קצת אחרי חצות עלו הטונים בדיוני ועדת סל התרופות. זה קרה ברגע האחרון ממש, כמה שעות לפני ההכרעה הסופית על רשימת התרופות והטכנולוגיות החדשות שייכנסו השנה לסל הציבורי במימון המדינה.
במוקד המחלוקת עמדו שתי תרופות חדשניות ויעילות מאוד לטיפול בסוכרת: אוזמפיק ורבלסוס. האחת משמשת בין השאר כתרופת הרזיה פופולרית הניתנת בזריקה, אבל הייתה מועמדת להיכנס בשימוש המקורי שלה, נגד סוכרת. השנייה היא מאותה משפחת תרופות, אבל ניתנת דרך הפה - ולא בהזרקה, כמו קודמותיה. בסופו של דבר, הסכימו חברי הוועדה להשאיר את התרופות בחוץ בשל עלותן הגבוהה - 58 מיליון שקל עבור 12,418 חולים.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
כמה שעות בלבד קודם, נפלטה מהרשימה באופן מפתיע מועמדת כמעט ודאית אחרת: דרזלקס, המיועדת לטיפול במיאלומה נפוצה, סרטן הדם השני בשכיחותו. גם היא נותרה בסופו של הערב הגורלי הזה בחוץ.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"עד הרגע האחרון היו התנגדויות והתנצחויות", מסביר יו"ר ועדת הסל, פרופ' יונתן הלוי, את הדרמה הלילית הזאת. "זה תמיד נגמר ככה. אם מתחילים את העסק עם 800 טכנולוגיות בשלושה מיליארד שקל, וצריך לרדת ל־550 מיליון, גם אם עושים את זה בהדרגה במשך שלושה חודשים, זה טבעי לגמרי שבלילה האחרון נצטרך לוותר על כמה טכנולוגיות שמועדפות על כולם".
6 צפייה בגלריה
" אין דיסציפלינה ברפואה שהסל הנוכחי לא הרחיב את הטיפול בה". פרופ' יונתן הלוי
(צילום: אלכס קולומויסקי)
היו לא מעט אמוציות בדיון האחרון הזה.
"בלילה האחרון זה מגיע באמת לידי חידוד מיוחד. אנשים מתבטאים בדם ליבם. רובם מאוד הצטערו ששתי תרופות הסוכרת לא נכנסו. היו כמה חברים שרצו להכניס את החיסון למנינגיטיס, מחלה שמשאירה עשרה ילדים בישראל מדי שנה עם נכות, אבל הוא היה יקר מדי - 166 מיליון שקל ל־178 אלף ילדים. עלתה השאלה, עם כל הרצון שלנו למנוע עשר נכויות, בעיקר מהורים שלא יכולים להרשות לעצמם לקנות את החיסון הזה באופן פרטי - כי אחוז גבוה של ההורים קונה אותו - האם זה שווה את המחיר. היה קונצנזוס שבמגבלה התקציבית הזאת לא נוכל להכניס. היו שנים שאמרנו לחברים: תעשו רשימה של עשר הטכנולוגיות הראויות ביותר בעיניכם. מתוך ה־115 שעלו לגמר תבחרו בעשר שאתם הכי מעדיפים. הפעם היה הכי הגיוני לומר להם, 'תבחרו דווקא את מה שאתם מוכנים לראות בחוץ'".
למה?
"כי היה לי ברור שמעט מאוד תרופות יהיו ברשימה הזאת. רציתי למשל לראות כמה יהיו בעד זה שהסוכרת תהיה בחוץ. הדרזלקס למיאלומה נפלה עוד קודם בגלל עלות של 200 מיליון שקל. היא לא הגיעה בכלל לשעות האחרונות של הדיון".
באיזו תחושה יצאת מהדיונים? באופן חריג התנצלת בפני חולי המיאלומה שלא קיבלו את התרופה שלהם.
"תמיד יש סיפוק גדול, כי העבודה היא עבודת ענק. אין דיסציפלינה ברפואה שהסל הנוכחי לא הרחיב את הטיפול בה. התנצלתי בפני 550 חולי המיאלומה שמתווספים כל שנה כי היינו רוצים להכניס את זה, אבל זה לא סוף העולם, כי התרופה המבוקשת נמצאת בסל עבור חולים שלא הגיבו לטיפול הקודם. זה טבעי שלא כולם מרוצים. כמובן שיש גם תחושת החמצה על דברים שהגיעו מאוד רחוק בדיונים ולא נכנסו בסוף".
