את עינת דולב הדס (46) ראיינתי לפני כמעט שנתיים. אריאל שלה סיימה אז לימודים בכיתה א', והם החליטו לשלב אותה בבית ספר "רגיל", בכיתת תקשורת, ולא בבית ספר לחינוך מיוחד כוללני.
"אני רוצה לחשוף אותה לחברה כי זה מאוד מקדם אותה, היא מחקה את הילדים והיא רוצה להיות כמותם. וגם מתוך מחשבה שאני רוצה לייצר חברה טובה יותר, שכשאני לא אהיה פה, החברה תכיל ותקבל אותה. שזה יהיה מספיק טוב על מנת שאוכל להיות שקטה", היא אמרה אז.
קראו עוד:
אריאל סיימה את כיתות ב' ו-ג' בבית הספר, והמשפחה כולה הייתה מאושרת. "שלושת הילדים הגדולים שלנו למדו שם לפניה וזה היה סוג של חלום שהתגשם", עינת מספרת, "אחיה הצעיר ליווה אותה, זו הייתה השנה האחרונה שלו והשנה הראשונה שלה. כבר שנים שבית הספר ידוע בכיתות השילוב שלו, אך הוא התמחה בשילוב ילדים בתפקוד גבוה. הכיתה של אריאל הייתה הראשונה שנפתחה לטובת ילדים בתפקוד נמוך", משתף טל, אביה של אריאל.
שניהם מספרים על ההתקדמות של אריאל בכיתה - בתחום השפתי, בהתמודדות עם חרדות שונות ואפילו בתחום הפיזי: "כמובן שהיו הרבה אתגרים בשנתיים האחרונות, הרבה מהם בעקבות הקורונה. היה חוסר בכוח אדם, השילוב לא היה אופטימלי, אבל הוא עדיין היה הרבה יותר משמעותי מבית הספר הקודם, ונראה שהוא תרם לאריאל המון".
לפני כשלושה חודשים התקבלה בבית הספר החלטה שעדיין מטלטלת את חייהם של עינת וטל, ושל הורים נוספים בכיתה. "קיבלנו הודעה בוואטסאפ עם הזמנה להצטרף למפגש זום דחוף אחרי שלוש שעות, ונאמר לנו שכל הורים חייבים להצטרף. נכנסנו לבקשתם לשיחה, וככה פתאום, בלי שום הכנה מראש, הודיעו לנו שבית הספר לא מצליח להתמודד עם הכיתה שלנו - ושהוחלט להעביר את הכיתה כולה לבית ספר אחר שיודע להתמודד טוב יותר עם כיתה בתפקוד נמוך". עינת מספרת בדמעות.
"אני לא מצליחה להבין - למה לא מוכנים להתאמץ כדי לשלב את הבת שלי? למה מוותרים עליה בכזאת קלות? ומי מבטיח לי שבבית הספר החדש דבר כזה לא יקרה שוב בעוד שנה או שנתיים? איזה מסר עובר הלאה לשאר הילדים? ההורים? המערכת? שכשקשה אז מוותרים על החלש? או שאנחנו נעשה שינוי ונגייס כוח אדם מתאים ונמצא את הדרך?
"הרי הרפורמה של משרד החינוך מובילה את כולנו לציפייה שילדים כמו אריאל יוכלו ללמוד איפה שההורים שלהם מחליטים, אבל בפועל המשרד לא מצליח לתמוך בזה וככה נגרם מקרה כמו שלנו", היא אומרת, "משרד החינוך יודע מה נדרש כדי שהשילוב הזה יצליח, אבל אין לו מספיק משאבים ונראה שהוא לא עושה מאמץ. גם הגופים שאמורים לתמוך בהבאת כוח האדם, כמו הרשות המקומית, לא מצליחים לגייס את האנשים הנכונים והכול נופל לטמיון".
"למה לא מוכנים להתאמץ כדי לשלב את הבת שלי? למה מוותרים עליה בקלות? מי מבטיח לי שבבית הספר החדש דבר כזה לא יקרה שוב? איזה מסר עובר הלאה לשאר הילדים? להורים, למערכת? שכשקשה אז מוותרים על החלש?"
"התחושות לא טובות" אומר טל, "פגשנו מערכת שלא מתכננת, לא בונה, לא מתמודדת ובעיקר לא מוכנה לקחת אחריות. מערך החינוך המיוחד והנהלת בית הספר לא השכילו לפתח יכולות תמיכה בילדי הכיתה בתפקוד הבינוני נמוך והמערכת כשלה בהתמודדות, הבחירה של המערכת הייתה לא לקחת אחריות, ולבשר לנו בהתראה של שלוש שעות שהחליטו לסגור את הכיתה כולה".
"הייתה דרך אחרת לבצע שינוי כזה, לא ככה. הם יכלו למצוא פתרונות", עינת מוסיפה, "במשך שלוש שנים עבדתי קשה מאוד על הנגשת בית הספר הזה, אריאל שלי וילדים נוספים זקוקים למעלית בבית הספר, אז כחברה בוועדת נגישות עירונית פעלנו ללא לאות להקמת המעלית - והנה עכשיו נצטרך להתחיל הכול מהתחלה בבית הספר שאליו מועברת הכיתה. זה הגיוני? הם בחרו לגרש אותנו וזה כואב. המסר שעובר כאן הוא אכזרי - שלילדים שלנו אין מקום בקהילה שאליה הם שייכים".
