רק השבוע, יותר מחודש אחרי שבנם שמשון בן התשעה חודשים עבר השתלת כבד, הוריו הרשו לעצמם לנשום לרווחה: מסכת החמצן הוסרה סוף-סוף מפניו של התינוק, והם יכלו לראות אותו מחייך, לראשונה זה זמן רב. גם ההורים של מוחמד בן השנתיים היו רגועים יחסית: הרופאים אמרו להם שבנם מחלים, ושבקרוב ישוחרר הביתה.
קראו עוד:
שני התינוקות עברו השתלת כבד באותו יום, 10 במאי, ובאותו בית חולים - מרכז שניידר לרפואת ילדים מקבוצת כללית. שניהם באו מרקעים שונים לגמרי, המשפחות שלהם שונות, אבל נסיבות החיים יצרו מפגש ביניהן במסדרונות המרכז הרפואי בפתח תקווה: החרדה של ההורים הייתה זהה, וכך גם אנחת הרווחה כשהתברר שהניתוח הצליח ושבעוד זמן קצר יוכל הילד לחזור לשגרה.
1 צפייה בגלריה
האבות והתינוקות עם פרופ' קראוזה, מנהלת מחלקה ג' בשניידר (מימין), ד"ר מוזר גלזברג, מנהלת יחידת מושתלי כבד, וד"ר גורביץ, מנהל יחידת השתלות כבד
רוצים לפגוש את התורם
שמשון אייכלר, בנם הבכור של צילה (עקרת בית) ועזריאל (אברך), זוג חרדי מאשדוד (שניהם בני 21), סבל ממחלת כבד כרונית שהתגלתה כחודשיים אחרי הלידה. "הייתה לו צהבת מאוד בולטת", מספרת אמו, "והתברר שזו מחלת כבד".
מצבו הידרדר במהירות, והוא החל בסדרת מעקבים וטיפולים. לפני כחודשיים נאמר להורים שהוא יצטרך לעבור השתלה, והאב נמצא מתאים לתרום לו אונת כבד. הניתוח עבר בהצלחה, והבן והאב נמצאים עכשיו בתהליך התאוששות.
"שניהם במצב טוב", אומרת צילה אייכלר, "אבל אנחנו עדיין בבית החולים עם התינוק, ובעלי עוד לא חזר לישיבה. התינוק מתחיל לחזור לעצמו. ההתפתחות שלו הייתה תקינה לגמרי; הוא היה מחייך ומתהפך, עד שהמצב שלו הידרדר, וחל אצלו עיכוב התפתחותי. אני מקווה שעכשיו, אחרי שיש לו כבד חדש והורידו לו את מסכת החמצן, הוא יחזור להיות תינוק רגיל, וכולנו נחזור לחיים רגילים".
באותה תקווה מחזיקים גם סאלי (24, סטודנטית) ומג'ד (31, טייח) עאסלה מהעיר עארבה שבצפון, שבנם הבכור מוחמד עבר גם הוא השתלת כבד במקביל לניתוח של התינוק החרדי מאשדוד. מוחמד עאסלה נולד לפני כשנתיים עם מחלה מטבולית, שעלולה לגרום נזקים קשים בהמשך החיים, בהם פיגור שכלי. "זו מחלה שאסור בה לאכול חלבון", אומרת האם. "לפני שנה התחילו לדבר איתנו על השתלת כבד. אמרו לנו שזה יאפשר לו לחיות רגיל. התחלנו בדיקות לפני שבעה-שמונה חודשים, מצאו לנו תורם מתאים, ועכשיו אנחנו אחרי הכול, מקווים שיהיה טוב".
סאלי עאסלה הפסיקה את לימודי העבודה הסוציאלית באוניברסיטה הפתוחה אחרי לידת בנה, והטיפול המיוחד בו מנע ממנה לחזור ללימודים מאז. גם בעלה לא עובד כיום. שניהם מקווים שבנם יחזור בקרוב למעון, והם יוכלו לשוב לעיסוקיהם בהקדם האפשרי. בני הזוג לא יודעים מי תרם את הכבד לבנם. "עוד לפני הניתוח ביקשנו לדעת מיהו התורם, ולפגוש את המשפחה, אבל אמרו לנו שעוד לא הגיע הזמן לכך", אומרת האם. "אני מקווה שזה יקרה בקרוב".