בתוך המלחמה היום־יומית והבלתי נגמרת שלנו נגד אויבים מבית ומחוץ, ההכרעה השנתית על סל התרופות עברה השנה מתחת לרדאר. בניגוד לשנים של הפגנות סוערות מחוץ לישיבות הוועדה, ואירועים נקודתיים שבהם חולים התפרצו לתוך הישיבות ממש, הפעם החולים היו עסוקים כנראה בהישרדות ממש. "לא הייתה שום הפגנה משמעותית", מאשר הלוי. "הוועדה מתחילה לעבוד מוקדם, בשבע בבוקר. הזמנתי את החולים שרצו לדבר איתנו לשש וחצי או לרבע לשבע, ויצאתי לבד אל כל אחד מהם. דיברתי איתם בצורה אמפתית וחמלתית והסברתי להם שנעשה כמיטב יכולתנו במסגרת המגבלות התקציביות".
מי הגיעו לשם?
"הגיעו נציגים של חולים בארבע־חמש מחלות כרוניות, בהם נציגי ה־SMA (ניוון שרירים שדרתי - ש"ר). הגיעו זוג הורים מכפר בצפון עם ילדה בת שנתיים שסובלת מהיפר־אוקסלוריה. זו מחלה ששכיחה יותר במגזר הערבי בגלל נישואי קרובים, ומתבטאת בזה שלילדים האלה מיד לאחר הלידה יש אבני אוקסלט ששוקעות בכליה. הם מגיעים לדיאליזה בגיל מאוד צעיר וצריכים לחכות להשתלה, כי אי־אפשר לבצע השתלה בילד ששוקל פחות מעשרה קילו, ואצל ילדים כל כך חולים לוקח שנתיים־שלוש עד שהם מגיעים למשקל הזה. השנה הומצאה תרופה שלא פותרת לגמרי את הבעיה אבל דוחה מאוד את השקיעה הזו".
התרופה הזו נכנסה בסופו של דבר לסל.
"היא נכנסה לא כי הזוג הזה בא לדבר איתי, אלא בגלל התרומה להקלת המחלה".
במהלך הדיונים התבקשו חברי הוועדה לדרג 850 תרופות וטכנולוגיות חדשות בעלות של כשלושה מיליארד שקל. הם צימצמו אותה תחילה ל־150 תרופות בעלות של מיליארד, ולבסוף חתכו את הרשימה הסופית והחיונית בחצי. מכל התרופות והטכנולוגיות האלה נכנסו בסופו של דבר לסל 128 תרופות וטכנולוגיות חדשות. תרופות למחלות הסרטן, סיבת המוות המובילה בישראל בשנים האחרונות, כבשו 45 אחוז מהסל, לעומת 14 אחוז בלבד שהוקצו להן בשנה שעברה.
בין התרופות שהוכנסו לסל יש גם טיפולים בסוכרת, שימור פוריות לנשים עם רזרבה שחלתית נמוכה, בדיקת מי שפיר מגיל 34 במקום 35, וכן טיפול מונע נגד HIV וטיפול התאמת הקול לטרנסג'נדרים - שזכו לביקורת נרחבת. יותר מ־80 אחוז מהטכנולוגיות שהוגשו לוועדה, בעלות של שלושה מיליארד שקל, נשארו בחוץ, בהן מימון הפסקות היריון לנשים מגיל 33, טיפולים בים המלח לחולי פסוריאזיס והשתלת קוצב מוחי לדיכאון עמיד.
"אין כמעט תחום ברפואה שלא התעשר מהסל הזה", אומר הלוי. "צריך להודות לחברי הוועדה, שעבדו חודשים ארוכים בהתנדבות, ולאנשי חטיבת הטכנולוגיות הרפואיות במשרד הבריאות, שעמלו שנה שלמה להכין את כל החומר והציגו אותו בצורה מופלאה".
"למה כשיש סל כזה עשיר ומגוון, אני צריך לשמוע חולה שאומר בתקשורת: 'טרנסג'נדרים קיבלו ואני לא אחיה'. אין דבר כזה. כל תרופה שמאריכה חיים בארבעה חודשים ויותר נכנסה לסל השנה. אם היינו מכניסים טיפולים כאלה ב–15 מיליון שקל אולי היה מקום לביקורת. אבל 1.8 מיליון עבור מטרה כל כך מוצדקת?"
