הווידוי של בן אל: הזמר בן אל תבורי חשף היום (ג') שהוא לוקה במאניה דפרסיה, מחלה שבה אובחן לראשונה בגיל 18. לדבריו, עובדת היותו חולה במחלה מסבירה את התפרצויותיו כלפי בני משפחתו, ובהם בנו בן הארבע, תו פרינס.
עוד על המחלה:
הזמר כתב: "אני מאובחן במאניה כבר מגיל 18, שלפעמים מתפרצת, במיוחד על אנשים שאני אוהב ויכולים לגעת לי ברגש". הוא הוסיף: "המאניה זה לא תירוץ לשום התנהגות ושום צורת דיבור. לעולם לא אסלח לעצמי שנתתי לעצמי להגיע למקום הזה".
אז מהי המחלה שממנה סובל הזמר, מהם התסמינים שלה, ואיך מטפלים בה? לפניכם תשובות לכל השאלות הרלוונטיות.
מהי מאניה דפרסיה?
מאניה דפרסיה, הנקראת גם "הפרעה דו-קוטבית" (ביפולרית), היא הפרעת מצב רוח המשפיעה על תחומי חיים רבים, כולל רמת האנרגיה, רמת תשומת הלב וההתנהגות. תסמיני ההפרעה מסווגים לשני סוגים מרכזיים של התקפי מצב רוח: דפרסיה (דיכאון) ומאניה. חלק מהסובלים מההפרעה חווים רק מאניה, ואחרים חווים תסמינים של מאניה ודפרסיה לסירוגין.
עד כמה ההפרעה שכיחה?
על פי ההערכות, כ-2.5% מהאוכלוסייה בעולם המערבי לוקים בה.
מהם התסמינים שלה?
הם מחולקים לשני סוגים של התקפי מצב רוח - מאניה ודפרסיה. אם התסמינים משבשים בצורה משמעותית את הפעילויות היומיומיות, את העבודה ואת מערכות היחסים, סיכוי גבוה שההפרעה קיימת.
אפיזודה מאנית יכולה לכלול: דברנות מוגברת, הערכה עצמית מוגברת, מחשבות גדלות, ירידה בצורך לישון, עלייה בפעילות ישירה למען מטרה, עלייה ברמת האנרגיה, עלייה בעצבנות, מחשבות מתרוצצות, תשומת לב לקויה, נטילת סיכונים מוגברת (הוצאת כסף, התנהגויות מיניות מסוכנות, נסיעה במהירות גבוהה).
אפיזודה דיכאונית יכולה לכלול: מצב רוח ירוד, שינויים בהרגלי שינה, שינויים בהרגלי אכילה, עייפות, חוסר אנרגיה, אובדן הנאה מפעילויות שגרמו הנאה בעבר, אי שקט, רגשות אשמה, חוסר ערך עצמי, חוסר החלטיות, קושי בריכוז, מחשבות על התאבדות.
ההערכה היא שכמו שאר המחלות הפסיכיאטריות, מדובר בהפרעה תורשתית, כך שאם יש בן משפחה הלוקה בה, שאר בני המשפחה נמצאים בסיכון. גם אירועים טראומטיים עלולים להגביר את הסיכון להפרעה, וכן שימוש בסמים או באלכוהול ומחסור חמור בשינה
מה גורם להפרעה?
אין לה סיבה מדויקת ידועה, אבל ההערכה היא שכמו שאר המחלות הפסיכיאטריות, מדובר בהפרעה תורשתית, כך שאם יש בן משפחה הלוקה בה, שאר בני המשפחה נמצאים בסיכון. גם אירועים טראומטיים עלולים להגביר את הסיכון להפרעה, וכן שימוש בסמים או באלכוהול ומחסור חמור בשינה.
מי מאבחן את ההפרעה?
פסיכיאטר, אחרי שלילת מחלות אחרות ובדיקה אם יש התאמה לקריטריונים שמופיעים בספר האבחונים הפסיכיאטריים DSM-5 .
מה הגיל האופייני להופעת המחלה?
הגיל הממוצע של הופעת התסמינים הראשונים הוא 25, אם כי גם ילדים ובני נוער עלולים לפתח תסמינים.
האם ניתן לרפא הפרעה דו-קוטבית?
מדובר במצב כרוני, הנמשך כל החיים. עם זאת, קיימות היום תרופות מצוינות המסייעות למטופלים לחזור לשגרה רגילה. הן ניתנות במקביל לטיפול פסיכותרפי. במקרים קשים יש צורך בטיפול אינטנסיבי יותר או באשפוז.
