בשיתוף מדטרוניק
ללא ניהול נכון, מחלת הסוכרת יכולה לגרום למגוון סיבוכים חמורים, ולמרות התקדמות בטיפול במחלה, גם היום סוכרת היא הסיבה השכיחה ביותר במדינות מפותחות לעיוורון ומחלות כליה.
מחקר יוצא דופן שעקב אחר מאות חולים בסוכרת מסוג 1 במשך יותר משלושה עשורים, מצביע על החשיבות שיש בשמירה על מדדי סוכר מאוזנים בגוף כדי למנוע התפתחות של סיבוכים קשים הקשורים במחלה. הממצאים מדגישים את היתרונות ארוכי הטווח שיש בטכנולוגיות חדשות שמווסתות באופן אוטומטי את רמות האינסולין בגוף.
המאמר החדש, שהתפרסם החודש בכתב העת הרפואי Diabetes Care, הוא חלק ממחקר ארוך שנים שנערך בשוודיה ועוקב אחר קרוב ל-500 חולי סוכרת סוג 1 מאז שנות ה-80 ועד שנת 2019. "כל החולים גויסו למחקר בין השנים 1983 ל-1987, לפני הגיעם לגיל 35", מסביר ד"ר רועי שליט, מומחה לאנדוקרינולוגיה ורפואה פנימית, מנהל מכון הסוכרת של קופת חולים מכבי בנתניה ומייסד שותף למיזם meducate.co.il לניהול סוכרת הריון. "החוקרים עקבו אחרי החולים החל מרגע האבחנה הראשון ועד שנת 2019. אין כמעט מחקרים עם מעקב כל כך ארוך אחרי מטופלים".
מאז ועד היום, החוקרים העריכו את רמות הסוכר הממוצעות בדמם של המטופלים בין פעמיים לארבע פעמים בשנה בעזרת בדיקת HgbA1C, (בדיקת המוגלובין מסוכרר), ולקחו את ממוצע כלל המדידות על מנת לקבל הערכה על רמות הסוכר בדם של המטופלים לאורך תקופת המעקב.
לפי המחקר, ככל שרמות ה-HbA1c הממוצעות גבוהות יותר, כך עלה באופן משמעותי הסיכון להתפתחות סיבוכים חמורים בעיניים ובכליות. התוצאות הדגימו שלאחר 32 שנים של חיים עם סוכרת, אף אחד מהחולים שרמת ה-HbA1c -הממוצעת שלהם לאורך השנים הייתה נמוכה מ-7.3% לא סבל מדרגת הפגיעה הקשה ביותר בעיניים, הדורשת התערבות, כתוצאה מהסוכרת, בעוד ש74% מהחולים שרמת ה-HbA1c הממוצעת בדמם הייתה גבוהה מ-9.5% סבלו מפגיעה קשה זו בעיניהם ונדרשו להתערבות רפואית של הזרקות או לייזר.
למרבית חולי הסוכרת שהשתתפו במחקר השוודי (83%), תפקודי הכליות נותרו במצב תקין, ואצל 9% זוהתה פגיעה קלה בתפקוד הכלייתי. אולם אצל 34 חולים - 8% מהחולים - זוהתה פגיעה משמעותית בתפקוד הכליות, שמצריכה מעקב וטיפול על ידי רופאים מומחים לרפואת כליות. לכל 34 החולים הללו נמדדו גם רמות ממוצעות בדם של HbA1c שהיו גבוהות מ8.1%. עשרה מתוכם נזקקו לטיפול בדיאליזה ושמונה מתוכם מתו.
"לשמור על ערכי הסוכר התקינים הכי נמוכים שניתן"
ממצאי המחקר החדש מאשרים את ההמלצה של האגודה האמריקאית לסוכרת לשמור על HbA1c מתחת ל-7% כדי להקטין את הסיכון להתפתחות סיבוכים חמורים. "זהו המחקר הראשון שעוקב אחר החולים במשך תקופה כה ארוכה מרגע האבחנה, ומנסה לקבוע את הרמה שתחתיה צריך לאזן את ה-HbA1c. קדם לו מחקר ארוך טווח יחיד שעקב אחרי חולים משנת 1982 והיה הראשון להראות את הקשר בין רמות HbA1c גבוהות לפגיעה בעיניים", מסביר ד"ר שליט את החשיבות של המחקר החדש.