בתוך הסל החיוני והמצומצם הזה, אושרה הקטנת ההשתתפות העצמית בטיפול תרופתי מונע אחרי חשיפה לנגיף ה־HIV, מ־200 שקל ל־70. למה מדינת ישראל צריכה לסבסד יחסי מין לא בטוחים? מי שלא לוקח על עצמו אחריות שיואיל לשלם.
"צריך להסתכל על בריאות ועל סל הבריאות בהגדרתו הרחבה. אנחנו תופסים את בריאות האדם בהגדרה הרחבה שלו: כמצב של רווחה גופנית נפשית וחברתית. זה בעיקר בשביל לאפשר חיי חברה תקינים לגברים שמקיימים יחסי מין עם גברים".
אבל יש דרכים יותר פשוטות וזולות למנוע הדבקה ב־HIV. למשל, קונדום.
"זו טענה לגיטימית. ההורדה מ־200 ל־70 שקל נועדה לאנשים שבשולי החברה. לא רק הומואים, אלא גם זונות ואנשים אחרים שאין להם את הסכום הזה".
כן, אבל אי־אפשר להתעלם מהעובדה שלא מדובר בטיפול חיוני. בכל זאת, המשאבים הכלכליים של הסל מאוד מוגבלים.
"תראי את הסכום שהוקדש לדבר הזה. שלושה מיליון ו־800 אלף שקל. זה קצת יותר מחצי אחוז מהסל, שנועד להגן על אנשים שנמצאים בשולי החברה. בנוסף, עבור שישה או שבעה נשאי HIV, שהנגיף שלהם עמיד לטיפולים שנמצאים בסל, נתנו תרופה חדשה ויעילה מאוד, בעלות של שני מיליון שקל. לנשאים אחרים הכנסנו תרופה ללא תוספת עלות".
מה לגבי טיפולים להתאמה קולית לאנשים שעברו שינוי מין? גם את זה המדינה צריכה לממן?
"כאן כבר מדובר על פחות מ־0.3 אחוזים מהסל. נגיד שבן אדם נולד עם מגדר אנטומי איקס, אבל המגדר בנפש והכמיהה שלו היא וויי. הוא טורח ומבצע את הניתוחים לשינוי המין במלואם או בחלקם. כל מה שנשאר לו הוא הקול הגברי או הנשי המנוגדים למגדר החדש שלו. הוא מתקשה למצוא עבודה ונכנס לדיכאון. זה שיא הסטיגמטיזציה. וכל מה שעשינו, ב־0.3 אחוזים שהקדשנו לזה, הוא תרומה לדה־סטיגמטיזציה של המגזר הזה, שכל כך סובל מסטיגמות. אם זה לא שיקול שהוא תצריף של רפואה, חברה וחמלה - אני כבר לא יודע מה זה".
ובכל זאת, לא פשוט להסביר לחולה סרטן שתרופה מסוימת יכולה להציל או להאריך את חייו, שטיפולים לשינוי קול קודמים לתרופה שלו.
"אחרי כל כך הרבה שנים בעין הציבורית, אני נדהם שזה מה שמשך את תשומת הלב של כה רבים. אני נשאל על זה בכל מקום, גם על ידי חברים. תסבירי לי למה כשיש סל כזה, כל כך עשיר ומגוון, שאין כמעט חולה במדינת ישראל שלא נהנה ממנו, ש־45 אחוז מהתקציב שלו הלך על תרופות לסרטן, אני צריך לשמוע חולה שאומר בתקשורת: 'טרנסג'נדרים קיבלו ואני לא אחיה'. אין דבר כזה. כל תרופה שמאריכה חיים בעלי איכות בארבעה חודשים ויותר נכנסה לסל השנה. אם היינו מכניסים טיפולים כאלה ב־15 מיליון שקל אולי היה מקום לביקורת. אבל 1.8 מיליון עבור מטרה כל כך מוצדקת? כאשר לסך המחלות הסרטניות הוקדשו 45 אחוז מ־550 מיליון השקלים. לסרטן שלפוחית השתן הכנסנו תרופה אימונולוגית ב־13.8 מיליון שקל, עבור 47 חולים. פי שבעה מאשר הטיפולים לשינוי הקול. אני חושב שזה איזון נכון".
