ד"ר אורית איזנברג (50) מגני תקווה היא פסיכולוגית, אחת מכותבי המבחן הפסיכומטרי לקבלה לאוניברסיטאות, מרצה ומנהלת היחידה להכשרת מורים בסימולציה – ואת כל הקריירה הזאת היא החליטה לעזוב כדי להפוך לאחות.
איזנברג תתחיל הבוקר ללמוד בתוכנית להסבת אקדמאים למקצוע הסיעוד באוניברסיטת תל־אביב. גם תמר טוכלר (27) מנווה ירק, מיקרוביולוגית במעבדות של בית החולים מאיר, תלמד איתה. לצידן יהיו עוד יותר ממאה משפטנים, פסיכולוגים, אנשי חינוך, אנשים שעובדים בתחומי ההנדסה השונים ועוד רבים אחרים שהחליטו לעשות שינוי בחייהם בהשראת משבר הקורונה.
ד"ר מיכל יצחקי, ראש החוג לסיעוד באוניברסיטה, מספרת שאצל רובם זה לא קרה בגלל משבר כלכלי או פיטורים, אלא בגלל ההערכה העצומה שחשו כלפי האחיות, שתיפקדו באופן הרואי במהלך המגפה, וממשיכות לעשות כן עד עתה.
לדבריה, מספר האקדמאים שילמדו במסלול ההסבה גדל השנה פי שלושה. זאת על אף שמדובר במסלול מפרך: שנתיים וחצי של לימודים אינטנסיביים, שבסופן מקבלים תואר ראשון ומתחילים בהתמחות.
"אני רוצה לעשות משהו שאפשר להרגיש את התרומה שלו בידיים, לראות את התוצאות פיזית, מול העיניים", מסבירה איזנברג, "האחות היא בעצם המטפלת העיקרית. הרופאים מגיעים פעם־פעמיים ביום ונותנים את ההנחיות, אבל האחיות הן המוציאות לפועל. הן מעניקות את הטיפול הרפואי, הן נמצאות בקשר רציף עם המטופל ובני המשפחה. אני אתחיל מלמטה, אשתכר פחות 50 אחוז, בעלי אמר לי: 'אני מפרגן לך, אבל אני לא מבין אותך'. חברים רופאים אמרו לי שאני משוגעת. אבל זה מה שאני חולמת לעשות.
"הקורונה הפכה את ההסבה לסיעוד לאופנתית, אבל אצלי החלום התחיל קודם. זה הולך להיות אתגר גדול ומעניין. החלום שלי הוא להיות אחות גריאטרית. אני מתרגשת מאוד".
ומה הוביל את תמר טוכלר ללכת במסלול הזה? "אני רוצה יותר קשר רגשי, לראות את האדם ולא רק את הדגימה במבחנה", היא מסבירה, "יש לזה מחיר, צריך להפסיק קריירה ולהתחיל מלמטה, אבל זה לא מרתיע אותי. אני משתוקקת להתחיל לעבוד כאחות".
