שמי ד״ר זהבי הורוביץ-קוגלר, אני מומחית ברפואת משפחה שעובדת כרופאה עצמאית עבור אחת מקופות החולים. הכתבה שפורסמה בנוגע להשתכרות רופאי המשפחה העצמאיים הכאיבה מאוד לי ולקולגות רבות מכל קופות החולים. תחת מעטה תקיפת השכר שלנו, פורסמו ניסוחים מזלזלים ומקטינים כלפי המקצוע שאין להם מקום.
"כן, הגענו למצב שרופא משפחה שמטפל בכמה מטופלים ליום מרוויח יותר מרופא בבית חולים שעושה משמרות אין-סוף ומטפל במצבים מורכבים ביותר". כתבה שמכילה את הטקסט המבזה והמזלזל הזה התפרסמה ביום בו מערכת הבריאות שבתה על רקע הסלמה באירועים האלימים נגד אנשי צוות רפואי. חלק לא מבוטל מאירועי האלימות האחרונים, ובכלל, הופנו כלפי רופאים בקהילה, רופאי משפחה וילדים.
קראו עוד:
עבודה שלא נגמרת
יתכבד העיתונאי ולפני הקלדת המילים הקשות יצטרף ליום עבודה של רופא או רופאת משפחה בקופת חולים. "כמה מטופלים ליום", הם עשרות מטופלים, שקבעו תור או שהגיעו באופן דחוף - ילדים, מתבגרים, מבוגרים, קשישים. הם מגיעים עם מחלות רקע מורכבות, סרטן, דיכאון וחרדה, דמנציה. הם מגיעים לקבל אבחנה וטיפול כשיש להם חום והם משתעלים אבל גם כשהם מודאגים בגלל סימפטומים חריגים שמישהו צריך לפענח לכדי אבחנה.
הם באים פיזית למרפאה, קובעים תורים טלפוניים, פונים בבקשות דיגיטליות, שולחים מייל, או הודעות בוואטסאפ. על התזמורת הזו מנצח רופא יחיד בחדר. יחד איתו, או איתה, חולקים את המשמרת ומקבלים מאותו רופא או רופאה משכורת - גם מזכירה. לעיתים מדובר לא רק בעובד אחד, אלא בכמה, שיעזרו להתמודד עם מבול הפניות.
"אין הילה של מלאכים בלבן במקצוע הזה, אין אופק של רפואה פרטית באלפי שקלים לביקור. יש עבודה יומיומית והיכרות של שנים עם מטופלים והרבה סבלנות. לא מגיע לנו לקרוא כתבות מעליבות שכאלה בבוקר יום עבודה קשוח. האצבע צריכה להיות מופנית לצד השני, זה שלא מתגמל כראוי את אחינו, רופאי בית החולים"
אנחנו עושים רפואה מונעת שמפחיתה תחלואה ואשפוזים. אנחנו מנהלים בעצמנו מקרים מורכבים ביותר שדורשים ידע משולב מכמה תת התמחויות שונות. רק כשאין ברירה אנחנו נעזרים במומחים השניוניים (עור, אא״ג, ראומטולוג, המטולוג, ועוד). אנחנו מבצעים טריאג׳ (סינון ראשוני), מה דחוף ומה לא, מה מחייב מיון עכשיו ומה יכול לחכות שנברר אותו בעצמנו.
אנחנו מהווים אוזן קשבת במשברי חיים, מלווים את המטופלים שלנו בכימותרפיה, מגלים יחד איתם ירידה בזיכרון, מקווים איתם בטיפולי פריון, בוכים איתם במוות של בן זוג או הורה, מוודאים שהן לא בדיכאון אחרי לידה, שמחים איתן כשהממוגרפיה תקינה. וכן, אנחנו גם שוחים בתוך ים פעולות בירוקרטיות מאישור מחלה ועד מכתב לביטוח לאומי.
אין הילה של מלאכים בלבן במקצוע הזה, אין אופק של רפואה פרטית באלפי שקלים לביקור. יש עבודה יומיומית והיכרות של שנים עם מטופלים והרבה סבלנות. ויש גם תגמול, הולם. מהסכומים המופרזים שאוהבים לפרסם שוכחים כמובן להוריד את ההוצאות הרבות של כל רופא משפחה - שכירות על מרפאה, תשלום למזכירה, תשתיות, ציוד מתכלה ועוד ועוד. לא מגיע לנו לקרוא כתבות מעליבות שכאלה בבוקר יום עבודה קשוח. האצבע צריכה להיות מופנית לצד השני, זה שלא מתגמל כראוי את אחינו, רופאי בית החולים.
ד״ר זהבי הורוביץ-קוגלר, היא מומחית ברפואת המשפחה