אתה אדם דתי. איך תפיסת העולם שלך מסתדרת עם טיפולים כאלה?
"ההשקפה הדתית שלי לא קשורה לצורך של הרפואה הציבורית לעזור לכל חלכא ונדכא שיכול ליהנות ממנה. אין פה צל של ספק. אוי ואבוי אם הייתה לנו אג'נדה דתית או אחרת בגישה לסל התרופות. ההשקפה האישית לגמרי לא משנה. יש ראייה חברתית מאוד עמוקה בוועדה והמוסר הוא מוסר חברתי. הוא לא מוסר אישי, הוא לא כפוף לאג'נדה הפרטית של איש מחברי הוועדה. וטוב שכך".
לשר הבריאות ניצן הורוביץ, שמקדם מאוד את ענייני המגזר במשרד הבריאות, הייתה נגיעה כלשהי לשתי ההחלטות האחרונות?
"הייתי חמש פעמים יושב ראש ועדת הסל, ועבדתי תחת שלושה שרים שמינו אותי: יעקב ליצמן, יעל גרמן והורוביץ. מעולם אף אחד מהם לא ניסה להתערב. לחשוד שעשינו את זה כדי להשביע את רצונו של השר זה פארסה. לא קיבלנו שום שדר, בנושא הזה או בכלל".
סל הבריאות של מדינת ישראל, הכולל את כל השירותים הרפואיים שניתנים במימון המדינה, עומד כיום על כ־61 מיליארד שקל. סל התרופות מהווה פחות מאחוז אחד מעלות הסל הכוללת. בחוק ביטוח בריאות ממלכתי אין התייחסות לתוספת התקציב השנתית המיועדת להרחבת הטכנולוגיות בסל, ולכן הסכום המוקצה להגדלת הסל נתון להחלטת הממשלה. במשך שנים רבות הוא נע בין 0 ל־450 מיליון שקל בשנה. אולם גם הסכום הנוכחי, 550 מיליון, נמוך מאוד מהנדרש: על פי חישובים שונים, עלות הסל צריכה להתעדכן בשני אחוזים בשנה - יותר מכפול מהסכום שמוקצה לו היום.
"אנחנו עם חצי תאוותנו בידינו", מאשר הלוי. "לפי הספרות, בשירות רפואי ציבורי שנותן סל נרחב בחינם מצפים לטייס אוטומטי שיעדכן את הסל בשני אחוזים בשנה - אחוז בגלל ההזדקנות, ואחוז בגלל הטכנולוגיות החדשות שנכנסות. זה בהחלט היה צריך להיות שני אחוזים. הדיונים יותר קלים לעומת שנים שניתנו בהן 300 מיליון שקל בלבד, אז הרגשנו מיטת סדום הרבה יותר ממה שאנחנו מרגישים אותה עכשיו. זה מקל על ההרגשה, אבל תחושת ההחמצה תמיד ישנה. אם היו לנו השנה עוד 200 מיליון שקל, כל התרופות שדיברנו עליהן בשלב האחרון היו נכנסות".
איך היית מגדיר את סל התרופות בישראל ביחס לסלים אחרים בעולם?
"הכי נדיב שיש. אין שום מדינה שיכולה לתת במימון ציבורי לאזרחיה את כל מה שיש לרפואה המודרנית להציע. אני כבר לא מדבר על ארה"ב, ששם 17 אחוז מהתוצר הלאומי הגולמי הולך על בריאות, אבל הרוב הולך למימון הרפואה הפרטית והאזרח לא זוכה במימון ציבורי, הוא צריך ביטוח על ביטוח על ביטוח. קחי מדינות כמו אנגליה, שיש לה ביטוח בריאות ממלכתי כמו לנו מ־1948, או את מדינות הרווחה בסקנדינביה. אף אחת מהן לא מציעה לאזרחיה סל ציבורי רחב כמו שלנו".
