בשיתוף מכון אברהמסון
במשך שנים, השחקן גיא לואל (51) ואשתו דרורית, היו מתחילים את הבוקר עם קפה וסיגריה במרפסת. עד שדרורית ראתה את בתם המשותפת שירה, שהייתה אז בת ארבע (כיום בת 16), משחקת עם חברתה ומעמידה פני מעשנת. זה היה הרגע בו היא החליטה להפסיק. "אבל אני המשכתי", אומר לואל ומספר, "התחלתי לעשן כבר בתיכון, כמו הרבה נערים. חשבתי שזה לא יישאר איתי, אבל כן בצבא הפכתי למעשן כבד. אני זוכר במיוחד סיטואציה שבה העירו אותי משינה כשמצאו אותי ישן עם סיגריה ביד שהספיקה לשרוף לי את שק השינה ואת המדים והגיעה כבר לגופיה".
הוא עישן קופסה ליום, ועבר לשתיים, העישון כבר התחיל להשפיע על מצבו הבריאותי. "מרגישים את זה בנשימה הכבדה, בשיעולים, בליחה".
אבל כל זה עדיין לא גרם לו להפסיק לעשן. "בעבר, שיחקתי רופא מתמחה בחדר ניתוח בבית לסין. כדי להיכנס לתפקיד, ביקשתי לצפות בניתוחים. ראיתי מה שנקרא מצב פתוח של אדם מעשן. ראיתי את הכל הכי ברור שיש. זה זיעזע אותי והתחילו מחשבות על איך להיפטר מהסיגריות אבל לא הבנתי איך אני עושה את זה".
מתנת יום ההולדת שהצילה את החיים
הוא ניסה במהלך השנים להיגמל כמה פעמים, אבל ללא הצלחה, עד שלפני כעשור קיבל מאשתו מתנת יום הולדת. "היא שלחה אותי למכון אברהמסון. זרמתי איתה, אני חייב לומר שהייתי סקפטי, אבל ידעתי שאני על הקצה ורוצה להפסיק לעשן. לא היה לי ספק שזה פוגע לי בריאות והייתי מוכן להיפתח לאפשרות כלשהי שאולי תעזור לי. ברגע זה החלטתי שאני מאמין בשיטה, ובאמת אני חושב שזה עובד על מי שנותן בה אמון ורוצה בזה".
"מדובר בטיפול שבו מנטרלים את הדחף לעישון. אצלי זה עבד כמו קסם. זה פשוט ביטל את הצורך בניקוטין ומאותו הרגע לא נגעתי בסיגריה. בכל יום שעבר, הבנתי שאני ממש על זה. הייתה הצגה שבה הייתי אמור להחזיק פעמיים סיגריה וביקשתי שתהיה ללא ניקוטין והוכחתי לעצמי שאני הכי לא צריך את זה".
"בשנים האחרונות אנשים אומרים לי שהם לא מסוגלים לדמיין אותי בכלל מעשן. מבחינתי זו המחמאה הכי גדולה, כי רוב האנשים שהכירו אותי בעבר לא היו יכולים לדמיין אותי בלי סיגריה. זו הקלה גדולה לחיים כשאתה יודע שאין סביבך תמיד את הריח הזה של 'עישנתי עכשיו'. כשאני נוסע לחו"ל ורואה את הוויטרינות, מה שאני קורא להם, אקווריומים של הסיגריות, אני חוטף את המכה של הריח שנודף מהם ולא מקנא בכלל, אני לא מתגעגע אפילו לא לקצת מזה ".
בשיתוף מכון אברהמסון