עינת מספרת על התחושות הקשות שהמשיכו ללוות אותה שבועות אחרי אותה שיחת זום. "גם היום כשאנחנו מדברות על זה אני בוכה, אבל עכשיו אני גם פועלת. אין יום שאני לא מתעסקת בזה, אני שולחת מכתבים, אני קובעת פגישות. אני מנסה להגיע לאנשים שיכולים להשפיע".
כשאני שואלת אותה מה בעצם היא רוצה שיקרה, היא מתעקשת שאין לה שום רצון לשנות את ההחלטה: "אני ממש לא רוצה לשלוח את אריאל למקום שבו לא רוצים אותה, או להכריח את בית ספר 'עידנים' לקבל אותה אם הם לא מרגישים שהם מסוגלים. אני כן רוצה לוודא שדבר כזה לא יחזור על עצמו בבית הספר החדש. חשוב לי שיעשו שם את כל המאמצים, כולל תמיכה מהרשות ומשרד החינוך, ומכל מי שמעורב, כדי שלא נמצא את עצמנו בעוד שנה חווים גירוש נוסף".
"אנחנו נעשה כל מה שצריך על מנת שמי שלא עשה את מה שנדרש בפעם הקודמת לא ירשה לעצמו לחזור על הטעויות פעם נוספת", טל מוסיף, "הם חייבים להבין שאנחנו לא שחקנים על לוח שחמט, אלא אנחנו הורים מעורבים שיעשו כל מה שצריך כדי שאריאל שלנו תזכה לחינוך, ליחס ולאהבה שהיא צריכה וראויה לקבל".
"השקט היה נוח מדי"
אריאל היא הילדה הרביעית בבית, והוריה מספרים על התינוקת השקטה שהיא הייתה. הם חשבו שהיא ילדה רביעית קלאסית – שקטה ורגועה, רק שהשקט הזה היה נוח מדי ויחד איתו החלה הדאגה. אחרי שנים של חיפושים, טיפולים ואי-ודאות, כשאריאל הייתה בת שש וחצי הם ביצעו בדיקת אקסום (בדיקה גנטית מורכבת, שמטרתה לזהות שינויים ב-DNA הגורמים למצבו הרפואי של הנבדק - ה.כ) וגילו שהיא מתמודדת עם תסמונת גנטית נדירה בשם 2 HNRNPH.
"השינוי הגנטי פוגע ביכולות המוטוריות, הקוגניטיביות, ההתנהגותיות, הרגשיות והתקשורתיות שלה", אומרים ההורים, "היא מתניידת באמצעות הליכון או כיסא גלגלים, היא לא יכולה ללכת באופן עצמאי, היא מאובחנת גם עם אוטיזם, היא מאוד מעוכבת התפתחותית ומתמודדת עם חרדות משמעותיות וחוסר ויסות קשה. אריאל זקוקה גם לעזרה פיזית כמעט בכל פעולה - להתלבש, להתנייד, לאכול, בכל פעולה שגרתית היא צריכה אותנו. היא גם כמובן לא מודעת לסכנות, ובגלל הקושי הפיזי שלה היא גם לא יכולה 'להציל' את עצמה. כל מה שמערער את היציבות שלה מאוד מלחיץ אותה. עם זאת, יש לה כוח-על אחד חזק מאוד - היא ממגנטת אליה אנשים. אי-אפשר להישאר אדישים אליה. לפעמים נדמה שהיא מפזרת אבקת פיות בכל מקום שאליו היא נכנסת".
משרד החינוך מסר בתגובה: "לאחר חשיבה מקצועית מעמיקה של משרד החינוך, בשותפות עם רשות העיר מודיעין, התקבלה ההחלטה כי הדבר הנכון והמיטיב ביותר עבור תלמידי כיתה ג' תקשורת בעידנים הינו מעבר לבי"ס היובל. צוות 'עידנים' התמקצע לאורך השנים בעבודה עם תלמידים על הרצף בתפקוד הגבוה. בכיתה ג' תקשורת הנ"ל התלמידים מאובחנים עם אוטיזם בתפקוד בינוני המצריך מענה אחר.
"בכיתה ג' יש צורך גדול מאוד במענים תפקודיים ועבודה על עצמאות בתפקודי יום יום שלא מתאפשרת בשילוב וגם לא בסביבה ובמשאבים הבית-ספריים".
בנוגע לבית הספר "יובל" שאליו עוברים הילדים, נמסר: "תוכנית השילוב בבית הספר מותאמת לצרכי הילדים בתחומים התפקודיים, הלימודיים, החברתיים והרגשיים. כל מורה מקצועי במקום מכיר את תלמידי כיתות התקשורת – מוזיקה, ספורט, אומנות, מדעים ומתאים את השיעור לצרכי התלמידים".
על אופן מסירת ההודעה להורים נאמר: "ברגע שהתקבלה ההחלטה המשותפת של משרד החינוך ורשות העיר על מעבר הכיתה מביה"ס עידנים לביה"ס היובל, עוד באותו שבוע כינסנו את ההורים על מנת לשתף אותם בהחלטה הנ"ל, לתת להם מקום להגיב ולהשמיע את כל חששותיהם. לשמוע מהם על האתגרים שהם מצפים שיעמדו בפניהם, ואיך הם רואים לנכון לעשות את המעבר על הצד הטוב ביותר. מה שעמד לנגד ענינו הוא מתן מידע שיגיע מגורמים פורמליים ולא משמועות".