ועדת הסל, שהוקמה ב־1999, נדרשת לקבל את ההחלטות שלה בקונצנזוס. אין הצבעות והדיונים מתקיימים "עד שיוצא עשן", כפי שמעיד הלוי. העבודה מתנהלת מאחורי הקלעים במשך חודשים ארוכים, תחת לחצים כבדים, ישירים ועקיפים, של חברות התרופות, שפועלות בכל דרך להכניס את התרופות שלהן לסל. מחירי התרופות מאמירים משנה לשנה, וכך נדרשת המדינה להשקיע לעיתים מיליוני שקלים עבור חולה בודד. טיפולים שעלותם מאות אלפי שקלים בשנה לכל חולה כבר הפכו מזמן לעניין שבשגרה. ועדת המשנה של הסל, שמנהלת משא ומתן מול חברות הפארמה, מצליחה לא פעם להוזיל משמעותית את המחירים, לעיתים בעשרות מיליוני דולרים, אבל המתח הקבוע בין התיאבון הפרוע של החברות הפרמקולוגיות למשאבים המוגבלים של הסל, נגמר מדי שנה בעוגמת נפש קשה עבור עשרות אלפי חולים.
התרופות האונקולוגיות יקרות להחריד. כבר לא נדיר למצוא טיפולים במאות אלפי שקלים לחולה. זה הגיוני בעיניך?
"המחלות האונקולוגיות נמצאות בעלייה תלולה משלוש סיבות: גילוי יותר מוקדם, הפיכת חלק גדול מהמחלות האלה לכרוניות והזדקנות האוכלוסייה. יש עלייה של סרטן עם הגיל. בגלל העלייה בשכיחות המחלות האלה והתארכות המשך שלהן יש תמריץ לחברות התרופות לפתח עבורן תרופות. המהפכה הטיפולית בתחום הזה אדירה. מחלות שהיו קוטלות תוך חודשים עד שנים ספורות, היום חיים איתן עשר ו־15 שנה וחלקן אף ניתנות לריפוי. לכן הקדשנו להן חלק משמעותי מהסל".
יש מי שמכנים את התמחור של התרופות האלה "חזירי". אתה מסכים עם זה?
"בהחלט יש לי ביקורת ברוח שאת מדברת עליה. מצד שני, כרופא ותיק אני יודע שלא היינו היום במצב הרפואה לולא חברות התרופות. חייבים את התעוזה של אנשי הכספים שמוכנים להסתכן ושל המשקיעים להשקיע סכומי עתק, ומגיע להם פיצוי על זה. צריך לזכור שלהביא מולקולה שמישהו גילה אותה כפוטנציאל לתרופה, ועד לתרופה שימושית ליד מיטת החולה, עולה בין מיליארד לשני מיליארד דולר. חלק גדול מהתרופות האלה נופל במהלך הניסויים. לכן אפשר להבין את המחירים הגבוהים. אבל להגיד לך שכשמתמחרים תרופה ב־250 אלף שקל לחולה, ויש לנו כמה וכמה תרופות כאלה, זה לא מוגזם? זה מוגזם".
"יש שנים שאמרתי לחברים: תעשו רשימה של עשר הטכנולוגיות הראויות ביותר בעיניכם. מתוך ה־115 שעלו לגמר תבחרו בעשר שאתם הכי מעדיפים. הפעם היה הכי הגיוני לומר להם, 'תבחרו דווקא את מה שאתם מוכנים לראות בחוץ'. היה לי ברור שמעט מאוד תרופות יהיו ברשימה הזאת"
מה חשוב יותר - הארכת חיים או שיפור איכות החיים?
"בסל הנוכחי יש גם מזה וגם מזה. אין שום תרופה מצילת חיים בעליל שלא נכנסה. השאלה אם הארכת חיים בשישה חודשים נקראת מצילת חיים או לא, והתשובה שלנו השנה היא כן. במבחן התוצאה, הצלחנו להכניס תרופות שמאריכות חיים מארבעה חודשים ומעלה. זה לא אומר שנצליח לעשות את אותו דבר גם בשנים הבאות. תלוי במחירים ובהיקפי הטכנולוגיות שיוגשו".
מה תגיד לחולה בסרטן גרורתי שיש תרופה שמאריכה את חייו בחודשיים?
"ברמה הפרטנית לא ניתן לעמוד מול חולה כזה. אבל זו המציאות. גם בתלמוד כתוב שכאשר אדם נופל בשבי, הקהילה לא מחויבת להתרוקן מכל נכסיה על מנת לשחרר אותו. אני חי עם זה בצער רב אבל במצפון שקט, מכל הסיבות שהסברתי".
מצלצלים אליך חולים הביתה?
