגוף, כל הגוף סובל מזה. כאורתופד ורופא שיקום היה חשוב לי מאוד לאפשר לה לשחזר כמה שיותר את תבנית ההליכה והתנועה כדי שלא ייווצרו נזקים נוספים".
9 צפייה בגלריה
הראשונה בעולם להשתמש בפיתוח החדש. פורטל בעת תרגול פיזיותרפיה עם אחמד מואסי, אחראי הפיזיותרפיה במחלקה לשיקום אורתופדי עם הסד. צילום: חן גלילי, דוברות הטכניון
במקרה זה היה נדרש פתרון יצירתי, והוא לא איחר להגיע. ד"ר חיים פנה לד"ר דנה סולב, חברת סגל בפקולטה להנדסת מכונות בטכניון וראש המעבדה לממשקים ביומכניים, חברה ותיקה שאותה הכיר בזמן לימודי דוקטורט בטכניון. במסגרת הקשר המקצועי, זכר כי סולב עבדה על פיתוח חדש שיוכל לסייע לפורטל לחזור ללכת על הרגליים ולהתחיל בתהליך השיקום.
"בכל תחום השיקום יש לנו בעיה קשה בין הממשק בין הרקמה הרכה לעצם", הוא מסביר. "בעבר ד"ר סולב סיפרה לי שהיא מתכוונת לחקור את הכיוון הזה, היא הציגה לי את הפתרון שלה וחשבנו כיצד ניתן ליישם אותו. הרעיון היה לפתח סד מיוחד שיחליף את החלק שבא באינטראקציה עם כף הרגל ומחקה את יכולת התנועה שלה. הוא לא חדשני כקונספט, אך אופן הביצוע הוא מאוד חדשני. לאחר 7 באוקטובר סיפרתי לה על הפציעה של נטע והיא והטכניון מיד נרתמו למשימה וייצרו לה את המכשיר הזה".
9 צפייה בגלריה
הותאם במיוחד למידות רגלה של פורטל באמצעות סריקה תלת ממדית. הסד החדשני. צילום: חן גלילי, דוברות הטכניון
"מדובר בפיתוח שעשינו למטרה מאוד דומה לסוגי הפציעות שיש לנטע, אך היינו עדיין בשלבי פיתוח, עוד לא תכננו ליישם את זה על פצועים", מוסיפה ד"ר סולב. "כשד"ר חיים התקשר וסיפר לי שיש לו פצועה שבדיוק עונה על הצורך הזה, התגייסנו כל המעבדה על מנת לקדם את זה כמה שיותר מהר ולסיים את הפיתוח".
ד"ר סולב מסבירה כי "מטרת הסד היא לאפשר הליכה כמה שיותר טבעית וסימטרית בזמנים שבהם אסור להעמיס על כף הרגל או הקרסול, בין אם זה איסור דריכה מלא או חלקי. הוא עוקף את החלק הפגוע ברגל ומעביר את כל הכוחות לשוק דרך מעין חבק הדומה לפרוטזות של קטועי רגליים. בגלל שהוא מתחבר לשוק, אז הברך, הירך והמפרקים הלא פגועים יכולים לזוז ולנוע כמו שהם במצב בריא, וגם ההליכה היא הרבה יותר טבעית והרבה יותר קלה מאשר עם קביים – דבר שאנו רוצים להימנע ממנו מכיוון וסוג זה של הליכה מעמיס על הגו העליון, הידיים והגב".
כחלק מתהליך הפיתוח, הותאם הסד באופן מדויק לכף רגלה של פורטל. "החלק שמתחבר לשוק חייב להיות זהה לצורת הרגל שלה אחרת העומס לא יתפזר בצורה הנכונה, ויכול ליצור כאבים ואפילו פצעי לחץ", אומרת ד"ר סולב. "אצל קטועי רגליים עושים רפליקה של הרגל מגבס ומעצבים את הסד בצורה ידנית. מה שאנחנו עשינו זה לסרוק את הרגל בסורק תלת ממד ומשם כל תהליך התכנון נעשה במחשב".
ביום קבלת הסד בבית לוינשטיין נרשם רגע מרגש כאשר נטע סוף-סוף החלה ללכת על שתי רגליה. "זה באמת היה מרגש לראות שזה עושה מה שציפינו, שהיא הצליחה ללכת", משתפת ד"ר סולב. "היא יכולה לתרגל את ההליכה ולא לתת לרגל להתנוון. כמובן שגם לפני עשו לה תרגילי פיזיותרפיה לחלק העליון של הרגל, אף בסופו של דבר הליכה זה משהו שצריך לתרגל ולחזור עליו".
לפני כמה שבועות עברה פורטל ניתוח ברגלה. "זה היה סוג של ניתוח ניסיוני. שאבו לי תאי שומן על מנת להפוך אותם לתאי עצם שיעזרו באיחוי העצם הפגועה. כרגע אני בגבס, אבל אחזור לדרוך בעוד כמה שבועות, והמכשיר יאפשר לי לעשות את זה באופן הדרגתי.
"לפני הניתוח בזכות המכשיר של הטכניון כבר הצלחתי לעשות כמה צעדים ולקפוץ על רגל ימין. באמת חשוב לי להגיד שהעבודה שהצוות עשו היא מדהימה, היא בסוף הפכה לחלק אינטגרלי מהשיקום שלי. הם היו מאוד קשובים וסיפקו לי מענה -הייתי כמעט שלושה חודשים בכיסא גלגלים ובזכותם חזרתי לעמוד על הרגליים, גם אם עדיין לא באופן מלא. עוד לא יודעים להגיד אם תהיה החלמה מלאה, אבל אני מקווה".
ד"ר חיים: "נטע כרגע בגבס, אך בעוד שבוע וחצי, ברגע שנוריד אותו ויהיה מותר לה לדרוך, נחזור לתרגל עם המכשיר. היא הראשונה בעולם שמשתמשת בעזר הייחודי הזה שפותח ויוצר במיוחד עבורה. הוא מאפשר העמסה מדודה של הקרסול שזה משהו שהוא מאוד מהפכני".
אתם צופים החלמה מלאה?
"הסד לא יגרום לה להחלים. הפתרון בטווח הארוך הוא פתרון אורתופדי. עם זאת אני מקווה שבעקבות הסד היא תוכל לשחזר את תבנית ההליכה, לשפר את התפקוד, למנוע החמרה ולהתחיל לשקם את השרשרת התנועתית של הגוף שלה. אני מאוד מודה לד"ר סולב ולטכניון שעומדים בראש החזית הטכנולוגית. הקשר בין האקדמיה והדברים שהם מפתחים חשוב מאוד לחזית הרפואה".
