"התקפי חרדה מהגיהינום", "זינוק של 30 אחוזים במקרי החרדה המדווחים בעולם", "תחושה של חיים בסיר מבעבע" – אלה הן רק חלק מההגדרות שמנסות לתאר את המצב הנפשי של כולנו בשנתיים שבהן אנחנו חווים את מגפת הקורונה. ד"ר דנה פלורנטין, מומחית לרפואת המשפחה ומנהלת מרפאת לב העיר בפתח־תקווה של קופת חולים כללית, מכירה אותן היטב.
"מפלס החרדה עלה. פונים אליי המון אנשים עם תלונות שבעבר בכלל לא היו מגיעות אליי, ועם פחדים שהקשר בינם לבין הקורונה ברור לגמרי".
את יכולה לתת דוגמה?
"ריבוי תלונות על מיוקרדיטיס – דלקת של שריר הלב, ואנשים שפתאום פונים יותר ויותר עם תלונות על כאבים בחזה. מדובר בסיבוך די נדיר של קורונה שקיבל חשיפה גדולה בתקשורת וזורע פחד גדול בקרב הציבור. אבל הפחד הזה מיותר כי ברוב המקרים, ובמיוחד בקורונה, הדלקת הזו קלה וחולפת בכלל בלי שמאבחנים אותה ובלי להשאיר נזקים".
אז מה קרה? מדוע פונים?
"כי בתקשורת כותבים על זה ומסבירים שזה אחד הסיבוכים של הקורונה. אבל האמת היא שלא צריך קורונה כדי שיכאבו השרירים. זה קורה בכל הצטננות טריוויאלית. ואם פעם אנשים היו מצטננים, חוטפים כאבי שרירים ואומרים לעצמם, 'אוקי, אני מכיר את הכאב הזה, הוא מגיע עם ההצטננות, הוא יעבור', היום אנשים מאוד מבוהלים ומגיעים עם כל מיחוש קטן".
אבל תמיד עדיף לבדוק, לא?
"ברור שברגע שעולה אבחנה מסוכנת לראש עדיף לבדוק אותה ולא לקחת סיכון. אבל מצד שני צריך להבין שגם לחיות בחרדה זה דבר לא בריא. צריך להגיע לאיזון בין התמודדות עם הפחדים שלנו לבין שאיפה לחיים רגועים ושלווים. בין חיים בלחץ כי אולי יש לי דלקת בשריר הלב לבין היכולת להרגיע את עצמי שייתכן ומדובר גם במשהו הגיוני אחר. צריך למצוא את שביל הזהב שכאשר אלך בו מצד אחד לא אפספס תסמינים חשובים, וכן אעשה בדיקות חשובות כמו ממוגרפיה או דם סמוי בצואה, ומצד שני ללמוד איך לא להיות בחרדות רפואיות ובתחושה שעוד רגע יקרה הנורא מכל".
לגבי הדיווחים בתקשורת, מדגישה ד"ר פלורנטין שצריך לזכור שהם תמיד נוטים להביא לציבור את סיפורי הקיצון ולכן זה מפחיד, אבל זה לא משקף את מה שיקרה לרובנו. ואם זה לא מספיק, אז גם הבדידות והבידודים תורמים לתחושת החרדה, בעיקר אצל מבוגרים.
"מועדוני היום של הקשישים סגורים, הילדים והנכדים מגיעים פחות, והתוצאה היא תחושות בדידות ודיכאון שגוברות, ומולידות חרדה, הפרעות שינה ומחשבות טורדניות, שיש להן השפעות פיזיות: עלייה בלחץ הדם, הוצאת סוכרת מאיזון, החמרה של כאבים בפיברומיאלגיה ובמצבים כרוניים אחרים. כך נוצר מעגל שמלבה את עצמו", מסבירה ד"ר פלורנטין. "כאשר אנשים גם בודדים בבית וגם פחות פעילים ולא מזיזים את הגוף, הם יסבלו יותר מכאבים. ידוע שפעילות גופנית מורידה סף כאב לטווח ארוך. אבל מי שנמצא כל הזמן בפחד, במתח, המוח שלו מפריש הורמוני סטרס, שנותנים לשרירים הוראה להתכווץ, וכשזה קורה לאורך זמן בלי הפסקה השריר מתחיל לכאוב. זה כמו לרוץ מרתון בלי לעשות הפסקה".
"הדיווחים בתקשורת, מביאים לציבור את סיפורי הקיצון ולכן זה מפחיד אותנו, אבל זה לא משקף את מה שיקרה לרובנו"
איך שרירים מושפעים ממתח?
"התגובה של פייט או פלייט (להילחם או לברוח) טבועה בנו מתקופה קדומה, ונועדה לגרום לנו להינצל מסכנה. אבל כשאנחנו כל הזמן דרוכים ופוחדים, השרירים כל הזמן מכווצים ובמתח גבוה והם לא בנויים לזה. השרירים תפוסים לאורך זמן ויוצרים מצוקות באזורי גוף שונים, כל אחד לפי היציבה והמבנה שלו. למשל, אצל מי שנוטים לכאבי ראש תהיה תפיסה של שרירי הקרקפת והצוואר. יש מי שייתפסו להם שרירי החזה והנשימה תהפוך קצרה ושטוחה, כאילו שהניחו לך משקולת על החזה. ויש מי שהגב שלהם יהיה זה שייתפס", אומרת ד"ר פלורנטין, ומדגישה שוב שהיא לא מעודדת אנשים להתעלם ממיחושים וכן מבקשת ללכת לבדוק כל מה שנראה לכם חשוד.
מה עוזר להוריד רמות לחץ וכתוצאה מכך להרפות את השרירים?
"מיינדפולנס, יוגה, פלדנקרייז, מדיטציה וביו־פידבק הן שיטות שעוזרות להרפות את המתח בשרירים. והכי פשוט זה לעשות כל מה שגורם לנו כיף: ללכת לקניון לפגוש חברה, להתעסק בתחביב, ללכת לים - וכבר מופרשים אצלנו הורמונים של רוגע שמסייעים בהרפיית השרירים. רצוי גם לעשות פעילות גופנית אירובית שמשחררת במוח אנדורפינים שמגבירים את זרימת הדם ומסייעים בפינוי הורמוני הסטרס שהצטברו. וכשעובדים מהבית, לא לשבת כל כך הרבה שעות. לקום מהכיסא, לזוז ולהתהלך".