"הביתה לא אבל בווטסאפים פונים הרבה ובמיילים עוד יותר. אני מבדיל בין פנייה של חולה לפנייה של חברת תרופות, שאני עושה עליה דיליט ולא קורא אותה. יש מנגנון ערעורים בין הסבב הראשון לשני והם צריכים לפנות כך. אני לא קורא ולא מוכן להיות נתון להשפעה של אף אחד. חולה שכותב במר ליבו מקבל תשובה ברוח 'אני מבטיח לך שנעשה כמיטב יכולתנו במסגרת המגבלות התקציביות'. מי שמערער, המכתב שלו מוקרא בוועדה ומתקיים דיון חוזר".
שכנים דופקים לך בדלת?
"שכנים לא, אבל קולגות בבית החולים בהחלט כן. אני תמיד עונה את אותה התשובה. החולים שפגשתי בשעות הבוקר (לפני שהוועדה החלה את דיוניה - ש"ר) בהחלט נגעו לליבי. אלה היו הנכים הקשים, אותה ילדה שהגיעה מהצפון. אין לזה השפעה על ההכנסה לסל, אבל בהחלט יש לזה השפעה על הלב".
פרופ' הלוי (73), אב לחמישה ילדים, סב ל־18 נכדים ולארבעה נינים, ניהל במשך למעלה מ־30 שנה את בית החולים ‘שערי צדק’ בירושלים. לפני כשלוש שנים פרש מניהול בית החולים לטובת פרופ' עופר מרין, והוא משמש כעת כנשיאו. בבית החולים פועלת כעת מחלקות הקורונה העסוקות ביותר בארץ. בראיון פרישה מתפקיד המנהל שפורסם לפני שלוש שנים במוסף "שבעה ימים", הזהיר הלוי מקריסת הרפואה הציבורית. "אם המצב לא ישתנה במהירות אנשים עלולים למות בפתח חדרי המיון, או שיישארו למות בבית", הוא אמר.
בינתיים הגיעה הקורונה. המצב השתפר מאז?
"הוא רק הפך יותר גרוע. המדינה הייתה הוגנת בפיצוי הישיר של בתי החולים והקופות על הקורונה, אבל היא לא בסדר בתקצוב מערכת הבריאות באופן כללי. מדינת ישראל מוציאה כבר 20 שנה 7.5 אחוזים מהתוצר הלאומי הגולמי על בריאות. מדינות חלפו על פנינו. באנגליה נפלה הממשלה כשעמדו על 6.5 אחוזים. עכשיו הם עומדים על 10.5. כל ארצות ה־OECD חוץ ממקסיקו ומטורקיה עומדות על 10־12 אחוזים. כל אחוז שווה בין ארבעה לחמישה מיליארד שקל. המדינה צריכה להכניס לבסיס התקציב כל שנה ארבעה מיליארד, עד שתגיע ל־12 מיליארד. רק אז הציבור בישראל יזכה לקבל שירות רפואי הולם".
בתי החולים נמצאים כעת בשיאי עומס חסרי תקדים. המערכת תעמוד בעומס הזה?
"בזכות הצוותים הנפלאים המערכת התמודדה היטב עם הקורונה. בגל האומיקרון יש הרבה פחות מונשמים מאשר בגלים הקודמים, והחולים הקיימים משתחררים לבתיהם מהר יותר. בזכות כל האמצעים האלה המערכת לא תקרוס, להערכתי, גם אם העלייה באשפוזים תימשך עוד כמה ימים, אבל אין ספק שהיא נמצאת על הקצה - לא בגלל התשתיות כמו בגלל בידודי הצוותים. מאגר הפרסונל הרפואי שמסוגל לטפל בחולי קורונה מוגבל. מי שמרכז את הטיפול בחולים האלה הם הפנימאים, הגריאטרים, אנשי טיפול נמרץ והזיהומולוגים והם נופלים מהרגליים מהשנתיים האלה אחרי עבודה מתישה ביותר".
מה צריך לעשות כדי להכין את המערכת כמו שצריך לגל הבא?
"צריך לתגבר את מערכת הבריאות. לא רק לתת לה זריקה למימון ישיר של הוצאות הקורונה. אם מערכת הבריאות תקבל במקום שני מיליארד שקל ארבעה מיליארד השנה ובשנה הבאה, בתי החולים יתגייסו, ירחיבו את חדרי המיון, יכניסו תקנים של מתמחים ושל רופאים מומחים והחולים לא יצטרכו יותר להמתין בתורים. כל זה יכול להיפתר. המערכת תשתנה ללא היכר בעקבות תוספת כזאת".