ד"ר שליט מוסיף כי הזמן הארוך הוא גם אחת ממגבלות המחקר. "היום יש טיפולים שונים לגמרי ממה שהיה זמינים לנו בשנת 1983", אומר המומחה לסוכרת. בעבר, המאמץ היה לשמור על איזון בלי לגרום להיפוגליקמיה (רמה נמוכה מדי של סוכר בדם). "אין מחקר על זה, אבל מבחינת ההיגיון הקליני שלי, אני רוצה שמטופלים יהיו עם ערכי הסוכר התקינים הכי נמוכים שניתן מבלי לגרום להיפוגליקמיה – אם אפשר אז גם מתחת להגדרה של קדם סכרת, שזה HbA1c של 5.6% ופחות. בכלים הטיפוליים החדשים הקיימים כיום, זה יעד שאפשר לשאוף אליו, ובוודאי שאפשר להגיע ל-HbA1c- נמוך מ- 6.5%. לא צריך מחקר של 35 שנה כדי לדעת שעדיף להביא את ערכי הסוכר של אנשים החיים עם סוכרת קרוב ככל הניתן לערכים של אנשים ללא סוכרת".
אז מה השתנה מאז תחילת המחקר עד היום? "אמנם האינסולין היה זמין גם לפני 30 ו-40 שנה, מסביר ד"ר שליט. "אפשר היה לתת תיאורטית לכולם אינסולין, ולהוריד את רמות ה-HbA1c מתחת לשבע. אבל עם תכשירי האינסולין שהיו אז היה צריך 'ללכת בין הטיפות', כי אם היו נותנים יותר מדי, אפשר היה לגרום להיפוגליקמיה, וגם היפוגליקמיה חמורה היא תוצאה לא רצויה מאוד".
אולם מאז, הפיתוחים הרפואיים מאפשרים שמירה על רמות סוכר מאוזנות עם הפחתת הסיכון להיפוגליקמיה. "ראשית פיתחו את האינסולין הארוך - שמאפשר לשמור על האיזון בצום שבין הארוחות ובלילה - ואת האינסולין הקצר שמאפשר לאזן את רמות הסוכר לאחר הארוחות וכשיש שינויים במשך היום", סיפר ד"ר שליט. "הפיתוח הבא היו משאבות האינסולין הראשונות שרק ידעו לספק אינסולין באופן רציף במקום דקירות מרובות כל יום, אחריהן הגיעו המכשירים שמאפשרים ניטור רציף של רמות הסוכר בדם ומתריעים לפני ההגעה להיפוגליקמיה. בעזרת ניטור הסוכר הרציף יכולנו לשאוף לאיזון נמוך יותר", אומר המומחה לסוכרת.
ההתקדמות הבאה הייתה הכניסה לשימוש של משאבות האינסולין המשולבות שמתקשרות עם מדי הסוכר הרציפים. "המשאבות מחוברות לגוף ומתקשרות כל הזמן עם מד הסוכר. הדור הראשון של המשאבות יודע לעצור את האינסולין לפני שמתפתחת היפוגליקמיה ובכך למנוע את נפילות הסוכר", מסביר ד"ר שליט. "אולם הפיתוח החדש ביותר", הוא מוסיף, "הן המשאבות ההיברידיות, שהן כמעט כמו מערכת של "לבלב מלאכותי". המשאבה מודדת באופן אוטומטי את רמות הסוכר בדם כל חמש דקות ומתאימה את הזלפת האינסולין בעזרת אלגוריתם מתוחכם למאפיינים ולמצב של כל מטופל ומטופל בכל רגע נתון. אם הדור הקודם של המשאבות ידע למנוע את ההיפוגליקמיה באופן אוטומטי, הדור החדש של המשאבות ההיברידיות יודע גם למנוע את ההיפרגליקמיה – את רמות הסוכר הגבוהות".
לדברי ד"ר שליט, המחקר השוודי מבסס את החשיבות של שמירת ערכי סוכר בדם קרובים ככל האפשר לערכים של אנשים ללא סוכרת מבלי להסתכן בהיפוגליקמיה – והדור האחרון של הטכנולוגיה המשאבות ההיברידיות הן הדרך הטובה ביותר לעשות זאת כיום. "אפשר היה לעשות זאת גם בשיטות הקודמות כמו הזרקות אינסולין מספר פעמים ביום, אבל זה דורש הרבה יותר מאמץ מצד המטופלים. הם למעשה נדרשים 'לעבוד' בטיפול בסוכרת שלהם, ובמציאות זה לעתים קרובות לא ניתן לביצוע. המשאבות החדשות מורידות מאוד את העול של ניהול הסוכרת.
"עם המשאבה ההיברידית צריך רק להתקין אותה נכון על הגוף, "לעדכן אותה" במספר הפחמימות שהולכים לאכול, והמשאבה עושה את ההתאמות בעצמה ואף מתקנת אוטומטית את הערכים במידת הצורך", מסכם מומחה הסוכרת. "אני מאמין שהמשאבות ההיברידיות הן הדרך. אפשר להגיע איתן לאיזון של מספר גדול בהרבה של מטופלים, שבעזרתן יגיעו בקלות רבה בהרבה לתוצאות הבריאות ביותר".
בשיתוף מדטרוניק