בוא נדבר על מדיניות הממשלה. אתה מסכים עם ההחלטה לבטל את בידודי הילדים?
"מצב שבו כמעט שליש מהאוכלוסייה נדבקה באומיקרון, הוא הרבה מעבר לאפשרות של חקירות אפידמיולוגיות או בידודים, ולכן בעיקרון אני מסכים עם מדיניות הממשלה. ביום רביעי התפרסמה הודעה של איגוד רופאי הילדים, שלא חוששים מהפימס אלא מקריסה ותפוסות שלא ניתן יהיה לעמוד בהן, במחלקות הילדים בכלל ובמחלקות טיפול נמרץ ילדים בפרט. אם המידע הזה נכון ויתאמת בסקירה של כל מחלקות הילדים בארץ, אני בהחלט בעד לדחות את ביטול הבידודים משום שלכל אורך המגפה אמרנו שהדבר שצריך להגביל אותנו הוא התפוסות בבתי החולים".
"האומיקרון הוא צינון? ממש לא. כל המומחים אמרו בחודשים האחרונים שמספרי הענק של האומיקרון יביאו בשוליהם מסה של חולים קשים. רובם כאמור לא מחוסנים. אבל אנחנו רואים את התחלואה הקשה גם במחוסנים ולכן ממש לא מדובר בשפעת"
ובכל זאת, במקרה של נגיף כל כך מידבק, במצב שבו נדבקים מיליונים תוך שבועות ספורים, האם נכון לתת לתחלואה להתפשט בצורה כזאת, ולא לנסות בכלל לרסן אותה?
"הממשלה ניסתה ככל יכולתה, לאורך כל הגל הזה, לאזן בין הרפואה לכלכלה לבריאות הנפש של הילדים ולדעתי עשתה את זה בצורה טובה. כתוצאה מזה אנחנו אלופי העולם במאומתים - אבל לא במתים ובחולים קשים והמערכת הכילה את זה עד עכשיו. לכן זו הייתה מדיניות מאוזנת ונכונה בתנאי ששומרים על בתי החולים. אני מקווה שהקהילה תתגייס עם אשפוזי בית ותוך כמה ימים המספרים יתחילו לרדת".
מה עמדתך בנושא החיסונים? האם יש עדיין טעם להמשיך להתחסן עכשיו, רגע לפני סיום הגל?
"החולים הקשים בבתי החולים ברובם לא מחוסנים. כואב הלב לראות חולים צעירים, בשנות ה־30 וה־40 לחייהם, מגיעים לאקמו. לא מאוחר עדיין לרוץ להתחסן עכשיו גם בחיסון ראשון וגם להשלים את סדרת החיסונים. הורה לילדים בגילי חמש עד 12, שלא לוקח את הילדים שלו להתחסן, חוטא להם".
לאורך כל השבועות האחרונים, טענו רבים, כולל רופאים, שאומיקרון הוא רק סוג של צינון. אתה מסכים עם הטענה הזאת?
"ממש לא. כל המומחים אמרו בחודשים האחרונים שמספרי הענק של האומיקרון יביאו בשוליהם מסה של חולים קשים. רובם כאמור לא מחוסנים. אבל אנחנו רואים את התחלואה הקשה גם במחוסנים ולכן ממש לא מדובר בשפעת. וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על ההשפעות של הלונג־קוביד".
לא רק התחלואה, גם בידודי צוותים נמצאים בשיא. כמעט עשרת אלפים איש נעדרים אחרי קיצור הבידוד לחמישה ימים. אתה רואה מצב שבו נצטרך להחזיר רופאים ואחיות חולים לעבודה?
"קיצור הבידוד לחמישה ימים הוריד בשערי צדק את מספרי הצוות המבודד מ־230 ל־169 תוך ימים ספורים. זה שיפור ניכר. אני לא חושב שאנחנו במצב שבו צריך להחזיר אחות או רופא שאין להם סימפטומים לעבודה, אם אומתו יום קודם, למרות שיש מדינות שהגיעו לזה. יש לי רושם שאנחנו בשיא, ונראה תוך ימים ירידה, ואז נוכל לספוג את זה".
ואם אתה טועה?
"אם אני טועה ותהיה עלייה, יכול להיות שנצטרך להגיד לאיש צוות מאומת א־סימפטומטי 'בוא'".
